סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן "נשף מסכות" – ערב מוזיקלי מענג
 

 
 


האופרה של ורדי היא מעיין נובע של מעדנים שזכו הפעם לביצועים מרשימים. אלה הצליחו לרומם את ההפקה הבימתית האיטלקית הפשוטה, הטובה בדרך כלל.

עושר מלודי ותפקידים נהדרים

"נשף מסכות" היא אולי האופרה המקסימה ביותר מבחינה מוזיקלית של ורדי, אם נתעלם מ"פלסטף" שלו. יש בה עושר מלודי, מעברים מרתקים, תזמור רגיש וגם בומבסטי כראוי, שלושה תפקידים ראשיים נהדרים, אחד אחד, ושני תפקידי משנה שהן תאווה לזמרות המבצעות אותן.

העלילה פשוטה, יחסית לאופרות אחרות של ורדי, ובמרכזה סיפור אהבה לא ממומש בין ריקרדו, מושל בוסטון, לאמליה, אשתו של יועצו הנאמן רנטו. יש גם עלילת-משנה על ניסיון לקשר נגד ריקרדו, ובשיא הדרמה שתי העלילות האלה מתחברות ומוליכות לסיום הטרגי כאשר רנטו הורג את ריקרדו במהלכו של נשף מסכות.

בין לבין אנו פוגשים גם בעלת אוב צוענייה שמנבאת לריקרדו את מותו, ויש גם משרת אישי של המושל, אוסקר, המנעים זמירות ומשיב רעננות כהפוגה קומית כמעט.

הצלחה מוזיקלית

הזמרים האורחים הצליחו להתגבר על מכשולים קוליים ובימתיים (ועל כך בהמשך), וראש וראשון להם ג`ונתן סאמרס, המוכר כאן בזכות הופעותיו המרשימות ב"ריגולטו" וב"לה טרוויאטה". הפעם הוא שר בקול הבריטון העשיר שלו את רנטו, והוא מעצב דמות אמינה מאוד, ובעיקר במצוקת-הקנאה המטריפה אותו.

פיירו גוליאצ`י, שכבש אותנו בתפקיד קניו ב"פליאצ`י", שב ומפגין קול טנור עשיר, חזק ומוזיקלי, לצד משחק אמין מאוד, בעיקר בשתי המערכות הראשונות ובחמישית. הוא מצליח לעצב את טוב הלב והתמימות שמתחלפים אצלו בזלזול בכל האזהרות שרנטו או אמיליה משמיעים באוזניו.

מישל קריידר האמריקנית שרה את תפקיד אמיליה, והסופרן הקל שעמו פתחה את הערב התפתח בהדרגה לסופרן דרמטי. היה כדאי לחכות למערכה הרביעית עם האריה הנפלאה שורדי כתב לתפקיד הזה, ואשר בו גריידר נסקה במשחקה ובזמרתה לשיא דרמטי מרגש.

אלנה זרמבה ששרה כאן בעונה שעברה את תפקיד דלילה, עשתה תפקיד נהדר כאולריקה, בעלת האוב, כשהיא שולטת נפלא בקול המצו סופרן שלה, בצליליו הגבוהים ובמיוחד בצליליו הנמוכים.

אנה סקיבינסקי, הישראלית ברשימת התפקידים הראשיים, עיצבה את תפקיד המשרת אוסקר בחן כובש, במשחקה ובזמרתה. הקלילות שלה מבטיחה רבות, ואני מקווה כי באפרה הישראלית יידעו לשבץ אותה בתפקידים מרכזיים שבהם נדרשת איכות מסוג זה שהיא ניחנה בה.

גם ולדימיר בראון ונוח בריגר הישראלים השתלבו היטב , כהרגלם, בצוות הזמרים האורחים והשלימו ערב מוזיקלי מענג יחד עם הנגינה המצוינת של תזמורת ראשון לציון בניצוחו של קרלו מונטנארו, שידע להפיק את הרוך, את ההומור, את הדרמה ואת הטרגדיה שבמוזיקה. גם מקהלת האופרה הישראלית מצאה סוף סוף את האיזונים הקוליים הטובים (כנראה בזכות החיסכון בשיגיונות בימוי) והוסיפה משקל חשוב להצלחת הערב.

ללא קו בימוי רציף

ולוואי שהייתי יכול להוסיף התלהבות על הבימוי והתפאורה שיובאו מאיטליה. הבמאי לורנצו מריאני לא ידע להחליט על קו בימוי רציף, וזה גם בא לידי ביטוי בתפאורה של מאוריציו באלו, שבשתי המערכות הראשונות הייתה חסכונית, נקייה עם סממנים של "מודרניות" בגישה. זה היה סביר, אך במערכה השלישית חלה מעידה של השניים, וגם של מעצב התלבושות מאוריציו מילנוטי.

זה החל בעיצוב הבמה כמין שדה של שישה עמודי תלייה נוטים על צידם (למה?) שדווקא האחד שעליו אמיליה נשענת פעמיים או שלוש התנודד ממגעה הרך. מה שהיה מגוחך באמת במערכה הזאת היו תלבושותיהם של אמיליה ושל ריקרדו, שהגיעו כל אחד בחשאיות מוחלטת למקום, כשהם לבושים בבגדים שהולכים אתם להופעות גאלה: היא בכתר יהלומים מלכותי (שזה כשלעצמו קצת לא הגיוני) ובבגד רקום אבני חן נוצצות, והוא בחליפת ערב חגיגית ביותר. גם הבימוי כאן היה פשטני למדי, כאילו לא סמך על הגוון הקודר של המוזיקה במערכה הזאת.

במערכה הרביעית היה רעיון מעניין - מיטתם של רנטו ואמיליה הייתה שבורה. ואולם כשהמיטה הזאת, הפכה לבימת הופעה של אוסקר שבא להזמין את רנטו ואשתו לנשף המסכות – הדבר לא עמד במבחן ההיגיון (אפילו לא של אופרה). בעיה נוספת התגלתה בהקדמה לתמונת הנשף : - על הרצפה ניצב מעין טיל, או תחנת חלל אפורה, שעם תחילת הנשף הורם מעלה כאילו הוא נברשת ענקית. אלא ששום אור לא בקע ממנו.

ואולם התאורן הצרפתי, כריסטיאן פינו, עיצב לכל תמונה, ולכל מצב רגשי, תאורה נפלאה, שאפילו הצילה לעתים את התפאורה והמראה הבימתי כולו.

אינני יודע מה עלות היבוא הזה של התפאורה והתלבושות, וזה גם לא ענייני כמבקר, אבל אין לי ספק שהיה צריך ואפשר לעשות את הדברים טוב יותר בכוחות ישראליים, מה שהיה הופך את העלאת "נשף מסכות" לחגיגה גדולה באמת.

אבל באופרה, כמו באופרה, ואצל ורדי כמו אצל ורדי – המוזיקה יפה כל כך, והביצוע טוב כל כך שפשוט כדאי בהחלט ללכת למשכן לאמנויות הבמה לערב אחד של תענוג.

לפרטים נוספים


24/04/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע