סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן המסכות האקטואליות של זנאנייצקי
 

 
 
המקהלה, העם, הם אנשים חיוביים. בני העם הם כרגיל הקורבנות של שיטת השלטון. זה נכון ברוב מדינות העולם. איש לא יהיה מופתע מן התפיסה הזאת. לעומת זאת, ההופעה האחרונה של ריקרדו, שבה הוא מדבר על נכונותו למות, הוא שר אותה בנוכחות אמיליה, אהובתו, אבל למעשה הוא שר לבבואתו המשתקפת בפסל הגדול, בכרזות וכו'"
שיחה עם הבמאי הפולני מיכאל זנאנייצקי, המציע פרשנות חדשה לאופרה הקלאסית "נשף המסכות"


החודש יעלה המסך על הפקה חדשה באופרה הישראלית, "נשף מסכות" של ורדי, בבימויו של מיכאל זנאנייצקי.

"נשף מסכות" היא אמנם אופרה יפהפייה ומרתקת, אבל אולי צריך לחבר אופרה על מסלול המכשולים שוורדי נאלץ לעבור מן הרגע שבו החליט להלחין את "נשף מסכות" ועד לרגע שהאופרה עלתה על הבמה.

גם אם נשכח לרגע את מרכיב הזמן הכרוך בחיבור אופרה, שהוא קריטי כשלעצמו, הרי שחוסר הסובלנות של שלטונות נפולי כלפי ורדי שיגע אותו.

האופרה עלתה בביצוע הבכורה העולמי שלה בנאפולי, אבל בדרך החתחתים שעברה עד אז שקל ורדי פנייה לערכאות משפטיות ואיים על שלטונות נאפולי בכל דרך.

השמועות ה"צהובות" לא היו נכונות

סיפור האופרה עוסק במעשה שהיה, סיפור שהתרחש כ-70 שנה לפני שהאופרה הוצגה: קשר נגד מלך שבדיה, גוסטב השלישי, בשנת 1971. שלושה קושרים חברו נגדו, הורן, ריבינג ואנקרסטרם. שמועות היו אז שלמלך היה רומן עם אשתו של אנקרסטרם, מזכירו הנאמן, וכך גויס "האיש שלו" לחברות הקושרים.

בדיעבד התברר שהשמועות ה"צהובות" לא היו נכונות, כי המלך דווקא נטה לבני מינו. גוסטב השלישי רשם הישגים רבים לארצו, קידם את המעמדות הנמוכים, יצר מסגרות תעסוקה לרבים מבני העם ובכלל היה מלך ראוי. קושרים מאז ומעולם לא בדקו את ההישגים של קורבנם. להם יש אג'נדה פוליטית אחרת, והיא הקובעת.

לאותו מלך היה מלחין חצר איטלקי שעזב את שטוקהולם זמן קצר לפני מותו של מעסיקו. מרגע שנודע דבר הקשר בחצר השבדית, נדרשו לו כותבי מחזות ומלחינים. בלה-סקאלה במילאנו הוצג סיפור ההתנקשות השבדי כבלט. באופרה של פריז הוצג הסיפור כאופרה, "גוסטב השלישי או נשף מסכות", שכתבו המלחין הצרפתי דניאל אובר וכותב הליברית אז'ן סקריב.

נשף-מסכות-יוסי-צבקר02.jpg
נשף מסכות (צילום: יוסי צבקר)

ורדי שמע על הפרשה ועל הנוסח הצרפתי, ורצה גם הוא להלחין את הנוסח שלו לסיפור הקשר השבדי. אלא שכאן, כאמור, החלה מסכת של דיונים מול רשויות השלטון המלוכני בנאפולי. לא יעלה על הדעת להראות על במה קושרים נגד מלך במדינה שהיא מלוכה. ורדי נדרש לשנות את שמות גיבוריו ולהעביר את העלילה למקום אחר ולזמן אחר.

ורדי הציע רעיונות שלא התקבלו על דעת השלטון, בעיקר כי במהלך הדיונים התרחש נסיון התנקשות בחייו של נפוליאון השלישי, שליט צרפת. ורדי בדק את האפשרות להעביר את היצירה למדינה אחת באיטליה, אולי לרומא, שהיתה עיר בשלטון הכס הקדוש, אלא שגם שם היו לצנזורים דרישות.

לאחר דיונים משפטיים בין עורכי-דינו לנציגי בית-האופרה העביר ורדי את העלילה למקום רחוק מאד, לארצות-הברית. מלך שבדיה הפך לאציל מדרגה נמוכה יותר, המתפקד בעלילה כמושל בוסטון. גוסטב המלך הפך לרוזן בריטי מאזור ווריק, המשמש מושל בוסטון ושמו הוא ריצ'ארד, או באיטלקית ריקרדו. המזכיר אנקרסטרם הפך לרנאטו, והקושרים ריבינג והורן נקראו עתה סמואל ותום.

יש עוד דמות מפתח בעלילה, אולריקה, מגדת עתידות. שם משפחתה, המזהה אותה כתושבת שבדיה, נמחק מספר העלילה. היא נותרה בעל שם אחד בלבד, אולריקה. גיבורת האופרה, אמיליה, אשתו של רנאטו, אהובתו של ריקרדו, נשארה בשמה המקורי.

לימים חזרו בתי האופרה לשמות המקוריים, השבדיים, והחזירו את סיפור העלילה לאתר ההתרחשות שעליו חשב ורדי.

צעיר חביב שאפשר לבלות איתו ערב

הבמאי מיכאלזנאנייצקי מעדיף את השמות של הנוסח שאושר. "זו הפעם החמישית שאני מביים את 'נשף מסכות', ובכל פעם אני מחפש מיקוד עלילה אחר", הוא אומר. "נוח לי עם השמות האיטלקיים".

זנאנייצקי הפולני חי בשנים האחרונות בבואנוס-איירס, "חצי שנה שם וחצי שנה באירופה או במקומות אחרים שבהם אני מביים". מן התרבות הפוליטית הדרום-אמריקאית, כך נראה לי לפחות, הוא שאב את הרעיון שלפיו "ריקרדו (מושל בוסטון באופרה) הוא רודן, דיקטטור במובן המובהק של המלה".

ובכל זאת, גם אם נניח לאמת ההיסטורית שגוסטב היה שליט שרק היטיב עם שבדיה, ובעיקר עם העם השבדי, הרי שגם בסוף האופרה, כשהוא שר את האריה אחרי שהוא כבר נורה, מתבררים עליו דברים חיוביים.

"זה לא עומד בסתירה. אם אתה לא יודע מיהו קים ג'ונג און, ואתה רואה תצלומים שלו, הוא נראה צעיר חביב שאפשר לבלות איתו ערב בפאב מקומי. אבל אנחנו יודעים מיהו ומה הם מעשיו. רק היום התפרסמה הידיעה שהשליט הצעיר והחביב הזה שלח את דודו וחמישה מחבריו לכלוב שבו כילו אותם יותר מ-100 כלבים מורעבים.

"ריקרדו הוא שליט המכפיף את העם לרצונו. התקופה שבה מתרחשת העלילה היא מלחמת האזרחים בארצות-הברית, אבל זה פחות רלבנטי. בבואתו של ריקרדו (הזמר הבולגרי קאמן צ'אנב) משוכפלת בכרזות, בשלטי רחוב, בפסלים – כמו סטלין בשעתו".

איך אתה מסביר את יתר הדמויות בהקשר הזה?

"זה כבר די פשוט. קשר נגד רודן הוא תהליך מוכר לנו בהיסטוריה, גם בהיסטוריה של עשרות ופחות מעשרות השנים האחרונות".


נשף-המסכות1-יוסי-צבקר.jpg
נשף מסכות (צילום: יוסי צבקר)

בכל זאת, מיהי בתפיסתך אולריקה, בעלת האוב, מגדת העתידות באופרה?

"אתה בוודאי זוכר את החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה במשך כשמונה שנים, החל מאמצע שנות ה-70 של המאה שעברה, לפני 40 שנה בסך-הכל. אותו משטר קולונלים העלים את מתנגדי המשטר ואפילו את מי שרק נחשדו כמתנגדים, גם ללא בסיס. כמה מהם לא נמצאו עד היום.

"כיכר מאי בבירה הארגנטינית היתה מקום המפגש של בני המשפחות שחיפשו את עשרות אלפי הנעדרים. ביתה של אולריקה הוא התחליף לכיכר מאי. אולריקה אינה מסוכנת כי יש לה כוחות על-טבעיים, אלא משום שהיא חכמה. חוכמתה מאיימת על השלטון, ולכן כולם רוצים לחסל אותה".

שר לבבואתו המשתקפת בפסל

גם אוסקר, המשרת הנאמן של ריקרדו , הדמות החיובית באופרה, משנה את אפיו?

"אוסקר הוא מרגל כמו סוכן של הקג"ב, היום הפס"ב. באריה שבה הוא שואל בקול רם, 'האם לגלות את הסוד?' (סוד זהותו של ריקרדו), הוא נוהג כמו מרגל מצוי, מבקש לוודא מה תהיה התמורה שהוא יזכה בה בגין מסירת המידע החיוני כל-כך לקושרים.

"כך ניתן גם להבין את הדואט שלו עם רנאטו. הקושרים, אגב, מתכנסים במרתף המצוי במפלס התחתון של הפסל המרכזי של השליט ריקרדו, אח תאום לאנדרטאות הענק של שליטי מזרח אירופה בזמן השלטון הסובייטי".

מה, אם כן, נותר לנו מן הרוח המקורית?

"המקהלה, העם, הם אנשים חיוביים. בני העם הם כרגיל הקורבנות של שיטת השלטון. זה נכון ברוב מדינות העולם. איש לא יהיה מופתע מן התפיסה הזאת. לעומת זאת, ההופעה האחרונה של ריקרדו, שבה הוא מדבר על נכונותו למות, הוא שר אותה בנוכחות אמיליה, אהובתו, אבל למעשה הוא שר לבבואתו המשתקפת בפסל הגדול, בכרזות וכו'. הוא משלים עם עצמו. זוהי הצהרת כוחנות".

מה עם הזמרים, הם מקבלים את התפיסה החדשה, השונה, שלא לומר המהפכנית?

"להם, לדעתי, הרעיון הזה קל יותר. הם מכירים את האופרה, כמה מהם כבר שרו אותה בנוסחים אחרים. ברגע שאתה הבמאי מביא נוסח חדש, הם מתמודדים עם מבע שונה, חדש, שמעורר בהם עניין חדש, מבע שונה מזה שהם ציפו לו או היו רגילים אליו. משינויים כאלה ההפקה רק תרוויח".

השעון הבלתי משתנה שקוצב את חיינו

זנאנייצקי זכור לנו מבימוי "ארנאני" של ורדי לפני שנתיים. הוא עצמו ניהל בתי-אופרה בפולין, בפוזנן ובהמשך גם את האופרה הלאומית של פולין. האופרה האהובה עליו היא "לוקרציה בורג'ה" של דוניצטי. השנה יעלה מחדש את "השדים מלודן" של פנדרצקי בן ה-80. הוא ביים אופרות של מלחינים נוספים מפולין, ובהם לנץ, קוטרסקי וטבנסקי.


נשף-מסכות-יוסי-צבקר03.jpg
נשף מסכות (צילום: יוסי צבקר)

זנאנייצקי נבחר להעמיד ביוני הקרוב, במתחם האופרה במצדה, את "לה-טרוויאטה". עד היום הוצגו במצדה "נבוקו", "אאידה", "כרמן", שלוש אופרות שמסתדרות, בצורה זו או אחרת, עם חלל פתוח; יש בהן יסודות כמו מצעדי ניצחון, מלחמת שוורים, כיבוש מקדש, דברים שיכולים לדבר בשפת מופע החוצות.

