סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 פברואר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
2425262728
ריאיון
 
מאת: טל גורדון יאיר אגמון: סיפור על אהבה ואור
 

 
 
אמא שלי חיה בחברה דתית שאין רכלנית ממנה, ונשארה רווקה עד לרגע זה. להיות רווקה בת 38 - גיהינום זה אנדרסטייטמנט בחברה הזו. זה שיש לה כזה חיוך וכזו אהבה לבני אדם ולחיים, זה לא פחות מנס. החיים שלה חרבנו עליה, והיא יודעת לחגוג אותם."
יוצר הסרט "רחל אגמון" שיוקרן בתשעה באב בבית אבי חי ואמו גיבורת הסרט, חושפים איך נמנע חורבן הבית הפרטי שלהם


סרט מצחיק לתשעה באב
 
"כשסיפרתי לאמא שלי שנקרין את הסרט בתשעה באב ב'בית אבי חי', היא אמרה, 'מה הקשר תשעה באב לסרט הזה?', כי בסך הכל רוב הזמן צוחקים בו. זה סרט מצחיק", אומר יאיר אגמון, סופר ובמאי שסרטו, "רחל אגמון", יפתח את מרתון הסרטים השנתי "הבית רועד" שבית אבי חי בירושלים מקיים בכל שנה בתשעה באב.

"הסרט לא מצחיק", מתערבת רחל מהצד. "ממש לא". "בטח שהוא מצחיק", ממשיך אגמון. "אל תקשיבי לה."

אז מה ענית לה?

"אמרתי לה שהסיפור של החיים שלי יכול היה להיות בקלות סיפור על איזה חורבן בית. עם כל הצחוקים יש פה סיפור של בגידה שיכול היה לפרק משפחות."

והוא לא פירק

"ומבחינתי זה הנס. אם לוקחים את תשעה באב למקום של חורבן הבית, יש פה שני בתים שלא נחרבו, הרבה בזכות אמא שלי, ואבא שלי, ז"ל, ואשתו ז"ל. אז מבחינתי זה מאוד רלוונטי ליום כמו תשעה באב, כי כשמדברים על חורבן הבית ישר אומרים 'שנאת חינם', 'שנאת אחים', אבל ברוב הבתים האמיתיים שנחרבים לא קופצים לחשוב על האומה אלא על הבית שלהם. בהקשר הזה נראה לי שהסרט מאוד רלוונטי לנושא. גם השיחה בינינו אחרי ההקרנה מאוד רלוונטית, ואני כבר אומר לך מה אני הולך לשאול את אמא שלי אחרי ההקרנה. אני אשאל אותה, איך לא נחרבו הבתים." 
 


רחל אגמון, תמונת יחסי ציבור





אמא שלי, גיבורת על
 
שנאת חינם, סכסוכים פנימיים, שסעים חברתיים וקונפליקטים שעלולים להגיע לפיצוץ, הם נושאים בהם הקולנוע הישראלי מרבה לעסוק, וב-22 ביולי מ-12:00 ועד צאת הצום, יוצגו בבית אבי חי חמישה סרטים המציגים קונפליקטים שונים בתחומים הדתיים, העדתיים, המגדריים והלאומיים בארץ, ולאחריהם שיחות עם היוצרים.

את המרתון יפתח, כאמור, סרטו של אגמון המביא את הפן של בית, והאפשרות של חורבנו, במובן הכי אישי, כשהוא יוצא לשני מסעות נפרדים, האחד עם אביו והשני עם אמו, ולגילוי שני סיפורים שונים לחלוטין שהם הסיפור המטורף שבמהלכו נולד הוא עצמו.



יאיר אגמון ואביו, צילום: אוסף פרטי




"זה סרט שעשיתי על אמא שלי, קוראים לה רחל אגמון, היא יושבת פה באוטו לימיני, והיא דמות אגדית. אני מזמין אתכם לראות סרט על גיבורת על של החיים הקשוחים", אומר אגמון, 31, ובתוך שלוש שניות נכנסת רוח היחסים בין שני האנשים הלא שגרתיים האלה המנשבת בסרט לתוך השיחה, שהופכת לסוג של טריו לא מתוכנן אבל בלתי נמנע, בהתחשב בקשר בין השניים.

"ההורים שלי נפגשו בטרמפ לפני 32 או 34 שנים בצומת גילת", מספר אגמון, "כשאמא שלי הייתה רווקה דתייה אשכנזייה, ואבא שלי היה כורדי מושבניקי חקלאי נשוי, אבא לשישה, ואני כל החיים גדלתי עם אבא נוכח ועם אמא נחמדה, וכאילו הסיפור הזה סבבה, ויצא שהגעתי לגיל די מבוגר בלי לצלול לפרטי הסיפור." 
 

  


הרב שהכזיב

 
איך אבא נוכח אם כשנולדת הוא היה נשוי ובעל משפחה אחרת?

"הייתה לו את המשפחה שלו בנגב, במושב ליד אופקים, והוא היה נוכח בחיי. אין לי זיכרון של 'אין אבא'. הוא לא היה בבית, גדלתי בבית חד הורי, אמא שלי גידלה אותי לבד וחינכה אותי חינוך דתי, אבל כן היה לי אבא בחיים. הוא היה מבקר אותי פעם בחודש", "בשבוע", מתקנת רחל, "פעם בשבוע", ממשיך אגמון, "בא לאסוף אותי מהגן, מתייעץ עם האמא. הוא היה נוכח. היה לי אבא. גם אם זה לא אבא כמו לכל הילדים."

איך הדבר הזה קורה ומתקבל בחברה הדתית?

"שאלה נהדרת. בדיוק עכשיו אמא שלי סיפרה לי שהיא עשתה סדר בניירת, ומצאה איזה מכתב שהיא כתבה לאיזה רב שלא נזכיר את שמו אבל נאחל לו בדיוק את מה שהוא כבר קיבל. הרב הזה כתב בעלון שבת טור נגד אימהות חד הוריות וכתב שזה לא נורמלי, כאילו, אז אמא שלי תבעה את עלבונה, והוא ענה לה תשובה נוראית שאיננו זוכרים...", צוחקים שני האגמונים. "זה לא העסיק אותי", מאשרת רחל. "זה לא העסיק אותך, אבל זה כן היה אישו", אומר יאיר. "גדלתי בציבור הדתי, ובבני עקיבא זה לא היה סיפור נפוץ בתקופה שלי. אני מאמין שהיום זה השתנה."

ובכל זאת, רק בגיל מבוגר, יחסית, אתה מחליט לחפש את הסיפור שמאחורי הסיפור הזה

"לקראת גיל 30 יצאתי לחקור את הסיפור הזה. אבא שלי הזמין אותי לאיזה טיול של מנו ספנות, הפלגה, אז הייתי תקוע איתו בתוך אנייה שבוע, ואמא שלי הזמינה אותי לטיול אשכנזי באוקראינה בעקבות הסופרים העבריים הגדולים. אני חושב ששני הטיולים מבהירים היטב את הפער התרבותי בין שני האנשים האלה, ומחדדים את השאלה, מה לכל הרוחות הקשר בין שני האנשים האלה שהם ההורים שלי. וזה הקונספט. אני מדבר עם אמא שלי בטיול אחד, ועם אבא שלי בטיול אחר, ומגלה הרבה דברים מוזרים."

 


חיים צפרירי, צילום מסך מתוך הטריילר ל"רחל אגמון"



כמו?

"גיליתי שאמא שלי סיפרה לי סיפור אחד, ולאבא שלי יש סיפור אחר, ומישהו חייב לשקר."

ושני הבתים נשמרו ולא נחרבו לאורך כל השנים?

"עד הרגע האחרון. אני בקשר מדהים עם האחים שלי, אני מגיע אליהם לביקורים, יש לי שבעה חצאי אחים. אבא שלי ואמא שלי לא המשיכו להיות זוג. אבא שלי חזר למשפחה שלו. בדרך הוא עבר אצל עוד כמה בחורות... מה את צוחקת?", הוא אומר לרחל וצוחק בעקבותיה, "הוא עזב אותך... בסוף ימיו הוא חזר להיות עם אשתו." 
 


רחל אגמון, צילום מסך מתוך הטריילר "רחל אגמון"




"הבאתי אור לחיים שלה"
 
אני לא מצליחה להבין איך נוצרת פתיחות מדהימה כזו בחברה הדתית

"כי אמא שלי בנאדם פתוח, שלא להגיד גס רוח... סתם, אמא, סתם. איך נהיית כל כך פתוחה, אמא?". "החיים", היא עונה.

אני מבינה עכשיו למה אתה מגדיר אותה כאגדית

"החיים פתחו אותה. היא גם כתבה עכשיו ספר על חייה בהוצאה עצמית פנים משפחתית... היא אגדית. תראי בסרט את הגברת הזאת בפעולה, ובאמת, אני יכול להגיד לך בפניה של אמי, שאני לא מכיר הרבה אנשים שהחיים הפנו להם עורף כמו לאמא שלי – כי היו לה חיים קשים. היא חיה בחברה דתית שאין רכלנית ממנה, ונשארה רווקה עד לרגע זה, ולהיות רווקה בת 38, גיהינום זה אנדרסטייטמנט בחברה הזו. גם בעבודה היו לה שנים מאוד קשות, ואני אומר לך שזה שיש לה כזה חיוך וכזו אהבה לבני אדם ולחיים, זה לא פחות מנס. וכשאני אומר גיבורת על, או אגדית, על זה אני מדבר.

"אני, החיים שלי היו מתוקים מאוד, ואני לא יודע לשמוח בהם. והחיים של אמא שלי חרבנו עליה, והיא יודעת לחגוג אותם. היא עפה על החיים שלה, ובעיניי זו תכונה נעלה. לכן קראתי לסרט 'רחל אגמון'. כשעיצבנו את הפוסטר של הסרט שאלו אותי מה לעשות, ואמרתי שאני רוצה שהוא יזכיר פוסטרים של גיבורי על, וזה היה הרפרנס. כל מיני סופרמנים, וסופר וומן וכאלה. אז אני מזמין את הקוראים לראות גיבורת על מהחיים האמיתיים, העלובים."

למה בעצם היא נשארה דתייה? הרי עם אותו סיפור, בחברה פתוחה יותר, היא לא הייתה עוברת חיים קשים כל כך, כנראה

"זה החברה שלה, זה העולם שלה, זו התרבות שלה. אמא,


אמא, למה נשארת דתייה?". "בגלל המסגרת, בגלל המסורת", היא עונה. "החברה לא קיבלה אותה בצורה רעה", מסביר אגמון. "השנים הקשות היו לפני שנולדתי. אחרי שנולדתי החיים שלה התמלאו באור, לכן היא קראה לי יאיר. והיא עבדה באיזה ארבע עבודות: עובדת סוציאלית במשרה בכירה בימים, ובערבים היא הייתה הולכת לנקות בתים. במקביל הקלידה עבודות, עבדה בטירוף כדי שאני אלך לחוג מקינטוש. אז נראה לי שמשם זה נהיה פחות אישו. היא לא שמה קצוץ, וזה גם לא חלחל אליי. זה לא שאני התביישתי בסיפור או משהו כזה."

אתם עדיין דתיים?

"אמא שלי דתייה, אני מסורתי. שומר שבת, אבל לא הולך עם כיפה. הורדתי אותה בצבא ואני לא מגדיר את עצמי דתי. גם לא חילוני, אבל אני בטח לא חלק מהחברה הדתית, למרות שיש לי טור שבועי בעיתון דתי." 
 



יאיר אגמון, צילום: רעיה שוסטר




"תתאמצו ליצור שיח"

 
אי אפשר שלא להשתאות, או לקנא, בקשר ביניכם

"היא מגניבה, אמא שלי. כשהייתי צעיר חברים שלי תמיד היו בהלם מאיך שאני מדבר איתה. הם אמרו לי, 'איך אתה לא מתבייש?!'. זה תמיד היה אחר. אבל זה באמת רק שנינו. את צריכה להבין שבסוף זה רק שנינו. אין אבא בפריים, אין אחים בפריים, נוצר קשר חזק.

"אחרי הקרנת הסרט אמא שלי ואני נדבר על סיפור החיים הזה, ואני מקווה גם שאולי יבוא מישהו מהמשפחה של אבא שלי. אני חושב שמה שיהיה מעניין, בעיקר, זה לדבר גם על העשייה של הסרט. עד אז לא באמת שאלתי את עצמי מי זאת אמא שלי, ולא שאלתי את השאלות האלה שאת שאלת אותי עכשיו, על איך הבתים לא נחרבו, איך זה קרה באמת. האמת שעדיין אין לי תשובה איך משפחת צפרירי, המשפחה של אבא שלי, קיבלה, ועדיין מקבלת אותי כזה יפה. מבחינתי זה סיפור לא אפשרי על אהבה", "ואור", מוסיפה רחל.

ואם אני שואלת אותך על חורבן בית במובן הגדול יותר, לא על הבית הפרטי?

"אני יכול להגיד לך שעשיתי סדרת רשת שנקראת 'הטרמפיסטים', סדרה דוקומנטרית שבה אספתי מאות טרמפיסטים, ומתוכם ערכתי שתי עונות של פרקים בני חמש דקות שכל אחד מהם מוקדש לדמות אחת. הסדרה נורא הצליחה ואפשר לראות אותה בפייסבוק של 'כאן'. יש שם שיחות פוליטיות ויש שיחות עם אישה מוכה, אני אוסף שם אנשים משולי הדרך, תרתי משמע, והיכולת לצאת ולפגוש אנשים שהם שונים ממני באופן מוחלט, ולנהל איתם דיאלוג, היא מתנה גדולה שגם אותה קיבלתי מאמא שלי.

"אני מאחל לכל מי שיש לו זמן לנסות ליצור דיאלוג, עם חרדים, עם ימנים, עם ערבים. אני חושב שמשם זה מתחיל, מהיכולת לייצר שיח. גם אם זה לא שיח של הסכמה. אז זה ברמת המאקרו. אני מאוד מתאמץ לעשות את זה. הלוואי שהייתי עושה את זה יותר."

"הבית רועד"- מרתון סרטי קולנוע ישראלים ושיחות לט' באב. יום ראשון, 22 ביולי 2018, בין השעות: 17:00-12:00. מחיר: 10 ₪ לכל סרט. להזמנת כרטיסים באתר בית אבי חי או בטל': 02-6215900  


למועדי מופעים >

18/07/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע