|
|
|
 אפשר להתווכח על יצירתו של וורהול, אבל לא על דמותו הכריזמטית והמרתקת, והעיסוק בדמות כזו מאפשר לגעת בקצוות, ויוצר אווירה סקסית ואפלה. לרגעים קיוויתי שההתרחשות תלך ותקצין לכדי מאורע שאין לשער את סופו, אבל אנחנו, כידוע, באירוע תרבותי, המאפשר לקהל להרגיש מעט חתרני והרבה תרבותי - וכך נשארתי עם חצי תאוותי בידי."
|
|
|
|
|
הפרויקט של מוזיאון ת"א ותיאטרון גשר על חייו של היוצר החדשני יוצר אווירה מעוררת, אבל משהו עדיין חסר מבחינתי, לא יכלה להיות התחלה טובה יותר לאירוע שמשלב באותו ערב תיאטרון, סיבוב במוזיאון, ויצירות של אנדי וורהול. לפרויקט המשותף של תיאטרון גשר עם מוזיאון תל אביב, "אנדי וורהול - פופ וארט", אני מגיעה משוחדת מראש, וכבר בדקות הראשונות נכנסת להתרגשות כשמתחילים עם שיר של הוולווט אנדרגראונד, ה-להקה שלי, וכמובן של וורהול, שהיה הסנדק שלה, חיבר אליה את ניקו ויצר את עטיפת האלבום הראשון המכונה "הבננה".
רגעים לדמותו
הקהל הרב הממתין לתחילת האירוע, נחלק למספר קבוצות המאורגנות באמצעות מדבקות בצבעים שונים, מתכנס סביב ישראל דמידוב בדמותו של וורהול, הסופג ספק ירייה ספק התקף לב, אירוע שבעקבותיו אנחנו מתחילים להסתובב במוזיאון, כל קבוצה לכיוון אחר, מלווים במדריכים שקטים המכוונים אותנו למקום הנכון, ומובלים בידי וורהולים שונים בחולצת פסים ובפאה הלבנה האופיינית, לנקודות שונות במוזיאון.
בתפריט, רסיסים מומחזים מחייו של וורהול, ילדותו האפרורית בה נאחז בדמויות גדולות מהחיים שיככבו אחר כך ביצירותיו, מאליזבת טיילור וויויאן לי ועד מרלין מונרו; אמו הסלאבית המקריאה לו את "סופרמן" במבטא כבד ומגוחך - סצנה שהפכה ביזארית אף יותר למראה שומרת מהמוזיאון שהציצה על ההתרחשות כולה ללא הבעה; ניסיונותיו להתקבל בעולם האמנות הלגיטימי והשאלות העולות תוך כדי (עד כמה אמורה, למשל, להיות האמנות "טבעית" אצל אנשים החיים בעולם האורבני והמלאכותי מראש); התמודדותו עם המיניות שלו כגיי; והיתקלויותיו עם פעילה פמיניסטית זועמת שבהמשך גם תנסה להתנקש בחייו (סיפור אמיתי).
סשה דמידוב ב"אנדי וורהול - פופ וארט" (צילום: אביב חופי)
בהמשך יתיישב הקהל על כסאות בפואייה, ייכנס עם וורהול ל"פקטורי" על שלל ההתרחשויות והדמויות הצבעוניות שאכלסו את סדנת היצירה של וורהול, ויחזה בו מתבגר, עד למותו הכל כך לא הולם תוך כדי ניתוח כיס מרה פשוט, תוך שהוא מלווה בקריינות המעבירה אותנו בכל פעם כמה שנים קדימה.
בין מוזיאון לתיאטרון
אפשר להתווכח על יצירתו של וורהול, אבל לא על דמותו הכריזמטית והמרתקת, והעיסוק בדמות כזו מאפשר לגעת בקצוות, ויוצר אווירה סקסית ואפלה, המלאה בדמויות חתרניות, גברים בדמות נשים, חיים בדמות מתים וצבעוניות בשחור ולבן. לרגעים קיוויתי שההתרחשות תלך ותקצין לכדי מאורע שאין לשער את סופו, אבל אנחנו, כידוע, באירוע תרבותי, המאפשר לקהל להרגיש מעט חתרני והרבה תרבותי - וכך נשארתי עם חצי תאוותי בידי.
יש פה איזה ערבוב בין תחושה של הדרכה מוזיאונית למבוגרים שלא לגמרי באה על סיפוקה - כי למרות הערך המוסף המגניב של חשיפה מסוימת ליצירות התלויות על הקירות, משאגאל ועד סוטין, היצירות היחידות שאליהן לא נחשפנו הן יצירותיו של וורהול עצמו - לבין חוויה תיאטרונית, שגם היא לא לגמרי באה על סיפוקה, משום שהדברים מוצגים, כאמור, בעיקר כרשימת אירועים ופחות כעלילה והתרחשות.
"אנדי וורהול - פופ וארט" (צילום: אביב חופי)
הרעיון של שימוש במרחב מוזיאוני כמרחב תיאטרוני הוא רעיון מוצלח, ואין ספק שזו דרך אחרת לחוות גם את התיאטרון וגם את וורהול וליהנות מערב באווירה מעוררת. ובכל זאת, יש איזו תחושה של "כמעט" בחיבור בין השניים, ש"משהו עדיין חסר" בו, אם לגנוב ציטוט מפי הוורהולים של "גשר".
"אנדי וורהול - פופ וארט", פרויקט משותף של תיאטרון גשר ומוזיאון תל אביב. עיבוד, בימוי ועיצוב: מיכאל קרמנקו, תרגום: סיון בסקין, תלבושות: אורן דר.
משתתפים: ישראל (סשה) דמידוב, אלון פרידמן, נטע שפיגלמן, דור מיכאלי, נועה הר ציון, הנרי דוד, ליליאן רות, פאולו א. מואורה, כרמל קנדל, קארין סרויה, הלל קפון.
הפרויקט המשותף יוצג ב-30 ביוני 2017, בשעה 14:30, במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6077020.
05/06/2017
:תאריך יצירה
|