סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
כתבה
 
מאת: לילך דקל-אבנרי הסיאנס של תומש – שיחה עם תומר שרון
 

 
 


תומר שרון הוא יוצר רב תחומי שלא מתפשר על האמנות שלו וזה לא כל כך מפתיע נוכח הבחירות שלו במהלך השנים אבל בשיחה לרגל המופע החדש "הסיאנס של רומיאו" מתגלה צד פחות צפוי של אישיותו - האיש הוא מדיום, אמיתי, שמתקשר עם רוחות ואינו חושש לצחוק עליהן במהלך הסיאנס.

הפקה אירופאית

ה"סיאנס של רומיאו" היא הצגה מוזיקלית, בין-תחומית, המתבססת על אלבומם של אלביס קוסטלו ורביעיית ברודסקי מ- 1992 "מכתבי ג`ולייט". כל אחד מ-20 שירי האלבום הוא למעשה מכתב שקיבל פרופסור איטלקי ששאל לעצמו את דמותה של יוליה קפולט, גיבורת "רומיאו ויוליה" של שקספיר, ובשמה יעץ לכותבים בנושאי אהבה ומוות.

את השירים עיבד להפקה מורכבת וייחודית, אירופאית באופייה ובעיקר מעוצבת להפליא ד"ר עתי ציטרון (מי שהיה עד לאחרונה המנהל האמנותי של פסטיבל עכו ובימים אלו מכהן כראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה). משתתפים בה תומר שרון , שאתו נפגשתי וכן וארבע בנות הרביעייה הישראלית העכשווית.

אוטודידקט גאה

תומר שרון (תומש) נולד ב-1970 ושירת בלהקת הנח"ל, במחזור שכלל גם את יואב צפיר, שרון חזיז, מומי לוי ודנה ברגר. מאז הוא לא מפסיק לעשות. טלוויזיה ("פלטפוס" של חברי דומינו גרוס, "של מי השורה הזו" ו – "משחק מכור" גם "כיף כפל" - קלטת וידאו לילדים שבה שיחק את לוח הכפל ), תיאטרון (הקאמרי, הבימה, פסטיבל הצגות הילדים בחיפה, פסטיבל עכו) וקולנוע ("מר באום", "מרס תורכי", "אגדת האיש ששתק" וכמובן - "צומת וולקן") וגם מנגן, שר, כותב שירים ומלחין ("בלוזר").יוצר שמתגאה בהיותו אוטודידקט, ולא מהסס לסרב לטלנובלות ולשעשועונים.

- זמר רוק – כותב, מלחין ומבצע או שחקן וקומיקאי?

"האמת שאני קודם כל צייר. וגם כותב אובססיבי. מעבר לחומרים הסאטיריים אני כותב גם מחזות ותסריטים, חומרים שבינתיים שוכבים במגרה. אבל אפשר לומר שבשנים האחרונות המוזיקה בוערת בי יותר. ולראייה בימים אלו אני עובד על תקליט חדש".

- איך התחיל החיבור שלך לעולם המופע?

"הבמה תמיד הייתה שם. מהחוגים ועד ללהקה הצבאית. אני מודה שאפילו לא הספקתי לחלום, ישר עשיתי את הדברים. אפשר לומר שזה בא יותר מאנשים שהסתובבתי איתם. זה לא שיש לי איזו מערכת קבלת החלטות מקצועית. אני טוב באלימינציה, לפעמים עד למצב של כלום, שם אני ממשיך הרבה זמן עד שנסגר לי חשבון הבנק או שמעקלים לי משהו ואז אני יוזם דברים. יד המקרה משחקת אצלי הרבה ואני באמת שלא מתחזה לאיזה מומחה זן גדול".

- מהם החומרים שכן מעניינים אותך?

"בעברי הייתי לתקופה קצרה חלק משחקני הקאמרי, ושם הבנתי שאני צריך את החופש שלי, את יכולת בחירת החומרים והתפקידים. אני נמשך לחומרים שמותחים את הגבולות שלי, כמו למשל ההפקה החדשה, בה למרות המוזיקה יש משהו מאוד דרמטי. אני שר שיר אהבה משתפך עם רביעיית מיתרים ! "

תיאטרון אנתרופולוגי

- איך נוצר החיבור עם עתי ציטרון למופע "הסיאנס של רומיאו"?

"עתי חיפש מי יבצע את התפקיד במשך שנה וחצי ולא מצא. שתי ידידות – אודליה מורה-מטלון ומאיה דוניץ, המליצו עלי, אז הוא בא לראות את ההופעה שלי בתיאטרון תמונע והזמין אותי לפגישה. עתי הוא אדם מקסים בצורה יוצאת דופן, ואני, כמו שאמרנו, נמשך לאנשים אז ישר נדלקתי".

- עד כמה נשארתם נאמנים לתקליט של אלביס קוסטלו?

"התייחסנו למוזיקה כאל יצירה קלאסית. עיבוד המיתרים זהה, וגם התווים שלי, אבל הביצוע שלי אחר לגמרי. אני מבצע את השירים כדמויות וקוסטלו מביא את עצמו".

- אתה מגלם מספר לא מבוטל של דמויות, איך עבדתם על זה?

"בפועל התהליך היה פתוח מאוד, מה שהביא אותי להציף בחומרים ועתי מיין. אבל עוד קודם, בתהליך ההכנות, עתי הביא המון חומרים אנתרופולוגים על סוגים שונים של טקסים שמאניים שנסובו בעיקר סביב מוות, אבדן וייאוש. טקסטים אליהם מאוד התחברתי מעצם היותי מדיום".

המדיום של החבר`ה

- רגע רגע, בוא נרחיב פה קצת. מדיום? הציניקן הסאטירי היה למדיום?

"פעם פגשתי מישהי שהייתה מדיום והיא הזמינה אותי לסיאנס שקיימה, במהלכו היא גילתה שהרוחות פונות למישהו אחר ולא אליה, כלומר שיש מישהו חזק ממנה בחדר ובאכזבה מקצועית הצביעה עלי. שאלתי אותה איזו אחריות זה מטיל עלי, והיא אמרה `כלום. רק שמעכשיו אתה מנהל את העניינים`. וכך התגלגלתי לזה. בן יום נהייתי למדיום של החבר`ה. עד שהעלנו אבא של חבר שמת במלחמה, מה שהיה מרגש מאוד, אבל גם קשה מאוד ואפילו התחיל להפחיד אותי. זה סימן את הסוף"

- מאמין ברוחות?

"לא. לא סגור על זה. למרות שזה קרה לי. תראי, גם כשהעליתי רוחות עשיתי מזה צחוק והייתי צוחק על הרוחות. אבל אי אפשר להתעלם ממקרים כמו שפעם יצא לנו להעלות ילדה בת 8 שנפטרה ב-48` והלכתי ובדקתי את העובדות ואכן הייתה מישהי כזו, כמו גם כל מיני פרטים ביוגרפים שידעתי, מבלי להכיר את הדמויות, שהסתברו כנכונים".

- הניסיון לתקשר עם המתים מתחבר מאוד להצגה, לניסיונו של כותב המכתבים להתחזות ליוליה, אהובתו של רומיאו, ולענות בשמה לכל כואבי האהבה והחושקים במוות

"כן. ניסיון ליצור קשר, שהוא מחד שיא חוסר הקשר ומאידך התקשרות שלעתים עולה על התקשורת עם החיים".

תרגיל בריסון עצמי

- אז "המדיום" חזר למקורותיו ו"העלה" את רוחותיהן של חברות הרביעייה הישראלית העכשווית ?

"חוויה מדהימה ומאוד לא פשוטה. למוזיקאים כמו לספורטאים יש משמעת מאוד חזקה וזה מאתגר לעבוד איתם. אני בא ממשמעת מוזיקלית הפוכה לחלוטין לשלהן. אינדיאני מוחלט שאפילו לא ממש מנגן. אני מחרטט רק בשביל להלחין, ההרכב שלי מנגן. אני רק מפקח. בלוז וג`אז במהותם זה אלתור ואילו אצל הבנות שהן מדויקות לחלוטין, המילה אלתור לא באה בחשבון, מה שקצת התנגש. כל הניקיון הזה יכול להיות בעייתי. לכלוך מאפיין. בלכלוך אני מתכוון לכל הדברים שיוצרים אדם, כמו החוסר מושלמות והדברים שאנחנו מסתירים. לפעמים מרוב רצון להיות נקי לא נותר כלום

"אני מבצע תו אחד בטון טיפה נמוך וזה מוציא אותן מדעתן. שלא לדבר על עניין הקצב. אני רגיל לתופים. יונתן יושב מאחור ודופק את התופים ואני שומע את הקצב, ואם אני יוצא ממנו קצת אני מיד מוצא נקודת חזרה ואילו אצלן זה הכל לפי הנשימה. וכל החזרות אני צועק בייאוש – `איפה ה One ?`. זה היה תרגיל אדיר בלרסן את עצמי.

- חברות הרביעייה לא "רק" מנגנות בהפקה, תפקידן הורחב והנוכחות הדרמטית הנפלאה שלהן באה לידי ביטוי. הן למעשה גם הפרטנריות שלך –– לפעמים זו מישהי קונקרטית ולעיתים ערטילאית.

"אמרנו סיאנס, אז כן, אני מעלה את הרוחות שלהן. וכרוחות אני לא יכול לגעת. מנסה לתפוס אך הן הולכות. תהליך שבפני עצמו לא היה פשוט משום שהייתה חסרה לי הפרטנרית, שאוכל להביט לה בעיניים. ובאמת מהרגע שהתחלתי לשיר להדס, שהיא גם מאוד אקספרסיבית, היה יותר קל".

"לא רציתי להצחיק"

- בעיבוד הבימתי בחרתם לשלב סגנונות משחק שונים – מתיאטרון סיפור, תיאטרון חזותי, על גבול הפרפורמנס, דרמה יותר קונבנציונלית, מלו-דרמה, פארסה, קברט ועד לרגע הירידה לקהל – מקום שבו ניכר שהרגשת מאוד בבית.

"הרבגוניות הזו קיימת בחומרים. אם קיימת דודה זקנה ונרגנת למה לא לעשות ממנה קריקטורה חנוך לווינית? ואת הירידה לקהל בכלל לא רציתי לעשות כי לא רציתי להצחיק. רציתי להיות דרמטי עד הסוף, והוא התעקש. אני שמח מאוד בסופו של דבר כי זו הצגה קצת כבדה".

- ובעצם חזרנו להתחלה, להיותך רב כובעים. אז מה הבררנות הזו, למה לא טלנובלות?

"אולי זה מיושן לומר שאני לא רוצה לעשות דברים שאני לא אוהב, לא רואה ולא הייתי ממליץ לילדים שיהיו לי לראות. אז אני מיושן. הטלוויזיה מלאה בזבל ואין לי שום רצון להיות חלק מזה. לא אוהב את האווירה ולא את המדדים שלהם , כמו `סטאר קווליטי` או "מסעודה משדרות". מדדים המריחים מהתנשאות מבחילה. כל עוד לא הגעתי לפת לחם אמשיך לחפש מקומות בהם האנשים מעולים והעבודה ברמה".


"הסיאנס של רומיאו" יעלה ב-15,14 במאי ב- 21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב. לפרטים נוספים


10/05/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. מעניין!
אישתו לעתיד של תומש =] , (13/01/2007)
1. כל הכבוד!
אחת , (10/05/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע