סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן ענבי זעם – כאן ועכשיו
 

 
 
עידו ריקלין ותלמידי בית צבי מפיחים רוח חיים בעיבוד הבימתי של הרומן הגדול מאת ג`ון סטיינבק


השפל הגדול - אז והיום

שבעים שנה עברו מאז הופיע "ענבי זעם", אולי הרומן החשוב ביותר של הסופר האמריקני ג`ון סטיינבק, חתן פרס נובל לספרות 1972. עלילתו, מסעה של משפחה אחת מאוקלהומה לקליפורניה, מתרחשת בשנות "השפל הגדול", כאשר בעלי הון החלו לכבוש את חיי אמריקה על חשבון חוואים, עובדי אדמה, שכירי יום והחלה העקירה של מיליונים רבים מאדמתם, והנהירה של אלה לחפש מקורות פרנסה וקיום.
 
סיפורה של משפחת ג`וֹד, שמסעה לקליפורניה מתואר בחדות רבה ברומן, הדהים את אמריקה, כשם שמראה מדהימה את המביט בה ומגלה את הקמטים, העליבות, וההשפלה שיצרה אותם מגחכת מולו. שנה אחר כך כבר הופק סרט הקולנוע בכיכובו של הנרי פונדה, אבל עברו חמישים שנה לפני שהרומן הגדול עובד למחזה על ידי פרנק גלאטי והועלה בהצלחה בתיאטרון סטפנוולף בשיקאגו (התיאטרון שבו נוצר "אוגוסט: מחוז אוסייג`” המוצג עתה בהבימה). ב-1993 הועלה המחזה בתרגומם של רבקה משולח ובבימויו של אילן רונן בתיאטרון הקאמרי אך לא זכה להצלחה.
 
עתה, כעבור 15 שנים,  מחזיר בית הספר למשחק בית צבי את המחזה, ונותן לו משמעויות עכשוויות על רקע המשבר החברתי-כלכלי העולמי, ובמיוחד המשבר המקומי אצלנו, שמעורבים בו גם משבר הקיום של יישובי עוטף עזה, עיירות וערים, קיבוצים ומושבים, וכשם שהעיניים ברומן נשאו ממזרח למערב כך כאן, מדרום לצפון, בשאלה מנין יבוא עזרם.

היגד אנושי אוניברסלי
 
עידו ריקלין, ביכולתו המיוחדת לעצב הצגת-מסע המעבירה לפני הצופה אלבום תמונות דרמטיות, עיצב הצגה שוויתרה על מרכיבי הראווה שאפיינו את ההפקות בארה"ב וכאן. הוא התמקד, בהצלחה רבה למדי, באפיון גלריית הדמויות הגדולה, בהיגד האנושי האוניברסלי שלהן ובממד הטרגי שנכפה עליהן. הוא התגבר על שני נתונים מכשילים – האחד הוא העיבוד הפושר של הרומן, והאחר הוא גילם הצעיר של השחקנים שלו שנקראו לגלם כמה דמויות שגילן וניסיון חייהם רב בהרבה מזה שלהם.  בעניין זה של הגיל השכיל ריקלין להימנע מהזקנת הצעירים בכוחו של איפור כבד או משחק של כאילו. על הבעייתיות של העיבוד הוא גבר באמצעות הטיפול הפרטני בכל דמות, ואפילו תהיה אפיזודית קצרה, או במצבים שמעטרים מהצד את ההתרחשות העיקרית.
 
לטובת התפיסה הזאת פעלה התפאורה של יוסי בן ששון שהפקידה בידי השחקנים את הרכבתה המותאמת לכל תמונה – כמין משחק לגו של קרשים, סולמות, ארגזים ופנסים ניידים, שיצרו משאית זקנה, בית מט ליפול, מחנות עקורים, שדות צחיחים ועוד. ובעיקר, היה זה המסך המצויר הגדול ברקע, שהתאורה המרגשת של עדי שמרוני שיחקה בו להפליא ויצרה ממנו משמי שרב ועד לילות זרועי כוכבים. התלבושות של אורן דר השלימו את העיצוב הלוהט מאוד. התרגום של רבקה משולח, על שגיאות העברית המכוונות, נשמע חי מאוד בהדרכת גיא אלון (שגם עיצב את התנועה), וכן גם השירים שתורגמו על ידי תומר זאב.
 
עידו ריקלין הצליח לרתום את צוות השחקנים הגדול, 22 במספר, למשימה לא קלה: היה עליהם לתפקד לכל אורך ההצגה כקבוצה הומוגנית, ובה בעת לדאוג לעצמם ולתפקיד האישי שלהם במכלול. זה לא קל, ובעיקר כשמדובר בתפקידים המרכזיים, של בני משפחת ג`וד והכומר קייסי שנספח אליהם.
 
חן נוכר היה טום, הבן חמום המוח החוזר מהכלא אחרי ארבע שנים ומגלה את המשבר שבו שרויה משפחתו. משחקו של נוכר היה טוב בעיקר במערכה השנייה, שבה הצליח לשלב את הכוח הפיזי בכוח הנפשי של הצעיר. שלומי לוי כאחיו הבכור, המוזר, היה נוגע ללב בתמונה  היפהפייה בנהר (שנבנה מרצף ארוך של קערות מים), שבה הוא עוזב את המשפחה, ויובל טננבוים היה אנרגטי כראוי לאח הצעיר אל, שעניינו בנערות ובמכוניות. גל בן עזרא הייתה טובה כאחות ההרה ששמה חבצלת השרון, והגיעה לשיאי משחק מרגשים ככל שהתקרב מועד הלידה, ובעיקר אחריה. היא הייתה מכאיבה ומנחמת גם יחד בתמונת הסיום הנפלאה.אמיר שורש, כבעלה, היה טוב בתמונה שבה ניסה לשכנע אותה לחזור על עקבותיהם, ובעיקר ברגעים הבאים כשישב בצד, מהורהר מול טבעת הנישואין שלו, והחליט לעזוב.
 
סטס אפונביץ` היה מסיבי מאוד, בגופו ובהבעתו, כאבא ג`וד, והדס ביטון שלטה ביד רמה במשפחה כולה, ובמהלכי המסע, בתפקיד אמא ג`וד. משחקה של ביטון היה מרגש מאוד, וככל שההצגה התקדמה כך גם משחקה צבר עוצמה, שהגיעה לשיאיה המרתקים בחלקה האחרון, הסוחף של ההצגה. תומר זאב כדוד ג`והן צבר נוכחות לקראת התמונה המרגשת שלו במערכה השנייה. עידן בורלס היה טוב כסבא ג`וד, ודניאל זמורה הרשימה בביטוי הפיזי והרגשי כסבתא גוד.
 
תפקיד חשוב במיוחד ברומן ובמחזה הוא של הכומר ג`ים קייסי, חוזר בשאלה, חוטא, ופורק עול מצוות שאינו יכול עוד להנהיג את עדת המאמינים. גיל וייס יצר דמות מיוחדת מאוד ונוגעת ללב של השבר הדתי, של אין אונים, על סף ניוון פיזי, ואחר כך כאשר הוא לפתע מוצא בעצמו את הכוח האנושי ליטול לידיו את האחריות, ומוצא דרך להפוך מרועה דת למנהיג פועלים. התפקיד הזה הוא גם הטקסטואלי ביותר במחזה, וגיל וייס מגיש אותו בגיוונים נפלאים, שנעים בין ייאוש וכפירה בתמונות הראשונות למאבק הנואש על זכויות העובדים לקראת סיום.
 
שותפים מצוינים להצלחת הבמאי בעיצוב הפנורמי של ההצגה הם לורן סביר, תמר גוטמן, קרן סולקין, רועי גרין, חנן סוויסה, בן יפת, טלי ביק, רשף שדרי, לי מלכה, אורי שדה, מאור בן הרוש וגיל צימרמן בסדרת התפקידים האפיזודיים הרבים שכל אחד מהם שיחק.
 
"ענבי זעם" היה ונותר סיפור אמריקאי  שהאוניברסלי והעכשווי בו מדברים היום, בחברות רבות במערב, במזרח ואצלנו, ובהצגה הזאת של ריקלין ותלמידי בית צבי, לא פחות מכפי שדיברו בארה"ב ובעולם כולו לפני שבעים שנה.


למועדי מופעים >

11/03/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. ואסור כמובן לשכוח את הגדול מכולם
יונית , (12/03/2009)
3. הבימוי מדהים
דנה , פתח תקווה (11/03/2009)
2. מסכים עם כל מילה ואף מחזק
אבירם רפפורט , קריית אונו (11/03/2009)
1. גאונות בימתית
ירון גשר , ת"א (11/03/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע