סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח מה לראות בפסטיבל חיפה?
 

 
 
עשר המלצות מתוך רפרטואר סרטי פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, שייפתח ביום שלישי הקרוב: סרט הפתיחה של וודי אלן, ההפקות הישראליות למחצה "אדם בן כלב" ו"אביב 41`", "בין הקירות" זוכה פסטיבל קאן ועוד


סרטי הפתיחה והנעילה
 
את הפסטיבל פותח סרטו החדש של וודי אלן "ויקי כריסטינה ברצלונה". בנוגע לוודי אלן, אני משוחד. מודה. כל סרט שלו שיוצא, וזה קורה אחת לשנה בערך, הוא בעיני חגיגה. אפילו שמזמן הוא נטש את הקומדיות והוואן-ליינרס המושחזים, וסרטיו בעשור זה שייכים לרוב לקטגוריית הדרמה. למרות שהוא כמעט כבר לא מראה את פניו על המסך (תם עידן הייידישע חננה, הנאורוטי והמקטר תמידית) מעלתו הגדולה ביותר ממש לא נפגמה. האיש נשאר סטורי-טלר ממדרגה ראשונה. שימו לב לסיפור הבא, ותאמרו האם נתקלתם במספר סיפורים טוב יותר.
 
ויקי (רבקה הול) וכריסטינה (ג`והנסון), שתי סטודנטיות אמריקניות טיפוסיות, מגיעות לטיול קיץ בברצלונה. ויקי עומדת להינשא והיא השקולה והמחושבת מבין השתיים. כריסטינה יותר זורמת, בעיקר בכל הקשור להזדמנויות רומנטיות ולסקס. ולכן כשצייר מקומי כריזמטי, חואן אנטוניו (חוויאר ברדם), מציג את עצמו בפניהן ומפתיע אותן בהצעה הרפתקנית, לטוס איתו לעיר סמוכה במטוסו הפרטי ולעשות איתו סקס בשלישייה, ויקי דוחה את העניין על הסף וכריסטינה דווקא רואה את החיוב שברעיון. בהמשך יתרחשו בחיי השלושה דברים מהפכניים ובלתי צפויים, ביחס לנקודת פתיחה זו (בלי ספוילרים, נכון?) ובתמונה המתהווה תפיח רוח חיים אשתו לשעבר של חואן, מריה אלנה (פנלופי קרוז), הסוערת והתוססת. שורה תחתונה: עוד סרט מענג של אלן, עם תובנות חיים על סקס, רומנטיקה, גברים, נשים ומה שביניהם.
         
הסרט הנועל של הפסטיבל הוא "הדוכסית". מי שצפה ב"נערת בולין האחרת", יחוש בדז`ה וו קל, לפחות בכל הקשור לזימה ולפריצות הבוגדנית (הגברית בעיקר) נוסח אנגליה של המאה ה-18.
 
הסרט, המבוסס על רב המכר הביוגרפי שחיברה אמנדה פורמן, בבימוי סאול דיב, עוסק בקורותיה של גיאורג`ינה קוונדיש היא הדוכסית מדבונשייר (קירה נייטלי), אשת החברה הגבוהה בזכות נישואיה לדוכס מדבונשייר (רייף פיינס), מעשירי אנגליה, בעקבות לחץ אמה, ליידי ספנסר (שרלוט רמפלינג). הדוכסית מטפחת את עצמה כאושיה אופנתית- ציבורית, הופכת לאישה מקובלת ונערצת, ואף נעשית מעורבת בפוליטיקה. אבל לאחר שהיא מגלה שבעלה אינו מהסס לבגוד בה שוב ושוב עם שלל הנשים הפוקדות את אחוזתם, היא יוצרת מערכת יחסים רומנטית עם  בס פוסטר (היילי אטוול), מאוחר יותר משקיעה  הדוכסית את האנרגיות שלה בפוליטיקה והופכת לנציגת המפלגה הליברלית. תוך כדי התהליך היא מתאהבת בצ`רלס גריי (דומיניק קופר), לימים ראש ממשלת אנגליה. היא בטוחה שזו אהבת אמת ומתכוונת לממש אותה עד הסוף, אלא שגם המהלך הזה מתברר כמסובך עבור אישה במאה ה-18, הנשואה לגבר עשיר וחזק. לא יודע מה איתכם, אני אוהב את קירה נייטלי הדקיקה כבר מאז "שחקי אותה כמו בקהאם". כאן היא עושה תפקיד מצוין וגם הסרט מוצלח.
     
הישראלים (למחצה) והשואה
 
"אדם בן כלב"
 
 אומרים שבגרסה או בגרסאות הערוכות הקודמות, הסרט היה בעייתי ואי אפשר היה להבין מי נגד מי. אחרי העריכה הסופית, או כמו שהוא נראה היום, התוצאה כלל לא רעה. סרטו של פול שרדר, המבוסס כידוע על ספרו של יורם קניוק, עוסק באדם שטיין (ג`ף גולדבלום), קומיקאי, בעל קרקס וקוסם כריזמטי ופופולרי בברלין שלפני מלחמת העולם השנייה. עם פרוץ המלחמה, הוא מאולץ על ידי קומנדנט קליין (ווילם דפו), מפקד מחנה הריכוז אליו הוא נלקח, לחיות כשנה במלונה ולתפקד ככלב, לצד כלבו הנאמן. ב-1961 אנחנו מוצאים אותו מאושפז במוסד לחולי נפש ניצולי שואה במדבר יהודה, כאשר הזיכרונות הטראומטים, שבהם הדרך בה נספו בני משפחתו בשואה, רודפים אותו. ועדיין, הוא הרוח החיה והתוססת במוסד המדכא, והוא משטה ברופאים, בראשות ד"ר נתן גרוס (דרק ג`קובי), וכן בעמיתיו הפציינטים האחרים במקום (בהם חנה לסלאו, עידן אלתרמן ואחרים). הוא גם עוגב בשרמנטיות על האחות הראשית ג`ינה (איילת זורר), שלא יכולה לעמוד בפני קסמו ונענית לו. פני הדברים משתנים כאשר למקום מובא ילד החושב שהוא כלב ונוהג בהתאם. אדם שטיין מריח אותו מייד ולוקח על עצמו כפרויקט לנסות ולתקשר איתו, מה שאולי ישקיט במעט את השדים הפנימיים שאינם מניחים לו. בתוך כך, נחשפים הרסיסים מהם מורכב פאזל חייו שנטרפו מאז פרצה המלחמה ופורצים החוצה רגשי האשם שבוערים בתוכו.
 
אני לא חסיד גדול של ג`ף גולדבלום, אך בסרט הזה הוא עושה, ללא ספק, את תפקיד חייו. גם איילת זורר מאותתת כאן ובסרט נוסף המוקרן בפסטיבל ("רסיסים") שהוליווד מחכה לה.
   
"אביב 41`"
 
 לאור התוצאות, לא בטוח שאורי ברבש עשה עסקה טובה כאשר החליט להתנסות לראשונה בבימוי סרט דובר אנגלית, עם שחקנים דוברי אנגלית, בפולין. התסריט שחיבר מוטי לרנר, מבוסס על סיפוריה הקצרים של אידה פינק. הסרט מגולל את קורותיה של קלרה פלנק (בגילומן של קלייר היגינס, כקלרה המבוגרת של שנות ה-70, וניב מקינטוש, כקלרה בתקופה המלחמה), צ`לנית יהודייה בעלת מוניטין בינלאומיים, החיה בקנדה בשנות ה-70. היא מוזמנת לחנוכת אולם קונצרטים על שמה במולדתה, פולין, ומגיעה עם בתה טניה (שינייד מתיוס). 30 שנה לאחר שרגלה דרכה שם בפעם האחרונה, שבים זיכרונות עבר קשים להציף אותה, בייחוד בשעה שהיא מבקרת באזור הכפרי שבו הסתתרה בעת המלחמה עם בעלה הרופא (ג`וזף פיינס) ובתם הבכורה. השלושה הסתתרו בעליית הגג בביתה הכפרי של האיכרה אמיליה (קלי הריסון מגלמת אותה בצעירותה, מריה פאקולניס בבגרותה)  ושם התפתחו  יחסים אינטימיים בין אמיליה, שבעלה יצא לשדה הקרב ולא שב, לבין ארתור. קלרה הפגועה והמושפלת לא יכלה לעשות דבר בנידון, וככל שיעבור הזמן, יתברר שזה לא הקרבן היחיד שיהיה עליה להקריב.
 
ההתחלה סבירה, פחות או יותר, אבל ככל שהסרט מתקדם, מתברר שזוהי לא בדיוק הטריטוריה של ברבש, וששואה וטלנובלה מלודרמטית מופרכת, מוגזמת וצעקנית - לא ממש הולכים ביחד.
 
"רסיסים"
 
סרט מתוצרת קנדה-יוון בבימוי היוצר הקנדי ג`רמי פודסווה ("חמשת החושים"). אתוס, מנהל חפירות ארכיאולוגיות בפולין בתקופה שבה שולטים באזור הנאצים, מאתר נער קטן המסתתר מן העולם. מתברר שג`ייקוב בן ה-7 היה עד לטבח בני משפחתו ולא יודע מה עלה בגורל אחותו האהובה, בלה. התעלומה תרדוף אותו כל חייו. אתוס מבריח אותו בחזרה לארץ הולדתו, יוון, ומסתיר אותו במהלך הכיבוש הנאצי, בתקווה לעזור לו להחלים. אט אט נפתח ג`ייקוב בפני אתוס, הם צוברים חוויות משפחתיות משותפות ואחרי המלחמה מהגרים השניים יחדיו לטורונטו. ג`ייקוב גדל והופך לגבר, מפתח מערכות יחסים עם שכניו וסביבתו, אבל הטרגדיה של המשפחה והגעגועים לבלה לא מרפים ממנו. הסרט נע הלוך וחזור בין התקופות השונות בפאזל חייו של ג`ייקוב, שמנסה לפענח ולהשלים את החלקים החסרים. אבל רק כאשר הוא יעלה על הכתב את זיכרונותיו ויפגוש את האישה שתהפוך לאהבת חייו, עשוי ג`ייקוב למצוא מנוח לנפשו המסוכסכת. משתתפים: סטפאן דילאן, ראדה שרבדגיה, רוזמונד פייק, רובי קי, אד סטופארד, רייצ`ל לפברה, נינה דוברב.
 
 בסרט הרגיש והנוגע משחקת גם איילת זורר המוצלחת, שתוקעת עוד נעץ על מפת הקריירה הבינלאומית ההולכת ומתרחבת שלה. לא ברור למה, אבל בשנה החולפת השואה, מהיבטים שונים, חזרה להיות פופולרית בקרב יוצרי הקולנוע. ראו גם הסרט הבא.
 
"הנער בפיג`מת הפסים"
 
 סרטו של מרק הרמן, המבוסס על רב המכר של ג`ון בוין. ברונו (אסא באטרפילד) בן השמונה הוא בנו של קצין גרמני (דייוויד ת`יוליס) בתקופת מלחמת העולם השנייה, הנהנה מחיי בורגנות מוגנים בברלין. יש לו אחות גדולה וחברים רבים, והמלחמה שמנהלים הנאצים באירופה היא מבחינתו שמועה בלבד. אלא שבשלב מסוים האב מקבל קידום, להפוך למפקד מחנה ריכוז, והוא לוקח איתו את משפחתו, אשתו היפה אלזה (ורה פרמיגה) ושני ילדיו ומשכן אותם בבית הסמוך ל"מקום העבודה" החדש שלו. בני המשפחה התמימים מסתגלים לבית החדש ולא מבינים מהו העשן השחור המפיץ ריח רע שעולה מהארובה שממוקמת לא הרחק משם.  הילדים מקבלים חינוך פטריוטי גרמני מידי מורה פרטי המוזמן לבית, אבל ברונו המשועמם, שלפתע אין לו חברים, מתחיל לחקור את הסביבה ומגלה "חווה" מוקפת גדר תייל, ומאחוריה אנשים הלבושים כולם בפיג`מות פסים. עד מהרה מתוודע ברונו לילד בן גילו, שמואל (ג`ק סקאנלון), קירח, קצת כחוש ולבוש באותה פיג`מת פסים. השניים מנהלים ביניהם דיאלוג מעבר לגדר, ואף מצליחים לפתח קרבה וידידות ומשחקים (עד כמה שניתן) זה עם זה. למרות שברונו יבין שהקשר עם שמואל אסור, ולמרות שיתחיל להתפכח מעט מתמימותו ולהיחשף לזוועות עולם המבוגרים, הוא ימשיך את הקשר עם חברו היחיד באזור, והתוצאות עלולות להיות מחרידות. סרט עשוי היטב, עיבוד מוקפד ונאמן לספר.
           
האירופים
 
"ואצלב"
 
סרטו של הצ`כי ירז`י ואדלק. למרות שהוא כבר בן 40, ואצלב (איוון טרויאן) חי עם אמו ולאסטה (אמיליה ואסריובה) בחווה הקטנה של המשפחה, ליד עיירה ציורית נידחת אי שם בצ`כיה. ואצלב הוא בחור מוגבל מאוד, על גבול האוטיזם, ויש לו פרצי אקשן בלתי נשלטים, עם אנרגיות הרסניות, לא מכוונות, בדרך כלל. ולאסטה אוהבת אותו ומטפלת בו במסירות, אבל לשאר תושבי הכפר מתחיל להימאס מהשוטה שלהם, שנתפס על ידם כגולם מזיק. בפעם אחת הוא יורה על עוברים ושבים ברובה אוויר, ובפעם אחרת מנסה לנהוג בטרקטור סתם בשביל הכיף. ראש העיר וגם אחיו של ואצלב, משוכנעים שיהיה לו טוב יותר במוסד סגור. פרט לאמו רוחשת לו חיבה גם פרודתו של אחיו, העובדת בספרייה המקומית, אבל החיבור ביניהם עלול להוליד קנאה והתפרצות אלימה. הסרט הטרגי-קומי נעשה בהשראת סיפור אמיתי, שזכה לתהודה רבה כאשר גיבור המקרה האמיתי, שנאלץ לשבת בכלא ועלול היה למות שם בגלל מצבו, זכה לחנינה מן הנשיא לשעבר של צ`כיה, ואצלב האבל. בסרט משחקים גם ירז`י לאבוס, יאן בודאר ופטרה ספאלקובה.
 
ראינו כבר בקולנוע לא אחת סרטים על שוטי כפר למיניהם, והסרט הזה עובד פחות או יותר על פי אותה נוסחה ולא מחדש הרבה. יחד עם זאת, משחקו האותנטי הנוגע ללב של טרויאן יכול להצדיק צפייה בו. דובר צ`כית, מתורגם לאנגלית בלבד.
 
"בין הקירות"
 
סרטו של לורן קאנטה הצרפתי, זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. מבוסס על ספרו של המחנך פרנסואה בגודו, על חוויותיו כמחנך במשך שנת לימודים אחת, בכיתה שלא קל להשתלט עליה. הוא גם מופיע בסרט בתפקיד הראשי. בסגנון דוקו-דרמה, או יותר נכון סמי-דוקומנטרי אפקטיבי, מתוארת שגרת חיי כיתת חטיבה בבית ספר תיכון בפריס, שרוב תלמידיה בעייתיים. רובם ממשפחות קשות יום, בדרך כלל גם ממוצא צפון אפריקאי, ויש צורך בגישה מיוחדת אליהם מצד המורים וצוות ההנהלה של בית הספר, כדי להפיק מהם תוצאות. את דמויות התלמידים והמורים בסרט מגלמות הנפשות הפועלות האמיתיות מבית הספר התיכון על שם פרנסואה דלטון, שהיה מוסד הלימודים הראשון אליו ניגשו היוצרים. במשך שנת לימודים עברה קבוצה גדולה של תלמידים שנבחרו סדרה של סדנאות משחק, שבעקבותיה סוננה  קבוצה של 25 תלמידים שבסופו של דבר מאיישים את הסרט ושהדינמקה הקבוצתית בינים לבין עצמם ובינם לבין המחנך, בכלל זה סיפוריה האישיים שולבו בתסריט. בעת צילומי הסרט הבמאי התעקש להמשיך את הקו שהופעל בסדנאות, שהדיאלוגים, והטקסטים בכלל, יהיו בנויים על בסיס האימפרוביזציות, כך שהשיחות בין התלמידים למחנך ובינם לבין עצמם יהיו אותנטיים ככל הניתן.
 
הבעיה העיקרית של הסרט היא שהיוצרים התאהבו כנראה בסיטואציות ובסצינות מרובות המלל, החוזרות על עצמן בווריאציות שונות, ללא כל התפתחות ממשית בסיפור, ובשלב מסוים זה מתחיל לייגע. פרט לכך מדובר במסמך אותנטי, אמין ומדויק, שמותיר המון סוגיות פתוחות באשר לאתגרי מערכת החינוך היום.
                 
"טריקים"
 
סרט מתוצרת פולין של הבמאי אנדז`יי יקימובסקי. במרכז הסיפור הילד סטפק, שחי עם אמו ואחותו הגדולה בעיירה קטנה. אביו נטש את המשפחה לפני שנים, ובנו הקטן לא מוצא מנוח בנפשו, ובעת חופשת הקיץ מתייצב מדי יום ברציף תחנת הרכבת המקומי, עוקב אחר גבר עם תיק שהילד החליט שהוא אביו, ומקווה שהלה יזהה אותו ויחזור לחיק המשפחה. בין לבין הוא דוחף את ראשו לפרשיות הרומנטיות של אחותו בת ה-18 ומתוודע למחזריה, מלווה אותה לראיונות עבודה (היא מעוניינת להפסיק למלצר בבית הקפה המקומי) ובשאר הזמן גם שורץ במכולת הכפרית שמנהלת אמו. מאחר שהאב לא עושה סימן שהוא מתכוון לזהות אותו ולחזור לחיק המשפחה, זומם סטפק טריקים שונים, מהנחת חיילי בדיל על מסילת הרכבת ועד שחרור והפרחת יונים מכלובן, כדי לראות בכך סימנים ואולי גם להשפיע על האב לעשות את מה שמצופה ממנו. גם האחות נדבקת באובססיה שלו ומשתפת פעולה ב"קירוב האב". בסרט משחקים דמיאן אול, אוולינה וולנדזיאק, רפאל גוזניצ`ק, תומאש סאפריק.
 
סרט קטן, יפה, אווירתי ופיוטי, המזכיר באופיו את הקולנוע שעשו בפולין בשנות ה-60 של המאה הקודמת. 
     
"העולם גדול והישועה נמצאת מעבר לפינה"
 
סרט בולגרי בהפקה משותפת עם גרמניה, סלובניה והונגריה. הבמאי הוא סטפן קומנדרייב. סבו של אלכס, מלך משחקי השש-בש בבית הקפה המקומי בעיירה בולגרית קטנה, מכניס גם את נכדו הקטן לסוד העניינים, כדי שיגדל להיות אלוף כמותו. התקופה היא ראשית שנות ה-80 והוריו של אלכס מסתבכים על רקע פוליטי, לאחר שהשלטונות דורשים מהאב לרגל אחרי הסב, רק בגלל ששמעו שהוא מתבל את משחקו בבדיחות פוליטיות עוקצניות. הוריו של אלכס מחליטים לנטוש את המדינה בחיפזון ולעשות דרכם לגרמניה.
 
כעבור שנים מעורב אלכס בתאונת דרכים עם הוריו. הם נהרגים במקום ואלכס הפצוע מתעורר בבית החולים ומגלה שאיבד לחלוטין את זכרונו. סבו וסבתו מקבלים את הבשורה הקשה והסב יוצא לבקר את נכדו בבית החולים. תחילה הנכד לא מזהה אותו ומסרב לניסיונות ההתקרבות שלו, אבל הסב מתעקש ולוקח את נכדו למסע ארוך חזרה לבית בבולגריה, שבאמצעותו יחזרו אליו רסיסי זיכרון, בין היתר של הקורות אותו ואת הוריו והטלטלות שעברו באירופה כפליטים. הקשר בין הסב ונכדו מתהדק ואלכס מתחיל לאחות את קרעי עברו. בסרט משחקים מיקי מנולוביץ, קרלו לובק, כריסטו מוטפשייב, אנה פפאדופולו ולודמילה חשמדייבה.
 
סרט מסע מקסים ומחמם לב. עשוי אמנם בסגנון ריאקציונרי, אבל מעורר געגועים, נוסטלגיה ורגש. 

לינק לאתר הפסטיבל



12/10/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ומה עם שבע דקות בגן עדן ?
הדס , מודיעין (13/10/2008) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע