הכסף עושה את האדם
 
פרנסואה פיניון הוא אחת הדמויות האהובות בתאטרון ובקולנוע בהצרפתי, וגם בגרסאות האמריקאיות הכושלות בדרך כלל. הוא השלימזל האידאלי כמעט שלום-עליכמי ששב לככב במחזותיו וסרטיו של המחזאי-במאי פרנסיס ובר ובביצועם של מיטב השחקנים. הראשון בהם היה ז'אק ברל שגילם את פיניון (אז עדיין בלי שם פרטי) בסרט "הנודניק" מ-1973.
 
כעבור 40 שנה ועשר פעמים נוספות שבהן הגיע להנעים את זמנו של הקהל, מחזיר אותו ובר לבמה לפני שנה במחזה "אוצר יקר" ששמו רומז אולי להיכרות של ובר, בן לאב יהודי, עם סיפורי שלום עליכם, “האוצר" ו"עמך" שבהם הכסף הוא הבגד העושה את האדם, ולו רק לרגע, ובגלל טעות.
 
ב"אוצר יקר" העולה עתה בתאטרון בית ליסין, בבימויו המיומן של לזלי לוטון, ובתרגום יפה וענייני מאוד של אלי ביז'אווי, פיניון הוא מובטל ששומר על דירה של מיליארדר שמאוכלסת ביצירות אמנות "רדי-מייד" של מרסל דושאן וממשיכיו.
 
שתיים מהן המככבות במחזה והיו בהצגה שהועלתה בצרפת הגיעו גם להצגה הישראלית שאת עיצובה החזותי יצרה בהצלחה רבה אנה זיו, יחד עם התלבושות היפות של אורן דר והתאורה הבהירה של אורי מורג.
 
עלילת המחזה הקליל והמשעשע, בעיקר בחצי השעה האחרונה, מתארת איך פיניון, השקוף בעיני הסובבים אותו, מצליח ללבוש צורה מוחשית שתחייב התייחסות אליו. זה קורה כאשר חוקר מס הכנסה, שאותו מגלם פיני טבגר, ביובש הנוקדני הראוי, מגיע לדירה המפוארת לחקור העלמות מס והלבנות של בעל הדירה -אילן דר הבלתי נלאה -השוהה בחו"ל ויגיע ברגע שהמחזה יזדקק לו. 
 

``אוצר יקר`` (צילום: דניאל קמינסקי)

הביקור הזה נותן לפיניון את הרעיון שמס הכנסה יפתח גם נגדו תיק וחקירה, על סמך הלשנה שהוא עצמו ישלח  בעילום שם, ובזכות זה יזכה להערכתם של ידידיו, מכריו, במשפחתו ובמיוחד של קריסטין, אוצרת האמנות של הדירה, שנתי קלוגר מיטיבה לעצב  כיצירת רדי-מייד בפני עצמה, העוברת היטב מסנוביות מזלזלת לחיזורים לוהטים.
 
רומנטיקה ברי''ש מתגלגלת 
 
כמו בסיפורים שהוזכרו, הכסף הדמיוני כבר מתגלגל, ולא רק בדמיון. החקירה של שלטונות המס הופכת מסיפור מוסכם בין החוקר לפיניון למשהו רציני ומאיים באמת, והשמועה עושה לה כנפיים. פיניון הופך לנוכחות מבוקשת מאוד, על פי הכלל הידוע שטוב כסף טוב משם טוב.
 
וכך מצטרפים לפקיד ולאוצרת מעריצים חדשים שעד כה לא ראו את פיניון ממטר: גרושתו מארי, שפלורנס בלוך מגלמת במיטב מחלצות-מחוותיה הקומיות, והחבר לה-טור,  שהוא פקיד גבוה בבנק. שלום שמואלוב מפיק מהמינמליזם של התפקיד הזה כמה וכמה מרגליות. 
 

"אוצר יקר" (צילום: דניאל קמינסקי)

אל אלה מצטרפת שכנה מהקומה למעלה, הדס קלדרון המשעשעת כאולגה, מאהבת רוסיה של אוליגרך קאזאכי, שהון המליארדים השחור-לבן שלו וגם של פיניון אינם מעניינים אותה. אבל פיניון עצמו ומשחקי השבץ-נא אתו דווקא מחברים אותה אליו ברומנטיקה עם רי"ש מתגלגלת בצלצול רוסי.
 
מנקודה זו ואילך תצטרכו להשלים את פרטי העלילה בעצמכם ולא תגלו אותם לחבריכם שיבואו אחריכם אחרי שתסקרנו אותם לפגוש את ששון גבאי במשחקו הנהנה מכל רגע של גילום אבטלה, של התעוררות מחשבה מבריקה, של הפתעה לכאורה של החיזורים אחר הכסף שאין לו, ובמיוחד של התאהבות רומנטית. וכן, בהחלט גם של הסוד הגדול והמפתיע שסוגר עניין.
 
כי ההצגה הזאת, שיש לה סיפור קטן ואנושי, היא מתחילתה ועד סופה ששון גבאי. הוא הנימוק, הוא התירוץ והוא ההצדקה המלאה להצגת המחזה ולצפייה בו.