סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח הסודות של כרמל
 

 
 
מרקו כרמל מספר כיצד גייס שחקנים צרפתים נחשבים לסרטו הראשון באורך מלא כבמאי, סרט המשחזר את חוויות ילדותו כמהגר בצרפת


פלירט עם עולם הפשע
 
סרטו של מרקו כרמל "הסודות של מישל", קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית בהגדרה, שיצא בסוף השבוע שעבר למסכים בישראל, יכול בקלות להיחשב לסרט צרפתי. הוא צולם ברובו בצרפת, דובר ברובו צרפתית ומככבים בו שני שחקני בד צרפתיים נודעים, גד אלמלה (אצלנו נהוג לקרוא לו אלמליח, שזה יוצא המלאח, הרובע של היהודים בקזבלנקה) ורישאר ברי. את התפקיד הנשי הראשי עושה יעל אבקסיס, שאף היא מוכרת בצרפת ושיחקה בכמה סרטים שהופקו והוקרנו שם.
 
הסרט אוטוביוגרפי במידה רבה ועוסק בקורותיה של משפחת הבמאי, כשהוא עצמו היה ילד ונחשף לפלירט שניהל אביו עם עולם הפשע היהודי בפריז. הסרט כבר יצא למסכים בצרפת לפני כשנה, וצפו בו שם כ-250 אלף איש.
 
 מרקו, כבר בשלב הכתיבה ייעדת את הסרט לקהל אירופי או צרפתי?
 
"כשכתבתי את התסריט, חשבתי על מה שחשוב לסיפור, על מה שאני צריך להוציא מתוכי בשבילו ועל התהליך האישי שאני צריך לעבור. פחות חשבתי על איך הוא עשוי לעבוד על קהל צרפתי או ישראלי. החוויה האישית הייתה הדבר הראשון שהנחה אותי בפרויקט, אבל אחרי שאתה כותב את התסריט בגרסה הראשונה והשנייה, אתה חייב לעניין אנשים במימון הפרויקט ולא תמיד יכול להיצמד למה שאתה רוצה. אתה צריך שאנשים יתחברו לסיפור שלך ויעברו איזושהי חוויה איתך, ואז אתה מתחיל לעבד את התסריט על מנת שייצא סרט לקהל.
 
"וזה כמובן גם פונקציה של גיוס כספים, בייחוד שמדובר בסרט ראשון באורך מלא לבמאי. כך שגיליתי מהר מאוד שלא כל מה שאני רוצה להגיד, בדרך שאני רוצה להגיד, אוכל להשיג כסף בשביל לממש את זה. כשאתה מבקש כסף, דורשים ממך לוותר על סצינות מסוימות, כי הם רוצים לשדר את זה בפריים-טיים, ואומרים לך שאם לא תסכים הוא יוכל להיות משודר רק אחרי חצות, ואז תקבל גם שמינית מהכסף שביקשת. כלומר, אתה צריך לדעת לשמור על נאמנות לסיפור שלך, ועדיין להפוך אותו ליותר קל לעיכול. אתה עושה פשרות כדי להפוך את הסרט ליותר מיינסטרים. הגרסה המקורית הייתה הרבה יותר קשה. אני אמנם אוהב גם את התוצאה, אבל היא רחוקה ממה שזה התחיל. כתבתי את הסיפור תחילה עם רגשות הרבה יותר מוקצנים". 
  
  עלילת הסרט, האוטוביוגרפי במידה רבה, מגוללת את קורותיה של משפחת מימון, שבראשה האב פליקס (אלמלה) ורעייתו מיריי (יעל אבקסיס), בני זוג שעלו מטוניס לארץ ושוכנו במעברה. בשנת 1970 הם מחליטים להגר לצרפת, עם שני ילדיהם, מישל (ג`ול אנג`לו) הקטן, שדרך נקודת מבטו מובא הסיפור,  ואריק. תחילה הם משתקעים במרסיי, שם עובד האב כרוכל וסוכן מכירות בשוק המציאות המקומי. אבל לאחר זמן מה עוקרת המשפחה לפריז ומוצאת לעצמה דירה בשכונת מהגרים המאוכלסת על ידי יהודים וערבים צפון-אפריקאים.
 
פליקס מנסה למכור את מרכולתו במתחם מכירות מקומי, אבל מסתבך עם גנגסטר מקומי, סרג` (ברי), יהודי מטוניס אף הוא במקור, וזה מחליט לאמץ את פליקס ואט אט משלב אותו בכנופייה שלו, השודדת בנקים קטנים. לאחר כמה מבצעים מוצלחים המסייעים ברווחת המשפחה, נתפס פליקס על ידי המשטרה ונידון למאסר ארוך. מיריי מספרת לילדים שהוא טס לישראל כדי להתגייס לצבא ולהשתתף במלחמת יום כיפור, בעוד סרג` מנסה לפצות את מיריי וילדיה. תחילה היא דוחה את ניסיונותיו כי היא רואה בו אחראי לכניסתו לכלא של פליקס, אבל בהמשך מאפשרת לו להיות מעורב בחיי המשפחה, והוא מנצל את מישל הקטן לצרכיו – חיסול חשבונות בתוך המאפיה היהודית.
 
"משום מה היה לי נורא קל ללהק את הסרט"
 
מרקו כרמל נולד ב-1965 בצרפת, עלה עם הוריו לישראל ב-1977 והמשפחה התיישבה באור עקיבא. הוא היה חבר בלהקה המקומית "אורות" וב-1991 סיים את לימודיו בבית הספר לקולנוע "קאמרה אובסקורה". בהמשך הוא החל ליצור סרטים קצרים, דרמטיים ודוקומנטריים, וצבר המון קרדיטים בטלוויזיה, בסדרות ותוכניות, כמו "ילדי הים האדום", "בלתי נתפס", "רחוב סומסום" ועוד ועוד. במרוצת השנים הוא עשה גם קלטות ילדים רבות ובכלל פעל במגוון של ז`אנרים בערוצי הטלוויזיה השונים וממוצה להם. 
 
 חיכית עד גיל 44 כדי להיכנס לעיניים של הילד שהיית, כדי לשחזר את החוויה הזו בסרט?
 
"שנינו יודעים כמה זמן לוקח כדי לעשות סרט, ולמעשה הגרסה הראשונה של התסריט נכתבה לפני עשר שנים. אבל זה היה יותר בבחינת להוציא את הדברים החוצה, מאשר לכתוב תסריט מסודר. לפני כחמש שנים קיבלתי איזשהו מענק פרס מקרן מיקי אלבין ואז התחלתי לכתוב גרסה יותר מתקדמת וטסתי לצרפת על מנת לנסות להשיג גם שם מימון. היה לי נורא קשה בהתחלה כי אף אחד לא ידע מי אני בצרפת, אבל כשגד אלמלה ורישאר ברי הסכימו להשתתף בו זה כבר היה הרבה יותר קל".
 
זה לא היה חצוף ונועז מצידך כבמאי של סרט ראשון באורך מלא להציע תפקידים לשחקנים מהקליבר הזה?
 
"לגבי רישאר ברי, כבר מהרגע שבו כתבתי את התסריט דמיינתי שהוא יעשה את דמות הגנגסטר. הוא איש מכובד מצד אחד אבל מפחיד וכוחני מאידך. זה איזשהו קונטרסט שמאוד רציתי. ראיתי את הכוח שהוא הקרין בכל הסרטים בהשתתפותו בהם צפיתי. הוא ממש מתאים לעמוד מאחורי המניפולציות האלה שהוא עושה בסרט. לגבי יעל, היא הייתה בדיוק מה שראיתי בעיני רוחי בתור האישה הצפון-אפריקאית היפה והנשית, שהיא יותר אמא מאשר אישה. לגבי דמות האב, פליקס, ראשית לא ידעתי שהוא כזה סופר-סטאר בצרפת. ראיתי אותו באיזשהו סרט והחן שלו היה כל כך גדול שם שאמרתי לעצמי שאם אני מצליח לשלב את החן הטבעי הזה שלו עם הדמות הקשה שכתבתי, זה יצור את הדמות האמביוולנטית שרציתי שתהייה. לא רציתי שישנאו אותו. רציתי שיהיו כלפיו רגשות מעורבים, כמו שמישל מרגיש. חיפשתי את האנשים האלה והצלחתי להגיע אליהם, לא במטרה של לגייס לסרט שלי סופר-סטארים בלתי מושגים, אבל משום שזה מה שצריך להיות בתסריט. יש שם גם את מפקח המשטרה, שמגלם אותו פיליפ אקופייה, שהוא שחקן לא פחות מוכר בצרפת מהשניים האחרים, ומופיע לא מעט בסרטי איכות. כשהצעתי אותו אמרו לי שאין צ`אנס שהוא יסכים, וכשהוא קרא את התסריט, למרות שזה היה תפקיד קטן הוא הסכים. הוא כנראה ראה אתגר בדמות הזו של איש המשטרה נוסח שנות ה-70. אני חייב להודות שמשום מה היה לי נורא קל ללהק את הסרט הזה, עם כוכבים בקנה מידה כזה".  

לא להיות קרבן
 
אתה עוסק בסרט סחומרים אישיים שמרכיבים את הפרופיל המשפחתי . הוריך היו מעורבים בעשייה או מודעים לסיפור שלו?
 
"לגמרי לא, בשום צורה. רק אמרתי להם שאני הולך לעשות סרט על החיים שלנו בצרפת, ומה שחשוב בו זה לגולל את קורותיו של ילד שחי בתוך עולם מאוד אלים בשכונת מצוקה, ומנסה לברוח מהאלימות הזאת דרך עולם דימיוני ונאיביות, אבל לא תהיה לו ברירה אלא להיכוות מהעולם הזה, שממנו לא יצליח לברוח. אמרתי להם שאת זה אני רוצה לספר, וזה בא מתוך המשפחה שלנו כי היא חלק מזה. אבל בראש ובראשונה זה הסיפור של מישל. והם כיבדו את זה. בסוף למראה הסרט הם התרגשו ושמחו. אבא שלי גם הבין כתוצאה מהסרט שיש בזה איזה אפקט של לא להיות קרבן ואפשר להסתכל במראה גם אם מה שאתה רואה בה לא הכי יפה בעולם. זו בגרות לבקר את עצמך ולהיות מודע למה שאתה ומה שעשית".
 
זה גם יכול להיות עבור שניכם סוג של חוויה מתקנת
 
"כן, במידה רבה. דווקא בשבועות האחרונים יוצא לנו הרבה לדבר, ואנחנו מאוד מתחברים דרך מה שקורה עם הסרט".
 
שנות ה-70 נבחרו בגלל שבהן התרחשו האירועים האמיתיים?
 
"כן, וגם משום שאלה היו שנים שאנשים עברו והיגרו מארץ לארץ ולא ידעו ממש איך להסתדר עם המנטליות החדשה שאליה נקלעו. ניסו בישראל, חלק ניסו בקנדה, ניסו בארצות הברית. גד אלמלה התחבר לסיפור, בין היתר, כי הוא אמר זה הסיפור של אבא שלי. הוא אמנם לא שדד בנקים, אבל הוא היגר לקנדה ומכלום ניסה ליצור חיים חדשים, עולם חדש, ונכשל. אבל גד הצליח והציל את כל המשפחה שלו במקרה הזה".
 
לקחת הימור גדול לגביו. הוא מוכר בעיקר בתפקידים קומיים, ואתה ליהקת אותו לתפקיד דרמטי
 
"לקחתי אותו למרות שהוא מוכר כשחקן קומי, ואמנם פחדנו שהקהל שלו לא יבוא לראות אותו כדמות דרמטית. אני רציתי אותו בגלל החן שלו וגם בגלל שהוא יודע עברית, וכמובן משום שהוא שחקן טוב. ולאחר שראיתי כמה הוא רוצה לעשות את התפקיד הזה, אמרתי ששווה לקחת את ההימור. וכמובן שחובה להגיד שכאשר הוא מסכים להיות מלוהק לסרט, הרבה יותר קל לגייס כסף". 
 
 "עשחתי המון דברים אבל שום דבר משמעותי"
 
אתה עתיר ניסיון בעבודות בטלוויזיה, סרטים קצרים וכו`. למה באמת לא עשית את הסרט בשלב מוקדם יותר בקריירה?
 
"ראשית יש עוד מלא שנים ואפשר לעשות עוד הרבה סרטים. שנית, אני מתחיל בנובמבר פרויקט חדש, `הבית בפינת הרחוב`, סרט שמתרחש בעיירת פיתוח, על שתי סבתות, ויש לי עוד שני תסריטים שממש מחכים לביצוע, אחרי הסרט הזה. חוץ מזה, הייתי צריך קצת זמן כדי להתבשל ולעבור איזשהו תהליך, בתור מישהו שגדל בעיירת פיתוח, להרגיש בטוח כלכלית, רגשית ולהתגבר על בעיות דימוי מסוימות. זה לא קל כשאתה מגיע מכל כך מעט להרגיש בטוח לעשות סרט. הייתי צריך את השנים האלה. עכשיו אני מוכן לעשות סרט אחרי סרט. אני חייב להגיד שהסרט הזה יצא למירוץ האמיתי שלו כשהגעתי לגיל 40-39 וראיתי שעשיתי המון תכניות טלוויזיה, `חרצופים`, `בלתי נתפס`, קלטות ילדים, `רחוב סומסום`, ואני אומר לעצמי, רבאק, עשיתי המון דברים אבל לא עשיתי שום דבר משמעותי. 12 שנים במקצוע וכלום – שום דבר שאני יכול להגיד עליו שהוא שלי. ואז באמת עשיתי סרט דוקומנטרי שהיה לי מאוד חשוב, על השואה בצפון אפריקה, ואמרתי שאני נכנס להפקת `הסודות של מישל`, גם אם אני מת מרעב".
 
על מה אתה עובד עכשיו?
 
"אני עומד לפני סדרת נוער בשם `הנשרים`, על הרפתקאות של חבר`ה צעירים בגמלא, ברמת הגולן. סדרה על ילדים שמספרת על ילדים שיוצאים החוצה, בחזרה לשטח, להרפתקאות בטבע, כמו שהיינו פעם. מספיק עם המחשב. זו סדרה לערוץ הילדים, של כעשרה פרקים. אני מאוד נהנה לעשות את הסדרה הזו, ולכן אני עושה אותה לפני הסרט הבא שלי, באורך מלא".                  

אתה רואה את עצמך עושה גם סרט צרפתי נטו, אם תגיע הצעה כזו?
 
"לא. עשיתי את הסרט הזה כדי לסגור איזשהו מעגל עם צרפת. אני רואה את עצמי כבמאי ישראלי, אני אוהב לעשות סרטים בארץ, והיום זו המדינה שלי".
 
גם הסרט הבא שלך יהיה קו-פרודוקציה?
 
"כן, כבר גייסנו כסף בצרפת, ואנחנו מחכים לתמיכה של קרן הקולנוע הישראלי ונצא לדרך. אני רוצה להגיד שזה עצוב שליוצרים בארץ יותר קל להשיג כסף מרשתות טלוויזיה בחו"ל מאשר מערוץ 2 וערוץ 10, שלא עומדים בהתחייבויות שלהם בנוגע ליצירה מקורית. לדעתי זה לא לעניין". 


למועדי מופעים >

01/04/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע