סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן בוצ׳ה - לאן אתה הולך
 

 
 
החל מהתמונה הראשונה נוצרת תחושה ברורה של זמן שקפא ובוצ׳ה יעיר אותו מתרדמת חורף ארוכה. בני הבית קפואים והאב שרוע בכורסה, שכאשר היא מסובבת לאחור המתקן שבו היא מוצבת נראה כמצבה. גם האחות ובעלה נראים מתים ואפילו כשהם מתעוררים לחיים דומה שזאת רק אשליה או חלום."
משבר נפשי משפחתי בחברה החרדית מקבל התבוננות צ׳כובית-מוזיאלית בחאן


איגור ברזין הקים לפני קצת יותר מ-20 שנה תיאטרון קטן של עולים מברית המועצות לשעבר ובהתאמה כינה אותו ״מלינקי״, תיאטרון פרינג׳ שביקש להיות גם רפרטוארי, קטן, מוצק ומרוכז. לפני כשנה פרש מהבייבי שגדל אך נשאר מלינקי וגילה כי החיים שלו נתונים לחסדים של מיניסטרים ושרתיהם בנוסח הדמויות של ניקולאי גוגול.
 
עתה, לראשונה, ברזין מביים בתיאטרון החאן, שהוא כזה קטן, רפרטוארי ומוצק כפי שרצה שיהיה אותו מלינקי שלו. והאתגר הראשון שלו, שמחבר בצורה מקורית את העבר הרוסי עם הכמעט-עתיד הישראלי, הוא המחזה ״בוּצֶה״ מאת יוסף בר יוסף, שהועלה לראשונה ב-1984 בתיאטרון חיפה. ואף כי בר-יוסף נבחר לחתן פרס ישראל ב-2003 ומחזותיו הוצגו בארץ, בשנים האחרונות הוא מככב דווקא בחוץ - מרוסיה, בעיקר, ועד ברזיל, כולל הודו, סקוטלנד ומזרח אירופה.

אמת ושקר כדמויות פועלות
 
המחזה של בר יוסף עוסק בליבתו בשובו של בן לכור מחצבתו - אב ומסורת - מסיבות ונימוקים לכאורה שונים, אך למעשה כאלה שבשורשיהם מצוי ניתוק אכזרי לשני הצדדים, והגעגוע שהחל מיד והתפרס על פני שנים רבות. בר יוסף הקדים ב-20 שנה את ״הצמה של אבא״ מאת אמנון לוי ורמי דנון אך בניגוד לגרסתם הוא מציד קרע שאינו ניתן לאיחוי. לא באמת ולא בשקר.
 
ואכן אמת ושקר הן ״דמויות פועלות״ במחזה הצ׳כובי של בר-יוסף, המתאר את שובו של בוצ'ה באישון לילה בעקבות קריאה טלפונית של אביו המוטל על ערש דווי. טילפן או לא טילפן, זו רק אחת השאלות שהתשובה עליהן מהותית להבנת המערכת הסבוכה שבר יוסף מתאר באמצעות האב, בנו בתו ובעלה, משוגע אחד ועובד בכרם המשפחתי הקטן.

בוצה2.jpg
"בוצ'ה" (צילום: ז'ראר אלון)

 
זמן שקפא במוזיאון
 
הסיפור המשפחתי נקלע למשבר 25 שנה לפני שאותה קריאה הביאה הביתה את הבן - ולא בכדי בחר המחזאי לעשות זאת באישון לילה. מציאות או חלום - כפי שבהמשך יתווספו נדבכים קטנים לתהייה הדרמטורגית שנדמה כי היא פתורה.
 
את עלילת השבר מהעבר מציג המחזה מבעד לשברי מראה אחרים: האחות המוצאת נחמה וכנראה גם שיגעון מחוץ לבית; בעלה שמגשר להפליא בין דרווין לאלוהים; ילדה שכנה, לאה-ליאת, שאמה מכה בה והיא כבר יודעת שאין אלוהים; וחוזר בתשובה שבר יוסף קורא לו ״משוגע״.
 
בהתאמה כמעט מדויקת ומקורית, ברזין העמיד את הצגת המחזה כאירוע מוזיאלי באמצעות עיצוב מעניין של הבמה והתלבושות על ידי ואדים קשרסקי, התאורה של רוני כהן והמוזיקה של בוריס מלקובסקי.


"בוצ'ה" (צילום: ז'ראר אלון)


החל מהתמונה הראשונה נוצרת תחושה ברורה של זמן שקפא ובוצ׳ה יעיר אותו מתרדמת חורף ארוכה. בני הבית קפואים והאב שרוע בכורסה, שכאשר היא מסובבת לאחור המתקן שבו היא מוצבת נראה כמצבה. גם האחות ובעלה נראים מתים ואפילו כשהם מתעוררים לחיים דומה שזאת רק אשליה או חלום.
 
ובעיקר העיצוב יוצר תחושה של ״מעשה ניסים״ כשאביזרי הבית, שולחנות, מדפים, כסאות, תלויים על הקירות כבתוך מסגרות, והבן החוזר מוריד אותם בזה אחר זה ומשחזר את הבית כפי שזכר אותו. ונשאלת שאלה אם הפתיחה הזאת של ברזין וקשרסקי איננה משחקת בצופים ומתעתעת בם לראות את המתרחש בשני מרחקי זמן: בוצ׳ה אמנם מגיע לבית אבל מה שהוא רואה ומשחזר ״עכשיו״ זה דווקא את מה שקרה כשניסה לחזור אחרי 25 שנות ניתוק. מהלך ברכטיאני מעניין.
 
בזכות הליהוק המצוין
 
באחד הראיונות שהעניק ציין בר יוסף שמחזותיו - אולי כמו גיבוריו ה״קשים״ - משכו בארץ קהל בזכות הליהוקים המצוינים שזכו בהם. וכך, בבירור, כאשר מדברים על הצגת החאן. צריך לראות מה עושה עירית פשטן בתפקיד נעמי כדי להבין מהו משחק בעומקו האנושי עם שתיקות, פנים חשופות, מבט למרחוק ולפתע חיוך כזריחה מעל ים המלח. והיא בשיאה ברגעי החשיפה של הדרמה האישית שלה עם האהבה שגילתה במפתיע. ולא במקרה זו אהבה לעיוור. 
 
ואיכשהו להיות מחוברת גנטית - וזה לא מפתיע - למשחק המונומנטלי של אריה צ׳רנר כאליהו הזקן, אביה ואביו של בוצ׳ה. לצ׳רנר יש שתיקות ארוכות, ספק ערות ספק תרדמת, שיש בהן לחישה רכה ולפתע גם רעם מתגלגל. האב משקר שהוא חי ושיש לו מה להציע לבנו, ונראה כי אפילו מידה נאותה של ממזריות שצ׳רנר מביע בזווית עינו ובתנוחת הגוף הנראה כמת.

בוצה5.jpg
"בוצ'ה" (צילום: ז'ראר אלון)

 
יהויכין פרידלנדר מצוין בעיצוב חוכמת השורד כניסן, בעלה של נעמי, שכבר מזמן הבין שנקלע למה שאין ממנו מוצא - משפחה בפירוק. הוא ההגיוני, אבל ברגע קריטי אחד גם הוא נחשף באנושיות כואבת משלו, וזה עצמתי במשחקו של פרידלנדר.
 
בשלושת תפקידי המשנה בולט זה של הירש, העובד ביקב ועושה ניסויים בייצור וודקה איכותית. את התפקיד הזה מגלם דימה רוס, לשעבר כוכבו הבלתי נלאה של תיאטרון מלינקי, וכאן, באותה איכות מוכרת הוא מפיק מגרעין-תפקיד דמות ייחודית, שלרשותה מסורים גם דברי הסיום של המחזה.
 
נועם שנהב מצליחה לעצב בגוונים של עצב וכאב את דמותה של הנערה השכנה. זהו תפקיד קצת בעייתי במרקם של המחזה וכך גם תפקיד החוזר בתשובה, המשוגע, במשחקו המצוין של גיא גורביץ׳.

בוצה-1-צילום-זראר-אלון.jpg
"בוצ'ה" (צילום: ז'ראר אלון)

 
וראשון לכולם הנושא על כתפיו הרחבות את המחזה והעלילה הוא בוּצ׳ה במשחקו שופע האנרגיה של דודו בן זאב. מרגע כניסתו הפותחת את תיבת הפנדורה המוזיאלית, משחקו של בן זאב נע בטבעיות בין מצב הנראה כשכרות, ואולי קצת טירוף, לבין ייאוש וכאב, וגם אצלו היו מרשימים אותם רגעי הגנטיקה של השתיקה.
 
בסיכומה ״בוּצֶ׳ה״ היא הצגה יפה שיש בה רבדים מעניינים ומעוררי מחשבה שמיטיבים להתחבר אל המחזה האנושי כל כך של יוסף בר יוסף. 

למועדי מופעים >

09/05/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. בוצה
מיכל שליו , ירושלים (09/05/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע