סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
כתבה
 
מאת: יוסי שיפמן לקראת "שופן על הדשא"
 

 
 
רגע לפני שצליליו ימלאו את קמפוס אונ' תל-אביב - מהו סוד קסמו של המלחין הפולני הגדול?


מלך האינטימיות המוזיקלית
 
במהלך שיחה עם פרופ' תומר לב, מי שהגה את "שופן על הדשא", אירוע  גדול שיתקיים מחר, יום שני, בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, הוא אמר שבאחד המושבים ביום האירועים ינסו הדוברים, שלושה היסטוריונים, הפרופסורים  שולמית וולקוב, משה צוקרמן ויעקב שביט, לענות על השאלה "איך היה שופן לחלק מהתרבות הכללית, איך הצליח להתנחל בלבבות ולאו דווקא של יודעי דבר, או הקרובים לעולם המוזיקה".
 
לאחר שתמה שיחתנו, ניסיתי בעצמי לתהות על מקומו של שופן וביומיים שעברו מאז התחלתי לסמן את צמתי שופן  בהם חלפתי. והנה ביומיים האחרונים צפיתי  בסרטו החדש של ניר ברגמן " הדקדוק הפנימי" (על פי ספרו של דויד גרוסמן) ובאחת מנקודות השיא של הסרט, ברגע של סף התפוצצות רגשית, בוקעת מוזיקה. אחת הדמויות פורטת על פסנתר בסלון ביתה. מוזיקה. .... שופן. לרגע חדלים הוויכוחים. המלים הקשות נאלמות. הצלילים הנפלאים של שופן.  כובשים אותנו וחשוב יותר את גיבורי הסרט.
 
כמה שעות מאוחר יותר התפניתי סוף סוף להציץ בסרטון ששוגר למחשבי מלפחות עשרה חברים בארץ ובעולם. פתחתי ואחרי דקתיים נשביתי בקסמו. גיבורת הסרט, אליס סאמר, פסנתרנית תהיה בנובמבר בת 107. והיא מתכוננת למסיבה. סאמר, ניצולת  שואה. אולי ניצולת השואה הקשישה ביותר שהיא עדיין בחיים. היא הייתה פסנתרנית וניגנה במחנה טרזיינשטט את כל האטיודים של שופן וכיום, בת 106 היא עדיין מנגנת, משחקת, צוחקת, אוהבת בני אדם. ושם בצפון לונדון, היא מנגנת שופן ומכוונת אל נהמת הלב שלה ושלנו הצופים ברגע שהיא מדברת על שופן. 

   
   
 
אחר כך צצו  הזיכרונות, אין פסנתרן שלא ניגן את שופן. פעם לפני שנים רבות נכנס מישהו לביתי, במהלך השיחות בינינו, הנחתי תקליט  בלדות של שופן ואותו אורח ביקש דף ריק והותיר אחריו בלכתו דף ועליו עשר שורות שיר שנכתב בהשראת שופן. לפני כמה שבועות שהיתי כיממה בבירת פולין וראיתי מדינה שלמה שהשתופנה. פרצופו ניבט מכל חלון ראווה, המקומות בהם פסע בעיר שבה חי זמן כה קצר, מסומנים לעדי עד. ליבו, כך טוענים הפולנים, עדיין פועם בפולין וזאת הגם שגופו ממלא חלקת קבר בבית הקברות הנודע פר לה-שז, בפריז.
 
עוד אני חושב על התמונה, והגעתי לקונצרט התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון ושמעתי את טפטוף צלילי הבדולח בפרק השני האיטי- כמעט עד הבלתי מושג – שמפיקות אצבעותיו של אלון גולדשטיין  מקלידי הפסנתר, כאשר אלף מאזינים יושבים, בעיניים קורנות ובפנים משתאות.
 
הנה סוד קסמו הבלתי מוסבר של שופן,  מלכהּ הבלתי מעורער של האינטימיות המוזיקלית. החורץ בצליליו את תוגת האוהבים ואת תקוותם, רואה אותם מחוללים זה אל זה ותוהים מה יהא. אבל שופן הוא גם שופן אחר, מי שצליליו ציירו את המהפכה הגדולה, הפסנתר הוא החצוצרה וכלי ההקשה שבראש התהלוכה. וכעבור זמן הוא גם מרש האבל המפורסם ביותר, שיר לכת שליווה שליטים, בעיקר משום מה, שליטים של מדינות שהדמוקרטיה לא הייתה תכונתן הבולטת. הללו תרגמו את צליל הפסנתר המעודנים לצלילי תזמורות כלי נשיפה, מדאיגים. 
 
מה אומר להם שופן היום
 
מאוחר  יותר  צפיתי בסרטה של עפרה ירושלמי, "שופן – החיים שלאחר המוות",  שיוקרן בשעה 12:30 באולם "בר שירה" בקמפוס התל אביבי ויפתח את אירועי "שופן על הדשא". ירושלמי מציבה לפני מרואייניה מיקרופון אחד, מצלמה אחת. מוזיקאים, בעיקר פסנתרנים, שני מלחינים, פסיכיאטר אחד, במאי קולנוע מגיאורגיה, אמן מיצבים מסיציליה, היסטוריונית מחול מניו יורק. היא מנסה להבין מה אומר להם שופן היום. המשפט המשמעותי בסרט נאמר על ידי אחד משני אחים שאחראים לייצור ולשחזור את פסנתרים, בבית מלאכה בניו יורק. הם מדברים על כך ששופן "אשם" בכך שהפסנתר נותר ככלי הנגינה הפופולרי ביותר.
 
כששאלתי את עופרה, מה הייתה הסיבה שהיא החליטה לעשות סרט על שופן, היא חשבה קצת ואז אמרה שאת התשובה לשאלה מספק אחד המרואיינים, לוקס פוס, מלחין, מנצח ופסנתרן. פוס אומר ש"שופן הוא מלחין אהוב, פופולרי ולמרות כל אלה הוא בלתי מובן". "שופן," אומרת ירושלמי, "הוא לא רק מוזיקה להתעלף ממנה". 
 
האם הסרט מספק תשובה. אני לא בטוח, האם שומעים בו הרבה מאוד שופן? כן בהחלט. הבחירה באמנים הייתה עניין אישי, אהבותיה של ירושלמי לפסנתרן זה או אחר. בין הפסנתרנים  - אריה ורדי שמנגן מזורקה ומנסה לתהות על קנקנה של המזורקה בתוך ההקשר התרבותי הפולני הוא מדבר על החיפוש, התקווה, הייאוש והגדוּלה הנחבאים בתוך אסופת צלילים קצרה ביותר ומצפים לחשיפתם.
 
ירושלמי עצמה משייכת בדבריה בסרט את שופן לאותה קבוצה של גאונים שנולדים כשכל כישוריהם כבר מצויים בתוכם הם רק מחכים לרגע שבו הגאונות תהפוך לממשות נשמעת. הטענה המקובלת בהמשך לזו שהיצירה הראשונה של שופן הילד משוכללת ועמוקה הרבה יותר מהיצירה הראשונה של מוצרט הילד. וגאונות זו נמשכה  עד מותו. כמו מוצרט ומלחינים רבים אחרים הוא חי פחות מארבעים שנה. 
 
הסרט מלווה אותנו לבית הקברות הנודע "פר לה-שז" בפריז שם עולים לקברו של שופן ומניחים פרחים ומשם בגיחה למקום המעניין ביותר בסרט   - לסדנה של אמן מיצבים סיציליאני, המציב פסנתרים שותקים, ואת הצלילים שמהם יצר שופן את המוזיקה שלו הוא מניח, על נייר בתפזורת...וכל זאת ללא מוזיקה!. הכל שקט, הכל ממתין לרגע שבו המוזיקה תפרוץ, אנחנו ברגע שלפני. או ברגע השקט שבו אנחנו מכבדים את זכרו של גאון הפסנתר הפולני. 
  
עידון וזיקוקי דינור
 
ואכן מדובר בגאון אולי הוא לא ידע על גאונות זו אבל הוא ידע את ייעודו. במכתב לידידה כתב: "באך דומה לאסטרונום, המגלה בעזרת המתמטיקה כוכבים יפהפיים. בטהובן חובק את היקום בכוחותיו הרוחניים. אני אינני מתכוון להגיע לרום השמיים. מזמן החלטתי שהיקום שלי כולו מצוי בנשמתו ובלבו של האדם".
 
כשם שורדי מזוהה עם אופרה ופגניני עם הכינור, כך שופן נקשר אסוציאטיבית עם הפסנתר. הוא חיבר יותר מ-200 יצירות לפסנתר, היה המבקר המחמיר ביותר של יצירותיו ולכן היבול המצומצם לכאורה, הוא יבול של יצירות איכותיות שבהן יצר סגנון חדש, גישה חדשה ואפילו מילון חדש לכלי המקלדת הזה. המלחין מנדלסון קבע : "שופן יצר אפקטים חדשים והפיק מן הפסנתר דברים שאיש לא שיער שייתכנו".  מבקר המוזיקה האמריקני הרולד שונברג סיכם את השפעתו של שופן על דרך הביצוע ביצירות לפסנתר: "עם שופן היה הפסנתר בפעם הראשונה לכלי טוטלי, כלי נגינה מזמר, כלי שיכול להפיק צבעים ללא סוף, כלי פיוטי, כלי בעל עצמות הרואיות ועם זאת כלי אינטימי". 
   
בסופה של השיחה עם פרופ' תומר לב, נשמעת בדבריו בעיקר כמיהה: "שופן גם היום רלוונטי, ואנחנו מקווים שכמו שהוא סוחף במקומות רבים בעולם צעירים, נצליח גם אנחנו כאן. יש כאן דיבור ששופן מצליח ליילד מלב אל לב.
 
"שופן מתחבר היטב לשקיעה תל אביבית סתווית, גם למי שלא מכיר אותו. הוא ימצא כאן מצד אחד עידון מצד שני זיקוקי דינור. ואין לאיש ספק שהמלחין הזה הוא ה'אלף-בית' של נגינת הפסנתר, אי אפשר לדבר על אמנות הנגינה בפסנתר מבלי להתייחס לשופן. גם רמי קליינשטיין ושלומי שבן המנגנים בפסנתר מתחברים לשופן".
 
ובאשר לחגיגה עצמה מרחיב תומר לב: "על רחבת הדשא המרכזי בקמפוס, (בין הספרייה לבית הספר למנהל עסקים) ימוקם פסנתר על במה ולצדו שני מסכים גדולים, שישדרו ב-'חי' את המתרחש על הבמה. המשתתפים הם סטודנטים מצטיינים שלנו - הדור הבא של הפסנתר בישראל, שזו הזדמנות להכירו. רובם כבר מופיעים וזוכי פרסים". 
 
אורח מיוחד יהיה אלון קריב, ילד בן 10 שינגן את היצירה המוקדמת ביותר של שופן הידועה לנו, שנכתבה בגיל 7..ואחריו ישי שאער, (שיחד עם עוד שני ישראלים, נמרוד פפר, וירון קולברג השתתפו בשלב הראשון של תחרות שופן בוורשה ולא העפילו לשלב השני), יובל גלעד, ברניקה גליקסמן, שיר זמל ותומר גבירצמן. "הנגינה שלהם תשוב ותראה שהמוזיקה של פרדריק שופן חיה ונשארת איתנו".  אומר לב  שמבקש לציין גם כי מכון מיצקייביץ' הפולני  וחברת הביטוח "הראל", השקיעו לא מעט כדי לאפשר את קיום החגיגה. אז אמרנו גם את זה. 
 
אירועי "שופן על הדשא" יתקיימו ביום שני, 1 בנובמבר 2010  ברחבי קמפוס אוניברסיטת תל-אביב. הכניסה לכל האירועים חופשית. במקרה של גשם האירוע יידחה. קונצרט חוצות על הדשא – ב-17:00,  הקרנת הסרט "שופן – החיים שלאחר המוות" – ב-12:30 באולם בר-שירה, סימפוזיון "שופן ואנחנו – 200 שנה אחרי" ב-14:00 באולם קלרמונט בבית הספר למוזיקה.

למועדי מופעים >

31/10/2010   :תאריך יצירה
קישורים
דף האירוע

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע