"המשתה" הפך לקומדיה מוזיקלית
בימים אלה עולה בתיאטרון החאן הירושלמי ההצגה "חוקר פרטי", מאת מנהלו האמנותי של התיאטרון מיקי גורביץ' ובבימויו. ההצגה נולדה לפני כשמונה חודשים, כששחקני התיאטרון התבקשו ללמוד את הדיאלוג הסוקרטי "המשתה" של אפלטון, במטרה לעבד אותו בשיטת הבימוי המיוחדת לגורביץ' ולחאן.
במהלך העבודה התפתחה ההצגה לכיוון שונה בתכלית, והפכה לקומדיה מוזיקלית על חוקר פרטי הנדרש על ידי לקוחה למצוא את בעלה הנעדר. "בהתחלה ניסינו להיצמד לדיאלוג המקורי של 'המשתה'", מספר ניר רון (47), שחקן החאן מזה 15 שנה המגלם בהצגה את החוקר. "אבל תוך כדי התהליך המחזה קיבל רגליים משלו והתחיל ללכת".
התחלתם מ"המשתה" וסיימתם עם "חוקר פרטי", איך זה קרה?
"העבודה הייתה בשיטה שדומה להרבה הצגות אחרות שעשינו בחאן - שיטה שבה מיקי גורביץ', הבמאי, כותב את המחזה תוך כדי תהליך של אימפרוביזציות שהשחקנים עושים. כך נוצרו ההצגות 'אהובת הדרקון', 'צל חולף' והצגות אחרות.
"'המשתה' זאת יצירה ענקית שמכילה המון, אפשר להתעסק בה שנים. כל הלהקה ישבה יחד בחודש של הקריאה והניתוח, גם מי שלא השתתף בהצגה, ודיברנו עם דוקטורים לפילוסופיה מהאוניברסיטה. בגלל שהיינו כל כך מכוונים ומוכנים ל'משתה', היה לנו קשה לקבל שזה הולך למקום אחר, ולעשות את השינויים הדרושים".
זה לא הלחיץ אתכם כשחקנים?
"בתהליך העבודה עם מיקי קורה לפעמים שהוא מסיים לכתוב את המחזה רק חודש לפני שההצגה עולה. זה לא עניין יוצא דופן. הרבה דברים עוברים שינויים, צריך לפעמים לחזור אחורה ולהתחיל הכול מחדש - הדמויות, מערכות היחסים. מאיזשהו שלב פשוט זרמנו עם הכתיבה של מיקי ועם ההתפתחות של הסצנות".
"חוקר פרטי" (צילום: גדי דגון)
ומה יצא?
"יצא סיפור על חקירה שמתחילה בצורה פשוטה אבל הולכת ומסתבכת. אני מגלם חוקר פרטי שמגיעה אליו למשרד אישה שמחפשת את בעלה שנעלם. לאט לאט הוא מבין שהדברים הם לא בדיוק כמו שהיא מתארת אותם, ובסופו של דבר החוקר מתחיל לחקור את עצמו".
זו אחת ההצגות המורכבות של החאן?
"זאת לא הצגה רגילה, שום דבר בה הוא לא חד משמעי. מצד אחד היא דורשת מהקהל הקשבה ודריכות. זו לא הצגה שבתמונה השנייה שלה אתה כבר יודע לאן זה הולך. מצד שני, החומר פה לא מאוד מסובך ומורכב, להבדיל מהצגות אחרות של החאן כמו 'סוף משחק' או 'סדר עולמי חדש'.מה שבטוח זה שמדובר במחזה מוזיקלי, כי משולבים בו שירים שהלחין יוני רכטר במיוחד עבור ההצגה".
השיטה: לקפוץ ראש לבריכה עוד לפני שיש בה מים
איך נבחרת לככב בהצגה?
"אין בחאן כוכבים. יש קבוצה. אני בתפקיד מוביל בהצגה הזאת, זאת אומרת שיש לי יותר זמן במה, אבל בעיקרון אנחנו פועלים כלהקה, במלוא מובן המילה. אין שחקנים ראשיים ושחקנים שוליים. אם אתמול שיחקת מלך, מחר תשחק משרת. כולם מתחלפים כל הזמן וזה יוצר אווירה מאוד טובה של חיבור, בלי אגו ותחרותיות.
"חוקר פרטי" (צילום: גדי דגון)
"זה מאוד עוזר לתהליך העבודה, והופך אותו ליותר יעיל. לא משנה על איזו הצגה עובדים, 40 אחוז ממנה כבר קיים מההתחלה, מתוך החיבור וההנאה של המשתתפים אחד מהשני. כולם משתפים פעולה ושום דבר לא מסיט או מפריע מלהתעסק בעיקר. במקרה של 'חוקר פרטי' ההצגה בנויה כך שהשחקנים מפעילים גם את הצד הטכני, וגם זה תורם לתחושה של עבודה משותפת בלהקה".
מה דעתך על שיטות העבודה בתיאטרונים אחרים?
"אני לא פוסל שיטות עבודה אחרות. לפני החאן שיחקתי ארבע שנים בקאמרי ואני יודע איך הדברים עובדים. לי באופן אישי קשה עם אגו ותחרותיות, ולעבוד בתיאטרון קטן עם להקה, זה עונה על הצרכים שלי. יש המשכיות ויציבות, אבל יש גם תחלופה. נכנסים שחקנים חדשים, לא רק צעירים. אבי פניני, לדוגמא, שחקן וותיק, הצטרף אלינו לפני שנתיים.
"יש משהו מאוד מיוחד בעבודה בחאן, הרבה בזכות מיקי גורביץ', שאני מכיר אותו עוד מימי לימודיי בניסן נתיב. השיטה שלו היא לקחת סיכונים, לקפוץ ראש לבריכה עוד לפני שיש בה מים, והמים מתמלאים מאוד לאט לפעמים. צריך הרבה אורך רוח והרבה סבלנות, אבל מצד שני יש התחדשות בלתי פוסקת. כל פעם שאני עולה לבמה אני מרגיש שאני מגלה את ההצגה מחדש, וזה נכון לגבי כל ההצגות שאני משתתף בהן".
"חוקר פרטי" (צילום: גדי דגון)
יש מספיק חשיפה להצגות של החאן?
"יש לנו את קהל המנויים בירושלים, והם מכירים את החומרים שלנו. הם יודעים שמדובר בהצגות מורכבות, ויודעים שהחאן לא מפחד לגעת בחומרים כאלה. זה קהל שבא מראש כדי לחשוב ולהתעמק, הוא לא מחפש רק כיף ובידור. הבעיה היא שהצגות כאלה לא נמכרות כל כך מחוץ לירושלים. לתיאטרונים הגדולים יש את הפריבילגיה לעשות גם הצגות בידוריות. החאן הוא תיאטרון קטן, תיאטרון בוטיק. כמו יקב שמפיק ארבעה יינות בשנה. אולי רק ארבעה, אבל ארבעה איכותיים ומשובחים".
"חוקר פרטי" עולה השבוע בתאריכים 24-22 בינואר 2012 ב-20:30 בתיאטרון החאן בירושלים הצגות נוספות בחאן יתקיימו בפברואר. ב-27 בפברואר ב-18:00 וב-21:00 תעלה ההצגה בבית ציוני אמריקה בתל-אביב. לרכישת כרטיסים: 02-6303600.