"החבר השמן שלי" (ישראל 2022) ****
קומדיה. סרטו של גודיס שניידר. הם נפגשים לראשונה לקראת סוף שירותם הצבאי. אליק (מי-רן מנקס) היא קצינה שעוצרת עם הג'יפ שלה לחפ"ש ג'ימי (צחי סדן) ונותנת לו טרמפ בדרך לתרגיל. היא יפה וחדה, הוא שמן ומרושל בלבושו ובהתנהלותו. הם נפרדים מבלי להחליף טלפונים. כמה שנים לאחר מכן הם נפגשים בתל אביב והדיאלוג ביניהם מתחדש. כשמפגש מקרי נוסף יתרחש הם כבר יחליפו טלפונים ויהפכו לידידים. הם ייפגשו שוב ושוב והכימיה ביניהם תלך ותגבר. הרומנטיקה לא. הוא יבדוק אפשרויות, היא תסרב על הסף. הקריירה שלה תיקח אותה לניו יורק, החיים שלהם יימשכו כשהם מתנהלים כמו שני קווים מקבילים. האם יש סיכוי שמשהו בלב בכל זאת הפשיר אצלה? האם הוא יחליט שנמאס לו להמשיך להיות שמן? 81 דקות. החבר השמן שלי

החבר השמן שלי, תמונה באדיבות טרנספקס


מהרגע בו נבט במוחו של הבמאי גודיס שניידר הרעיון לעשות סרט על "היפה והשמן" ועד יציאתו לבתי הקולנוע לקחו כעשר שנים. הנרטיב התבסס, בגדול, על הסרט "כשהארי פגש את סאלי" מ-1989, שביים רוב ריינר על פי תסריטה של נורה אפרון, בכיכוב בילי קריסטל ומג ראיין. זאת כמובן תוך ביצוע השינויים הנדרשים, להם הייתה אחראית גם בת זוגו של שניידר, התסריטאית ליאת אלקיים, כשבכתיבה מסייעת עורכת התסריט דנה מודן. מבחינות מסוימות אליק וג'ימי הם ליאת וגודיס. יש קווים משיקים בדרך בה התנהל הרומן ביניהם, ולדבריהם יש בסרט גם רפליקות שהם החליפו ביניהם, אם כי לא אחת לאחת. והתוצאה הסופית מקסימה. הדיאלוגים המדויקים ובכלל השפה הקולנועית של "החבר השמן שלי" מצחיקה ומרתקת. לא דומה לשום דוגמה מקומית של קומדיה רומנטית בז'אנר הבלתי נגמר "בן פוגש בת". גם שני השחקנים, מנקס (אותה יכולתם לראות בין היתר בסדרה "תאג"ד") וסדן (שהוא בכלל מוזיקאי בעשייתו), לא מובנים מאליהם. אבל החיבור הזה ביניהם - כשהיא כל הזמן שנונה ויפה, והוא במקביל שמן ומשלומפר, מרכיב איזושהי תבנית בלתי אפשרית של מערכת יחסים נוסח "היפה והחיה". וזה עובד נפלא. מה שעוד תורם מאוד לאווירה ולהתנהלות של הסרט זוהי תחושת העכשוויות שלו, אף שהוא מתרחש לאורך שנים. למרות שהסרט "רזה", קצר ונעשה בתקציב מצומצם, הוא נראה נהדר, לא מעט בזכות הצילום המצוין של עמית שעל. אמרנו שהשחקן הראשי צחי סדן הוא מוזיקאי? בסיפור הקולנועי הזה שולבו שלושה שירים שחיבר, כשעל הלחנת הפסקול כולו חתום אלון עדר.    

       
 
"לא לוקחים קשה" (ארה"ב 2023) ***
קומדיה. סרטו של ג'ין סטופינסקי. מאדי (ג'ניפר לורנס), בחורה צעירה ויפה, קורסת מרוב חובות ועומדת לאבד את בית ילדותה. ובדיוק ברגע הזה היא נתקלת המודעה של הצעת עבודה. הורים עשירים ומגוננים של צעיר בן 19, פרסי (אנדרו בארת פלדמן), בחור מופנם ומסתגר, מחפשים מישהי שתצא לדייט איתו ובעצם תגאל אותו מבתוליו רגע לפני שהוא הולך ללמוד בקולג'. בתמורה היא תקבל רכב יפה ומודרני, לאחר ששלה עוקל. כדי שזה לא ייראה שקוף והוא לא יידע שהוריו שלחו אותה, מאדי מגיעה לחנות לאימוץ כלבים בה הוא עובד. מתפתח ביניהם קשר והיא מצליחה לגרום לו לצאת איתה לדייט, אבל העניינים לא כל כך זורמים והיא מגלה שהוא לא בדיוק מי שחשבה. עם מתיו ברודריק, לורה בנאטי. 103 דקות.  לא לוקחים קשה

ג'ניפר לורנס כיכבה בסדרה ארוכה של סרטים. מ"אקסמן: ההתחלה" ו"משחקי הרעב" והמשכוניהם, ועד "אופטימיות היא שם המשחק", שזיכה אותה באוסקר, "חלום אמריקאי", "ג'וי" ועוד. אין ספק שהיא מוכשרת ושיש לה נוכחות מהפנטת. וכמובן שהיא יפה ואטרקטיבית. אבל התסריט שהופקד בידיה הפעם לא מספיק טוב. זו אמורה להיות קומדיה קורעת, אבל בפועל רוב הזמן היא לא מצחיקה. אולי סוחטת חיוכים פה ושם, אבל לא הרבה יותר מזה. כישוריה הקומיים של לורנס לא באים לידי ביטוי במלואם בסרט, אף שהיא מתאמצת לשחק את הבחורה קלת הדעת שזורמת עם הסיטואציה וכשצריך, וזה קורה כאן כמעט כל הזמן, הופכת ליוזמת ואסרטיבית. אנדרו בארת פלדמן הוא לא פרטנר שיכול לעמוד מולה, אף שבתפקידו עליו להיות הבתול הנבוך והביישן. לא לזה ציפינו בתור הקומדיה ההיסטרית של הקיץ. לי לפחות היו ציפיות להרבה יותר מזה.     

"הרוע שבמים" (ארה"ב 2022) **
אימה. סרטו של ג'יימס נאן. קבוצת חברים וחברות יוצאת לחופשת הספרינג ברייק לחוף האוקיאנוס. תוך כדי לגימת אלכוהול בכמויות הם גונבים בהשאלה אופנועי ים ויוצאים להשתולל במרחבי הים. הכל משתנה כשהתנגשות חזיתית בין שני אופנועי הים תוקעת אותם בלב ים ללא יכולת לחזור לחוף או לדווח על מצבם, בשל בעיית קליטה בסלולרים שלהם. לרגע הזה המתין בסבלנות עמלץ לבן קטלני שמגיח מהמעמקים ומאלץ את הצעירים לצאת לקרב על חייהם. עם הולי ארל, קתרין הנאי, ג'ק טרומן, מלאקי פולאר-לצ'מן. 87 דקות. הרוע שבמים

הרוע שבמים, תמונה באדיבות Red Cape

מאז "מלתעות" המיתולוגי של סטיבן ספילברג נעשו ים של סרטים כאלה, המתארים מפגשים מדממים בין כרישים, עמלצים ואפילו דגי פיראנה עם בני אדם שורצי חופים. והסיפור כאן קלוש במיוחד. הסרט מנסה לבנות מתח, כדי להגיע לקליימקס, למפגש עם שיניו החותכות הקטלניות של העמלץ הלבן. ותוך כדי ההמתנה לכך אנחנו נחשפים לסיפור הבגידה של טום (טרומן) בבת זוגו נאט (ארל) עם חברתה הטובה מילי (הנאי). וזה כל כך מלאכותי, מגוחך ופאתטי, מה גם שבקצה מצפה לצופה סוג של צדק פואטי (סליחה על הספוילר). בכלל, כל הנרטיב של הסרט הזה חסר היגיון, וגם כשאנחנו מגיעים ל"רגעי האימה", הם ממש לא מפחידים ולא מזעזעים כי נראה שבז'אנר הזה ראינו כבר הכל. זה עוד ניסיון לעשות קופה על חובבי סרטי האימה מהסוג הזה, אבל נראה לי שבמקרה שלפנינו זה ממש לא עובד.  

    
"אסטרואיד סיטי"  (ארה"ב 2023)
בדיוני. סרטו של ווס אנדרסון. סיפורה של עיירת מדבר אמריקאית בדיונית. העלילה מתרחשת בשנת 1955. העיירה מארחת כנס שנתי לתצפית בכוכבים ולחלוקת פרסים למדענים צעירים. כאשר תקרית מסתורית ומפתיעה משבשת את הטקס, באי העיירה נאלצים להיכנס בעל כורחם להסגר, בהוראת הממשלה. עם סקרלט ג'והנסון, טום הנקס, ג'פרי רייט, טילדה סווינטון, בריאן קרנסטון, אדוארד נורטון. 104 דקות. אסטרואיד סיטי