"לה-טרוויאטה"היא אופרה מאוד אינטימית. היציאה היחידה שלה אל מרחב מתרחשת בעלילה בסלון בבירת צרפת במאה ה-19, ומה שמתרחש שם הוא בסך-הכל משחק קלפים ומעין שירה בציבור ויציאה במחול של הנוכחים. לא משהו גרנדיוזי. יש אפילו במאים שמקטינים את הממדים של הסצינה הזאת על מנת לקרבה לאיזושהי מציאות.

"יש כאן אתגר עבורי. אני רגיל להעמיד אופרות בחללים פתוחים, פארקים, אצטדיונים. שם בדרך כלל מאוד ברור לקהל מה הוא עתיד לראות. נוסח מסוים תואם חלל שאין לו, למעט מיקום גיאוגרפי, שום הקשר אמנותי. כלומר, האצטדיון הוא אתר התרחשות שלא צריך להתייחס אליו, למעט במישורים הטכניים. מצדה מציעה אתגר אחר. היא נוכחת באירוע. הסלע, או הצוק שמעל לבמה, או עדיף לקרא לו זירת ההתרחשות, נמצא שם כל הזמן. הוא שייך למקום, אין עוד אחד כזה".

אז איך ניגשת לסיפור?

"הבסיס לגישה שלי הוא אותו משפט של ויולטה כבר באריה הראשונה הגדולה שלה: 'גברת מסכנה, בודדה, נטושה במדבר הומה האדם שנקרא פריז'. לכאורה המלה מדבר מוזכרת בטקסט".

זה קצת פשטני.

"אתה וכמוך הצופים האחרים שיבוא למצדה יראו שזה לא בדיוק כך. זונת צמרת אולי לא מסתדרת עם צוק היסטורי טעון כמו מצדה, אבל בוא נבחן את הסיפור האופראי מזווית אחרת. זהו סיפור של מוות ידוע מראש. ורדי שותל את המוות כבר בצלילים הראשונים של האופרה, כולנו יודעים לקראת מה אנחנו הולכים. כשמדובר על מוות, לצוק שמתנשא מעל לזירת ההתרחשויות יש תפקיד מובהק – הוא השעון הבלתי משתנה שקוצב את חיינו.

"ויולטה מנסה לכאורה להשתנות, סיפור ההתאהבות, ההקרבה. הסלע נמצא שם ולא צריך אפילו לתקתק, קיומו מקרב את הקץ. הדימויים הם של קץ של פריז, כעיר הרוסה, הכל מתמוטט, דימוייה המובהקים ביותר של פריז, שער הניצחון, כנסיית נוטרדם ואחרים, יהיו שם, אבל כנוכחויות נפקדות, הקיימות רק בהזיותיה של הגיבורה. העיר מתמוטטת. זו המסיבה האחרונה.

"הנוכחויות מכפילות עצמן. בסצינה האחרונה יש הרבה יותר מוויולטה אחת וממיטה אחת. הבדידות נמצאת בכל מקום בעיר המדומיינת, וברוח זו גם המוזיקה של החוגגים שוויולטה שומעת לפני הסוף, ורצה בכוחותיה האחרונים לשמוע ולראות מבעד לחלון, היא מוזיקה של השטן, מוזיקה של מוות. עם מותה, הכל מתמוטט".


האופרה תועלה ביום שישי, 17 בינואר 2014, ב13:00-, בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב. הופעת הטרום-בכורה תתקיים ביום שבת, 11 בינואר 2014, ב-11:00. כמו כן תעלה האופרה ממוצ"ש, 18 בינואר, ועד מוצ"ש, 1 בפברואר 2014. כרטיסים: 175–428 שקל. השירה באיטלקית, תרגום יוקרן בעברית ובאנגלית. משך המופע: כשלוש שעות. שעה לפני תחילת כל מופע תתקיים הרצאת מבוא של כחצי שעה. כרטיסים: 03-6927777.


לרכישת כרטיסים

למועדי מופעים >

05/01/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע