סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: יעקב בר-און אוכל את כל העוגה, עידו רוזנברג
 

 
 
ומשאיר אותה שלמה: השחקן הצעיר, כוכב "שיגעון באופרה", מספר על הלהט, העצמאות והחלומות


מקס בקומדיה "שיגעון באופרה", שמוצגת בימים אלה בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, הוא ההתגלמות של סיפור סינדרלה: הנחנח המושלם בתחילת ההצגה, הרועד כעלה נידף מול הבוס התזזיתי שלו, הוא המנצח הגדול בסופה. זה מאפשר לשחקן המגלם אותו, עידו רוזנברג, להפגין משחק מגוון, שאיתו הוא גונב, כביכול ללא מאמץ, את כל ההצגה.

"מקס הוא במידה רבה אני", טוען רוזנברג. "יש בדמות הזאת משהו שמאוד מדבר אלי באופן אישי. הוא האנדרדוג הקלאסי, הטיפוס הזה, עם הליכה טיפה הצדה, כשבהתנהגות שלו יש אובר-נימוס, אבל כשנופלת לו הזדמנות, הוא יודע לקחת אותה בשתי הידיים. זהו תפקיד שכתוב במדויק, צריך כישרון מיוחד כדי להרוס אותו".

המחזה, שכתב קן לודוויג, מתרחש שנות ה-30. טיטו מרלי, זמר אופרה בעל שם עולמי, מגיע לקליבלנד, אוהיו, כדי לככב באופרה "אותלו" מאת ורדי, בערב-גאלה חגיגי בגראנד-אופרה. אבל קורה לו מה שקורה ומקס, התת-עוזר של מנהל האופרה, מציל את המצב ונחלץ להופיע במקומו. כאן אין טריקים: רוזנברג שר כמו זמר אופרה.

"הכל הודות לדוקי עצמון", הוא קד למורתו זה מכבר בבית צבי. "אין כמוה מי שמכיר את מיתרי הקול שלי, ויש בינינו חיבור נהדר. זה דורש ממני להתכונן כמו למחזמר. כלומר, לעשות בבית חימום קולי של חצי שעה לפני שאני מגיע לתיאטרון, כשלקראת כל הקפיצות והנפילות בהצגה, צריך לעשות גם חימום פיזי מאוד טוב".

"אני קצת מרמה ומושך לכיוון המיוזיקל"

"בהצגה הזאת אנחנו קבוצה שחייבת לעבוד ביחד, אחרת קומדיה לא יכולה להצליח", אומר רוזנברג. "אתמול, אחרי הצגה בבית-שאן, צעקו לנו 'עוד הפעם!'. זה החמיא לנו, אבל כבר לא היה לנו כוח לזה".

ספר מיהו מקס
.

"מקס הוא בחור חיובי שעובד קשה ומאוהב במגי (יעל טל), בתו של סונדרס (מוטי כץ), מנהל האופרה, אבל חסר ביטחון ונותן לאנשים לדרוך עליו. הוא חולם לעלות על במה ולשיר, עד שברגע של הזדמנות חלומית הוא עושה את זה. בסוף הוא מצליח בענק, וכמו כל גיבור, הוא לוקח גם את התהילה וגם את הבחורה.

"לגבי מוטי כץ, יש לי סיפור. כשנתנו לי לקרוא את המחזה, לא היה לי מושג מי ישחק. כשקראתי את הטקסט של סונדרס, דימיינתי בראש את מוטי כץ. לא עבדתי איתו עד אז ולא הכרתי אותו יותר משלום-שלום, אבל הרגשתי שהוא סונדרס יותר מסונדרס. יש בו גם את הטמפרמנט המופרע הנחוץ כדי לעשות את הדמות וגם את הטמפרמנט השקט שעלול להתפוצץ בכל רגע. סונדרס ומקס הם הפכים. בעוד שסונדרס הוא הר געש שמתפוצץ, מקס פוחד מהצל של עצמו.


שיגעון-באופרה1-זראר-אלון.jpg
"שיגעון באופרה", צילום: ז'ראר אלון

"שיתוף הפעולה בין השחקנים בהצגה הזאת מראה שלגיל ולוותק אין משמעות. מוטי, גילת אנקורי שעושה את ג'וליה, ראש אגודת הידידים של האופרה, ועירית קפלן, שהיא מריה, אשת זמר הטנור שבא לשיר באופרה – עשו כשחקנים הרבה יותר דברים ממני, אבל כאן אנחנו יחד חלק מקבוצה.

"דביר בנדק, הטנור טיטו מרלי, אולי נחשב לכוכב, אבל אין בהתנהגות שלו שום זכר לכך. דביר הכי משלנו והכי פשוט, לכן כל-כך אוהבים אותו. זה בניגוד ללא מעט כוכבים בני גילו, או יותר מבוגרים ממנו, שאולי היו כוכבים, אבל ממשיכים לחגוג את עצמם ולא מפסיקים לפמפם את ההצלחות שהיו להם. דביר בכלל לא כזה. אתמול הוא הסיע את עירית קפלן ואותי להצגה בבית-שאן, וזאת היתה נסיעה מצחיקה, אל תשאל. בהצגה, בלי שהקהל ירגיש, הוא מצחיק אותנו במבטים שלו".

בנדק
, שיודע לשיר ומופיע כאן כזמר האופרה, למעשה לא שר, ואילו אתה – חבל על הזמן.

"בהצגה אני שר אופרה, אם כי בשירה שלי אני קצת מרמה ומושך לכיוון המיוזיקל. זה כמו קסם מבחינתי, כעידו וכמקס, לשיר במקום טיטו מרלי".

כמי שאוהב לנדוד בין מסגרות שונות
, אתה פוזל אל במת האופרה?

"לא נראה לי. אני לא שר טוב מספיק כדי להופיע באופרה. אופרה זה משהו שלומדים כל החיים. זה גם לא מעניין אותי כמו התיאטרון".

כשמקס נאלץ לקפוץ ולהחליף את טיטו מרלי בתפקיד אותלו
?

"כאן נסחפתי למשהו שאני לא מורגל בו. אם בחיים ובעבודה אני מוכר כמי שלא אוהב שעובדים בשבילו ומעדיף לעשות דברים לבד, עד שצוחקים עלי ומכנים אותי בקאמרי 'איסטניס' ואומרים שאני סטרילי – החילופים המהירים שנדרשים מהתפקיד שלי דורשים ממני לנהוג אחרת. זה למרות שגרי בילו לימד וחינך אותנו בבית צבי לא לסמוך על אף אחד, ולא מתוך התנשאות, אלא בהנחה שעל שחקן לעשות בעצמו את העבודה. אז למרות שיש לא מעט רקוויזיטים בהצגה, ויש בחורה שאמורה לטפל בהם, אני חייב להיות בטוח שכל דבר במקום.

"כאן אני מוכרח לנהוג אחרת, בגלל מצוקת הזמן. אני לא מסוגל להפוך בכוחות עצמי תוך דקה ממקס לאותלו. איך שאני יוצא לדקה הזאת מהבמה וזורק מעצמי את הבגדים של מקס, קופצות עלי שתי מלבישות נהדרות של תיאטרון חיפה, ליבה מימין ולובה משמאל, ושמות עלי חליפת השמנה מספוג, עליה מין גלבייה כזאת ומעליה גלימה שחורה. אז אני משתרע על כיסא, ובעוד הן מאפרות את פני באיפור חום – זה אותלו, יש לזכור – אני נועל מגפיים. את האיפור הזה יש לחדש לקראת כל סצינה, כי זה נוזל באור הזרקורים. וחם לי בתלבושת הזאת, סיוט. שני קילו ירדתי מכל זה בחודש האחרון".

ובכל זאת זה לא היה חלום חייך לשחק
, בוודאי לשיר, את אותלו.

"לא, ממש לא, אבל מקס זה חלום חיי, לשחק מישהו שהחלום זה לשחק את אותלו".

אם לא אותלו
, היית רוצה להיות יאגו?

"או דזדמונה".

"היא ילדה, רבקה'לה; נשארה בת 26"

רוזנברג התרגל בשנים האחרונות לנתר לא רק בין תיאטראות שונים, אלא גם בין הצגות. בחודשים אחרים מיתן את הקצב במה שהוא מתאר כ"תקופה של מילוי מצברים לקראת האטרף הבא". מהצגות העבר שלו נותרה בקאמרי ההצגה "משפחה חמה", שבה הוא מתחלק בתפקיד הבן עם שני שחקנים אחרים. "כולנו מתחלפים שם", הוא מעיד. "רק רבקה'לה מיכאלי שרדה שם את כל ה-500 ויותר הצגות. היא ילדה, רבקה'לה; נשארה בת 26, כמו בשיר. כמה שהיא מצחיקה נורא, היא בשבילנו שם ראש השבט".


שיגעון-באופרה2-זראר-אלון.jpg
"שיגעון באופרה", צילום: ז'ראר אלון


בעוד שבועיים ייכנס בקאמרי לחזרות על תפקיד כריסטיאן בהצגת "סיראנו דה-ברז'ראק", מאת אדמונד רוסטאנד ובבימוי גלעד קמחי. כשההצגה הזאת תעלה בסתיו, ייכנס לחזרות על תפקיד הרו בהצגה המוזיקלית "דבר מצחיק קרה...", קומדיה עם פזמונים על-פי פלאוטוס, מאת סטיבן זונדהיים ובבימוי עמרי ניצן. "בקיצור, עברתי לגור בקאמרי", הוא מחייך.

ההערה הזאת משמעותית מבחינת רוזנברג. בגילו הצעיר, 29, הוא נחשב לתופעה בין-תיאטרונית שמזכירה את יוסי בנאי המנוח, ולהבדיל את יוסי פולק. כמותם הוא מתנייד בין התיאטראות התל-אביביים. "קודם כל אני שייך לעצמי", הוא טורח להבהיר. "אחר-כך אני שייך לקאמרי ולכל מקום שיש בו תפקיד טוב בשבילי. כבר כששיחקתי בהצגה השנייה שלי בהבימה, ציפי פינס הציעה לי לשחק בבית ליסין ב'נערי ההיסטוריה' לצד הצגת 'אנטיגונה' של שני התיאטראות האחרים. כשחקן, אני כל הזמן בתנועה".

והמסקנה
?

"תיאטרון זה בית מבחינתי, אבל בו בזמן חשוב לי להגשים את החלומות שלי. במלים אחרות, טוב לי היכן שאני נמצא ואני מעריך שחקנים שמתמידים עשרות שנים במקום אחד, אבל לדוגמה כששמעתי שעמדו להעלות בבית ליסין את הצגת 'אביב מתעורר' כמחזמר, הרגשתי שאני חייב להיות שם, והייתי".

כיצד מגיב על כך המנהל האמנותי של תיאטרון הבית שלך
?

"'דרך צלחה!', אומר לי במקרה כזה עמרי ניצן, ומזכיר לי לא לשכוח לחזור הביתה. יוצא שבנוגע אלי יש שיתוף פעולה מבורך בין התיאטראות, ולדעתי, כך צריך להיות. כי אם משהו לא באמת מעניין אותי, אין טעם שאקח. ובניגוד להתחלת הדרך, אני לא חוטף כל דבר מתוך סקרנות של ילד שלמד ברצף שבע שנים בתלמה ילין ובבית צבי ורצה לטרוף כל תפקיד. אבל אין לי גחמה לעבור מקומות. כשבקאמרי מציעים לי שלושה תפקידים שונים זה מזה עם במאים נהדרים ועם פרטנרים הכי טובים, שלא אקח?".

"בתלמה ילין הרגשתי כמו בתוך חלום"

רוזנברג נולד בקריית אונו ומכיתה ב' גדל בראשון לציון. "למזלי, הורי הבחינו די מוקדם שאני בכיוון של אמנות וזרמו איתי", הוא מעיד. "כדי שאצליח להתרוצץ בין כל החוגים שבהם הייתי פעיל, כולל פסנתר, ריקוד, דרמה ועוד, הם תיפקדו כנהג וכמבשלת. אנחנו משפחה שבה חוץ ממני לא עוסקים באמנות, אבל הורי אוהבים תיאטרון. לא הייתי צריך לנדנד להם כדי לעשות מנוי וללכת איתי להצגות".

את מי הערצת
?

"אני מאוד אוהב את יוסי גרבר. הייתי מסתכל עליו בהצגות בתור ילד וכעבור שנים יצא לנו לעבוד כמה פעמים ביחד, כולל בהצגת 'משפחה חמה' ובאחרונה ב'ריצ'רד השלישי'. בעיני הוא פשוט שחקן נפלא. הייתי רוצה להיות הוא. יוסי יכול לעשות בתיאטרון כל דבר, ויש לו משמעת של שחקן אנגלי. אני יכול לגלות סוד, שב'שיגעון באופרה', כשנתנו לי ממחסן התלבושות בקאמרי את החולצה הלבנה שאני לובש בסוף, ראיתי שעליה יש תווית שעליה רשום 'גרבר'".

יש ביניכם הבדלי מידות
...

"החולצה, שיושבת עלי בול, היא קרוב לוודאי ישנה. בשבילי היא כמו איזה קמיע קטן".
רוזנברג היה נער מכוון מטרה. כדי להגיע מראשון לציון לתיכון תלמה ילין בגבעתיים, הוא היה משכים מדי יום בחמש וחצי, "לאחר שעד אז הייתי ילד עצלן, שלא היה רוצה לקום וללכת לבית-הספר". המאמץ השתלם. "בתלמה ילין הרגשתי כמו בתוך חלום, עם כל הפעילות האמנותית העשירה שם", הוא נזכר.

בהמשך התמקצע וצבר שעות טיסה על הבמה בבית צבי. "המנהל שלנו, גרי בילו, היה מזהה אצל כל אחד את הכישרון שלו ומותח אותו עד גבול היכולת", רוזנברג מספר. "עם החבר'ה שלמדתי איתם שם אני ממשיך כעת בתיאטרון המקצועי. את אחד מהם, ניר גרינברג, אני מחליף לפעמים בתפקיד פטקה הגוי ב'כנר על הגג'. זה התחיל בכך שהוא התחתן, וכשעמד לצאת לירח דבש, חשש שיבוא מחליף וייקח ממנו את התפקיד. אז קפצתי ונהייתי פטקה. איתי ניר לא מודאג".


שיגעון-באופרה3-זראר-אלון.jpg
"שיגעון באופרה", צילום: ז'ראר אלון


מה היתה הקפיצה הכי משוגעת שלך
?

"היו שתיים כאלה בבית צבי. יום אחד הודיעו לי בשתיים בצהריים שבשמונה בערב יהיה עלי להופיע שם בתפקיד המנחה ב'קברט'. קלטת וידיאו ושעה עם הכוריאוגרפית, זה מה שהייתי צריך שם. הצטרכתי שעה מרוכזת בבית – והטקסט היה שלי. אבל זה כלום לעומת מה שקרה ב'פיטר פן'. כשגלעד קמחי נפצע בגב במהלך אחת מקפיצותיו בהצגה, הזעיקו אותי בהפסקה מהצגת ילדים אחרת שהוצגה במקביל. לאחר שהודיעו לקהל על הנסיבות, העברתי חצי הצגה בלי לדעת את הטקסט. איזה שיגעון! איזו זריקת אדרנלין! וזה לא קרה בחלום, אלא במציאות".

מתי ידעת בוודאות שאתה שחקן
?

"זה היה בחזרה הכללית של ההצגה הראשונה שלי אחרי בית צבי, 'העז, או מי זאת סילביה', בהבימה, בבימויו של חנן שניר. ראיתי את כוכבי ההצגה, מוני מושונוב וליליאן ברטו, יושבים על מדרגות הבמה, הוא עם כאבי בטן והיא אחוזת התרגשות מטורפת. אני, הטירון, ניגשתי אליהם ואמרתי להם, 'אתם בלחץ? אתם מתרגשים? אני מתרגש!', אז הם אמרו לי, 'שמע, זה לא יעבור בחיים, ורק הולך ומחמיר'. אז ידעתי בבירור שלא ארצה שההתרגשות תעזוב אותי. בלעדיה אין תיאטרון".

"הנחיה ומשחק זה לא אותו מקצוע"

במקביל לקריירת המשחק שלו מפתח רוזנברג קריירה של במאי, שבה הוא משקיע מאמץ ומעוף בתלמה ילין, "בית שלא עזבתי מעולם", ובבית צבי. אחד משיאיה היה לפני שנתיים, כשבגיל 27 העז לביים את תלמידי בית-הספר למשחק במחזמר "גברתי הנאווה", בהפקה עתירת דמיון שזכתה להצלחה רבה. כשהן נדמו והוא התערבב בקהל, איש לא יכול היה לנחש שרוזנברג בעל החזות הנערית הוא הבמאי.

"בעיקר אני מביים תלמידים", הוא מעיד על עצמו. "זה מפרה אותי ונותן לי הרבה השראה".

ומה לגבי בימוי בתיאטרון הרפרטוארי
?

"נראה לי שבסוף לא תהיה ברירה ואעשה את זה".

אתה אומר שם שאתה רוצה לביים
?

"אני קצת מקס בקטע הזה. עם חוסר הביטחון שלי, לא יאמינו שם שאני רוצה".

לא רואים מה שאתה מביים
?

"מנהלי תיאטראות לא מרבים לבוא להצגות של תלמידים בבתי-ספר למשחק, וחבל. אבל אעשה את זה, זה בטוח. הדבר בוער בי, אבל מהצגה להצגה שלי כשחקן, החלום הזה נדחה".

איזה תפקיד אתה מתאווה לשחק
?

"בפעם האחרונה שגיליתי את זה, התפקיד נפל לידי שחקן אחר. הייתי רוצה להעלות הצגה עם יוסי גרבר. לאחר מיכה סלקטר ויפתח קליין, שהופיעו איתו בהצגות לשניים, נרשמתי, אם כי יש תור ארוך".

שיגעון-באופרה4-זראר-אלון.jpg
"שיגעון באופרה", צילום: ז'ראר אלון

יוסי יודע
?

"בוודאי. אנחנו חברים. גילו לא ניכר בו. הוא יושב על 80 שנותיו וצוחק על כל שנה ושנה".

ומעבר לכך
, מה עם טלוויזיה ורצון לשחק ידוען?

"כבר עשיתי טלוויזיה, לא הרבה, אבל אם זה יגבה ממני מחיר של פרסום, לא אשתף עם זה פעולה. קודם כל אני שחקן תיאטרון".

ואם ישימו לך חצי מיליון על השולחן ויציעו לך להנחות ריאליטי
?
"זה לא יקרה. הנחיה ומשחק זה לא אותו מקצוע".

אי
-אפשר לפתות אותך?

"ממש לא. למדתי מההורים שלי שאם מציעים משהו שלא מתאים, אז לא".

לרכישת כרטיסים


*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק

למועדי מופעים >

04/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. שיער
עודד , חיפה (01/04/2015)
1. עידו רוזנברג שחקן נפלא ומעורר השראה
שירה , (23/05/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע