סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: נחום מוכיח ארה דינקיגי''אן חוזר לפסטיבל העוד - שיחה
 

 
 


האמן האמריקני ממוצא ארמני, מנהיג להקת “נייט ארק”, יופיע בפסטיבל העוד בפעם השנייה ברציפות, הפעם עם אביו הזמר, אוניק דינקיג`יאן, שנחשב ל"קולו של העם הארמני". תפסנו את דינקיגיאן לשיחה על שורשיו המוזיקליים ועל המופע הקרוב.

ירושלים כחוויה רוחנית

לא בטוח שידעתם, אבל את נעימת הנושא של הסדרה הקומית "החמישייה הקאמרית", חיבר ומבצע אמן העוד הארמני ארה דינקיג`יאן. "אני יודע על כך", הוא אומר. "למעשה, הדבר הובא לידיעתי לצערי רק אחרי שהסדרה ירדה מהמסך, אבל עדיין, זה מאוד מרגש אותי. לצערי, עד היום לא יצא לי לראות אף אחד מפרקי הסדרה הזו, ואיני יודע איך בדיוק שילבו בה את המוזיקה שלי, אבל זה מאוד מחמיא".

זו פעם שלישית שדינקיג`יאן, 46, נוחת כאן (במקרה זה, הוא הגיע מייד אחרי קונצרט בג`נבה) להופעה במסגרת פסטיבל העוד (הפעם האחרונה הייתה באותו פסטיבל, בשנה שעברה), ומציין מייד, "אני בטוח שזו לא הפעם האחרונה". הוא הגיע כמה ימים לפני הופעתו בפסטיבל, ואני תופס איתו שיחה במלון שבו הוא מתאכסן בירושלים. דינקיג`יאן אמנם נולד בארה"ב והאנגלית שלו היא כשל כל אמריקאי ממוצע, אבל איכשהו החיבור העמוק שלו לשורשיו הארמניים, מקרב אותו מאוד אלינו. "בכל פעם שאני מגיע לירושלים אני מזכיר לעצמי שאני צריך להביא לכאן את אשתי וילדי", הוא מתפעם מהעיר על אמת, לא בשביל הנימוס. "למעשה, אני אומר שכל אדם בעולם חייב לבוא לכאן. אני מרגיש אנוכי שאני נמצא כאן ללא כל אלה שאני מכיר. גם הם היו צריכים לעבור את החוויה הרוחנית הזו".

"בכל מקום בעולם אני מרגיש קודם כל ארמני"

- איך, כיליד ארה"ב, הצלחת בכל זאת להתחבר לשורשים הארמניים, בכל הקשור למוזיקה?

"אני חייב הרבה מחיי כמוזיקאי לעובדה שגדלתי בבית שבו אבי הוא זמר עם מפורסם מאוד בארמניה, וכבר הוא החל למעשה את המסורת המוזיקלית המשפחתית כאשר זימר בכנסייה ואז הפך לזמר. גדלתי עם המוזיקה הזו וכמובן שהמשכתי לחקור את התרבות שלי ובמקביל לפתח ולהוסיף לכך את החוויה המוזיקלית האישית שלי".

- איך הגעת להתמחות מוזיקלית דווקא בכלי הספציפי הזה, העוד?

"זה סיפור משעשע. היה עוד בחדר השינה של הורי, ודווקא מהסיבה הזו, כאשר הייתי ילד קטן נאסר עלי להיכנס לחדר הזה, מחשש שמא אשבור את הכלי העדין הזה. אבל כמובן שכשאומרים לילד, אל תיגע בזה, זה בדיוק הדבר שבו הוא רוצה לגעת. אז גם אני חטאתי בכך. הייתי חומק פנימה לחדר הזה, ויום אחד אבי חזר מהעבודה מוקדם ותפש אותי על חם מנגן בעוד. זה היה כבר מאוחר מדי בשבילו לכעוס עלי בשל כך, כי הוא קלט עד כמה אני אוהב את הכלי".

- ואיך פיתחת את הזהות המוזיקלית כחלק ממורשתך הארמנית?

"אמנם נולדתי בארה"ב, אבל כמו בני מיעוטים אחרים שגדלים שם מחנכים אותנו שהמסורת והזהות שלנו כל כך חשובים, שבכל מקום שבו אני נמצא בעולם אני מרגיש קודם כל ארמני. בכל המובנים. של השפה, התרבות, המוזיקה, הספרות, אפילו המזון. הכול. המטען הקולי שאני נושא עמי הוא זמרתו של אבי ומוזיקת הכנסייה, ואחר כך רקדני העם והחתונות המסורתיות. הלכתי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון, אבל למדתי המון באופן עצמאי, תוך כדי האזנה לתקליטים ישנים, שהמחט שלה נעה במהירות 78. האזנתי לתקליטים של כל המדינות המזרח תיכוניות, ואלה היו המורים הגדולים ביותר שלי. המאסטרים שלנגינתם האזנתי נתנו לי השראה והם ממשיכים להשפיע עלי וללמד אותי גם היום".

"זה הזמן לסלוח" – הגרסה הארמנית"

בני עמו של דינקיג`יאן גרים ברמה הארמנית כבר יותר מ-2,500 שנים, והמוזיקה שלהם משקפת את מיקומם הגיאוגרפי, בתפר שבין אסיה ואירופה, וגם כקורבנות כיבוש של עמים רבים במהלך ההיסטוריה (ביניהם הפרסים, היוונים, הטורקים והרוסים). המוזיקה הארמנית העממית היא על פי רוב חד-קולית ומודאלית, בנויה מסולמות בלתי מושווים וכוללת מגוון עשיר של מקצבים מורכבים, א-סימטריים. כלי הנגינה המרכזיים הנוטלים חלק ביצירה המוזיקלית הארמנית הם העוד, הקאנון הקמנצ`ה (כינור עממי), הדודוק (חליל רועים) הטאר (סוג של בנג`ו) ועוד כלים מסורתיים אחרים, המותאמים למודוסים של מיקרו-טונים. אבל בסופו של דבר, הכלי בעל המשמעות הרבה ביותר במוזיקה שלהם הוא הקול האנושי העמוק, המביע עצב, תקווה, שברון לב וערגה.

במסגרת פסטיבל העוד יציג דינקיג`יאן את אביו אוניק, הנחשב ל"קולו של העם הארמני", שישמש כסולן ההרכב המשותף שלהם, שבו ייטלו חלק גם הנגנים סוקרטס סינופולוס (כינור), טאמר פיארבאסי (קאנון) ו המוזיקאים הישראליים עדי רנרט (פסנתר) וזוהר פרסקו (תופים).

- זה לא קשה עבורך להופיע לצד אביך, באותו הרכב? אין ביניכם יחסי אב-בן מורכבים?

"אני מבין למה אתה מתכוון, אבל במקרה שלנו זה בכלל לא מסובך, כי אנחנו עושים את זה כול חיינו. אני מלווה אותו על הבמה ואפילו בכנסייה, אז בשבילי זה מרגיש הכי טבעי. למעשה, אני מרגיש מאוד בר מזל, כי על הבמה אנחנו מפתחים מערכת יחסים השונה מזו של אב ובן. משהו שונה. אנחנו כמו חברים, פרטנרים, וזה דבר נפלא בעיני".

- איך נוצר הקשר שלך עם זהר פרסקו ועדי רנרט?

"התחברנו כבר בשנה שעברה כשהופעתי כאן, וזוהר ועדי עשו עבודה נהדרת ונתנו לי לחוש כל כך מובן ונוח, שאני מרגיש שהם אחיי המוזיקליים. גם הורי היו בקהל והתרשמו מהם", הוא אומר. לפני שעזבנו את הארץ נתתי לאפי בניה, מארגן הפסטיבל, את אחד הדיסקים של אבי, וכשהוא שמע את קולו הוא יזם את הרעיון שהשנה נופיע באירוע שנינו יחד, ובהרכב יהיו גם זוהר ועדי, וגם נגן קאנון ונגן לירה, כך שזה עשוי להיות קונצרט מיוחד. שלחתי לנגנים את המוזיקה כדי שיתאמנו על חלקם בה עדי וזוהר כל כך מוכשרים ומסורים לאמנותם, כך שאני סומך עליהם ויודע שיחד נעשה קונצרט מצוין. את זוהר אני מכיר כבר שנים רבות. הוא התגורר בארה"ב כמה שנים. למעשה, כשהוא הגיע לשם לראשונה הוא התקשר אלי וביקש לפגוש אותי. הפכנו לחברים טובים והוא הפך גם למעריץ של הלהקה שלי, `נייט ארק`. כשהוא חזר לישראל הוא המליץ לי לבוא לפסטיבל העוד, והכיר לי כאן את עדי". כחלק מההתחברות שלו למוזיקה הישראלית, יצר דינקיג`יאן גרסה נהדרת משלו ל"זה הזמן לסלוח", של יואב יצחק, שאותה ביצע עם להקתו, "נייט ארק".

- היית מצפה לפגוש כאן הפעם עוד מוזיקאים ישראליים, שתוכל לשתף איתם פעולה בעתיד?

"ראשי ולבי תמיד פתוחים להיכרות עם עוד יוצרים בתחום, וזה הדבר הגדול ביותר בלהיות מוזיקאי. לאנשים שעוסקים במוזיקה לא הייתה אף פעם בעיה לתקשר זה עם זה באמצעות אמנותם, ואשמח לעשות זאת עם יוצרים ישראליים נוספים. לראות לאן אנחנו יכולים לקדם את היחסים האמנותיים בינינו".

"בניו יורק אין תמיכה ציבורית"

- המוזיקה שאתה יוצר היא חלק ממה שמוגדר כ"מוזיקת עולם"?

"אתה יודע, הקטגוריות האלה נוצרו או על ידי חברות תקליטים, או על ידי התקשורת. על כל פנים לא על ידי המוזיקאים, שמבחינת מוזיקה היא מוזיקה. אז קשה לי להתייחס להגדרה הזו מוזיקת עולם".

הבסיס ממנו יוצא דינקיג`יאן להופעות ברחבי העולם הוא ניו יורק, אבל הוא עדיין לא זכה לעלות עם להקתו על אחת הבמות הגדולות שם, כמו זו של ה`קרנגי הול`. "הייתי מת שזה יקרה", הוא מתוודה. "חברת התקליטים שואלת אותי מדי פעם אם לא בא לי לעשות פסטיבל עוד גם בניו יורק. זה נשמע כמו רעיון נהדר, אבל אני לא מאמין שהקהל שם יתמוך בזה. כאן בישראל פסטיבל עוד בן שבועיים נשמע טבעי ונכון, והכרטיסים לרוב המופעים נמכרים כולם, והקהל מגיע למופעים בהמוניו. בארה"ב זה הרבה יותר קשה. אני לא מאמין שזה יכול לזכות בהצלחה, למרות שיש שם קבוצות אוכלוסים אתניות רבות. זה מוזר, בניו יורק אתה חופשי לעשות כל מה שאתה רוצה, אבל עדיין, אין תמיכה ציבורית בכך".

עם "נייט ארק" הוציא דינקיג`יאן עד היום ארבעה אלבומים שיוצרים שילובים מקסימים בין ג`אז, פופ, מוזיקה ים-תיכונית ומוזיקה קלאסית. את אלבום הסולו הראשון שלו מתברר הוא העצם הקלטה של ההופעה החיה שלו בפסטיבל העוד הירושלמי בשנה שעברה. "האמת היא שבכלל לא הייתי ער לעובדה שהקונצרט הוקלט, אבל כאשר איש הסאונד נתן לי את הדיסקים עם ההקלטות ואמר שהוא חשב שכדאי שיהיה לי אותם, כל כך התרשמתי מאיכות ההקלטה ומהעבודה הנהדרת שהוא עשה, שהחלטתי להוציא אותו", הוא מספר.


המופע "קולם של הארמנים" יתקיים במוצאי שבת, 11 בנובמבר 2006 ב-21:00 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים, במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי. לפרטים נוספים


09/11/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע