התנ"ך זה כאן ועכשיו

הגברים היחידים בחבורת הנשים שיצרה את המופע "למה צחקה" הם כבודו ההיסטורי  של כותב* התנ"ך (*שמאגד באלמוניותו יותר מכותב אחד) ומרק טוויין האמריקני. הם והסופרות הישראליות יוכי ברנדס ושהם סמיט סיפקו את העדויות הכתובות שהשחקנית נטלי נאמן הפנימה, ועיבדה לכלל מופע שמנסה להשלים את החסר בעדות הראשית של ספר בראשית וספר שמואל. שותפה-יוצרת לנאמן הייתה גם הדר גלרון, שהקשר ביניהן  נוצר  כאשר נאמן הייתה בין המשתתפות המקוריות בהצגה המיתולוגית כמעט (להיט  מבוקש כבר חמש שנים ויותר) של המחזה של גלרון "מקווה" שעלתה בבית ליסין בבימויו של מיכה לבינסון.
 
נאמן בחרה להתמקד בשלוש הנשים התנ"כיות חוה, שרה ומיכל שהמעט המסופר עליהן מכיל הרבה, על פי ההגדרה הידועה ביחס לרבים מסיפורי ספר הספרים "מעולם לא היו רבים כל כך חיים זמן רב כל כך עם סודות רבים כל כך". היא הסתקרנה, והלכה אצל הסופרות יוכי ברנדס ושהם סמיט, מצאה את גרסתן, וביחד עם גרסת טווין רקחה מהכל דיאלוג שוקק חיים, דמיוני רק לכאורה, בין השלוש על חייהן, על הצלחותיהן ועל כישלונותיהן בצל הגברים "שלהן" – אדם ובניו, אברהם וחטאיו (הכוללים בין השאר את מכירת שרה לפרעה ולאבימלך, את פרשת הגר, וכמובן את הבנים ישמעאל ויצחק) ואחר כך, בקפיצת זמן נוספת את שאול ושני חתניו – דוד בן ישי ופלטי בן ליש.
 
אומרים תנ”ך, אומרים הוד והדר קדומים. לא, לא, צוחקות שלוש הנשים גם מבעד לדמעה אחת או שתיים. לא ולא. זה כאן ועכשיו, אם רק תקשיבו:  עונש חסר פרופורציה לתפוח אחד, מכירה לשני גברים ערלים כדי להציל את עורלתך שלך,  ובגידה כפולה ומכופלת באהבה. וכמובן, כל מה שלא נוכל לדעת ולא רוצים שנלמד מכותבינו ומחכמינו הגברים האחראים עד עצם ימינו אלה על כל מה שקשור לעברו של האתוס הלאומי שלנו מימי בריאת העולם ועד המאחז האחרון, בינתיים.
 
ואלה הנשים הנפלאות שחברו לערב המהנה של נטלי נאמן שעלה לראשונה במסגרת פסטיבל אישה 2008 בחולון: אראל דר שעיצבה תפאורה קלילה בלבן וכתמים אדומים, ג`ודי קופרמן שהאירה פינות חשוכות, שי ברמק שעיצבה שלוש שמלות ערב שחורות ראויות לערבי גאלה מפוארים, ונורית קפלר סלוק שעיצבה תנועה שהזכירה למי שכח מה עושה מחוות גוף קטנה של אישה גם, ואולי בעיקר לאגו שלהן. ומי שביימה באהבה וחום, ובתבונה מעודנת, יעל כהן שידעה לעצב את הערב עם שלוש נשים מצוינות על הבמה.
 
ואלה הן: גאולה נוני חכמה וחמה בהומור ובכאב של שרה, ואימהית אל "בנותיה" שעמן היא מנהלת את שיח הנשים, הדר גלרון, שרזי הבמה מוכרים לה כסטנד-אפיסטית מנוסה, מעצבת כאן ברוך מפעים את מיכל הפגועה והנבגדת. נטלי נאמן בתפקיד חוה, נאיבית, פטפטנית, מפתה ומפותה, אך מבינה כי בסופו של דבר כל הטוב והרע הגיע לנו ממנה, בעצם. קרן זהבי מעטרת את כל העניין בכלי הקשה, בעדינות, כולל מכונת הכתיבה הישנה והטובה שמנציחה עבורן את עדויותיהן.
 
ובסך הכל "למה צחקה" הוא ערב של חן וחיוך נשיים ולא לגברים בלבד.