סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "פרי אהבה"- פרי בשל
 

 
 
מחזה מתורגם העוסק באימוץ הוא כר פעילות לבמאית מתחילה מבטיחה ולשתי שחקניות רבות הבעה


מצור רגשי על חומות אינטלקטואליות
 
האפשרות של ילדים מאומצים לאתר את אמותיהם הביולוגיות פותחת אין ספור אשנבים אל תוך הנפש של אלה ואלה. היכרתי כמה מקרים כאלה מקרוב. לפני יותר מעשור נפגשתי עם צעירה שערב החלטתה להרות ביקשה להתוודע אל אמה הביולוגית. חשיבותו של מפגש כזה עבורה הייתה ברורה, מעבר לסקרנות. היא התעתדה להיות אם, והיה חשוב לה לסגור את המעגל האישי המקדים את המעבר אל האמהות שלה. הוריה המאמצים, יש לציין, תמכו בה בכל המהלך, ולא חששו אף לרגע מפני האפשרות שאחרי כל השנים שהם היו אבא ואמא תיכנס לתמונה אם נוספת. לא כך הצעירה, שבאופן טבעי לחלוטין יצאה אל המפגש בחרדה שמא תידחה על הסף, או אף במהלך המפגש. לשמחתה, הפגישה הוליכה לקשר הדוק עם האם הביולוגית והמשפחה שהקימה. יש לי עכשיו שתי אמהות, יש לי אבא, יש לי אחים ואחיות ואני מוכנה להיות אם, היא סיכמה באוזניי את סיפורה.
 
משום כך באתי אל הצגת "פרי אהבה" בקאמרי בסקרנות. האם גם בהצגת המחזה של ג`ואנה מאריי-סמית האוסטרלית תבוא התוצאה הזאת בסופו של המפגש המתואר בו. הבת בילי היא כוכבת טלנובלות והאם הביולוגית היא אנה, עורכת סרטים החיה בגפה בדירה מעוצבת במותגי אמנות לוהטים. בילי איתרה את אנה על פי זכותה ואנה הסכימה לפגוש אותה מסיבה בלתי ברורה – וזהו אחד החסרונות הבולטים במחזה. המפגש מתנהל כמצור של בילי, המחפשת דרך לתקשר עם אנה שמקיפה עצמה בחומות אינטלקטואליות ומסרבת להירתם למערכת הריגשית של בילי.
 
הדיאלוג של מאריי-סמית, בתרגום הקולח בטבעיות של יותם בנשלום, מייצג היטב את שני העולמות השונים של שתי הנשים. אנה, בת דור ילדי הפרחים, שהרתה לגבר חלומות כשהייתה בת 17, ונאלצה באותם ימים להיפרד מפרי האהבה החולפת לאחר לידתה ולמסור אותה לאימוץ. פגועה מהפרשה היא נעלה את רחמה ועמו גם את הנפש האימהית הטבעית. המפגש עם בילי מבחינתה לא נועד אלא לספק את סקרנותה של הצעירה. מחווה אינטלקטואלית ותו לא.
 
בילי, לעומת זאת, מציגה אישיות חזקה שרוצה הכרה מהאישה שילדה אותה. אולי לא אמהות מאוחרת, אבל בהחלט קשר שאמור להיות סימביוטי. היא תוקפת כל זווית אפשרית, אורבת לכל מעידה של אנה, ומחפשת כל סימן וכל פיסת מידע שתיתן לה את הזהות שנשללה ממנה. לא כדי לחיות אותה, כאילו לא היה נתק, אלא כדי לנכס אותה כרובד נוסף לאישיותה.
 
ההתנגשות בין השתיים בלתי נמנעת, וברור – וזה עוד חיסרון של המחזה – כי מי שתישבר תהיה אנה. היא זו שאמורה על פי המתווה הדרמטי של המחזה להיפתח אל בילי, והשאלה היא רק מתי ובאילו נסיבות. וכאשר זה קורה ונדמה כי זהו, היגענו אל היעד של בילי, המחזאית עושה תפנית דרמטית מפתיעה, קצרה מאוד, לא מנומקת ולא מתפתחת, ומורידה את המסך על השתיים. כאילו היא חדה חידה שכל אחד מהצופים יצטרך, אם זה מעניין אותו, לפתור אותה בכוחות עצמו.
 
במאית מתחילה בבימוי מיומן
 
יש רק הנמקה טובה אחת להעלות את המחזה הזה דווקא, שנוסה תחילה במסגרת מפעל קריאת המחזות של התיאטרון הקאמרי וזכה לתגובות סבירות. ההנמקה היא הכישרונות העומדים לרשות הפקה כזאת בבימוי, בעיצוב ובעיקר משום שיש בתיאטרון שחקניות שמגיע להן לשחק תפקידים מרכזיים או ראוי לתת להן הזדמנות להוכיח את יכולותיהן אף מעבר למה שהורגלו להן בהצגות התיאטרון עד אז. במקרה הזה הרווח הוא של המחזה ושל הקהל. 
  
במאית ההצגה היא אורי אגוז, עורכת דין צעירה  ומצליחה שהחליטה לקדם גם את אהבתה לתיאטרון, למדה בימוי, משחק, תסריטאות ותנועה ונקלטה בהדרגה במסגרות שונות של תיאטרון מקצועיים ואחרים – גם בחו"ל. "פרי אהבה" הוא הבכורה שלה כבמאית בתיאטרון הרפרטוארי, וזהו פרי בשל מאוד. היא עיבדה וביימה את הההצגה במיומנות ובהבנה נכונה של הראוי להדגשה בעיצובן של בילי ואנה, ואף ערכה פס קול מוזיקלי מצוין, שהיה ראוי ונכון לציין בתכנייה את מקורותיו השונים.
 
לצדה ניתנה ההזדמנות לשחקניות מצוינות באמת, רוזינה קמבוס הוותיקה ומיכל בלנקשטיין הצעירה (המשחקת בתפקיד לסירוגין עם הדס קלדרון), שהמשותף לשתיהן הוא הגיוון המענג של קשת ההבעה שהן מעניקות לדמויות שהן מגלמות. אנה של קמבוס נראית קרה ומחושבת. אבל רק לכאורה. כי אצל קמבוס רואים היטב את התזזיות הקטנות, את ההיסוסים בבחירת המילים, את העדויות שהרעש של בילי יוצר סדקים בחומה.ומה שחזק במיוחד הוא שכאשר החומה כבר מלאה בסדקים היא נופלת במכה אחת, ואנה של קמבוס ניצבת מול בילי בעירום הנפשי שלה סוף סוף. מרגש וסוחף.
 
מיכל בלנקשטיין הצעירה, בוגרת בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים, כבשה את לבי שם כששיחקה את תפקיד מאשה ב"שחף" של צ`כוב, ולא אכזבה בתפקידים הבאים שלה שם ואחר כך בחיפה וב"זה הים הגדול" בקאמרי. כאן היא מקבלת תפקיד לא קל של צעירה היוצאת למצוא לעצמה אם ביולוגית ועליה להיאבק בנחישות כדי שזו תכיר בקשר המתבקש מזהות כזאת. בלנקשטיין אנרגטית, מצחיקה, נוגעת ללב ותוקפנית – כל מרכיב כזה מוגש בטבעיות והמעברים ביניהם שוטפים, כמעט בלתי מורגשים. היא צרה על אנה בנחישות, היא נסוגה לאחור לאזור כוח ואומץ למתקפה הבאה, וכשהיא מנחיתה את המכה הקשה היא כמעט מרוצה מעצמה. פשוט ויפה.
 
את הדירה האינטלקטואלית-מותגית של אנה, ואת התלבושות המצוינות שלה ושל בילי, עיצבה המעצבת הצעירה אראל דר, שצברה ניסיון מרשים בשנות התמחות וגילתה תבונה בימתית טובה במסגרות כמו סדנת האופרה הבינלאומית.  גם התפאורה הלבנה, הקרה וגם הבגדים קולעים היטב לרוח המחזה וההצגה. מעצב התאורה שמואל אטמזגי היטיב לחמם מעט את הזירה הקרה שבה מתנהל המאבק בין בילי ואנה.

למועדי מופעים >

21/01/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע