סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח להחזיר בשאלה את אורי זוהר
 

 
 
היום יוקרן בפסטיבל סרטי הסטודנטים "שחקן ספסל", סרטו הקצר של גיל וינשטיין, בכיכוב אסי דיין. בשיחה מסביר וינשטיין את הקשר של גיבורו לבני פורמן, הדמות המרכזית בסרט "עיניים גדולות", כמו גם את הזיקה שבין דיין לבמאי סרט זה אורי זוהר


שערו בנפשכם מה היה קורה אילו מאמן הכדורסל בני פורמן, או בעצם מי שמגלם אותו ב"עיניים גדולות", השחקן, וגם במאי הסרט הזה, אורי זוהר, היה חוזר בשאלה.
 
ולא רק זאת אלא שאת האיש, חרד חוזר בתשובה המחפש את דרכו לחזרה בשאלה לאם בנו ולבן עצמו, ותוך כדי כך מגלה מחדש גם את משחק הכדורסל בו עסק, מגלם השחקן אסי דיין (בעל קילומטראז' משל עצמו בגילום דתיים בקולנוע הישראלי). מה תקבלו? את סרטו הקצר (23 דקות) והמסקרן של גיל וינשטיין "שחקן ספסל", שיוקרן היום בסינמטק תל-אביב במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים.

המשך הסיפור על בני פורמן

במרכז "שחקן ספסל" עומדת דמותו של ברוך (דיין), כוכב קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ובוהמיין לשעבר שחזר בתשובה ונטש את תל-אביב ומנעמיה בשנות ה-70. כעת הוא חוזר לעיר כדי לאתר את סיון (אוולין הגואל), אחת הפילגשים שלו מעברו בעולם החילוני.
 
הוא מעוניין גם לפגוש מחדש את בנם המשותף, בן (אביב אלקבץ) ולהתחבר אליו באמצעות הכדורסל, אלא שסיון מסרבת לפתוח לו את הצוהר הזה חזרה לחייה ולחיי בנם והוא נותר נבוך ומתוסכל. וברקע מתנגן שיר הנושא של עיניים גדולות ("זה הסיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף...").
 
וינשטיין, 31, למעשה הוא בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב וחבר סגל ההוראה של החוג. ובכל זאת מקרין את סרטו באירוע שנושא את הכותרת סרטי סטודנטים. "פסטיבל הסטודנטים זו פלטפורמה מעולה בשבילי", הוא אומר. "מצד אחד זה מקומי כי זה קורה בארץ, אבל גם בינלאומי למעשה, כי הסרט משתתף בתחרות הבינלאומית".   
 

"שחקן ספסל", אסי דיין כאורי זוהר (תמונת יח"צ)

זה פרויקט גמר בחוג או משהו שנעשה עצמאית לאחר סיום לימודיך?

 
"לפני כשנה וחצי החלה בחוג יוזמה לעשות סדרת סרטים קצרים, כמחווה לקולנוע ישראלי קלאסי. ואני, כאחד שכבר עובד כמה שנים בחוג, התבקשתי להפיק את היוזמה הזו והוצאנו קול קורא לכל הסטודנטים לכתוב רעיונות לתסריטים ומתוך זה הסגל אמור לבחור. החלטתי להגיש גם בעצמי רעיון – והוא נבחר כאחד מתוך 12 מבין 50 תסריטים כאלה שהוגשו, בידיעה שבסוף יופקו כעשרה. כך זה התחיל, מהמקום הזה, אבל בסוף התנתקתי ממנו קצת, כדי לדחוף אותו לבד".
 
ומה בעצם החיבור שלך למיתולוגיית אורי זוהר-אריק איינשטיין ו"עיניים גדולות"?
 
"כשיצא הפרויקט הזה לאוויר והבנתי מה מחפשים בו, חשבתי לעצמי מה אני כאיש שרוצה ליצור קולנוע – תופס כקלאסיקה, או מהו הסרט הישראלי הטוב ביותר בעיניי. ולא כל כך חשוב לי מה אחרים חושבים. אז הסרט הישראלי שהשפיע עליי בצורה הכי חזקה ודרכו התחברתי לקולנוע המקומי בפעם הראשונה, הוא 'עיניים גדולות' (1974). 
 


"שחקן ספסל", אסי דיין (תמונת יח"צ)


"הסרט חריג בנוף המקומי גם מבחינת התפיסה הכללית, כי אם מדברים על קלאסיקות אז יש את 'גבעת חלפון', 'מציצים', 'אסקימו לימון', 'השוטר אזולאי' וכאלה, אבל אני חשבתי מאז ומעולם ש'עיניים גדולות' הוא הסרט הטוב ביותר שנוצר בארץ.
 
"אבל אני חושב ומרגיש שהוא קיבל פחות חשיפה ופחות קהל, בעוד ש'מציצים', למשל, הפך לסרט פולחן מובהק. הוא ו'חלפון' אלה שני הסרטים הכי מצוטטים בקולנוע הישראלי. ו'עיניים גדולות' הוא סרט הרבה יותר טוב מ'מציצים', לטעמי. יש בו סיפור מצוין והוא מעביר את עולמו והווייתו של אורי זוהר ומציג תל-אביב מרתקת.
 
"הרגע עצמו שבו נפל לי האסימון והבנתי מה בדיוק אני רוצה לעשות, היה כשחיפשתי באינטרנט ומצאתי בוויקיפדיה שורה על אורי זוהר, שזה הסרט האחד לפני אחרון שלו, ושיש בו כאילו רצון שלו לבעוט בכל מה שהוא עשה לפני כן. הרי הוא היה בוהמיין גדול וסמל לגבריות ישראלית, ופתאום בסרט הזה הוא מתפרק, הופך את הגבריות הישראלית הזו למשהו פתטי או לבדיחה עליה. בהתחלה חשבתי מה היה קורה אילו בני פורמן היה חוזר, ואז אמרתי שבני פורמן הוא בעצם אורי זוהר. ומכאן זה כבר היה קל".
 
למה קראת לסרט "שחקן ספסל"?
 
"זה סיפור מעניין. לא החלטתי הרבה זמן איך לקרוא לו ועד לפני שלושה חודשים היה לו שם זמני, וקראתי לו בשמות כאלה ואחרים. באופן בו מתנהל הסרט, מבחינת הצופה מדובר בחקירה. אני לא חושף את הקלפים מההתחלה.
 
"בראשית לא יודעים לגמרי מי הבן אדם, מי הולך שם, ולאט לאט מתחילים להיחשף פרטים, בהתחלה על בני, אחר כך על אורי. אז באופן הכי קלאסי רציתי לרמוז לעולם הכדורסל. ובלי קשר, הגיבור הרי היה פעם איש גדול, נהנתן, ולמעשה הלך ובמשך 30 שנה ישב על הספסל, לצערי – הדימוי להיותו בעולם החרדי – והוא מאוד רוצה לחזור אבל לא יכול, כבר אין לו את הכוח לכך.


אסי דיין וגיל וינשטיין (תמונת יח"צ)


"אני באמת מאמין שאילו אורי זוהר היה אמיתי עם עצמו הוא באמת היה חוזר היום. נראה לי שמשהו קרה לו בראש והוא פשוט המשיך עם זה וכאילו לא נעים לו. אבל אם לא היה לו לא נעים, הוא היה חוזר לעשות קולנוע".


התסריט נכתב בשביל אסי דיין


אתה מכניס פה עוד רבדים של הקולנוע הישראלי, בליהוק אסי דיין לתפקיד בני פורמן/ אורי זוהר, על תקן אדם חרדי, וכידוע יש לדיין כבר "רקע" כזה, בסרטים כמו "חופשת קיץ", "ההסדר" וגם "מדורת השבט"
 
"הדתי שלי שונה מאלה שב'חופשת קיץ' וב'ההסדר'. ב'חופשת קיץ' הוא ממש חרדי ליטאי, רב גדול בתורה, וב'ההסדר' הוא מנהיג ישיבה כריזמטי. ואצלי הוא פשוט חוזר בתשובה, כלומר חרדי מסוג אחר, כמו אורי בעצמו.
 
"אורי הוא רב של כבוד, אבל הוא לא באמת רב. הוא לא למד והוסמך לרבנות. יש אליו המון כבוד כי הוא מבוגר והרבה שנים שם והוא אחד המפורסמים, אם לא הכי מפורסם, מאלה שעזבו את העולם החילוני ועברו לעולם החרדי ונשארו שם כל כך הרבה שנים".

אסי דיין מופיע פה לראשונה בסרט סטודנטים
 
"למעשה, התסריט נכתב בשביל אסי מהתחלה. היה לי ברור שזה תפקיד בשבילו. גם משום שאני אוהב אותו בתור שחקן ובתור במאי, וגם השילוב הזה של אסי דיין ואורי זוהר, שזה התגלמות של הקולנוע הישראלי במיטבו".
 
אני משער שהערכת שהסיכויים שהוא ייענה לעניין שואפים לאפס
 
"הרבה פחות. מתחת לאפס. כתבתי את זה בשבילו אבל מעולם לא האמנתי שאוכל להגיע אליו. מלמדים אותנו בחוג לקולנוע ובכלל בחוגי תסריטאות לדמיין את השחקן שהכי רוצים שישחק את הדמות, ולכתוב בשבילו. ג'ק ניקולסון למשל, לצורך העניין. וגם אם הוא לא ישחק בסרט, לפחות תהיה לכם 'דמות מכתיבה'. אז כתבתי בשביל אסי אבל לא חשבתי שזה יכול לקרות באמת".
 
ואיך בכל זאת?
 
"הסיפור הוא שהתחלתי לעבוד עם שחקנים שונים, מאותה קבוצת גיל, והם לא הצליחו להבין אותי ואני לא אותם. בקיצור, זה לא הסתדר. כשלושה שבועות לפני הצילומים, כשכבר הכל היה מוכן, ורק לא היה לי שחקן הלכתי לירון בלוך, רכז ההפקות והמנחה שלי בחוג, והוא אמר לי: אם אתה רוצה את אסי, פשוט תתקשר אליו. 
 


אסי דיין וגיל וינשטיין (תמונת יח"צ)


"זה מה שעשיתי, ובשנייה שדיברתי איתו גם נהיה קליק ברמה האמנותית והכל הסתדר. וגם גיליתי בן אדם שהמיתוס שמאחוריו כל כך שונה מהמציאות".
 
איך הוא התייחס לזה שעליו לגלם את בן דמותו של אורי זוהר כביכול?
 
"זה בעצם מה שתפס והדליק אותו. ממש מהרגע הראשון הוא אמר לי שהוא מאוד אוהב את הרעיון, אבל הדגיש שהוא לא רוצה לעשות חיקוי של אורי. ואת זה גם אני לא רציתי. הייתה בינינו התאמה מלאה והוא הבין בדיוק את מה שרציתי – שזה יהיה משהו אחר לגמרי, עם רמזים לדבר עצמו".
 
ובסוף גם התברר לך שהוא השחקן הכי ממושמע וצייתן בעולם
 
"לגמרי. קודם כל הוא נתן לי משהו כמו לפחות שבע חזרות, משהו ששחקנים אף פעם לא עושים. גם עם שתי השחקניות שעבדו מולו. בהתחלה ליהקתי את חנה אזולאי הספרי, וממש לפני הצילומים משהו שם לא הסתדר, והייתי צריך מהר מאוד למצוא שחקנית אחרת, אז גייסתי את אוולין. אסי עשה חזרות קודם עם חנה ואחר כך עם אוולין וגם עם אביב.
 
"הוא נתן לי הכל גם בצילומים. פרט באמת לגוף, שכואב ודואב. וזה באמת הפתיע אותי, כי קודם לכן התארחתי אצלו בבית ולא ממש הרגשתי שיהיה לו קשה. הוא מתנהל באיטיות, זה נכון, אבל דמיינתי את זה אחרת ממה שזה היה בשטח".
 
עשית איתו הרבה טייקים?
 
"לא, כי לא היה צריך. בהליכות, שהיו לו קשות, לקחנו את המינימום שצריך, וכל פעם היה צריך לעזור לו לשבת ולקום. כולנו היינו מוכנים לחכות לו שיעשה את מה שהוא צריך, יתיישב וינוח. אתה רואה בן אדם שכאילו מתעייף וממתין שיקרה משהו ואתה מרגיש שעוד שנייה הוא הולך להירדם, כי הוא ממש עייף וממש כואב לו. אבל כשאני ניגש למצלמה אומר אקשן, אתה רואה שחקן עם טווח של רגשות והבעות, שאתה לא מבין  מאיפה זה בא".
 
הוא ניסה לעזור לך גם בבימוי, ממרום גילו, מעמדו וניסיונו?         
 
"לא. באופן מפתיע הוא אפילו לא התערב. הוא הרגיש לא בנוח להתערב לי. הוא תפקד כשחקן נטו.
 
"מה שהיה משעשע הרבה פעמים זה שכשאני והצלם שי גולדמן ('ביקור התזמורת', 'ההתחלפות', 'השוטר') היינו מסתכלים עליו, הוא היה מסתכל עלינו בחזרה ושואל את שי: באיזו עדשה אתה מצלם? וזה היה משיב לו, למשל, 35. אז אסי היה אומר לעצמו, או.קיי. כלומר הוא היה יודע מאיפה הוא מצטלם ומה אומר גודל העדשה מהבחינה של איך הוא ייצא בפריים.
 
"זה היה מרשים. הוא ידע לגמרי מה קורה סביבו, לאן כל דבר הולך ומה בדיוק אני עושה. אבל הוא לא ניסה לסייע. הוא פשוט סמך עליי".
 
הבנתי שאריק איינשטיין צפה בסרט
 
"כן. יש בסוף הסרט את שיר הנושא בביצועו, 'עיניים גדולות', וחיפשתי אופציה להקליט אותו מחדש. החלום היה שאריק יעשה זאת. אז אמרו לי, אין סיכוי, זה לא יכול להיות, הוא לא עושה דברים כאלה. אבל אמרתי שאם הגעתי לאסי דיין אני יכול להגיע לכולם, ודרך גיא בוקאטי, שעובד איתו, נוצר הקשר. 


אסי דיין בצילומים לסרט "שחקן ספסל" (תמונת יח"צ)


"גיא ראה את הסרט ומאוד אהב ורצה שאריק יצפה בו. השארתי לו עותק ואחרי כשבועיים התקשר אליי גיא ואמר לי שאריק צפה בסרט ואמר: מה זו ההזיה הזו? גיא ניסה להסביר לו שזה משהו שצריך לחשוב עליו אבל אריק אמר לו שהוא לא מבין את זה.
 
"לגיטימי. אני חושב שאריק הוא טיפוס כזה, לא נוסטלגי, לא מתרפק על העבר. גם דיברתי איתו בטלפון. ניסיתי לעשות לו פיץ' כדי שיסכים להקליט את השיר מחדש, אבל הוא אמר לי שהוא לא אוהב את הסרט 'עיניים גדולות'.   
  
מצלמת קולנוע מסבא
 
וינשטיין, יליד חולון, מספר שמסלול שהיה הכי טבעי עבורו ללכת בו הוא המוזיקה. "אני בא ממשפחה מוזיקלית, כלומר ההורים לא מרקע מוזיקלי, אבל הם רצו שאני ואחי נלך בכיוון הזה", הוא משחזר.
 
"יש לי שני אחים. אחד מבוגר ממני בשלוש שנים והשני צעיר ממני בעשור. אחי הבכור החל לנגן בצ'לו בגיל שבע ושנה לאחר מכן, כשהייתי בן חמש-שש, התחלתי אני לנגן בפסנתר ושלחו אותי לחוג. זה נמשך עד גיל 14, די הרבה זמן, ואיפשהו באמצע הפסנתר לא היה מספיק, כי הוא כאילו כלי פופולרי, אז התחלתי לנגן גם בחליל, למשך שנתיים. וזה פשוט היה כבד לי. אז מרד הנעורים שלי היה להפסיק לנגן.
 
"אני זוכר את הרגע שבו אמרתי את זה לאמא שלי, וזה הפך למעין טרגדיה במשפחה. זו הייתה אכזבה. ואגב, אני כועס על עצמי שהפסקתי. היום, 15 שנה אחרי, הייתי שמח לדעת לנגן אבל כמעט שכחתי הכל. אני קצת מתבאס על ההורים שלי, שלא התעקשו, שחררו ואמרו: אתה לא רוצה? אז לא.            
     
"אבל לכך התחברה העובדה שבהיותי בן 12 סבא שלי קנה מצלמת וידאו ראשונה. היה לו איזה טיול בארצות הברית והוא רצה לתעד משהו. הוא חזר משם ולא השתמש בה אז אני לקחתי אותה אליי ועשיתי משחקים כאלה, כמו הסרטים של מלייס.
 
"כבר בבית הספר היסודי שמעתי שיש מגמת קולנוע בתיכון שמחוץ לאזור שלי, ומאחר שלא אהבתי את החברים מהיסודי, ראיתי בכך גם הזדמנות להתרחק מהאזור, להתחיל מחדש וגם ללמוד אולי משהו שיעניין אותי".
 
ומאז שאתה בקולנוע אתה בעצם עוסק בעריכה לפרנסתך השוטפת. אתה רואה את עצמך בשורה התחתונה עוסק בבימוי?
 
"המסלול המקצועי שלי הוא מאוד איטי. חברים שלי עשו את הסרט הקצר הראשון שלהם כבר לפני ארבע שנים, ולי לקח המון זמן להתבשל עם הדבר הזה. עברתי את כל התפקידים האפשריים. הייתי מפיק תקופה, וצלם תקופה, ועורך כל הזמן, ופשוט לוקח לי זמן להתבשל עם יצירה שהיא כולה שלי.
 
"אני מאמין שיקרו עוד דברים שאעשה בתחום הבימוי, אולי לא בקצב הסטנדרטי. העובדה היא שכשהרגשתי שאני מוכן עם הסרט הזה, הוא פשוט יצא ממני בצורה מיידית. התסריט נכתב בנשימה אחת, ועבר אחר כך עוד כמה תיקונים. הצילומים קרו בבת אחת, בלי השלמות, העריכה ארכה יום וחצי. הכל קרה כל כך מהר כי הרגשתי מוכן. ידעתי מה אני רוצה – ויצאתי לדרך.
 
"ברור שלעשות סרט באורך מלא זה משהו שכנראה ארצה באחד הימים, וייתכן שזו התחלה טובה לכך".

 

"שחקן ספסל" יוקרן היום, יום רביעי, ה- 6 ליוני 2012 ב-18:00  במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי בסינמטק תל-אביב.  טל': 03-6409936.              



06/06/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע