סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן "להפתיע את החך התרבותי של הקהל"
 

 
 
אני רואה באי ההיכרות עם ספר הזוהר עוד היבט של בּוּרוּת, שצריך להתמודד איתו. תראה את המשפט הפותח: 'בשעה שעלה ברצונו של הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם, הוציא מתוך הסתום שבסתום, מסוד אין סוף, שביב קדרות. ומתוך שביב הקדרות הוציא הקדוש ברוך הוא אד, ונתלהט האד מתוך החושך וממנו נברא העולם.' שביב הקדרות הוא המפץ הגדול. הספר כולו הוא ספר שירה שכתבה חבורת מתבודדים, מעין להקת רוק של פעם שנותנת דרור לדמיון. היצירה הזאת היא גוף תרבות שנשאר חסום בפני האינטליגנציה הישראלית."
יוסי יזרעאלי ויוסף ברנדשווילי חברו ליצירת "הפסיון של ר' שמעון בר יוחאי" על פי ספר הזוהר. שיחה


בסדרת הקונצרטים האחרונה לשנה זו של הקאמרטה הישראלית ירושלים הנפתחת ביום שישי הקרוב יבוצעו שתי יצירות. הראשונה היא הפסיון של ר' שמעון בר יוחאי - יצירה חדשה של יוסף ברדנשווילי למלים שליקט, ערך וכתב יוסי יזרעאלי מתוך ספר הזוהר, מתוך המקרא ועוד.

הרכב המשתתפים, שמן הסתם נקבע על פי ההרכב של היצירה השנייה - רקוויאם של מוצרט – כולל ארבעה זמרים סולנים: הישראלית רונה ישראל-קולת, מרב אלדן, מרסל בקמן ההולנדי ונייג'ל סמית הקנדי ואיתם מקהלת גארי ברתיני. התוספת היחידה  להרכב ה"מוצרטי" ביצירה של ברדנשווילי היא בדמותו של השחקן עמית אולמן.
 
מסיפורים חסידיים לספר הזוהר
 
מתוך עיון מחדש בשלל עשיותיו של יזרעאלי לאורך השנים עולה ש"גילה" את הפן הדרמטי ביהדות לפני 48 שנים, כשהוזעק מלימודיו בפיטסבורג  לביים את "איש חסיד היה" - אוסף סיפורים ושירים. "היינו חבורת חילונים - יוחנן זראי במוזיקה, דני קרוון בעיצוב ודן אלמגור בטקסטים, שגם הוא כמוני הגיע מארצות הברית. יעקב אגמון היה בעל הרעיון והמפיק. לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. הרצנו הצגת ניסיון בקיבוץ העוגן, ושם לאחר כמה תהיות והשתאויות של הקהל פתאום כולם שרו עם השחקנים, והיה מי שלחש לי באוזן שעשינו את הדבר הנכון.
 
"ההמשך ידוע - מאות הצגות בסיבוב הראשון, שאחריו הגיעה ההצגה לניו יורק. השירים זכו לעוד ועוד ביצועים והיו גם הפקות מחודשות. מה שלי חשוב הוא שלמעשה נוצרה כאן סוגה דרמטית לא מוכרת – תיאטרון דרמטי מחומר לא דרמטי. מונולוגים, שירים, ומתוך זה נוצר המופע, נוצרה ההצגה. בין הכותבים על 'איש חסיד היה' היה גם מיכאל אוהד שכתב ב"הארץ": 'מי שעשה את זה היום עם סיפורים חסידיים עוד יביא לבמת התיאטרון את ספר הזוהר'. וזה מה שקורה עכשיו". 
  
לאורך כ-50 שנות עבודתך היו לך נקודות השקה וחתירה למגע קרוב עם היגדים של תרבות יהודית. 

"נכון, כרונולוגית זה נראה כך. 'איש חסיד היה' היתה הצגה ראשונה שבה יצרתי לראשונה בתיאטרון העברי ׳תיאטרון סיפור׳ - תיאטרון שפרושו מתח בין האפי והדרמטי, בין תרבות אפית, תרבות הסיפור, לבין תרבות הדרמה היוונית. המשכתי בדרך זו בארבע יצירות על פי טקסטים של ר׳ נחמן מברסלב - ׳שבעת הקבצנים׳ בחאן 1979, 'אין דבר שלם מלב שבור' בתיאטרון העירוני של היידלברג שנה אחר כך, 'ברסלב-בטהובן-ברסלב' לפני שלוש שנים בניו יורק וכעבור שנה בפסטיבל ישראל, ולצד אלה עוד ארבע הצגות על פי סיפורים של  ש"י עגנון בהבימה, ׳הכנסת כלה׳ ב-1972, 'סיפור פשוט' ב-1978,  'תמול שלשום' ב-1981 ושוב בחאן, ו'תהילה' בשנת 1985. היה עוד מחזה בשנת 1980 עם גוון קבלי – 'מלך מרוקאי', אחת האמירות הראשונות על פי טקסט עדתי שהיה למחזה בידיו של גבריאל בן שמחון והוצג בהבימה ב-1980.
 
ועכשיו ספר הזוהר?
 
"כן. כשמדברים על תיאטרון יהודי הולכים בדרך כלל אחורנית על למאה ה-19, ואולי קצת יותר מוקדם. טקסטים חסידיים, מן המקור הברסלבי, או מן האנתולוגיות של מרטין בובר, הולכים לסיפורי שלום עליכם. אבל יש לנו אוצר בספר הזוהר שלא נוגעים בו. זה חומר מרתק."




יוסי יזרעאלי (צילום: גדי דגון)





"הגאולה היא פענוח סודות התורה" 
  
לא נגעו בספר הזוהר בין היתר כי בחברה שבה אנחנו חיים, הממסד הדתי לא מעודד אנשים להעמיק בטקסטים האלה.
 
"אני רואה באי ההיכרות עם החומרים  עוד היבט של בּוּרוּת, שצריך להתמודד איתו. תראה את המשפט הפותח: 'בשעה שעלה ברצונו של הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם, הוציא מתוך הסתום שבסתום, מסוד אין סוף, שביב קדרות. ומתוך שביב הקדרות הוציא הקדוש ברוך הוא אד, ונתלהט האד מתוך החושך וממנו נברא העולם.' שביב הקדרות הוא המפץ הגדול.

"יש פה גם שירה שהיא תוצר של יכולת ביטוי. יש מיסטיקה שהיא גם מוזיקה. יש חיפושים של מה שנמצא מעבר לצליל הגבוה ביותר ומה שמעבר לצליל הנמוך ביותר. הספר כולו הוא ספר שירה. חבורת מתבודדים, מעין להקת רוק של פעם שנותנת דרור לדמיון והיא מייצרת את הטקסט הזה. היצירה הזאת היא גוף תרבות שנשאר חסום בפני האינטליגנציה הישראלית." 
  
על פי הטקסט, ייתכן שהתשובה לנעילה העצמית של הספר בפני האינטליגנציה מצוי בו עצמו. היחסים בין אלוהים לר' שמעון בר יוחאי - יש בטקסט תיאור של אלוהים שבא לישיבה של שמעון בר יוחאי, אלוהים קובע ובר יוחאי מבטל. הוא גם שולח לדרכו את מלאך המוות.

"לפי הטקסט בר יוחאי גדול ממשה, אחרי החורבן כשישראל הולכים לגולה השכינה הולכת איתם לגולה. כשמשיח בא הוא מסביר לבר יוחאי איך תתנהל הגאולה. היו עוד סיבות להתנגדויות של הממסד הדתי. הוא רווי בתיאורים פיזיים מלאים. תיאורי הזדווגויות. עוד חומר נפץ הוא שאם אלוהים ברא את הכל, הוא ברא גם את הסיטרא-אחרא, את הרוע. ספר הזוהר מדבר על נחש טוב ועל נחש רע. המתח ביניהם. ישנו המתח המיני בין לילית לסָמָאֵל. ברור שגם אנ-סקי שכתב את 'הדיבוק' הכיר את שפת הזוהר - השם לאה, גיבורת המחזה, משמעותו 'לא-ה', כלומר לא אלוהים. יושב בתוכה משהו אחר. משהו מאותם מתחים קבליים מצוי גם בסיפורים של בשביס-זינגר שהתיאטרון שלנו נדרש עליהם מדי פעם."
 
אני סקרן באשר לעברית, רובו של הטקסט בעברית מוקדמת לרבות ציטוטים מן התנ"ך. היו מקומות שנשמעו לי מודרניים, מעודכנים.
 
"אין שום עדכון של העברית. זו העברית של הזוהר או תרגום מדויק מהארמית. כל הטקסט הוא מספר הזוהר, שבו יש ציטוטים מהתנ״ך. אני ערכתי את הקטעים מספר הזהר למסגרת הפסיון. חלקו הראשון מהבריאה עד חורבן בית שני ומהתגלות בר יוחאי עד מותו ועלייתו לשמים והדרכתו בישיבתו של מעלה של המשיח באשר לתכנית הגאולה. זו בעצם, על פי ספר הזוהר, תכנית קורות המציאות השמימית והארצית מבריאתן עד היאספותן למקור הבריאה. הגאולה על פי ספר הזהר אינה טריטוריאלית כי אם פיענוח כל סודותיה הטמירים של התורה. מטרת הבריאה היא עיסוק בסודות התורה ובפיענוחם, וכך הבריאה על כל ספירותיה תשוב ותתאחד באין."
 
חייו ומותו של קדוש
 
הקהל אמור לקבל "סיפור" דרמטי-מוזיקלי? לקבל חוויה תיאטרלית? או שעליו להיות עֵד ליצירה שפונה למקור ספרותי-יהודי-אמוני חדש שעד היום לא הזין יצירה מוזיקלית ואולי לגלות דרכו את אוצר היהדות?

"הקהל אמור לקבל ׳דרשה׳ חווייתית בשני חלקים, כפי שציינתי. ואכן השערתך מדויקת - זה סוג של 'בליינד דייט'. יש בחוויה הזו גם גילוי של אוצרות היהדות המהווים מכרה זהב ליצירה עכשווית בכל המדיומים."

כשאתה כותב בטקסט למשל "מוזיקה ארוטית רומנטית ההופכת למוזיקת חורבן" - זו הנחיה למלחין או שהוא אמר לך שזה מה שייכתב שם?

"זו הנחיה למלחין."
 
השימוש במילה "פסיון" ולא במילה בעברית אינו מרחיק את היצירה מן היהדות אל הנצרות, שמשתמשת בביטוי לתיאור סיפורי ישו בפי תלמידיו? 
 
"המילה פסיון שהיא מסע חייו ומותו של קדוש. מדוע לא לגייר את המונח?"
 
אמרת שביימת רק את עמית אולמן. למה אתה מתכוון בעצם, כי הרי המרחב או המנעד הדרמטי כאן מצומצם ביותר ולמעשה תפקידו – לפחות על פי קריאת הטקסט – היא יותר קריינות ממשחק? 

"לא, לא. הוא משחק את תפקיד ה׳דרשן׳, המעורר את הקהל לחוות את הדרשה, הוא למעשה התפקיד הראשי ב׳דרשה׳. ביימתי גם את שתי הזמרות. את הזמרים השרים פונטית השארתי לאבנר בירון ולצוות התזמורת." . 
 
בעבודה שעשית עם צוות משמיעי הקולות הישראלים – זמרות ומקהלה – מה היה חשוב לך להבליט?

"את התחכום והמורכבות של הטקסט ובעיקר את הדרמה הצפונה בו." 


עמית-אולמן-Tal-Granot.jpg
עמית אולמן (צילום: Tal Granot)






"אני רוצה שהיצירה תדבר בשם עצמה"

מתוך הנחה שרובו של הקהל שיגיע לאולמות הקונצרטים לא פתח מימיו את ספר הזוהר, ומתוך קריאה בתכניה של התזמורת, ראיתי שהטקסט כמובן מופיע במלואו ויש כמה מלים שהכתיב ברדנשווילי. יש דברים שנראים לך חשובים שייאמרו קודם?

"אני רוצה שהיצירה תדבר בשם עצמה, או נכון יותר שתפתיע בטעמה את החך התרבותי של הקהל. שתשאיר טעם של ׳עוד׳. עוד מסתורין."
 
עד כמה – אם בכלל – נאלצת לשנות את הטקסט המקורי שלך לאחר שהמלחין קרא את אותו? 

"כמעט ולא."
 
עד כמה עסקת במשוואה של טקסט מושר לעומת טקסט מדובר?

"גם הטקסט המדובר הוא על רקע מוזיקלי, כך שה׳דיבור׳ הוא סוג נוסף של מוזיקליות".
 
בשל  איכותה של השפה, רוב הסיכויים הם שהקהל יביט בעיקר בחוברת המונחת על ברכיו,  ואולי ירים את ראשו באותן ח"י פעמים שבהן הקריין ידָבֵּר טקסט ולא ישיר אותו. 

"מה שחשוב לי הוא לא ראש הקהל כי אם הישבן שלו שישפשף את קצה המושב." 
 

יוסף-ברנדשווילי.jpg
יוסף ברנדשווילי (תמונת יחסי ציבור)




"הפקדתי את ההובלה בידי ברנדשווילי"
 
איך נוצר הקשר עם ברדנשווילי?

"כבר עבדנו יחד בשתי הצגות בחאן – 'דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו' של לורקה שהיתה הצלחה בלתי רגילה גם לדרמה וגם למוזיקה, ועוד בחאן - "האשליה" על פי קורניי.   
 
לאורך השנים עבדת עם הרבה מלחינים - יוסי מר חיים וגיל אלדמע בהצגות על פי עגנון, גיל שוחט ב"צור וירושלים" של שוהם, מישה סגל ב"מחכים לגודו" ועוד רבים. שלא לדבר על דובי זלצר ב"עוץ לי גוץ לי".

"כמה מהם עשו אצלי את עבודת התיאטרון הראשונה שלהם."
 
מה ההנחיה שלך למי שכותב מוזיקה להצגות שאתה מביים?

"שלעולם לא יתאר את הדרמה. שיכתוב משהו מנוגד, קונטרפונקטי לדרמה."
 
וכאן כשמדובר באירוע שמתפקד בו גוף מוזיקלי?

"אז בשלב מסוים הפקדתי את ההובלה בידי ברדנשווילי. זזתי אחורנית." 
 

מקהלת-ברתיני-רז-רוגובסקי.jpg
המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני (צילום: רז רוגובסקי)





"יש כאן דרמה יוונית עם מקהלה"
 
"ברגע שיוסי יזרעאלי הציע לי את הרעיון", אומר יוסף ברדנשווילי, "הרגשתי שיש לי הזדמנות להשלים טרילוגיה עם הקאמרטה ועם אבנר בירון. התחלנו עם 'שירי אהבה ויין', שם הלחנתי עשרה שירים. לפני שלוש שנים עשינו את  'הללויה' המגניפיקט וכעת הפסיון של בר-יוחאי. תוך יום טלפנתי והם הסכימו, מה גם שהרקוויאם של מוצרט כבר שובץ לתכנית, אז לגבי עוד יצירה להרכב הזה התשובה היתה: 'למה לא בעצם?'"
 
מה חשבת כשראית לראשונה את החומר?

"ראשית כל, החומר לא היה זר לי. נכון שהעברית לא קלה, אבל הטקסטים של ספר הזוהר יש חלקים שמתורגמים לגיאורגית ויש הרבה מאד ברוסית. כשראיתי את הטקסט של יזרעאלי, הבנתי שהוא עשה הרבה עבודת עריכה. הרבה שינויים. התחושה הראשונה מבחינת הדרמה היתה שיש כאן דרמה יוונית עם מקהלה ועם ראש מקהלה. לא הרגשתי שיש לי סצנות, או אריות שאפשר להלחין. היה גם המון טקסט. אבל מתוכו ראיתי כמה דברים שמצטיירים בעיני כיהודיים ואני עצמי התנהגתי בהתאם.
 
"אחרי שקיבלתי אור ירוק התחלתי לעבוד. כמו שמקובל אצלנו, מעין 'נעשה ונשמע', אחרי שהתחלתי לעבוד על המוזיקה, גיליתי שיש לי רק לפרק הראשון  כבר 30 דקות - יותר מדי. התחלנו לקצר, ליצור דינמיקה של סיפורים  קצרים. בחרתי שלושה סיפורים -  מלאך המוות, מלאך החיים ובסוף סיפור קבורתו של ר' שמעון בר יוחאי. הדרמה בתוך הסיפורים נוצרת בעימותים שבין בר יוחאי לאלוהים, כמו למשל בסצנה שבה הוא מבקש מן האלוהים שלא להחריב את העולם. 
 
'בר-יוחאי :בבקשה ממך ,לך לקדוש ברוך הוא ואמור לו :בן-יוחאי נמצא בעולם. מלאך :ריבונו של עולם ,גלוי לפניך מה שאמר לי בן-יוחאי. בת קול: לך והחרב את העולם ואל תשגיח בבן-יוחאי. כשבא להחריב ,ראה רבי שמעון את המלאך. בר-יוחאי :אם לא תלך גוזרני עליך שלא תיכנס לשמים ותהיה במקומם של עוזא ועזאל .וכשתכנס לפני הקדוש ברוך הוא אמור לו: אם אין שלושים צדיקים בעולם יהיו עשרים ,ואם אין עשרים יהיו עשרה ,ואם אין עשרה יהיו שניים ,אני ובני ,ואם אין שניים הרי יש אחד ,והוא אני." זה נשמע לי כל כך אנחנו. גם סיפור אברהם ולוט, גם סוג של בכי של ירמיהו ואנחנו עם אמביציות גדולות, הרבה רצון. כשהכל נכשל בוכים, מחפשים דרך חדשה, מבקשים סליחה."



אבנר-בירון-יחצ.jpg
אבנר בירון (תמונת יחסי ציבור)


"לא חיפשתי מוזיקה מורכבת"

 
איך התמודדת עם הסיטואציה מבחינה מוזיקלית?

"הרבה גיוון. מאחר שיש בנו גם את הטוב וגם את הרע שיניתי את התפקידים. את לילית הדמות הרעה שר דווקא גבר. אולו הגבר הוא גם בן דמותו של ר' יצחק שמתמודד בהצלחה עם מלאך המוות. במקום אחר אישה מספרת על שמעון בר יוחאי, כך נוצרה דרמה גדולה יותר. במקום אחר מצוטט 'שיר השירים' - מיד אחרי 'אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי ויצאה השכינה בגלות', ההמשך הוא 'על משכבי בלילות, בקשתי את שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו'. הטקסט הופך לזמר שיכורים. באמצעות המוזיקה יכולתי לציור מעמדים אופראיים קטנים."
 
העבודה עם המוזיקאים מורכבת?

"יש כאן כמה סוגים של עבודה. עם הנגנים זה לכאורה פשוט כי יש להם תווים. אבל בחזרות בכל פעם אני מספר להם על מה מדובר והתגובות הן של הפתעה כמובן, כי הם לא מכירים את המקור. לעבודה עם שני הזמרים האורחים שאינם יודעים אנגלית, התגייס בני הנדל, קריין בעצמו, ועורך תכניות הקונצרטים של התזמורת, שהסביר להם והקל עליהם את העבודה. מוזיקלית דווקא לא חיפשתי את המוזיקה המורכבת. להיפך, הלכתי לכיוונים של מוזיקה כמעט עממית, מוזיקה מוקדמת."
 
ומה על הקהל, הוא יתמודד עם הטקסטים והמוזיקה?

"נראה לי שכן. ראשית יש כאן סוג של חזרה. הקהל יקבל את הטקסט גם מפיו של השחקן שלא שר וגם מן הדמויות שעל הבמה, זמרים ומקהלה. מה שראיתי לנגד עיני הוא סוג של 'פורים שפיל' שבו מספרים לנו את מה שאנחנו רואים ואז הקליטה שלנו קלה יותר.  עלה הרעיון להקרין את הטקסט. אני טענתי שאין צורך - אם יהיה טקסט מוקרן המאזינים יהיו עם הראש למעלה ולא יקשיבו לנעשה על הבמה. כיוון שהם יחזיקו את הטקסט ביד, בתכניית הקונצרט, הם לדעתי רק יציצו בו מדי פעם וישלימו את היתר בהאזנה. חשבתי על מעין תסכית אופראי, כמו להקשיב לשידור של אופרה קצרה ברדיו. המוזיקה נעה מן העממי ועד לאגרסיבי, מן החיים אל המוות." 

הקונצרט יתקיים ב-24 ביוני 2016 ב-13:00, ב-25 ביוני ב-21:00 וב-26 ביוני ב-20:00, במוזיאון תל אביב לאמנות; ב-28 ביוני ב-20:00 בתיאטרון ירושלים (02-5605755); ב-1 ביולי ב-13:00, אלמא מרכז אמנויות בזכרון יעקב (04-6300123). מחיר כרטיס בירושלים ותל אביב: 165-200 ₪. לצעירים עד גיל 35 (רק במקומות ישיבה מוזלים): 50₪. להזמנת כרטיסים: 1-700-55-2000 ובאתר     
 


למועדי מופעים >

21/06/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע