סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2020 אוגוסט 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
3031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן הספר מסוויליה: מהיר ועצבני
 

 
 
בחזרות צץ הרעיון שדמותו של פיגארו היא דמות הנווד הנצחי של צ'רלי צ'פלין. חזרנו למחזאי בומארשה שהיה איש שנע במהירות ממקום למקום, חסר סבלנות, וגם רוסיני היה איש של מהירות - כידוע הוא חיבר את האופרה בערך בשבועיים שהקצה לו המזמין. שני היוצרים המקוריים היו אנשים של אקשן, של פעילות מהירה. הקצב הריתמי של המופע נעשה מהיר יותר, אגרסיבי יותר וברוח הסרט האילם."
הבמאי מרטין לינגבו מביא את האופרה המפורסמת של רוסיני בסגנון סרט אילם מדנמרק לישראל ומסביר איך דחס את העלילה לטובת הקהל של המאה ה-21


מאסטרפיס מוזיקלי
 
"הספר מסוויליה" הוא אחד השלאגרים הגדולים של עולם האופרה, שבכל רגע נתון מוצג באיזשהו מקום בעולם. רצף הלהיטים באופרה נפתח עם "פיגארו פיגארו" - האריה שהפכה לזמריר הראשון בהיסטוריה: עומד בן אדם ושר על המספרה שלו, העסק, מזמין את הלקוחות לבוא ולחוות. האריה של רוזינה היא אחת האריות הפמיניסטיות הראשונות בעולם. הקצב ותפקיד התזמורת השתכלל כאן לעומת אופרות מוקדמות יותר.

העלילה? קלאסיקה קומדיה דל'ארטה. שני צעירים, הרוזן ורוזינה, שרוצים להינשא כשיש מי שמנסים לעמוד בדרכם - ברטולו המבוגר וחבורתו, ויש מי שעוזר - פיגארו רב התושייה. ג'ואקינו רוסיני חיבר את המוזיקה המשגעת, שהפכה לתמרור דרכים בתולדות האמנות ועולה כעת בהפקה חדשה בשיתוף האופרה המלכותית של דנמרק, בניצוחו של המנצח האיטלקי אלסנדרו דה מרקי.



הספר מסוויליה, צילום: מיקלוש סאבו



"'הספר מסוויליה' היא מאסטרפיס של קומדיה מוזיקלית, יצירה שחלקים בה ממש אייקוניים ומזוהים עם מה שאנחנו מכירים כ'אופרה', משבח המנצח יובל צורן, שיניף את שרביטו על שתי ההצגות האחרונות של הסבב הנוכחי. "זו מכונית מרוץ מוזיקלית של מלחין גאון בן 22, שביד קלה מוביל קומדיה פרועה על שני אנשים צעירים שמממשים את אהבתם על אף הבדלים מעמדיים וחברתיים, ובדרך מצחיקה מאוד.

"כמו בהרבה אופרות של רוסיני, הדמות הנשית מובילה וחזקה ולוקחת בעלות על העתיד שלה. היא מסרבת להיכנע לתכתיבים, ורוסיני בונה סביבה סצנות קומיות שהטיימינג שלהן הוא כמו של סטנדאפיסט על. אני לא חושב שיש הרבה יצירות יותר מרימות מ'הספר מסוויליה' - זה פשוט זהב מוזיקלי." 
 


הספר מסוויליה, צילום: מיקלוש סאבו


מדנמרק לתל אביב
 
את שרביט הבימוי של ההפקה קיבל לידיו במאי התיאטרון הדני מרטין לינגבו (46) המחזיק ברזומה עשיר של הצגות ומחזות זמר, בהם "כנר על הגג". "זאת האופרה הראשונה שביימתי, ובינתיים גם היחידה," הוא משתף. "כ-12 שנים עמדתי בראש קבוצת התיאטרון 'מונגו פארק' שפועלת בעיר קטנה צפונית לקופנהגן ושותפים בה מחזאים, שחקנים, במאים ומעצבים. כשקיבלתי את הניהול היו שם בעיקר מחזאים ומעט שחקנים, ואני הגדלתי את מספר השחקנים ואת הקבוצה כולה. נוצר רפרטואר של הצגות שהועלו באולם הבית ובסיורים רבים בדנמרק, בארה"ב, בבריטניה ועוד. 'מונגו פארק' הפך לגוף משמעותי בנוף התיאטרון בדנמרק שעדיין שומר על המימד הנסיוני בתקופה שבה תיאטרון בדנמרק צובר פופולריות גדולה, ואני במקביל התחלתי לביים בתיאטראות אחרים גדולים יותר עד שהעברתי את הניהול לידיים אחרות. היום אני במאי פרילנס."

אתה האמן היחיד במשפחה?

"אחי מפיק מוזיקה אבל אבא הוא איש משטרה ואימא מורה, כך שקשה לדבר על טיפוח מיוחד שקבלתי. רעייתי פעילה פוליטית וחברת פרלמנט במפלגה ששימשה מודל לסדרת הטלוויזיה 'הממשלה' - BORGEN. את הדמות האמיתית, שהייתה ראש המפלגה, אנחנו מכירים היטב ולכן בבית ידענו איזה קטעים הועתקו מן היומיום הפוליטי ואיזה מהם הומצאו על ידי יוצרי הסדרה."

באמת אחת הסדרות טובות שראינו בטלוויזיה.      

"זהו. אני בסך הכל איש מעמד ביניים עם אישה וארבעה ילדים. שני הגדולים יבואו לכאן לקראת האופרה." 
 


מרטין לינגבו, צילום: מירי שמיר


נוכל שרמנטי ומקסים
 
 
איך הגעת לאופרה?

"התחלתי עם תיאטרון כבר בתיכון. ביימתי גם מחזות מוכרים וגם טקסטים שנכתבו על ידי תלמידים. ההכרה שזה התחום שבו אני רוצה לעסוק הלכה והתגבשה, ואחרי נסיעות בעולם שעשיתי לפני יותר מ-20 שנה - הלכתי ללמוד בימוי. במקביל ניגנתי מגיל צעיר מוזיקה קלאסית בפסנתר, כך שאני קורא תווים ומבין את ההוראות השונות באיטלקית של איך לנגן או לשיר. בהמשך עברתי ללהקות רוק. בשנים האחרונות הרגשתי משיכה מחודשת לעסוק במוזיקה בעבודה שלי, ואז הגיעה ההצעה לביים אופרה."

מי הציע?

"למעשה הגיעו אליי. התיאטרון המלכותי בדנמרק הוא מסגרת שתחתיה עובדים שלושה גופים: הבלט המלכותי, האופרה המלכותית והתיאטרון המלכותי. לפני כמה שנים הם פנו לארבעה במאי תיאטרון והציעו להם להתנסות באופרה. אני הייתי אחד מהם."

אז שיחק לך המזל.

"בהחלט. הם הציעו לי שתי אופרות. הראשונה היתה 'לולו', לא זאת המוכרת של אלבן ברג אלא של המלחין הגרמני פרידריך קוּהלַאוּ שהתגורר בדנמרק. בחרתי ב'ספר מסוויליה' כי כמובן זו אופרה מאוד מוכרת." 
 

הספר מסוויליה, מקור: אתר האופרה הישראלית

מה היה הדבר הראשון שעשית?

"קודם כל הקשבתי להקלטה. אחרי ההאזנה צפיתי בהקלטות וידאו שונות של האופרה. כל מה שהיה בהישג יד, כולל נוסחים קולנועיים של האופרה. ראיתי משהו כמו 20 ביצועים והיו כאלה שמאוד אהבתי, כמו זה של הבמאי האיטלקי דריוֹ פוֹ שראיתי באמסטרדם, שהועלתה גם באופרה הישראלית. במקביל  התחלתי לקרוא על בומארשה שכתב את המחזה, כי כאיש תיאטרון הטקסט המקורי היה חשוב מאוד בעיניי. בומארשה כתב טרילוגיה שבה הוא עוקב אחרי אותן דמויות. אנחנו פוגשים אותם ב'הספר מסוויליה', במחזה ההמשך 'נישואי פיגארו' שהלחין מוצרט ובשלישי 'האֵם האשֵמָה' שהלחין האמריקאי ג'ון קוריליאנו. המוזיקה חשובה ולאיכותה ולכל הצד המוזיקלי יש מי שידאג. אני כבמאי צריך לדאוג שהסיפור יעבור, וכך ניגשתי לאופרה. אני זוכר שהייתי בניו יורק וקראתי ביוגרפיה על בומארשה, קראתי והופתעתי מהאיש, מהטיפוס. הוא היה מעורב במהפכה הצרפתית ובמהפכה האמריקאית, היה מרגל, המציא את שעון היד ועוד דברים. האיש הדהים אותי, והוא עוד כתב מחזות. ניסיתי להיכנס לעורו ולחשוב איך הוא ראה את הדמויות שהוא יצר. ההבנה של איך הוא ראה את הדמויות הכתיבה לי את הדרך שבה בניתי אותן. "

למשל?

"בומארשה היה צריך לשרוד תחת שלטון רודני, ולמצוא דרכים לחיות. השאלה שהטרידה אותי היא איך אתה יוצר מסגרת לחיים נורמליים בסביבה שבה זה לכאורה בלתי אפשרי. הדברים שנראים לנו בסיסיים - להתאהב, להתחתן, לגדל ילד - כל מה שנראה לנו טבעי כל כך היה בתקופתו משהו שצריך להיאבק עליו. אחת התשובות של בומארשה הייתה ליצור את דמותו של פיגארו שהוא למעשה בבואה שלו עצמו - נוכל שרמנטי ומקסים שמתנהל בעולם באמצעות התככים שהוא ממציא. אתה חייב לרמות כדי לשרוד, אחרת החיים ימחצו אותך. אתה צריך למצוא את דרכך. הבנתי שזו העדשה שדרכה אני רואה את פיגארו."



הספר מסוויליה, צילום: מיקלוש סאבו

"אתה בסך הכל משרת"    
 
אז מיהו הפיגארו שנפגוש על הבמה?

"תחשוב על הזמן שבו עלה המחזה, על הכניסה הראשונה שלו. הוא משרת, יש לו מספרה קטנה והוא עולה על הבמה באותה תקופה, לפני יותר מ-200 שנה, ואומר לקהל - 'אני יכול לעשות הכל'. הקהל מתבונן ואומר 'סליחה? מי אתה? אתה בסך הכל משרת'. ניקח את הסיטואציה הזאת לתקופה שלנו - הקהל של היום יגיב אחרת. משהו בנוסח של 'אוקיי, אם הוא אומר שהוא מסוגל - הוא כנראה מסוגל'. ולכן בהפקה שלי, פיגארו הוא בן בלי בית, דר רחוב, כזה שלא יודע אם ואיפה הוא ימצא את ארוחת הבוקר הבאה שלו. כשהוא עולה על הבמה ומספר על המספרה שיש לו, הוא בעצם משתף אותנו בחלום שיש לו - 'הלוואי שהייתי ספר. הייתי רוצה להיות בדיוק כמו זה שיש לו כאן חנות, שיש לו כאן מספרה'."

הוא מגשים את החלום?

"הוא פוגש את הרוזן..."

הוא עדיין רוזן בהפקה שלך?

"כן. הוא נשאר רוזן, הוא העסיק את פיגארו בעבר. לאחר הפגישה ביניהם, פיגארו מתנפל על הספר ולמעשה גוזל את דמותו. אם בשביל להתקדם צריך להיות ספר - זה מה שהוא יהיה. הוא לובש את החלוק של הספר אבל הוא מתחזה לאורך כל ההצגה, כי הספר האמיתי צץ מחדש ואז הוא צריך לחבוט בו כדי שלא יפריע לו להמשיך להתחזות."

ומה עם הדמויות האחרות, רוזינה והאפוטרופוס שלה ברטולו? איך נראה אותם?

"הם נשארים די נאמנים לדמויות המקוריות, להם אין בעיות קיומיות. הדמות הראשית היא אדם שעולה על הבמה ואומר שהוא מסוגל לעשות הכל, ואז במשך שעתיים וחצי צריך להוכיח את מה שהוא אומר כדי שהקהל יאמין לו." 

   



ספר על ספידים


הקונספט הבימתי מזכיר את ימי הסרט האילם.

"זה מה שתראו עכשיו אבל זה לא היה הרעיון המקורי. התפיסה הזאת נוצרה בשלב די מאוחר במהלך העבודה. ראשית הייתה הדמות של אותו הֵלֶך, בן בלי בית. בחזרות צץ הרעיון הדי מתבקש שדמותו היא דמות הנווד הנצחי של צ'רלי צ'פלין. אחרי השלב הזה בעבודה חזרנו למחזאי בומארשה. הוא היה איש שנע במהירות ממקום למקום, חסר סבלנות, וגם רוסיני היה איש של מהירות - כידוע, הוא חיבר את האופרה בערך בשבועיים שהקצה לו המזמין. שני היוצרים המקוריים היו אנשים של אקשן, של פעילות מהירה. שוב, זה היה נכון לשעת חיבור היצירה, והיום אנחנו נמצאים במקום שונה לגמרי. אנחנו מבינים דרמה טלוויזיונית עם שש עלילות משנה כבר מרגע הצפייה הראשון. אנחנו מזפזפים באצבע קלה על הפייסבוק בסמארטפון וקולטים המון מידע בשברירי שניות. אנחנו יוצרים מיד את ההקשרים של מה שייך למה ומי שייך למה, ולכן אם נטפל במחזה או באופרה בנוסח המקורי, הכל ייראה לנו איטי מאוד ואולי אפילו משעמם."

והפתרונות שלך היו לכיוון האצת העלילה?

"בדיוק. קודם כל עשינו כמה קיצורים כדי לדחוס את העלילה יותר."

וכל האריות המפורסמות נותרו במקומן?

"רק אריה אחת, זו של הרוזן בתחילת האופרה, הושמטה כי היא לא חיונית לעלילה. הרי הוא שר ואז הוא פוגש את פיגארו שאומר לו - 'למה שלא תשיר מתחת לחלון של רוזינה?', ואז הוא שוב שר. את הסרנדה הזאת השארנו כמובן. הדבר השני שעשיתי תוך כדי העבודה, כדי להתאים את העלילה לתקופה שלנו, הוא להוסיף עלילות משנה, תוכן לדמויות שבעלילה המקורית עולות רק לזמן קצר, כמו ברטה המשרתת, בזיליו מורה המוזיקה התככן, או אמברוג'יו המשרת של ברטולו.

"הפתרון הדרמטי נעשה יחד עם ריקה יולונד, מעצבת התפאורה והתלבושות. החלטנו שהכל קורה באותו בניין. למעשה יש לנו שמונה חדרים שלתוכם אנחנו יכולים להציץ, המסכים לפניהם עולים ויורדים. על הבמה יהיה מעין בית בובות גדול - במרכז הבמה נמצא הבית של ברטולו ושם מתגוררת רוזינה. הצופה יכול לראות מה קורה בחדר של ברטה או של בזיליו בזמן שרוזינה שרה אריה משלה, והחנות של הספר גם היא חלק מהמכלול. עבדנו בערך חודש כדי לסנכרן את הכל, בעיקר כדי שעלילות המשנה לא ישארו בלתי פתורות. ברגע שכל העניינים נפתרו הייתי משוכנע שכך העניין של הצופים יישאר במתח הרצוי לאורך שעתיים וחצי."

אז מתי בא הרעיון של יסודות מתוך הסרט האילם?

"כשהיה לנו ברור שפתרנו את כל הבעיות בעלילה, ריקה ואני קלטנו שזה נראה כמו סרט אילם, ואם זה נראה כך - נעשה את זה כך. היא אמרה: 'בוא נעשה את הכל בשחור לבן'. 'הכל?' שאלתי. 'כן, הכל - התפאורה, התלבושות - הכל'. והיה עוד עניין: כשאני צופה באופרה שאת שפתה אינני יודע, אני מסתייע בתרגום. באופרה קומית זו בעיה, כי אם נאמרת או מושרת בדיחה על הבמה ואני צריך להזיז את העיניים לכיוון מסך הכתוביות למעלה או בצד, אני מפספס את הטיימינג של הפאנץ' ליין, ואז זה לא מצחיק."

והפתרון שאתה מציע?

"הזזנו את הכתוביות והן חלק מן התפאורה, כך שהצופה לא צריך להזיז את העיניים למעלה או לצדדים. הוא חי את העלילה אחד לאחד. אותם 1,500 צופים כאן בתל אביב, יגיבו להברקה הלשונית או המוזיקלית באותו זמן. הקצב הריתמי של המופע כולו נעשה מהיר יותר, אגרסיבי יותר וברוח הסרט האילם."   
 

הספר מסוויליה, מקור: אתר האופרה הישראלית

 
"עבודה קשה ותובענית"
 
בהפקה הזאת כמעט כל התפקידים, למעט זה של ברטה המשרתת, מושרים על ידי זמרים לא ישראלים. זו בחירה שלך?

"לא, לי לא היה קשר לבחירת הזמרים. ההפקה הזאת עלתה על במת האופרה בקופנהגן בסך הכל לפני שנתיים ושוב על אותה במה לסיבוב נוסף לפני שנה. זו הפעם הראשונה שהאופרה מוצגת מחוץ לדנמרק."

הזמרים עובדים קשה בהפקה שמזכירה את סרטי הסלפסטיק. הם צריכים לא רק לשיר אלא להתרוצץ הרבה, היו זמרים שסירבו?

"אני לא זוכר. כאשר העלינו אותה מחדש והראינו את הווידיאו, קיבלתי מן הזמרים הרבה אהבה והבנה. אבל כן, זו עבודה קשה ומאוד תובענית."

אמרת שזו האופרה הראשונה והיחידה שביימת עד היום. יש תכניות לעוד אופרות?

"כן, התכנית היא לביים אופרה של המלחין האנגלי דיוויד ברוּס שנקראת 'לא כלום' - NOTHING, על פי רומן של הסופרת הדנית ג'אן טיילר ואם עוד לא תרגמו אותו לעברית נראה לי שחשוב מאוד שזה יקרה. זו הפקה מסקרנת עם מקהלה של 100 ילדים, אבל לפני כן אני מביים מחזה מוזיקלי שאני עיבדתי על פי סיפור דרקולה עם מקהלת האופרה. זה סיפור נפלא ואני מאוד אוהב אותו."   
   

מרטין לינגבו, צילום: מירי שמיר

 

האופרה תעלה בין התאריכים 21 בפברואר - 2 במרץ 2020 במשכן לאמנויות הבמה, בית האופרה בתל אביב. להזמנת כרטיסים באתר האופרה או בטל': 03-6927777

 

לרכישת כרטיסים


  
 


למועדי מופעים >

16/02/2020   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע