כשהופיע לפני חמש שנים בהוצאת "עם עובד" "הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט", ספר הביכורים של המאייר ירמי פינקוס, על קברט יהודי של בדרניות קשישות בפולין של ראשית המאה שעברה, הוא שיווע לתרגומו לשפת הבמה.

מי שהרימה במפתיע את הכפפה היא יערה קיפניס הצעירה, בוגרת בית הספר למחזאים בתיאטרון בית ליסין. המחזה "קברעט", שכתבה בעקבות לימודיה שם, יוגש בהקראה מבוימת בידי תלמידי בית צבי, בהדרכתו של יונתן אסתרקין, בפסטיבל "פותחים במה", שייערך ב-18 וב-19 החודש.

לעומת "שדים", מחזה שכתבה לפסטיבל קודם על בסיס סיפורים שלה וגם ביימה אותו, הפעם כתבה בהשראת ספר מצליח. איך מגיעה קיבוצניקית לספר שדושן בקרקע הפורייה של תרבות היידיש?

 "לנושא הגעתי מבלי לקרוא את הספר", מתוודה קיפניס. "אמא שלי סיפרה לי עליו וזה הדליק אותי, מה גם ששמעתי סיפורים על שחקניות מבוגרות כמו ליא קניג ומרים זוהר. האמת? – כתבתי את הדראפט הראשון של המחזה שלי מבלי לקרוא בכלל את הספר. גם כשקראתי אותו בהמשך ושאבתי ממנו פרטים, זה בהשראת, לא עיבוד אחד לאחד".

פינקוס יודע מזה?

"לא היה לי מה להודיע לי. אין עדיין מחזה גמור, אלא מה שיוקרא בפסטיבל. אני לא מרגישה שהוא מוכן ועוד עובדת עליו".

האחת מכחישה, השנייה שוקעת, השלישית מציאותית

מה קסם לך בספר?

"הסיפור, שקראתי לו 'קברעט' בשביל הניחוח היידי, הוא על הרמן פבריקנט, איש צעיר וחסר ניסיון, שיורש מדודו, הפרופסור, קברט ונקלע לעולם של דיוות. אולי תתפלא, אבל כאן מצאתי הקבלה אלי, בתור סטודנטית קיבוצניקית שמצאה את עצמה בתיאטרון המקצועי".

רק ההקבלה הזאת משכה אותך אל הסיפור? נראה שיש כאן משהו מעבר לכך

"אתה צודק. יש משהו. על ההתייחסות לדור המבוגר למדתי מהקשר החם שהיה לי בקיבוץ עם ההורים של הורי, כשראיתי את כל מה שקורה עם תהליך ההזדקנות. במידה רבה המחזה מוקדש לסבתא שלי שאני מאוד קרובה אליה".

בספר של פינקוס יש פרט להרמן שבע בדרניות מבוגרות; ואצלך?

"אני צמצמתי. אצלי יש בנוסף להרמן שלוש בדרניות. כל דמות מביאה פן אחר של הטרגדיה שבזקנה. אחת מכחישה ואומרת מה פתאום, אני יכולה לעשות הכל; השנייה שוקעת והשלישית, שמבינה מה שקורה, היא המציאותית ביותר מבין השלוש, כמו הסבתא האהובה עלי, שדרך המחזה אני מבטאת את אהבתי אליה".

ופרט לצמצום מספר הדמויות?

"אם בספר השחקניות משתפות פעולה עם הרמן, אצלי הן די מקשות עליו. עשיתי מיקס מהכל. צריך להיות ברור שאין כאן המחזה של הספר. (בחיוך) אני מקווה שפינקוס יקבל את זה באהבה".

את מביאה איזשהו מסר?

"למדנו בתיכון המון על השואה, אבל לא איך חיו יהודי אירופה לפניה. לדעתי, זאת החמצה גדולה שאנחנו לא יודעים על זה כלום. אני רואה חשיבות בכך שמיקמתי את עלילת המחזה בשנות העשרים".



יערה קיפניס, צילום: שמחה ברבירו

איך כותבים מחזה?

"כאן לא מספיק לדעת על תיאטרון וללמוד את התחום, אלא זה מקצוע בפני עצמו. כולנו, מחזאי פסטיבל 'פותחים במה', בוגרי בית הספר למחזאים של סדנאות הבמה ובית ליסין, בהנחיית ציפי פינס ואבישי מילשטיין, בקורס שנמשך חמישה חודשים. לא מספיקה השראה. זו מלאכה שהמיומנות שלה היא מהמורכבות שיש".   

מחזאית, מפיקה ומפעילה מתנדבים

קיפניס החביבה בת 30 ונראית צעירה יותר. לתיאטרון היא מביאה משב-רוח רענן מהגליל, כבת קיבוץ מחניים. לדבריה, מילדות הייתה לה משיכה לבמה, לא בדיוק לחקלאות. אם פה ושם הופיעה בהצגות ובטקסים, זה נגמר דווקא במגמת התיאטרון בתיכון האזורי בקיבוץ דפנה, כשהוטל עליה  לביים את 'חלום ליל קיץ', אה לה שקספיר ו"אז הגעתי למסקנה שהמקום שלי הוא מאחורי הקלעים, לא על הבמה".

מדוע?

"לא רק שזה עניין אותי יותר, אלא שמצאתי שאני לא מאוהבת בלהיות במרכז הבמה. משהו מהקסם של המשחק וההופעה בפני קהל, תוך כדי היכולת לתת את עצמך עד הסוף, אבד לי והתפספס בתהליך ההתבגרות".

לאחר שנת שירות, שבה עבדה עם ילדים בסיכון בפנימיית 'בית הנוער', בתל-אביב, שירתה בצבא כמש"קית בחיל החינוך. כשהשתחררה, ראתה עולם וכשחזרה, למדה שנה אחת במגמת התיאטרון בסמינר הקיבוצים ו"לא אהבתי מה שהלך שם". קיפניס שברה כיוון למגמת הבימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ו"שם פרחתי".

תוך כדי לימודיה לתואר נגעה גם בתחום החברתי ו"גיליתי שיש לי רגל פה, רגל שם". הדבר בא לביטוי במקום מגוריה, בשכונת שפירא, בדרום תל-אביב, לשם הגיעה מכורח המציאות. מאחר שעבודתה בתיאטרון לא מפרנסת אותה מי-יודע-מה, היא משלימה הכנסה כמנהלת "הפרדס", מרכז זכויות, המסייע לתושבי אזור המצוקה ומפעיל צוות של מתנדבים.

שכונת שפירא עלתה לכותרות בשנה האחרונה

"ולא בטובתה. אני גרה בשכנות לעובדים הזרים ולא נתקלת בבעיות. הם אנשים נחמדים. נראה לי שהכותרות הן יותר ממה שקורה באמת".

לפרנסתה, מתרוצצת קיפניס רכובה על גבי הקטנוע שלה בין הצגות במסגרות שונות שבהן היא משמשת כעוזרת במאי וכמפיקה. כעת, היא יוצקת מים בחזרות "מקבת" בקאמרי,  על ידיו של עמרי ניצן, מי שבגילה כבר היה חתום כבמאי על מספר הצגות-להיט בהבימה.

"מבחינתי, העיסוק כעוזרת במאי וכמפיקה נותן לי הזדמנות ללמוד ואני רואה כמשהו לקראת, בלי כוונה להתמיד בכך", היא אומרת. "נראה לי שכבחורה מאורגנת, היודעת לדבר עם שחקנים, אני מפיקה טובה".

את נראית לי עדינה מלהיות רס"רית

"תאמין לי שאני יודעת להיות קשוחה כשאני רוצה, בלי צעקות ובלי עצבים". 

מתי נראה את "קברעט" כהצגה?

"לא ידוע. אף אחד לא הבטיח לי להעלות את ההצגה, גם לא בית ליסין. צריך לקוות שזה יקרה".

"קברעט" יעלה ב-19-18 ביולי 2013 במסגרת פסטיבל "פותחים במה" בהלא"ה, מרכז סדנאות הבמה בתל אביב. לפרטים נוספים בטל': 03-7255333.