הכלה יפה מדי!

במלאת 250 שנה להולדתו של לודוויג ואן בטהובן (1827-1770), תנגן התזמורת הקאמרית הישראלית את השביעייה במי במול מז'ור, אופ' 20. היצירה תשודר בפייסבוק, ביוטיוב ובאתר התזמורת. מנהל מוזיקלי: אריאל צוקרמן.
 
נגנים: אֵלִינָא גוּרֶבִיץ' כינור, לוטם בַּיידֶר בן אהרון ויולה, יוני עציון צ'לו, אַנְטוֹנִינוֹ טֶרְטוּלְיאָנוֹ קונטרבס, סמיון אוֹסִיטְיאַנְסְקִי קלרינט, רֹתֶם ניר בסון, עמית סלומון קרן יער.  

"די כלה איז צו שיין!" הוא חידוד יהודי הנאמר בקריצה. בערך כך אמר בטהובן על השביעייה שלו, אבל לא קרץ, אלא קָצַף. בשלב כלשהו הוא החל לחוש שהפופולרית האדירה של השביעייה מאפילה על יצירותיו האחרות. "ארורה!" נבח כלפי אנגלי שסיפר לו על הצלחתה בלונדון. "לשרוף אותה הייתי צריך!" 
 
היצירה הושמעה לראשונה באפריל 1800, בווינה, בחצר הקיסרית. הקונצרט היה גדוש: לצד סימפוניה של מוצרט, קטעים מ"בריאת העולם" של היידן, קונצ'רטו לפסנתר של בטהובן והסימפוניה הראשונה שלו (גם היא בביצוע בכורה), הושמעה השביעייה, לצד אלתורי פסנתר של בטהובן.
 
עיתונאי שנכח באירוע דיווח שהסימפוניה של בטהובן נוגנה ברישול מה, אבל השביעייה, (שנגניה נבחרו בקפידה) הייתה ניצחון סוחף. ובאמת, בתוך שנה הייתה השביעייה המקורית מאין כמותה – מי שמע עד אז על זיווג רביעיית כלי קשת עם קלרינט, בסון וקרן? – לאורחת נחשקת על כל במות אירופה.

בתחילה בטהובן שמח ביצירה ואישר למו"ל לפרסמה גם בתזמורים אחרים, כגון על ידי הכפלת מספר כלי הקשת במקום כלי הנשיפה. הוא גם הגה רעיון של חמישיית חליל. "חלילנים", אמר, "כבר פנו אלי בעניין, והם יעוטו על זה כחרקים מורעבים!" לימים עיבד את היצירה בעבור רופאו האישי כשלישייה לפסנתר, לכינור ולקלרינט. ד"ר שמידט, הרופא, ניגן בכינור ובתו בפסנתר. אבל אז קרה מה שקרה, ובטהובן שינה את טעמו, כאמור.
 
לשמחתנו, שאר העולם המשיך לאהוב את היצירה. ייתכן שלמיאוס של בטהובן ולאהבה של "כל השאר" יש בסיס זהה: השביעייה היא יצירה שמרנית, מעין חזרה ל"דיבֶרְטִימֶנְטוֹ" המבדר של אמצע המאה ה-18, בטרם פיתח היידן את הסימפוניה ואת רביעיית כלי הקשת. תחת ארבעה פרקים שנועדו לנגינה ולהאזנה "ביישוב הדעת", יש כאן שישה פרקים בסגנון מוזיקה קלאסית קלה. לא נדרש מאמץ מיוחד, לא מן הנגנים המבצעים ולא מן המאזינים השומעים – לפנינו בעצם סרנדה.
 
המבנה סימטרי: לפרק הראשון והשישי אקדמות איטיות, בפרק השני הקלרינט והכינור מתחלקים בהשמעת מנגינות מענגות (על רקע פולסים מלווים), הפרק השלישי והחמישי הם מינואט וסקרצו שני פרקי מחול, והם מצדם אוגפים את הפרק הרביעי – שיר עַם מחבל הריין, המציע הזדמנות לכל כלי וכלי מן השבעה להציג את יכולותיו – והפרק השישי, הנפתח לאט, כאמור, הופך חיש לחגיגת וירטואוזיות למלחין ולנגנים. 

לודוויג ואן בטהובן , מקור: אתר וויקיפדיה   

  היצירה תבוצע ב-24 בנובמבר 2020 בשעה 20:00, ותשודר בפייסבוק, ביוטיוב ובאתר התזמורת