סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "הבושם","פרווה" ועוד
 

 
 


שבוע עתיר דרמות: העיבוד הקולנועי ל"הבושם", דיוקן קולנועי של הצלמת דיאן ארבוס,דרמת פרברים עם קיייט וינסלט ודרמת שואה של פול ורהובן. ויש גם סרט אקשן אחד לרפואה.

"הבושם" (גרמניה-צרפת-ספרד 2006)

דרמה. זה מסוג הסרטים שברור עוד לפני צילום טייק אחד, שהוא יהיה נחות לעומת ספרו הסנסציוני רחב היריעה וההגות של פטריק זוסקינד הגרמני מ-1985, עליו הוא מבוסס. בסרטו של טום טיקוורר ("Run לולה Run"), ז`אן-באטיסט גרנווי (בן ווישואו) נולד ב-1738 לאם נחותת מעמד בשוק הדגים של פריז. האם בורחת והעולל הרך נשלח לפנימייה, בעוד ראש אמו מותז בגיליוטינה כעונש על נטישתו.

גרנווי, ילד מופנם ומעוכב התפתחות קולט כבר בילדותו שהוא ניחן בחוש ריח מפותח באורח נדיר, שמסוגל להבדיל בין ריחות, למיינם ולסווגם. הוא מכר למפעל עורות ועובד שם בפרך. היתקלות בריחה המבשם והמשכר של נערה יפה כובש אותו, ואפו מוביל אותו בעקבותיה, אלא שבעודו שואף את ריחה לנחיריו היא מנסה להזעיק אנשים והוא חונק אותה למוות. אחר כך מתמזל מזלו להתחיל לעבוד כשוליה בחנותו של בשם ידוע, בולדיני (דסטין הופמן), שתהילתו כבר מאחוריו. זה קולט שעוזרו הצעיר ניחן ביכולת מדהימה לבודד את המרכיבים ממנו עשוי כל בושם, למזג ריחות ואף להרכיב בשמים חדשים איכותיים. הוא הופך למומחה בתחום ויוצא לעבוד בעיר גראס המרוחקת, הידועה בתעשיית הבשמים שלה. שם הוא רואה ומריח את לאורה היפה (רייצ`ל הארד-ווד). גרינווי מתחיל לפתח אובססיה לריחן של נשים, ולרעיון לשמר את ניחוחן, ולצורך כך הוא רוצח אותן בלי נקיפות מצפון. גם לאחר אינספור קורבנות, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שישיג גם את ריחה של לאורה, לצורך יצירת הבושם האולטימטיבי. אלא שאביה, אנטוני (אלן ריקמן), הקולט את האיום, מנסה להרחיקה ממנו. 147 דקות.

בנייה מדויקת של מרכיבי הסיפור המצמרר: הצד הוויזואלי ושחזורי התקופה חזקים ומרשימים, וכך גם משחקו ונוכחותו של ווישואו הכחוש. הופמן הוותיק מיטיב להשתעשע כעת בתפקידי אופי משניים (ראו גם ב"מעבר לכל דמיון") וגם ריקמן עושה את עבודתו ללא דופי. הבעיה היא שהסרט חסר את העומק והרבדים הנוספים שיש בספר, ונשאר שטוח ופלקטי.

"פרווה" (ארה"ב 2006)

דרמה. בשמו המלא והמגדיר יותר נקרא הסרט "פרווה: דיוקן דמיוני של דיאן ארבוס", והוא נכתב בהשראת ספרה של פטרישיה בוסוורת`, "דיאן ארבוס: ביוגרפיה". הבמאי סטיבן שיינברג ("המזכירה") לא מנסה לתעד אחד לאחד את חייה של הצלמת הניו יורקית הנודעת, שחיה בין 1923 ל-1971 והתפרסמה בזכות צילומיה הגרוטסקיים, השנויים במחלוקת, בהם תיעדה בעיקר דמויות מתרבות השוליים של ניו יורק.

מדובר כאן בקטע קטן בחייה של האשה (ניקול קידמן), בת למשפחה יהודית אמידה בניו יורק, הנפתח בכך שהיא מסייעת במסירות לבעלה, אלן (טיי בורל), צלם אופנה ופרסומת, בתור האסיסטנטית שלו. אין לה שאיפות משלה בתחום הצילום והיא מסתפקת בלהיות עקרת בית ולגדל את שתי בנותיהם. כאשר לאחת הדירות העליונות בבית בו מתגוררים בני הזוג עובר ליונל סיוני (רוברט דאוני ג`וניור), גבר צעיר ומסתורי, המכסה את פניו במעין מסכה וגם עור ידיו וכל חלקי גופו מוסתרים, הדבר מעורר את סקרנותה של ארבוס. היא עולה לדירתו, יוזמת איתו קשר, ובין שניהם מתפתחת מערכת יחסים מיוחדת.

מתברר שליונל סובל ממחלה פיזיולוגית נדירה שמצמיחה שיער על כל חלקי גופו, ולמעשה הוא עטוף פרווה, ובעבר עבר התעללויות בגלל עובדה זו. הקשר בין השניים הופך למערכת יחסים קרובה ואינטימית, דיאן מתרחקת מבעלה ובנותיה ומבלה יותר ויותר במחיצת ליונל. הוא הופך למעין מורה רוחני שלה, ומכיר לה רבים מחבריו, גמדים ואנשים בעלי ליקויים פיזיים שונים. האישה המרובעת נפתחת לחריג ולשונה, מפתחת אג`נדה משלה, וממציאה את עצמה, אישית ואמנותית. הקשר עם ליונל יהיה מקור ההשראה הגדול שלה כצלמת בהמשך. עם האריס יולין, ג`ין אלכסנדר. 120 דקות.

הסרט בונה בתחילתו אווירה מעניינת ואניגמטית למדי, אבל הציפיות שהוא מעורר והפוטנציאל הטמון בו לא ממש מתממשים. נראה שקידמן כבר בזבזה את כל ארסנל המניירות שלה וכעת היא רק ממחזרת.

"ילדים קטנים" (ארה"ב 2006)

דרמה. סרטו של הבמאי טוד פילד ("בחדר המיטות"), המבוסס על ספרו רב המכר של טום פרוטה, שגם אחראי לתסריט. מועמד לגלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הדרמטי. שרה (קייט ווינסלט) היא אישה צעירה הנשואה לגרג (ריצ`רד פירס), ואם לילדה קטנה. היא מבלה עם בתה, חברותיה וילדיהן, בגן הציבורי הגדול שבפרבר השלו והמנומנם שבו הן גרות. למקום מגיע אחת לכמה זמן גבר מושך, בראד (פטריק ווילסון), עם ילדו. הוא נשוי למפיקת סרטים יפה ושאפתנית, קתי (ג`ניפר קונלי), מה שלא מונע ממנו לפתח רומן חשאי עם שרה, היוזמת איתו את הקשר, בעקבות התערבות עם חברותיה. תושבי המקום, בייחוד הנשים, נחרדים לגלות שגבר מוזר, מציצן שריצה מאסר על חשיפת אברו בפומבי, השתחרר וחוזר לגור במקום, בבית אמו. קבוצת גברים מתארגנת לנסות למרר לו את החיים, בתקווה שינטוש את האזור. רבות מהנפשות הפועלות במקום השלו והרגוע לכאורה צופנות, מתברר, סודות אפלים. 130 דקות.

הסרט מתחבר מבחינה ז`אנרית לסרטי הפרברים השלווים רוחשי הסטיות והשלדים בארונות, כמו "אושר" ו"אמריקן ביוטי", אבל הרבה פחות מגובש ואחיד מהם. בצד כמה וכמה סצנות חזקות ושרטוט אווירה הולם, הסרט לוקה בחוסר עקביות במבנה הקולנועי שלו (מעוטר מדי פעם בווייס-אובר, שלא ברור את מי הוא מייצג ומה הוא משרת). גם פיתוח הדמויות, סיפוריהן והמוטיבציות שלהם לא תמיד ברורים ולוקים בחסר.

"ספר שחור" (הולנד-בלגיה-אנגליה-גרמניה)

דרמה. סרטו של ההולנדי פול ורהובן ("רומן הדמים", "אינסטינקט בסיסי", "רובוקופ", "גברים בחלל") שמתארח בימים אלה בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, שם יוקרן הסרט במקביל לעלייתו להפצה מסחרית על מסכי בתי הקולנוע בארץ. במרכז הסרט העוסק בשואה, צעירה יהודייה החיה בהולנד בתקופה החשוכה ההיא. רחל (קאריס ואן הוטן) היא עולה הולנדית, פוגשת על שפת הכינרת ב-1956 את חברתה מהעבר רוני (הלינה ריין), והפגישה מחזירה אותה לחייה הקודמים. ב-1944 היא הייתה זמרת מפורסמת בשם רייצ`ל שטיין, שנאלצת לברוח ממקום המסתור שלה שנהרס עם משפחתה וקבוצת פליטים לדרום הולנד, כדי להינצל מציפורני הנאצים. אלא שכאשר הם חוצים את הנהר, מצידו השני ממתינה להם כיתת יורים ורייצ`ל היא הניצולה היחידה. מישהו בגד בפליטים. כדי לנסות לחשוף את הבוגד שהביא כליה על משפחת וחבריה, מצטרפת רייצ`ל למחתרת, ומנצלת את התכונות הנשיות בהן בורכה כדי להפוך למרגלת. היא משנה את שמה לאליס דה-פריז ומתיידדת עם קצין נאצי בשם לודוויג (סבסטיאן קוך), המגייס אותה לעבודה בשירות הצבא הגרמני. את כל המידע שהיא מלקטת, מעבירה רייצ`ל לחבריה במחתרת. אלא שהדברים הולכים ומסתבכים ומסעה של רייצ`ל לחשיפת הבוגד יהיה מלווה בייסורים וקשיים, ויעבור תחנות כמו גרמניה וישראל. הסרט מועמד מטעם הולנד למוקדמות אוסקר הסרט הזר. עם טום הופמן, כריסטיאן ברקל. 145 דקות.

"תיאוריית הכאוס" (ארה"ב 2005)

אקשן. סרטו של טוני ג`יליו, שבמרכזו שוד בנק אלים, בעל פוטנציאל לאסון. אנשי המשטרה מגיעים למקום ומוכנים לפתוח במשא ומתן עם קבוצת השודדים שהשתלטו על בני ערובה בבנק. האיש העומד בראש שודדי הבנק, לורנז (ווסלי סנייפס), דורש לשוחח עם הבלש קוונטין (ג`ייסון סטאטהם), מומחה למו"מ עם שודדים, הנמצא בהשעיה לנוכח מותו של בן ערובה, שהתרחש באחד ממקרי השוד בהם פיקד על צוות הנושאים ונותנים. כעת הוא מוזמן שוב להגיע למקום ההתרחשות, עם הבלש המתלמד דקר (ריאן פיליפה). כשהם מגיעים לאזור, מתברר להם שיחידת הימ"מ מוכנה כבר לפרוץ לבנק. כשהמתקפה נפתחת, נשמעים פיצוצים ויריות, וכשעשן הקרב מתפזר, מתברר שבני ערובה נפגעו ושהשודדים נמלטו. כשלורנז ודקר בוחנים את מה שקלטו מצלמות האבטחה, הם מצליחים לזהות את אחד השודדים. המרדף אחריו והמשך החקירה יניבו תוצאות מפתיעות ביותר. עם ג`סטין ואדל והנרי צ`רני. 106 דקות.


21/12/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. פסקול לסרט הבושם
מייק , (27/12/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע