קולנוע - עולים השבוע: "כרוניקה של אקדח" ועוד

אחרי "קולר – להרגיש את וגאס", הבמאי וויין קריימר יצר סרט פשע נוסף, והפעם מוצר מרשים יותר ומגובש יותר מבחינה סגנונית. ועוד השבוע - עיבוד קולנועי ל"לא גורל" של הסופר ההונגרי זוכה פרס הנובל אימרה קרטס וסרט אוסטרלי חדש של קייט בלאנשט.

המלצה של טרנטינו

במאי הסרט "כרוניקה של אקדח"וויין קריימר והצלם שלו ג`יימס וויטאקר נתלים באילנות גבוהים. לדבריהם, סרטם "כרוניקה של אקדח" נעשה בהשראת עבודות של יוצרי מתח-אקשן משנות השעים כסם פקינפה, מייקל מאן, וולטר היל ודון סיגל. אמנים שתרמו כל אחד בדרכו ובזמנו לשדרוג וסגלנון שפת המתח-אקשן הקולנועית. לא רע ליצור סרט, כשברקע, נניח, "כלבי הקש" או "הבריחה" של פקינפה, "תחנת הרוח השחורה" ו"הארי המזוהם" של סיגל, "הנהג" או "חבורת הלוחמים" של היל, ו"גנב" ו"היט" של מאן.

קריימר-את-וויטאקר, שמאחוריהם סטאז` מודולרי משותף בז`אנר הפשע, "קולר - להרגיש את וגאס" (סרטו הראשון של קריימר כבמאי), עושים ב"כרוניקה של אקדח" כמה צעדים גדולים קדימה. הם בנו מותחן פעולה מסוגנן שנפתולי עלילתו ועיצובם הוויזואלי יוצאי הדופן (צילום, עריכה, אפקטים ואווירה), הופכים אותו ליצירה מקורית, חריגה ומעוררת עניין, במארג היצירתי המתעדכן צורנית של סרטי פשע-אקשן. אפילו קוונטין טרנטינו, שיכול לזהות בסרט (בגאווה) משהו מהאפיונים הסגנוניים שהוא הנחיל לתחום, התגייס או גויס לקמפיין יחסי הציבור של קריימר. "לא משנה מה תקראו או תשמעו על הסרט, שום דבר לא יכין אתכם למה שתקבלו", מצוטט משפט שלו בחומר הפרסום שמלווה את המוצר.

אודיסיאה של פשע ואלימות

במרכז העלילה ג`ואי (פול ווקר), איש משפחה בעיירה גרימלי בניו ג`רזי (את אשתו השווה תרזה מגלמת ורה פרמינגה) ודג רקק ברשת מאפיה איטלקית, שבראשה עומד פארלו. תפקידו היחיד כמעט של ג`ואי בהיררכיית הפשע הוא להיפטר מכלי הנשק בהם השתמשו חייליו של פארלו בפעולות החיסול של יריביהם. אלא שג`ואי דווקא שומר בשק במרתף ביתו את כל האקדחים שמהם נורו הקליעים הרצחניים שחיסלו קרימינלים או אנשי חוק או סתם חפים מפשע, ובכך בעצם צובר עדויות לפשיעות רצחניות. בנקודת הפתיחה של הסרט, הוא מצרף לאוסף עוד אקדח, ששימש לחיסול לא מתוכנן של שוטר מושחת.

הבעיה הרצינית שלו תתחיל כשאולג (קמרון ברייט), בן העשר, חברו של בנו גונב את הכלי ויורה בו לעבר אביו החורג, המתעלל באמו ובו. בהמשך יתברר שהוא גם קשור לארגון פשע רוסי מקומי. מרגע זה ואילך ייפתח מרדף מסחרר אחר האקדח, כשג`ואי חייב לאתר במהירות את אולג הנמלט ולשים ידו על האקדח בטרם יגיעו אליו מעסיקיו מהכנופיה האיטלקית, שגם להם יש אינטרס להשמיד את הראיה המפלילה. וגם המשטרה נכנסת לתמונה, כמובן.

זה הולך להיות מסע ארוך ורווי דם, אודיסיאה של פשע ואלימות ברוטלית שבה מעורבים ג`ואי, אולג, אסופת קרימינלים נתעבים, איטלקים ורוסים, בלש משטרה לא ממש צדיק בשם ריידל (צ`אז פלמינטרי), ועוד כמה דמויות שוליים הזויות ונבזיות, כמו סרסור שחצן בשם לסטר (דייוויד וורשובסקי) וזוג חוטפים פדופילים רצחניים מגעילים, דז (ברוס אלטמן) ואדל (אליזבט מיטשל). וגם זונה עם לב זהב, דיווינה שמה (אידאליס דה ליאון).

חלק מן המסע מועבר מבעד לעיניו של הילד אולג, שרואה את כל המבוגרים כבעלי גובה ופרופורציות מוגזמים, כמו באגדות. הבמאי קריימר מעיד ש"במובן מסוים אולג הוא סוג של פינוקיו. הוא לא חושב שהוא ילד אמיתי, אין לו משפחה אוהבת ולכן הוא מחפש להיות חלק ממשפחה אחרת. זוהי גם אגדה מטפורית על ילד שנכנס למאורת ארנב ומגיע לעולם שבו הוא פוגש כל מיני רשעים מהסיפורים". לא במקרה שם העיירה שבמדינת ניו ג`רזי בה מתרחשת העלילה הוא גרימלי – קריצה ברורה לעולם האגדות של האחים גרים (למבוגרים בלבד).

שימו לב לפול ווקר. החתיך הקליפורני בן ה-32, בלונדי תמיר (1.90 מ`), עם השיזוף העמוק והריבועים בבטן, שאוהב ים וגלישה, וגם מכוניות מהירות (ואף עשה סרטים בהתאמה: "בתוך כחול עמוק" ו"מהיר ועצבני 1 + 2") - מתחיל להתמצב כשחקן מסקרן, ששווה לבחון לא רק בקריטריונים של כוכב אקשן וסמל סקס. עוד סרט בכיכובו מרצד כעת על מסכינו, הרפתקת דיסני המפתיעה והמרגשת "שמונה מתחת לאפס".

"כשקראתי את התסריט, חשבתי שזה אחד הדברים הקולים ביותר שקראתי בשש-שבע השנים שאני במקצוע", מתלהב ווקר. "גם בירכתי על ההזדמנות לשחק טיפוס מפוקפק ולא ברור. זה סוג הטיפוסים האהוב עלי, הבחורים שתמיד אהבתי בסרטים. אני אוהב את החבר`ה הטובים-רעים. היום זה כבר לא כל כך שחור-לבן כמו שהיה פעם".

"כרוניקה של אקדח" היא אגדה אורבנית אפלולית, עם אור בקצה המנהרה. סרט, שההקפדה והדיוק לכל אורכו על צורניותו המיוחדת, לא פחות מאשר על תכניו ועלילתו (כל המכלול בונה עולם קוהרנטי עם היגיון משלו) - הופכים אותו לדרמת מתח-אקשן מרשימה, ממגנטת, עוצרת נשימה.

ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (20 באפריל 2006) –

" "דג קטן" (אוסטרליה 2005)

דרמה. סרטו של רואן וודס. לטרייסי (קייט בלאנשט) בת ה-32 יש עבר טעון. היא הייתה מכורה לסמים קשים והתרועעה עם אנשים מפוקפקים, סוחרי סמים, גנבים ונוכלים, בשכונתה "סייגון הקטנה" שבסידני, מקום המאכלס לבנים אנגלו-סקסים לצד מהגרים אסייתים. כעת היא בתהליך פתיחת דף חדש, גמולה מהנרקוטיקה, חיה עם אמה החד הורית ג`אנל (נוני הייזלהרסט) ומנסה לקבל הלוואה מהבנק כדי להיכנס כשותפה בחנות הווידאו שאותה היא מנהלת עבור בוס ממוצא אסייתי. אלא שמפגש מחזור שחברתה לאורה (ליסה מקון) מפתה אותה לבוא אליו , מקרב אותה מחדש לחבר ותיק, ליונל (הוגו וויבינג), גבר הומו, כדורגלן מצליח לשעבר וכעת נרקומן חסר תקנה.

בלי שתחפוץ בכך נסחפת טרייסי לעולמו האפל של ליונל, הכולל קשרים אינטימיים עם טייקון הפשע בראדלי "הג`וקי" תומפסון (סם ניל), שהוא גם ספק הסמים שלו. ואם זה לא מספיק, לתמונה חוזר ג`וני (דסטין נגויין), חברה לשעבר ממוצא וייטנמי, שהיה פושר וכעת, עם שובו מוונקובר, הוא טוען שהפך לברוקר מצליח. עוד צלע חשובה בחייה של טרייסי הוא אחיה קטוע הרגל ריי (מרטין הנדרסון). טרייסי מוצאת עצמה מדרדרת מחדש לתוך מובלעת הפשע, ממנה האמינה שכבר התנתקה, וכל מהלך נואש שהיא מנסה לבצע למימוש חלומה הקטן, להיות בעלת עסק, משקיע אותה יותר ויותר בתוך הבוץ. 114 דקות.

יצירת קולנוע בעלת כוח ועוצמה אדירים. באופן מאופק ונטול דרמות גדולות נארגת אט אט סביב הגיבורה (תענוג לראות את בלאנשט בסרט מתוצרת מולדתה) רשת אפלה של שקרים, תככים ופשעים, שהופכת על פיהם את החיים החדשים, הנקיים והאופטימיים, שבנתה. סרט ש"כופה" על הצופה חוויית קולנוע חזקה.

"ללא גורל" (הונגריה-גרמניה-בריטניה 2005)

דרמה. סרטו הראשון כבמאי של ההונגרי לג`וש קולטאי, המוכר בדרך כלל כצלם ("מלנה", "מפיסטו"), על פי ספרו האוטוביוגרפי של זוכה פרס נובל לספרות אימרה קרטס (קרטס עיבד את הספר לתסריט).

גיורקה (מרסל נאג`), נער יהודי בן 14 וחצי מבודפשט של שנת 1944 (אז מגורשים רבים מבני הקהילה היהודית מהעיר), נאלץ להיפרד מאביו, שנשלח לעבודות כפייה. זמן לא רב לאחר מכן גיורקה עצמו נעצר עם עוד קבוצה של יהודים ומובל למסע קשה, שבסופו ישוכן במחנה הריכוז בוכנוואלד. הקיום במקום הוא טראומה מתמשכת, קשה ומיוסרת, פיזית ונפשית. הוא יאבד את תמימותו, ייאלץ להתבגר במהירות, ולעבור התנסויות פיזיות ונפשיות מטלטלות. לבסוף מצליח גיורקה לשרוד, אך בנפשו נותר שבר גדול. אחרי השחרור הוא חוזר לבודפשט, משוטט כזר ברחובות העיר, מנסה להיאחז בשרידי החיים שפעם היו לו.

מהר מאוד מתברר לו שהמציאות אף היא השתנתה. שכניו, כולל אלה היהודים שהצליחו לחמוק מהגליה למחנות ריכוז, מבשרים לו שאביו הובל לטבח, מפנים לו עורף וחושבים רק על מחיקת הקטע האפל בעבר הקולקטיבי של היהודים במדינה ובחזרה לחיים הרגילים. עם בנדי סיטרון, אנדראס קצ`ס, יוסף גיאברונקה ודניאל קרייג. 140 דקות.

השפה הקולנועית של הסרט שמרנית וריאקציונרית, ומזכירה לא מעט סרטים קודמים שעסקו בנושא. יחד עם זאת - למרות שהוא לא נקי מפגמים וארכני באופן מוגזם ומייגע, "ללא גורל" הוא מסוג הסרטים שקשה להישאר אדיש אליהם והוא מותיר חוויה רגשית עמוקה.