"כולנו זרים" (אנגליה 2023) **** וחצי
דרמה. סרטו של אנדרו היי, עיבוד רופף לרומן של טאיצ'י ימאדה שכבר עובד, בשנות ה-80, לסרט יפני. לילה אחד במגדל דירות כמעט ריק בלונדון העכשווית אדם (אנדרו סקוט), תסריטאי צעיר, פוגש במקרה שכן מסתורי בשם הארי (פול מסקל), ומרגע זה משתנים חייו. האירוע מצית את שגרת היומיום הבודדת והמשמימה שלו. כאשר מערכת היחסים בין השניים מתפתחת, אדם נסחף לזיכרונות העבר שלו, המאכלסים את התסריט שהוא מנסה לכתוב, ומוצא עצמו חוזר אל עיירת הפועלים שבה גדל ולבית הילדות שלו, בו התגורר עם הוריו. להפתעתו, הוריו (קלייר פוי וג'יימי בל), שנהרגו לפני 30 שנה, בהיותו בן 12, בתאונת דרכים, עדיין מתגוררים בבית משפחתו לשעבר ונראים בדיוק כפי שנראו אז. האינטראקציות שלו איתם, ובמקביל עם הארי, מסתמנות כבעלות פוטנציאל לפתור לו סוגיות אישיות שונות שהעיקו עליו כמעט כל חייו. אדם יוצא למסע אישי אל תודעתו. 105 דקות.
הסרט פותח את פסטיבל הקולנוע הגאה 2023 ויוקרן הערב בסינמטק תל-אביב. הפסטיבל יתקיים עד ה-31.12 וסרטיו יוקרנו בסינמטק ובאתרים נוספים. כולנו זרים
כולנו זרים, תמונה באדיבות TLVFEST
אדם משוטט בין המציאות של היום וחוויות עברו, בהן הוא מצליח לשחזר, או יותר נכון להרכיב מחדש (תסריטאי או לא?) את מערכות היחסים שלו עם הוריו, מקום אותו החמיץ כי היה צעיר מדי, בן 12 בסך הכל, כשנהרגו בתאונת דרכים. הוא מנסה לבנות לעצמו עבר עגול יותר, כזה שיוכל לחיות איתו לפני שהוא מתמסר לבן זוגו-אהובו החדש. יותר מכל "כולנו זרים" הוא סרט אהבה סנטימנטלי יפהפה, המכיל פנטזיה על-טבעית אם כי מאוד ריאליסטית במימושה הגשמי, שעוסקת בבדידות, חמלה ואהבה. בהיותו אדם בודד בהווייתו חותר אדם לזוגיות ולקשר אנושי, שאבד לו מזמן, בעצם כאשר איבד את הוריו באותה תאונה שהפכה את חייו על פניהם.
בתחילת הסרט הוא במצב דיכאוני מתפתח, עובד על תסריט המבוסס על מערכת היחסים שלו עם הוריו, אך פיזור הדעת שלו מונע ממנו להתרכז. אדם בוהה בשעות היום בטלוויזיה, אוכל ביסקוויטים ומעיין באובססיביות בתמונות מעברו, תוך שהוא מאזין למוזיקה עליה גדל באמצע שנות ה-80. הפסקול הנוסטלגי הנהדר של הסרט מכיל את השיר הנפלא "כוחה של האהבה", של ההרכב המיתולוגי קצר המועד "פרנקי הולך להוליווד", המשמש כאן כמוטיב חוזר. ויש גם את "פט שופ בויז", כפסקול ריקודים במועדוני ההומואים אותם הוא פוקד, ועוד.
אדם כמעט בטוח שהוא לבדו במגדל הדירות, עד המפגש עם הארי, אף הוא טיפוס בודד אם כי יותר פתוח, וחובב אלכוהול. מערכת היחסים הנרקמת ביניהם משמשת לאדם כטריגר לחזור למקום בו נולד, בסמוך לפרבר קרוידון שבדרום לונדון, ואז הוא זוכה במתנה נדירה שהיקום הועיד לו: לפגוש את הוריו שעדיין בחיים, אך נראים בערך בגילו כעת. בית ילדותו נראה בעיצובו ובחפצים שיש בו כמו אז, בשנות ה-80. הוריו מקבלים אותו בטבעיות, כאילו הוא עדיין ילדם הצעיר, ואף מבקשים לכבס את בגדיו המלוכלכים. אדם זוכה בהזדמנות חד-פעמית, לשוחח עם הוריו כשהוא כבר בבגרותו, לספר להם שהוא הומו ושהוא ממסד עכשיו יחסים עם בן זוג. הוריו לא שופטים אותו על נטייתו, אם כי אימו מודאגת מכך שלא יהיו לו ילדים. היא כמובן חיה בשנות ה-80 ולא ערה לשינויים החברתיים שחלו מאז. ולהבדיל, בדיאלוג שלו עם הארי, השניים דנים במעבר מהמושג גיי - שאדם טוען כי נעשה בו שימוש ללעג ולהשפלת הומואים צעירים בבית הספר ובקהילה - למונח קוויר. אנדרו סקוט במשחק מצוין בעל נוכחות שקטה ולא בכדי הוא מועמד לגלובוס הזהב. גם פול מסקל, קלייר פוי וג'יימי בל נהדרים. "כולנו זרים" חובק שורה של נושאים בדיון אינטליגנטי מעמיק, והוא סרט מעורר מחשבה והשראה.
"ילדים של אף אחד" (ישראל 2023) ****
דרמה. סרטו של ארז תדמור. העלילה מתרחשת בבית מחסה לנערים בסיכון בנווה צדק שבתל-אביב. ג'קי רונן (רועי אסף) גדל בבית המפלט הזה, שקלט אותו בילדותו כילד אבוד, ומעולם לא עזב אותו. כעת, כבחור צעיר, הוא מתגורר בקונטיינר בחצר בית המחסה, שהוא בעצם דירה בדמי מפתח השייכת למרגלית (תיקי דיין), המנהלת את המקום ביד רמה. היא דואגת לכל צרכיהם של הדיירים וג'קי משמש כיד ימינה הנאמן. היא מנסה לגונן על המוסד מפני מה שעשוי לסכן אותו, מביקורת של עובדת סוציאלית (אורנלה בס) מאגף הרווחה העירוני, או חמדנות כרישי הנדל"ן הלוטשים עיניים לנכס הממוקם בלב שכונה מתחדשת ויוקרתית. בעקבות אירוע דרמתי וטראומטי מתעורר החשש שהמקום ייסגר, בעיקר כי נדל"ניסטים תאבי בצע לוטשים אליו עיניים. ג'קי מוצא עצמו בודד במערכה של הצלת המעון, אך שורה של מעשים פזיזים שהוא מבצע הולכים ומסבכים אותו. כשג'קי מגלה שבית המחסה נכנס לתהליך מתקדם של תכנון הריסה, הוא מחליט לבצע מעשה קיצוני ולצאת לקרב של חייו. בעזרת אלברט (יעקב הכהן), העורך דין החברתי של מרגלית, הוא יעשה הכל כדי להציל את בית המחסה שעבור הנערים, וגם עבורו, מהווה מפלט אחרון מהחיים ברחוב. 104 דקות. ילדים של אף אחד
ילדים של אף אחד, צילום: עמית יסעור, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג
הבמאי ארז תדמור הוא תעשיית קולנוע שלא מפסיקה להניב פירות. הוא יוצר סרטים בקצב מטורף, עד שדי קשה לעקוב אחריו. את "ילדים של אף אחד" הוא סיים עוד לפני סרטו האחרון "בחורים טובים", שכבר הוקרן והפך לאחת ההצלחות הקולנועיות הגדולות של השנה האחרונה. וכעת נמצאה שעת הכושר להוצאת הסרט הזה. בכלל, תדמור חתום על לא מעט סרטים משובחים בקריירה שלו. ברשימתו, בין היתר, "בשורות טובות", "נמל בית", "ארץ פצועה", "הבן של אלוהים" (יחד עם גיא נתיב) ו"סיפור גדול" (יחד עם שרון מימון).
ב"ילדים של אף אחד", כמו גם ב"בשורות טובות", שיתף איתו פעולה בכתיבת התסריט רועי אסף, שאף שיחק בשניהם בתפקיד הראשי וכן ב"ארץ פצועה". עלילת הסרט מהדהדת באופן ברור ל"בית השנטי" ולמריומה, המנהלת המיתולוגית שלו. גם גיאוגרפית מדובר ממש באותו איזור. תדמור הרכיב כאן דרמה בעלת יסודות אותנטיים הנוגעת בחוליות החלשות בחברה, ילדים אבודים שמסיבות שונות נותרו נטולי משענת, חסרי בית ומשפחה. ומרגלית בוחרת לאמץ אותם, לטפל בהם, להאכיל ולחנך אותם, בתווה שייצאו אזרחים נורמטיבים. בחלק הראשון של הסרט מרגלית שם בשבילם עד הסוף והיא עושה זאת באיכפתיות ובתשוקה אין קץ. תיקי דיין הכריזמתית מציגה עבודת משחק משובחת. רק נציין שהסרט הזה בעצם קדם ל"שבע ברכות", זוכה פרס אופיר שגם זיכה את דיין בפרס שחקנית המשנה. בחלק השני שלו, הבמה כולה היא של רועי אסף, שעובדת היותו אימפולסיבי וחסר מנוח פוגעת במערכת השיקולים שלו. הוא ינסה לנווט את המאבק שלו לשמירה על המעון ודייריו לחוף מבטחים, אבל זה לא יהיה פשוט בכלל. פרט לדיין, אסף וכהן, תדמור עובד נכון גם עם השחקנים הצעירים שמגלמים את החוסים במוסד, מרכיב להם סיפורי חיים וממלא את דמויותיהם בתוכן. "ילדים של אף אחד" הוא עוד סרט ראוי בסדרה מתמשכת של עבודות קולנוע של תדמור.
"דיסקו בוי" (צרפת-איטליה 2023) ****
דרמה. סרטו של ג'אקומו אבורצזה. אלכסיי (פרנץ רוגובסקי), גבר מבלארוס, מגיע עם חברו מיקאיל (מיכל באליקי) לפולין, לכאורה כדי לצפות במשחק כדורגל. אבל בהזדמנות הראשונה הם חומקים מהאוטובוס ועודים פעמיהם בדרך לא דרך לפריז. שם בכוונתם להתגייס ללגיון הזרים. אלכסיי יודע שכך יוכל בסופה של דרך ארוכה, לזכות בדרכון צרפתי ולפתוח בחיים חדשים. הוא עובר סדרה של אימונים מפרכים, חלק מהאסטרטגיה של פול (לאון לוכב) המאמן הקשוח שקולט אותו, ומצליח לממש את משאלתו. ומן הצד השני, ביקום מקביל, אנחנו מתוודעים לג'ומו (מור נדייה), גבר ניגרי החי על גדת נהר הניז׳ר ונאבק בחברות נפט בינלאומיות שפוגעות בכפר מגוריו. הוא מנהל את מאבקו יחד עם אחותו אודוקה (לטיסיה קי). יום אחד מוביל ג׳ומו פעולת חטיפה של אזרחים צרפתים. חוליה של לגיון הזרים בפיקודו של אלכסיי נשלחת לג'ונגל האפריקני כדי לשחרר את החטופים. 91 דקות. דיסקו בוי
דיסקו בוי, תמונה באדיבות קולנוע חדש
זהו סרטו הארוך הראשון של הבמאי האיטלקי ג'אקומו אבורצזה והייתה לו התעוזה לבחור בנראטיב יוצא דופן כדי לגולל את הסיפור. הגיבור שלו אוהב מוזיקה אלקטרונית, טכנו אם אתם מתעקשים על הגדרת ז'אנר מדויקת, הקומפוזיציות המסעירות בסגנון הזה, בביצוע "ויטאליק" (פסקל ארבז-ניקולס), מלוות את הסרט.
מה שנפתח כסיפור התמודדות והישרדות לא פשוטים של אלכסיי, כדי לשפר את חייו באירופה ולקנות לעצמו מעמד, וממשיך באוסף קרבות עקובים מדם (שאת רובם לא רואים על המסך, אבל מבינים שהוא עבר חוויות טראומטיות), הופך לטריפ ויזואלי-מוזיקלי מהפנט. זה נפתח בג'ונגלים ובדלתה של נהר הניז'ר, שם נדלק אלכסיי על אודוקה והריקודים האקזוטיים שלה, והניסיון לעקוב אחריה ולרקוד איתה (כנראה שבגלגול אחר הוא היה נעשה רקדן דיסקו) הופך לו לאובססיה.
בדיוק שם הופכת עבודתה המיוחדת של הצלמת הלן לובר לפסיכדלית, כשבפסקול מלווים את ההתרחשות גם הליינים המוזיקליים הרפטיטיביים המכשפים של הטכנו. וגם אם השימוש באמצעים האמנותיים האלה לא הדבר לא בדיוק מוסבר בתסריט, הדבר הופך את הסרט למסקרן ומרתק. "מי יודע אם הזר שישן מתחת לקשת העצומה (קבר החייל האלמוני) ומוסיף את תהילתו האגדית למעשי העבר הגאים אינו הזר הזה שהפך לבנה של צרפת. לא דרך הדם שירש אלא דרך הדם ששפך". הטקסט הזה, ממורשת לגיון הזרים, יכול לסכם את דרכו של אלכסיי. פרנץ רוגובסקי בעל פני הספינקס, שנחשב לכוכב גדול בצרפת, עושה כאן תפקיד מצוין. "דיסקו בוי" הוא בהחלט סרט ביזארי ויוצא דופן בדרכו, אבל הוא מצליח להעביר חוויה אודיו-ויזואלית מרתקת. אותי סרטים כאלה מאתגרים. ממליץ לתת לו צ'אנס.
"האיש מהחלומות" (ארה"ב 2023) ****
קומדיה. סרטו של כריסטופר בורגלי. פול מתיוס (ניקולס קייג') הוא אדם נורמטיבי לחלוטין. איש משפחה, נשוי לאישה מקסימה, ג'נט (ג'וליאן ניקולסון), איתה הוא מגדל את שתי בנותיהם, האנה (ג'סיקה קלמנט) וסופי (לילי בירד). הוא עובד כפרופסור לאבולוציה ולביולוגיה באוניברסיטה. הוא חולם לפרסם ספר ומתקשה להתמודד עם העובדה שהוא נותר אנונימי ולא מצליח להתפרסם, בעוד קולגה שלו, שפרסם רעיונות דומים לשלו, הפך לסלב מתוקשר.
באחד הימים מגלה פול שמכרים שלו מתחילים לראות אותו בחלומותיהם. והדבר מתפשט כמגיפה והוא נקלע לחלומותיהם של אנשים רבים אותם כלל אינו מכיר. מפריע לו רק שהוא מופיע בחלומותיהם של אחרים כדמות פסיבית, שפשוט נמצאת שם. וולמרות זאת, עד מהרה הופך פול לסנסציה מיידית. כולם רוצים חלק ממנו, מהסלב המבוקש, ונראה שסוף סוף הוא זוכה לסוג של הכרה לה ייחל. אלא שאין לו כל כך שליטה על חלומותיהם של אלה הרואים אותו בשנתם, ובשלב מסוים החלומות שלהם הופכים, ללא הסבר ברור, לסיוטים, בהם הוא האיש הרע, המפחיד, המאיים. ואז לפתע הגלגל מתהפך, כולם מתחילים לתעב את פול, ומפתחים טינה ושנאה כלפיו. ואם זה לא מספיק, אשתו, שתמיד תמכה בו, נפרדת ממנו. 100 דקות. האיש מהחלומות
האיש מהחלומות, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב
ב-2022 כיכב ניקולס קייג' בסרט "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". הוא גילם בו את ניק קייג', והסרט היה פארודיה עצמית מושחזת בה ירד בארסיות על הפאזה הקולנועית אותה נאלץ לאמץ. בגלל בזבוזי ענק ומצוקה כלכלית הולכת וגוברת, שלא לדבר על חיים אישיים פרועים ולא יציבים, נאלץ קייג' לקבל כל תפקיד שהוצע לו, ובלבד שיהיה בצידו צ'ק, וכמה שיותר שמן יותר טוב. הרי הוא היה כוכב על בשנות ה-80 ה-90 וה-2000 והשם שלו עדיין מכר כרטיסים, גם כשהחל לעטר את הפילמוגרפיה שלו בזבלונים. שנה לפני "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" הוא כיכב ב"פיג" המצוין והוכיח לכל אלה שהספידו אותו שעדיין יש לו מה למכור. וגם ב"האיש מהחלומות" הוא ממשיך את מסע הניצחון המחודש שלו וממש במיטבו. ושוב "חוטא" באירוניה עצמית ובמשל על מצבו הקיומי.
קייג' כאן בתפקיד של מרצה בעל קריירה אקדמית, המתוסכל מכך שהוא לא מספיק בולט ומוכר בתחום שלו. כלומר, העקביות השיטתית שלו לא פרסמה אותו ולא הפכה אותו לסלבריטי. אמנם חייו המשפחתיים מספקים, פחות או יותר, אבל גם בפני רעייתו ג'נט הוא שופך את תסכולו. ואז באה לו הישועה ממקום בלתי צפוי. מקורבים, ובעקבותיהם זרים, מתחילים לחלום עליו, ובלי כל מאמץ הוא הופך לאדם שלא יכול לעבור ברחוב או להגיע למקום כלשהו מבלי שיזהו אותו. אבל הוא עדיין מתוסכל, משם שבחלומות של אחרים הוא לא גיבור-על. גם לא מתקרב לזה. הוא פשוט נוכח בחלומות האלה, נמצא שם כדמות פסיבית לגמרי. ועדיין מזהים אותו ורוצים להיות בקרבתו, והוא זורם עם הדימוי העצמי של גיבור בעל כורחו. ואז מגיע הטוויסט בעלילה, הבלתי נסבל מבחינתו. הוא הופך לדמות מהחלומות, אבל שטנית. הוא מופיע לאנשים בסיוטים שלהם.
מתחילים לפחוד ולהתרחק ממנו, ואחר כך לנדות ולהחרים אותו, ובסוף אף לתקוף אותו פיזית.
מי שחתום על הסרט הזה הוא כריסטופר בורגלי, במאי דני שיצר עדד כה שלושה סרטים באורך מלא (ועוד רבים קצרים), בהם עסק בדרך זו או אחרת בתודעה האנושית. וגם ב"האיש מהחלומות" הוא מנסה לחקור את נושא החלום בדרך פארודית משעשעת, אבל גם פוגענית, מהזווית של מרכיב חשוב בהוויה האנושית, שאין עליו שליטה. אפשר לראות בכל אלגוריה לעולם, או ל"מפלצת" של הרשתות החברתיות, חוויה אנושית אינסופית שמציפה אותנו כבר שנים כאשר השליטה שלנו בה הולכת ופוחתת. אפשר לראות בזה ביקורת על הבינה המלאכותית שגם היא בסופו של יום עתידה לשלוט בהוויה הקיומית שלנו. ואת כל זה עושה בורגלי באירוניה קומית מצד אחד, של להפוך באופן בלתי מודע ובלתי רצוני לאדם אחר, להחליף מסכות כל הזמן, כמו ב"זליג", של וודי אלן, למשל. או, כשפאזת החלומות משתנה באופן קיצוני, להפוך לחלום הביעותים הכי גדול שאפשר, נוסח "סיוט ברחוב אלם" ודומיו מעולם האימה. ואת כל זאת מממש בורגלי בעזרת יכולות המשחק המבריקות של ניקולס קייג, שחזר לעצמו בגדול ומפגין כאן את כישוריו בשני צידי הסקאלה – כמפורסם וכנרדף. "האיש מהחלומות" הוא ללא ספק סרט מהנה ביותר, וגם כזה שיש מאחוריו אמירה חברתית, למי שמעוניין להתעמק בה.
'פברוטי" (ארה"ב 2019) ****
דוקומנטרי. סרטו של רון הווארד. מסכת חייו של האמן שהפך לאגדה, בעיקר בשל קול הטנור המופלא שלו, אך גם כאדם כריזמטי בעל קסם אישי כובש. אביו היה אופה וטנור, וכילד נהג לוצ'אנו פברוטי ללכת איתו לכנסייה, לחקות אותו. אביו, שהיה טנור אף הוא, לא הצליח כזמר אופרה ורצה להרחיק את בנו מהתחום. אך אימו דחפה אותו ללמוד מוזיקה. בשנים הראשונות אשתו הראשונה אדואה פרנסה אותם. נולדו להם שלוש בנות, לורנצה, כריסטינה וג'וליאנה. אבל האמן המוכשר אהב את החיים ולא מעט נשים. בסרט מתראיינת המאהבת הראשונה שלו, אשתו השנייה, ניקולטה מנטובני, שהיתה צעירה ממנו ב-34 שנים, ואשר נישואיהם עוררו ביקורת קשה והיו שנויים במחלוקת. הקריירה שלו השתנתה כל הזמן. תחילה הופיע באופרה, אחר כך פצח ברסיטלים ועמד על הבמה לבדו. ב-1990 הופיע בסיום המונדיאל עם חוזה קאררס ופלסידו דומינגו. הם הפכו ל"שלושת הטנורים" ומרגע זה מתחילה תעשייה שלמה של תקליטים והופעות שלהם. ולמרות התחרות המקצועית הם השכילו לפתח קשר אנושי חם ביניהם. אחר כך יצר שיתופי פעולה עם זמרי רוק, בהם בוב דילן, בונו, סטינג ורבים נוספים. הוא גם הפך לחברה הקרוב של הנסיכה דיאנה והשניים פעלו יחד למען אירועי צדקה רבים למטרות הומניות. הייתה לפברוטי גם תרומה גדולה בהנגשת אופרה לקהלים רחבים, בהם גם הסינים. פברוטי הפך לסבא לפני שהפך לאב לבתו מנישואיו השניים, אליצ'ה. הוא מת מסרטן הלבלב ב-2007. 114 דקות. פברוטי
הסרט מגיע למסכינו באיחור לא כל כך אופנתי, ארבע שנים לאחר שנוצר. רון הווארד מוכר לנו מהסרטים העלילתיים אותם ביים, בהם "נפלאות התבונה", "אפולו 13", "צופן דה וינצ'י", "מלאכים ושדים", "העיתון", "הרחק מכאן", "ספלאש", "קוקון" ועוד ועוד. בצעירותו גם היה שחקן, בין היתר ב"אמריקן גראפיטי", "איש המוזיקה" והסדרה "ימים מאושרים". בקולנוע הדוקומנטרי זוהי התנסות יחידה שלו. הוא מצליח לשרטט את פרופילו האישי-ציבורי וגם האישי-אינטימי של פברוטי. מהצפייה בסרט, שלא דילג על פרט בחייו, ניתן להבין מדוע הציבור אהב אותו והתחבר לאופיו ואישיותו. עם זאת, הווארד מטייח את העובדות הפחות נעימות, בחייו האישיים. היותו גבר חובב נשים, שבגד באשתו הראשונה ובחר לפתוח בפרק ב' עם אישה הצעירה ממנו ב-34 שנים, שאף ילדה לו בת רביעית. הביוגרפיה הזו עשויה היטב בין היתר משום שהווארד לא חוסך מאיתנו הצופים את קולו הגדול, כמעט בכל פאזה אפשרית בקריירה שלו. מי שרוצה לצפות בביוגרפיה מרתקת ומדויקת של האמן, שלא יחמיץ את הסרט הזה.
"אקוומן 2: הממלכה האבודה" (ארה"ב 2023)
בדיוני-פנטזיה. סרטו של ג'יימס וואן. לאחר שבסרט הראשון בלאק מנטה (יאיא עבדול מאטין השני) נכשל בנסיונו להביס את אקוומן (ג'ייסון מומואה), הוא עדיין מונע מיצר הנקמה על מות אביו, וישתמש בכל האמצעים בכדי להפיל את אקוומן אחת ולתמיד. והפעם בלאק מנטה נועז וחזק יותר משהיה אי-פעם, ואוחז בכוח של הקלשון השחור, המשחרר דימון מרושע, עתיק יומין. על מנת להתגבר עליו בפעם השנייה, פונה אקוומן לאחיו הכלוא, המלך אורם (פטריק ווילסון), המלך הקודם של אטלנטיס, על מנת ליצור איתו ברית מפתיעה. יחד יהיה עליהם להתגבר על משקעי העבר ועל ההבדלים ביניהם, וזאת כדי שיוכלו להגן על הממלכה, על העולם, ועל משפחתו של אקוומן, ולמנוע הרס חסר תקדים. 124 דקות. אקוומן 2 : הממלכה האבודה
"ים של סכנה" (ארה"ב 2023)
אקשן-מתח. סרטו של ג'ון באר. רוז (אודיה ראש) חיה בפלורידה עם אמה, אלמה (סאפורן בורוז). חייהן עוברים טלטלה כאשר אלמה פוגשת בדרק (אריק דיין), איש עסקים ממולח ונכלולי,והוא לוקח אותן לחופשה בברמודה על הספינה שלו. כאשר הספינה מותקפת, רוז מגלה שדרק מסתיר סודות אפלים, ועתה עליה לשרוד על אי בודד ומלא בסכנות. עם ריי ליוטה. 101 דקות. ים של סכנה
"דאנקי: המסע ללונדון" (הודו 2023)
דרמה. סרטו של ראג'קומאר איראני. ארבעה חברים מכפר בפנג'אב חולקים חלום משותף,לנסוע לאנגליה. הבעיה שלהם היא שאין להם לא ויזה ולא כרטיס. לאחר שחייל מבטיח לקחת אותם לארץ חלומותיהם, הם יוצאים למסע מסוכן ומורכב מאין כמותו. עם שאה רוק קאן, בומאן איראני, ויקרם קושאר, טפסי פאנו. 160 דקות.