סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "האירי" ועוד
 

 
 
הסאגה המופתית של מרטין סקורסזי, "עיר יתומה" שאסור להחמיץ ו"חטוף" שדווקא כדאי


"האירי" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטו של מרטין סקורסזי שאת תסריטו כתב סטיבן זאיליאן על פי ספרו של צ'רלס ברנדט "שמעתי שאתה צובע סוסים". פרנק "האירי" שירן (רוברט דה נירו) חי בבית אבות ונזכר בחייו הסוערים. להרוג הוא למד כששירת באיטליה במרוצת מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 הוא עבד בפנסילבניה כמטעין בשר למשאיות והואשם על ידי החברה בה הועסק בגניבה. עורך הדין ביל בופאלינו (ריי רומנו) מצליח לשחרר אותו ומכיר אותו לבן דודו ראסל בופאלינו (ג'ו פשי), מנהיג משפחת פשע בצפון מזרח פנסילבניה. פרנק מתחיל לעבוד אצלו, בין היתר כרוצח שכיר, ועד מהרה מתוודע לג'ימי הופה (אל פצ'ינו), ראש איגוד בעלי המשאיות בארצות הברית שיש לו קשרים הדוקים עם משפחת בופאלינו. הופה נאבק במתחרה שצץ לו באיגוד אנתוני פרובנזאנו (סטפן גרהם), וגם בשלטונות החושדים בו ומנסים להצר את צעדיו. בין הופה ופרנק נרקם קשר הדוק ופגי (אנה פקווין), אחת מבנותיו של פרנק, שמחה על החיבור הזה. שירן הופך לשומר ראשו הראשי הופה. בשנות ה-60, בהן מכהן ג'ון קנדי בבית הלבן, מצליח אחיו רוברט, שהיה התובע הכללי, להביא לדין את הופה ולהושיבו בכלא ב-1964. בעודו מרצה את עונשו משתלט על האיגוד המקצועי פרנק פיטסימונס (גארי בסאראבה). ב-1971 הופה משתחרר בזכות חנינה מהנשיא ניקסון ומתחייב שלא יחזור לפעילות בארגון עד 1980. אלא שהוא מנסה להחזיר לעצמו את עמדת הכוח שהייתה לו ויעורר עליו את חמתם של הבוסים החדשים בארגון ושל חברו לשעבר בופאלינו. עם הארווי קייטל, סטיבן ואן זנדט. 209 דקות.

אל פצ'ינו, שסקורסזי מביים אותו כאן לראשונה, אומר שעל הסט התחושה הייתה של צילומי סרט בשנות ה-70. ואכן, יש כאן למעשה איזשהו סיכום לא רשמי של ז'אנר המאפיה, שהגיע לשיאו בשנות ה-70 עם סרטי פרנסיס פורד קופולה ("הסנדק", "הסנדק 2", בו כיכב פצ'ינו) ובצדם סרטי הפשע המכוננים של סקורסזי "רחובות זועמים" ו"נהג מונית" ותרומתו המובהקת לז'אנר בשנות ה-90, עם "החבר'ה הטובים" ו"קזינו". כל אחד משני אלה הוא לטעמי הקאפו די טוטי קאפי (הבוס של כל הבוסים) של הקולנוע.
"האירי" מרגיש כמו סיכום ביניים מקיף של הז'אנר לא רק מבחינת הנושא, הכתיבה וסגנון האולד-סקול שלו, אלא בעיקר בזכות השימוש בקאסט המכיל פרט לשני הענקים דה נירו ופצ'ינו גם את ג'ו פשי והארווי קייטל, אף הם חברים של כבוד בסרטי הקוזה נוסטרה. גם הנושא, שמתברר כי הוא מרתק עד היום, אינו חדש בקולנוע: ב-1992 גילם ג'ק ניקולסון את ראש איגוד נהגי המשאיות בסרט "הופה" שביים דני דה ויטו, וב-1978 היה זה "פ.י.ס.ט", בבימוי נורמן ג'ואיסון,  בו גילם סילבסטר סטאלון את בן דמותו, הנקרא בסרט ג'וני קובאק. וההופה הנוכחי, הוא פצ'ינו כאמור, נותן כאן הופעה נדירה, בייחוד כשלצידו דה נירו. לאורך דקות ארוכות יש המון רגעים של חסד בין השניים האלה, שסוחבים את מטען השנים שצברו בנפרד כשחקנים וכעת מגיעים יחד לשיא מעורר התפעמות. כל זאת כמובן בזכות עבודתו המעולה של סקורסזי, שמוציא תצוגת משחק לפנתיאון גם מג'ו פשי. זה לא רק על תקן בעל משפחת פשע כאן, אלא שמבחינת פרנק הוא גם קונסיליירי (יועץ),  המעורר געגועים לתפקיד טום הייגן, יועצו של דון קורליאונה אותו גילם רוברט דובאל בשני סרטי "הסנדק" הראשונים. אין ספק שיש בסרט שילוב מרתק של מתכונת סרטי המאפיה אה-לה קופולה (שלושת סרטי "הסנדק", כאמור) והשפה הייחודית, הקולנועית והוורבלית, ששאב מהשטח ופיתח סקורסזי בסרטי הפשע שלו. וזה עובד נפלא. אפקט שינוי הגיל באמצעות המחשב (די-אייגינג) משרת מצוין את היוצר ומאפשר לו להציג את גיבוריו בתקופות שונות בחייהם, להצעיר ולהזקין אותם, וזה נראה אמין ותורם ליצירה יותר מכל עבודה של אמן איפור כזה או אחר.
ולגבי אורכו הלא שגרתי של הסרט - שלוש וחצי שעות - לטעמי זה משך התנהלות העניינים הטבעי שלו (כולל פרזנטציות ארוכות הכרחיות של סצנות), ובל נשכח שסרטי העבר בז'אנר היו ארוכים אף הם: אלה של קופולה, "הסנדק" (178 דקות), "הסנדק 2" (202 דקות), "הסנדק 3" (162 דקות), "היו זמנים באמריקה" (229 דקות), של סרג'יו לאונה, ואלה של סקורסזי עצמו, "החבר'ה הטובים" (162 דקות) וקזינו (178 דקות). בכל פרמטר - מכתיבת התסריט והדיאלוגים של סטיבן זאיליאן ("אמריקן גנגסטר", "מאניבול", "רשימת שינדלר", "כנופיות ניו-יורק" ועוד רבים), דרך בניית הסצנות, העבודה עם השחקנים, הצילום (רודריגו פריאטו), העריכה (תלמה שונמייקר, הקבועה של סקורסזי) והמוזיקה (רובי רוברטסון, שהיה חבר ב"הלהקה", עליהם עשה סקורסזי סרט דוקומנטרי מכונן, "המופע האחרון") - מדובר בסאגה מופתית שתהפוך לקלאסיקה מיידית.

דירוג: *****

מועדי הקרנות


האירי, נטפליקס



  


"עיר יתומה" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטו של אדוארד נורטון, על פי רומן שחיבר ג'ונתן לטם. ניו-יורק, שנות ה-50. ליונל אסרוג (נורטון), הסובל מתסמונת טורט, עובד בסוכנות בילוש פרטי. כשחברו והאיש שאסף אותו מהרחוב והכניס אותו למקצוע פרנק מינה (ברוס וויליס), בעל המשרד, נרצח בעת פעילות מקצועית, ליונל מחליט לברר מי רצח אותו ולמה. אלמנתו של מינה ג'וליה (לסלי מאן) מחליטה להמשיך להפעיל את הסוכנות. חקירתו של אסרוג מובילה אותו לבר אפרו-אמריקני ובעזרת הרמזים המועטים אליהם נחשף הוא מגיע ללאורה רוז (גוג מבטה-רוו) העובדת עבור גבי הורוויץ (צ'רי ג'ונס) שפועלת נגד שינוי פני השכונה וסילוק העניים ובני המיעוטים ממנה. אסרוג מגיע לישיבת מועצת העיר, שם איש היזמות והפיתוח מוזס רנדולף (אלק בולדווין) מותקף מילולית על נסיונותיו ללהביא לשינויים מרחיקי לכת בשכונה. אסרוג מתחזה לעיתונאי ותחת הכיסוי הזה מראיין את פול (ווילם דפו) שיצא נגד מוזס בישיבה. בהמשך יתברר לו שפול הוא אחיו של רנדולף, וזהו רק אחד הגילויים במסכת של מעשי מרמה, שחיתויות, מעשים פליליים ואף איומים ברצח. 144 דקות.

מדובר לא רק בהתכתבות אלא גם בהתרפקות על ז'אנר הפילם נואר והבלש הפרטי, שכידוע שלט בכיפה בקולנוע האמריקני משנות ה-40 וצפונה. כל פריים מסוגנן בסרט הזה מסגיר את הכוונה המבורכת הזו של הבמאי-שחקן-תסריטאי אדוארד נורטון. אבל הגיבור שלו הוא לא מהבלשים הבולטים והכריזמתיים נוסח פיליפ מרלו ודשיאל האמט, אלא גבר חסר ביטחון הסובל מתסמונת טורט, בעטיה הוא פולט הברות-מילים-משפטים באופן בלתי רצוני ובלתי נשלט. לי ליונל, שנורטון מגלם אותו למופת, הזכיר קצת - בעיקר כאסוציאציה לאנטי גיבור - את מודל הבלש המפוזר והמבולבל לכאורה קולומבו, אותו גילם פיטר פאלק בסדרת הטלוויזיה הידועה שעלתה בסוף שנות ה-60. נורטון הוא שחקן טוטאלי, בעל מוניטין ומועמדויות לאוסקר, שברשימתו לא פחות מ-45 קרדיטים, בהם "מועדון קרב", "בירדמן", "לארי פלינט האיש והסקנדל", "אמריקה X" ו"אמן האשליות". אבל כבמאי, "עיר יתומה" הוא בסך הכל סרטו השני אחרי "לשמור אמונים" מ-2000, גם בו שיחק במקביל לבימוי. כלומר, נורטון לחלוטין לא מקפיד על איסוף קרדיטים כבמאי ורק כשעולה פרויקט שמאוד מדבר אליו, הוא מפשיל שרוולים ומתפקד בשתי הפונקציות גם יחד. כך אירע כשנתקל ברומן של ג'ונתן לוטםמ-1999. ברור שמיומנות במשחק מסייעת לא מעט כשמנסים לביים, בייחוד במקרה של אמן מוכשר ומיומן כנורטון. הוא משחזר את שנות ה-50 בניו-יורק, במיוחד את ברוקלין והארלם, באופן מאוד פוטוגני, בכלל זה גם את הסצנות המהפנטות ורוויות האווירה של המועדונים וחיי הלילה בהארלם של אז, עם הרכבי נגינת בלוז וג'אז. הסרט כולו מעוצב, מוקפד ובעל סצנות מורכבות ויפות, לא מעט בזכות הצלם המצוין דיק פופ. ובכל הקשור לבימוי שחקנים - מהוותיקים (וויליס, בולדווין, דפו, לסלי מאן, פישר סטיבנס) ועד אלה הפחות מוכרים (מבטה-רוו, צ'רי ג'ונס, איתן סופלי ועוד רבים) - הוא יודע כשחקן כיצד להפעיל אותם ומוציא מכולם משחק מדויק ואמין. הבעיה היחידה היא שהסיפור מסובך ומפותל מאוד ונורטון לא ניסה לפשט אותו, ובכך בעצם גורם לפלוט להיות קצת מעורפל ולא ברור עד הסוף. למרות זאת, "עיר יתומה" זוהי יצירה פנטסטית שגורמת לנו לחזור ולהאמין בקולנוע איכותי.

דירוג:  *****

מועדי הקרנות


עיר יתומה, באדיבות Tulip Entertainment



  


"ידיד הדייגים" (אנגליה 2019)

דרמה. סרטו של כריס פוגין המבוסס על מקרה אמיתי אודות הרכב דייגים מהכפר פורט אייזק שבדרום אנגליה: זמרי א-קפלה לא מקצועיים שנקראו "Fishermen' Friends", שהוחתמו על ידי חברת "יוניברסל רקורדס" ואלבום הביכורים שלהם, עם שירי פולקלור מסורתיים שכתבו אודות המקום בו הם חיים, הגיע אל עשרת הראשונים בצמרת מכירות האלבומים באנגליה. דני (דניאל מייז), מנהל מוזיקלי מנוסה אך תמים למדי, יוצא מאזור הנוחות שלו לונדון לפורט אייזק, כפר קטן ומרוחק בקורנוול, עם עוד כמה חברים מחברת הפקות המוזיקה בה הוא עובד, על מנת להשתתף במסיבת רווקים. הבוס שלו טרוי (נואל קלארק) ושאר החברים מחליטים למתוח אותו וממבקשים ממנו להחתים להקה מקומית בת עשרה דייגים ששרים א-קפלה שירי דייגים וים בזמנם הפנוי. בראשם עומד הסולן ומנהיג הלהקה ג'ים (ג'יימס פורפוי). בניסיון לרצות את הבוס שלו, מנסה דני בכל הכלים העומדים לרשותו לזכות באמון חברי הלהקה ובני משפחותיהם. אלא שהם מקדשים את ערך המשפחה והקהילה, וכסף ותהילה לא מסנוורים אותם. דני שוכר דירה בפנסיון הקטן שמנהל ג'ים בביתו ומוצא עצמו נמשך לבתו היפה אלווין (טופנס מידלטון), גרושה שיש לה בת מקסימה, טמסין (מידוו נוברגה). איכשהו עולה בידו לשכנע את חבורת הדייגים לשתף איתו פעולה, לשיר בעוד הוא מקליט אותם, ובמקביל הולך ונרקם קשר של קרבה ורומנטיקה בינו ובין אלווין. לאט אבל בטוח, דני מתחבר לאורח החיים המסורתי של הכפר ותושביו ומתחיל לבחון מחדש את הערכים בהם הוא מאמין, בעודו מנסה להפוך את חבורת הדייגים המזמרים לסיפור הצלחה. 112 דקות.

הסרט מתנהל כמו אגדת עם בריטית עתיקה וזה יתרונו הגדול. הכפר הציורי בקורנוול בו מתרחשת העלילה, שרבים מתושביו הינם דייגים, הוא לוקיישן נהדר. במרכז העלילה הערכים של המקומיים, שאצלם המסורת והנאמנות השבטית לקהילה ולמשפחה עומדים מעל הכל. שגרתם של הדייגים המחוספסים והפשוטים אך בעלי חוכמת החיים מתובלת בבדיחות פולקלוריסטיות, בהן גם סקסיסטיות, וסיפורים לוקאליים עסיסיים, חלקם קשורים לים, חלקם לאדמה, ספק אמיתיים ספק מתבססים על מיתולוגיות קורנווליות עתיקות ואחרות. וזו כבר תשתית נהדרת למתווה של סרט המציג התנגשות תרבויות. איש חברת ההקלטות מלונדון וחבריו, אנשי שיווק ועסקים מלוטשים שרואים רק גילוי טאלנטים לצורך עשיית ממון מול עיניהם, ולמולם הכפריים האותנטיים שהים הוא פרנסתם, הפאב המקומי הוא מקום המפגש החברתי שלהם ופולקלור שירי הדייגים הממכרים הם התבלין שמגוון להם את הקיום הקשוח, עושה להם שמחת חיים וגם מאפשר להם להתבטא. הבמאי הבריטי, יליד סנדרלנד, כריס פוגין מיטיב לשרטט את האווירה הלוקאלית הקסומה הזו ובונה סיפור קטן וכובש. הבחירה שלו בשחקנים שרובם בעלי ניסיון אך אינם כוכבים מוכרים נבונה, משרתת היטב את הסרט ומאפשרת את הצגתם האמינה כדייגים בעיסוקם המזמרים להנאתם בעיתות הפנאי שלהם, כששילוב קולותיהם יוצר הרמוניה נהדרת. בעיקרון מדובר בדרמה, אבל יש בסרט הזה, הכתוב היטב, לא מעט מומנטים הומוריסטיים ודיאלוגים פיקנטיים שמוסיפים מאוד לאופיו ולאווירתו. וכמובן המוזיקה המקהלתית הספונטנית מצד אחד אבל הרמונית ומתוזמרת להפליא מאידך. שירים המנוניים סוחפים עם מוטיבים חוזרים שאתה מוצא את עצמך מצטרף אליהם. "ידיד הדייגים" זהו סרט קטן ומקסים וכאשר הכוונה היא כנה וכשזה מבוצע טוב ונכון וללא יומרה להיות משהו אחר - לפעמים זה כל מה שצריך כדי לצאת מהאולם עם חיוך גדול על השפתיים ושיר חדש בלב.

דירוג:
  ****

מועדי הקרנות


ידיד הדייגים, באדיבות פורום פילם

                 

  


"21 גשרים" (ארה"ב 2019)

מתח. סרטו של בריאן קירק. אנדרה דייוויס (צ'דוויק בוסמן) הוא בלש משטרה ניו-יורקי שאביו השוטר נרצח על ידי פושעים בעת תפקידו, נשבע להמשיך את דרכו ולעשות צדק ברחובות. הוא נאלץ להופיע בפני מח"ש ולהצדיק שבעה מקרים בהם ירה למוות בפושעים. שני פורצים צעירים, ריי (טיילור קיטש) ומייקל (סטפן ג'יימס), שהיו בעבר חיילים מופתעים לאחר ששדדו כמות של 50 קילו קוקאין ממחסן בו גילו כמות הרבה יותר גדולה, 300 קילו, של הסם המסוכן. מספר שוטרים מופיעים לפתע במקום ובינם ובין הצעירים מתפתח קרב יריות בו מתברר שריי הוא צלף ורוצח מיומן. תגבורת שמוזעקת לא מצליחה לעצור את השניים וכוח המשטרה יוצא מהתקרית בשן ועין, עם מספר לא קטן של הרוים ופצועים. אנדרה מגיע למקום ומפקד השמטרה של הרובע, קפטן מקנה (ג'יי קיי סימונס) מטיל עליו ועל שוטרת נוספת, פרנקי (סיינה מילר) לנהל יחד את המצוד אחר השודדים. אנדרה יודע שאם השודדים, שעושים מאמץ למכור את כמות הקוקאין שברשותם, לא ייעצרו בשעות הקרובות הם יימלטו ויהיה קשה מאוד לאתר אותם. הוא דורש שייסגרו 21 הגשרים שמובילים אל ומחוץ לממנהטן ובקשתו  מתבצעת מייד. במהלך המרדף אחר השניים מגלה אנדרה שלאנשי המשטרה שמשתתפים איתו ועם ופרנקי במרדף, יש מוטיבציה גדולה שהשודדים לא ייעצרו אלא ייהרגו והוא מתחיל לחשוד שיש כאן קונספירציה רחבה ומורכבת. 99 דקות.

אחת לכמה זמן מגיע למסכים סרט שבמרכזו שחיתות משטרתית, אלא שרק לעיתים רחוקות מדובר ביצירה שמתעלה מעל למוצר שבלוני, סכמטי ובינוני. "21 גשרים", סרט קולנוע ראשון באורך מלא של בריאן קירק, שיש לו יותר מ-20 קרדיטים של עבודות שונות לטלוויזיה, רחוק אף הוא מלהיות עבודת קולנוע משמעותית. הוא כתוב באופן רשלני, התסריט שלו שטחי ונבוב, הדמויות פלקטיות ולא מפותחות והביצוע הטכני לוקה מאוד בחסר. זאת למרות שזה סרט אקשן שמתנהל בקצב טוב ושומר על מתח לכאורה. אלא שהפלוט שלו מאוד קלישאי, אין בו הפתעות והוא מבוים באופן הכי טכני ופשטני. לצ'דוויק בוסמן אין את הכריזמה שאמורה לאפיין את בן דמותו שבתפקיד הראשי, איש משטרה לוחם צדק, תפקידה של סיינה מילר סתמי ופשטני והיא משחקת בניוטרל ואילו ג'יי.קיי סימונס, המצוין בדרך כלל, מתבזבז כאן על דמות חד-מימדית ומפוספסת. "21 גשרים" הוא סרט מאכזב שלא מותיר כל חותם.

דירוג:  **


מועדי הקרנות


21 גשרים, באדיבות פורום פילם


  



"חטוף" (אנגליה-קנדה-ארה"ב 2017)

מתח. סרטו של סטיבן סי. מילר. איש העסקים וויל ביימון (היידן כריסטנסן) ובנו דני (טיי שלטון), יוצאים למסע ציד בלב היער. דני היה "ילד כאפות" בבית הספר ואביו חושב שאם ילמד אותו לירות ולצוד - הוא יהפוך לגבר במהרה. בעודם מחפשים מקום להתאמן בירי, הם נתקלים במאבק בין שני גברים שבמהרה הופך אלים כשאחד מהם מכוון את רובהו לעבר השני ויורה בו למוות. הרוצח מגלה אותם ומכוון לעברם את נשקו, אך למזלו של וויל הוא מספיק זריז כדי לירות בו. כשהם מתקרבים לשתי הגופות מתברר שהאיש עליו ירה וויל הוא שוטר ואילו האדם השני מתעורר פתאום לחיים, חוטף את דני ונעלם. האוול (ברוס וויליס), קצין המשטרה הממונה על החקירה, מגיע למקום ומנסה להבין מה קרה ביער ומי ירה בשוטר שלו. במהרה העניינים הולכים ומסתבכים, בעוד וויל מנסה לעשות הכל כדי להציל את בנו אפילו במחיר של פעולה נגד החוק והמשטרה. 97 דקות.

מהסרטים היותר מביכים שראיתי. לא פלא שהוא הוקפא במחסנים שנתיים. הסיפור חלש, התסריט גרוע ומראשית הסרט שום דבר בו לא עובד. הוא מתנהל בצורה תמוהה ולא אמינה ומרגע לרגע נעשה יותר ויותר בעייתי ופחות ופחות ראוי לצפייה. מאחורי הבמאי סטיבן סי. מילר כעשרה סרטים ארוכים, בהם "איום מיידי", "פורעי חוק" ו"תוכנית בריחה 2", לא ממש עבודות קולנוע דגולות, אבל כאן הוא יורד ממש לשפל המדרגה. כל סצנה בסרט נראית כמו תאונת עבודה נוראית ואם מילר באמת התכוון לתוצאה הזו, המצב הוא עוד יותר חמור. לשחקן היידן כריסטנסן, שהחל את הקריירה הקולנועית שלו בשנות ה-90, היו כמה שנים טובות וסרטים סבירים אבל כאן המשחק שלו, בין אם בעטיו ובין אם בגלל הדרכת שחקנים שגויה של מילר, ממש ירוד. אין קשר בין מה שהוא עושה על המסך ובין מה שהוא משדר רגשית, וקשה מאוד להבין זאת. ברוס וויליס מזייף כבר מספר שנים טובות בבחירת סרטיו (להוציא את "עיר יתומה", בו הוא מופיע כעת בתפקיד משנה טוב) וממנו כנראה לא היו צריכות להיות ציפיות גדולות. בשורה התחתונה, הסרט הזה כושל בכל פרמטר וקשה מאוד למצוא בו איזו נקודת אור.

דירוג:  *

מועדי הקרנות



חטוף, באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג



  



"לשבור את הקרח 2" (ארה"ב 2019)

אנימציה. סרטם של ג'ניפר לי וכריס באק. מדוע נולדה אלזה עם כוחות קסם? כאשר סכנה מאיימת על ממלכתה היא יוצאת יחד עם אנה, קריסטוף, אולף וסוון למסע מסוכן ויוצא דופן. ב"לשבור את הקרח" חששה אלזה שכוחותיה גדולים מדי בשביל העולם הזה, ואילו ב"לשבור את הקרח 2" עליה לקוות שהם מספיקים. 103 דקות.

מועדי הקרנות


לשבור את הקרח 2, באדיבות פורום פילם



  



21/11/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע