סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח דריה טורצקי: בשם הבת
 

 
 
ידעתי תמיד שאכתוב על הפגישה הראשונה עם אבא שלי, בניסיון לברר מיהו ומה הקשר בינינו. הייתי מוכנה עם התסריט כבר שנים, אבל רק בשנה האחרונה, לאחר פטירתו, זה נעשה לי קריטי."
את הסרט הקצר "ילדה", שישתתף בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים 2018, הפיקה טורצקי בקייב. שיחה אישית עם יוצרת בהתהוות    


מחפשים את אבא
 
משרד ההגירה בקייב, אוקראינה, מחייב הסכמה בכתב של שני ההורים עבור בנם או בתם המבקשים להגר מהמדינה. "עלייך להגיש מכתב חתום של שני מבוגרים אחראים כחוק, דהיינו הורים המתגוררים באוקראינה, על מנת לקבל רשות לעזוב את המדינה לטובת קבלת אזרחות קבועה במדינה אחרת. לחלופין, ניתן להגיש תעודות פטירה של ההורים או אישור של בית משפט על פסיקה על הפסקת החלת זכויותיהם על ילדיהם". כך מקריאה לאניה חסרת האונים פקידת ההגירה את החוק היבש. לא מעניין אותה שהורי מגישת בקשת ההגירה גרושים והיא לא בקשר עם אביה שנים.

כך בסצנת הפתיחה של "ילדה", סרטה הקצר (כ-23 דקות) המרשים של דריה טורצקי, שיתמודד בתחרות הישראלית של פסטיבל סרטי הסטודנטים ה-20, הנפתח היום. "החוקים באוקראינה לגבי הגירה הם כפי שאני מראה בסרט", מעידה טורצקי. "הם נשארו מהתקופה הסובייטית של ברית המועצות. כל מי שרוצה לעזוב את המדינה ולהגר למקום אחר, צריך להביא אישור לכך של שני ההורים, שאין להם שום דבר נגדך ושהם לא רוצים למנוע ממך להגר. ולא משנה מהו גילם של הבן או הבת שמבקשים לעזוב. גם אם הם בני 50 יהיה עליהם להציג אישורים כאלה. ייתכן שזו גם דרך של שלטונות אוקראינה לנסות לעכב הגירה של צעירים, כי יותר ויותר רוצים ומנסים לעזוב".

 


ילדה, צילום: טניה דודניק




גיבורת הסרט אניה, המבקשת לעזוב את המדינה ומצוידת רק באישור של אמה, מחפשת אחר אביה על מנת להחתים גם אותו על הטופס הנדרש. כאשר היא מצליחה לאתר את האב, הסיטואציה ביניהם הופכת טעונה ומורכבת. הוא לא יודע לבטא את עצמו במילים, ועושה זאת דרך המוזיקה, בנגינה בפסנתר. והיא לא מדברת בשפה הזו ולא יכולה לענות לו.      
 
"נכנסתי לקולנוע דרך הפרקטיקה"
 
טורצקי, 28, תלמידת קולנוע לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, עלתה לארץ מאוקראינה לפני שבע שנים. "עליתי לבד", היא מספרת. "ההורים שלי נשארו שם, אבל היו לי בארץ אז סבא וסבתא שעלו כבר בשנות ה-90. כשסיימתי בקייב את התואר הראשון שלי חשבתי שאמשיך לתואר שני כאן, בתל אביב". בן זוגה, ממוצא רוסי, הוא יוצר בתחום הקולנוע הדוקומנטרי.

מה בעצם משך אותך ללימודי קולנוע בקייב מלכתחילה? מישהו במשפחה עסק בתחום?

"שני ההורים שלי אדריכלים, אז האדריכלות הייתה חייבת להיות גם המקצוע שלי. כולם כיוונו אותי לשם. התקבלתי ללימודים בתחום באוניברסיטה, אבל בסופו של דבר לא רציתי. מכיוון שאדריכלות הכי קרובה לאמנות, המשפחה קיבלה את הבחירה שלי. מה גם שמילדות בבית הכל היה סביב מצלמות. אבא צילם מלא סטילס ומגיל צעיר היו סביבי מצלמות והתחלתי גם לצלם. בהמשך קיבלתי את המצלמה הדיגיטלית הראשונה, שאפשר היה לצלם בה גם וידאו וחשבתי לעשות עם זה משהו וקניתי לה אביזרים. בתיכון פנו אליי חברים  שאעשה סרטי חתונה וכאלה, ומאוד התלהבתי והתרגשתי לעשות את זה.

"לא נכנסתי לתחום דרך צפייה בהמון סרטים וידע על תולדות הקולנוע, אלא דרך הפרקטיקה. למעשה למדתי שם להיות צלמת, לא במאית. שם עבדתי כצלמת ויצא לי לצלם סרטים של אחרים, כולל סרט גמר של במאית אחרת, אבל לא לעשות את הסרטים שלי, כך ש'ילדה' הוא בעצם הסרט הראשון שלי כבמאית. לאחר סיום הלימודים לתואר ראשון בקייב, הרגשתי שבא לי להמשיך בתחום וגם לביים".

 
ילדה, צילום: טניה דודניק

ואז למעשה עלית לארץ.

"כן. לקח לי שנה להתאקלם וללמוד את השפה, ואחר כך התקבלתי ללימודי תואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב במגמת הפקה ובימוי. 'ילדה' הוא למעשה סרט הגמר של התואר השני שלי".


"הפכתי את הסיפור שלי לקולנועי"
 
את הסרט "ילדה" מקדישה טורצקי לאביה, דימה קוזאק, שהלך לעולמו בשנה שעברה. ואכן, כשצופים בסרט מרגישים שהוא נעשה ממקום מאוד אישי.

"ידעתי תמיד שאני אכתוב על הפגישה הראשונה שלי עם אבא שלי, בניסיון לברר מיהו ומה הקשר בינינו", היא מספרת. "היה לי לא קל לכתוב על המקרה עצמו כמו שהיה. הרגשתי שאני צריכה לשנות קצת את הדמויות, כלומר לקחת את הסיפור שלי ולהפוך אותו ליותר קולנועי, עם דמויות אחרות. שזה לא יהיה כמו יומן אישי. וזה היה תהליך.

"בסופו של דבר הסרט הוא לא עליי, אבל אני מכירה את היחסים האלה ואת הפגישה הראשונה עם אבא. הייתי מוכנה עם התסריט כבר כמה שנים, אבל רק בשנה האחרונה, לאחר פטירתו, זה נעשה מאוד חשוב לי וקריטי, ומאוד רציתי לעשות אותו".


 
ילדה, צילום: טניה דודניק



זו הייתה חוויה מורכבת מבחינתך לחזור לקייב כדי לצלם את הסרט לאחר שאת כבר תקופה לא קצרה כאן?

"ראשית, הייתי אסירת תודה על כך שגם האוניברסיטה וגם קרן 'גשר', שמימנו את הסרט, אפשרו לי לצלם באוקראינה מבלי לשאול שאלות. כשהגעתי לשם הייתי בטוחה שאוכל להיעזר בכל האנשים מהתעשייה שהכרתי, או אלה שלמדו איתי, אבל כשהתחלתי לבנות את ההפקה גיליתי שעבר כל כך הרבה זמן מאז ורובם פנו כל אחד לדרכו. איכשהו יצא לי לגייס להפקה שתי בנות שהכרתי, אחת כמפיקה והשנייה כעוזרת במאי". 
 
מבשלת את הדבר הבא

 
איך בחרת את השחקנים אנסטסיה פיין ויורי פוטפנקו?

"את אנסטסיה מצאתי כאן ואת יורי באוקראינה. שניהם שחקנים שעובדים בכל מיני פרויקטים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון. כבר באודישן הראשון הייתי בטוחה שהם אלה שבהם אבחר, אבל עשיתי עוד אודישנים כי חשבתי שזה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי שאמצא את השחקנים שלי באודישן הראשון. אז אחרי שבדקתי עוד, חזרתי אליהם".


דריה טורצקי עם שחקני סרטה "ילדה", צילום: ויטלי פרידלנד

את מתכוונת לשלוח את הסרט לפסטיבלים בינלאומיים?

"כבר התחלתי לעשות זאת בעזרת בן הזוג שלי, שמכיר את הפרוצידורות מהסרטים שלו ויודע איך עושים זאת".

את חושבת גם על קריירת משחק?

"בתקופת הלימודים עשינו קורס של משחק מול מצלמה, עשיתי תפקיד ונהניתי מהתהליך, אבל כמקצוע אני מעדיפה להישאר מהצד השני של המצלמה".

יש לך כבר תכניות לעבודות נוספות?

"אני רוצה להמשיך הלאה, לסרט ארוך. אני כותבת כבר תסריט ומקווה לסיים ולהתחיל להפיק אותו". 
 


דריה טורצקי, צילום: ויטלי פרידלנד


כך התחילו הגדולים

 
במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי ה-20 מיסודה של אוניברסיטת תל אביב שייפתח היום, יוכלו הצופים לראות מספר סרטים פיקנטיים: "שני אנשים וארון" (1958) הקלאסי של רומן פולנסקי בהפקת בית הספר לקולנוע בלודז', שני סרטים של מרטין סקורסזה, "זה לא רק אתה מורי" (1964) ו"הגילוח הגדול" (1967), בהפקת אוניברסיטת ניו יורק, סרט של אוליבר סטון, "אשתקד בוייטנאם" (1971), מטעם אוניברסיטת ניו יורק, ויצירה סטודנטיאלית של קז'ישטוף קישלובסקי, "המשרד" (1966), אף היא מתוצרת המכללה לקולנוע בלודז'.

בפסטיבל לסרטי סטודנטים מקרינים תלמידי בתי ספר לקולנוע את עבודותיהם הראשונות הקצרות, שחלקן יגיע גם לפסטיבלים בינלאומיים וישמשו עבור יוצריהם כמקפצה ליצירת סרטים באורך מלא. השנה הוא יכלול סרטים עלילתיים ודוקומנטרים, אנימציה ונסיוני, על הגירה ופליטים, התבגרות ומשפחה, זהויות וסכסוך. האירוע ייפתח בהקרנת בכורה בגן הפסגה ביפו של שני סרטים קצרים שהופקו על ידי הפסטיבל ובוימו על ידי יוצרות צעירות.


שלוש המסגרות העיקריות של הפסטיבל הן: התחרות הישראלית, התחרות הבינלאומית ותחרות הסרט העצמאי הקצר. הפסטיבל יארח השנה יוצרים בינלאומיים שבראשם הבמאי הצרפתי ז׳אק אודיאר (״דיפאן״ זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, ״חלודה ועצם״, ״נביא״). במסגרות השונות יוקרנו כ-150 סרטים מהארץ ומהעולם, לצד סדנאות אמן, אירועי מחווה, אירוע פוקוס אופנה בקולנוע, פרויקט אוטובוס הסרטים, הקרנות מיוחדות בבתי נרגילה בדרום העיר ועוד. את הפסטיבל מפיקים ומנהלים סטודנטים וסטודנטיות לקולנוע של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב.



הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים 2018 יתקיים בין התאריכים 16-10 ביוני 2018 בסינמטק תל אביב. לפירוט הסרטים באתר הפסטיבל
       



10/06/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע