סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן מיומנו הפרטי של "ריצ'ארד השלישי"
 

 
 
כל מפגש עם הדמות המעוותת ששקספיר עיצב למלך האנגלי מזמן לצופים הפתעות. וזה בהחלט מה שקורה גם בגרסה של צבי סהר וחבריו בתיאטרון תמונע


שימוש מנומק היטב בווידאו
 
הפריחה העונתית של הצגות שקספיר עשויה להטעות את כותבי ההיסטוריה של התיאטרון הישראלי בשנים האלה. יותר ויותר זה נראה כמו צירוף מקרים של גחמות. אבל זה גם יוצר מסורת מחודשת של חיפוש דרכים חדשות ושונות, של דור שמנסה להגיד לנו משהו באמצעות מה שנחשב קלאסי ופרה קדושה. אבל בתיאטרון תמונע ראו כי טוב והכריזו על העונה הנוכחית כעונת שקספירית עם "רומיאו ויוליה", "ריצ`ארד ה-שלישי" ו"מקבת". ובפרינג` ובתמונע הכל צפוי והרשות נתונה. ולפיכך גם כאשר התוצאה איננה מאוזנת בתוך עצמה היא עדיין מרתקת, מרעננת ובעיקר מחזירה אל הבמה פרק מרכזי בתרבות התיאטרון.
 
את הפקת "ריצ`ארד השלישי" שהועלתה בבית צבי לפני שלושה חודשים החמצתי עקב נסיעתי לחו"ל, וככל הידוע לי אין סיכוי שחרף הצלחתה היא תועלה שם בשנית. לפיכך גם לא אוכל ליצור השוואה בינה לבין ההפקה הנוכחית שיצאה לדרך לפני כשנתיים כאחד הפרויקטים של במאי-שחקן במסגרת מפעל "ניסוי כלים" המועלה במרכז ביכורי העתים בתל-אביב.
 
הרעיון שהנחה את הבמאי הצעיר עודד ליטמן, בוגר מגמת הבימוי בסמינר הקיבוצים ואת השחקן הצעיר צבי סהר, בוגר הסטודיו של יורם לווינשטיין, היה עכשווי במובן המקובל ביותר: שילוב בין וידיאו לתיאטרון. לא משהו מהפכני לכשעצמו, לא חתרני, אך גם לא חסר סיכוי. אפשר גם לומר שזה מהלך טבעי לחלוטין כמעט לכל מחזה שקספירי.
 
משום כך, ככל הנראה, וכדרכם של צעירים, החליטו השניים כי הווידיאו בהפקה שלהם יתפוס מקום מרכזי ולא יהיה רק "עיטור", והדרך לכך במחזה הזה סלולה מלכתחילה, אולי גם יותר מבכל מחזה אחר בזכות המונולוגים הרבים של ריצ`ארד החושפים באוזני הקהל את מחשבותיו, רעיונותיו, תככיו ועיוותיו. לפיכך בחרו ליטמן וסהר כי את אלה יגיש סהר, המגלם את ריצ`ארד, באמצעות מצלמת וידיאו קטנה שהוא מדבר אליה בחשאי – כמו שכותבים יומן סתרים – והצילום, בתקריב קיצוני מאוד של פניו, עיניו או שפתיו, יוקרן על מסך גדול בעומק הבמה.
 
התוצאה החשובה ביותר של המהלך הזה היא שאנו צופים בשינויים הקטנים ביותר, בתמורות כמעט בלתי מורגשות בהבעת הפנים של סהר-ריצ`ארד, וזה גם מאפשר להגיע לאחד משיאי ההצגה בתמונה של סיוטי הלילה של רי`צארד ערב נפילתו. זו התמונה שבה נרצחיו רודפים את מצפונו. הסרט, שערוך להפליא, כולל גם "דפים חסויים" ביומנו של ריצ`ארד, שבהם נראים המעשים המחרידים, הרציחות והדם. רק כאשר ריצ`ארד מתעורר מהסיוט, הוא נושא את דבריו במישרין לעבר הקהל ולא אל המצלמה. זאת התמונה שנותנת את המשמעות המלאה והנכונה לשימוש בווידיאו, והופכת אותו למהלך טבעי ונכון.
 
יש בהצגה לא מעט רעיונות בימוי יפים אחרים, הכוללים את השימוש בעיצוב הבמה והתלבושות של טליה אורבך, התאורה של דניה זמר המעוצבת לפרטיה הקטנים ביותר, מוזיקה טובה מאוד של ניצן שחר ואפילו קטעי ריקוד ותנועה שעיצב פיליפ סמית`. לא כל הרעיונות של ליטמן מתחברים זה לזה בטבעיות, מתוך עצמם, ונראים כמהלכים מוחצנים המועמסים על ההצגה בכפייה.   רגעים מסוימים – כמו תמונת הרצח של אחיו של ריצ`ארד – גובר יצר הקריקטורה על תבונת הטקסט. כאילו הבמאי לא סמך על חוש ההומור הדק של שקספיר, על ההברקות הטקסטואליות שלו – שהתרגום הנפלא של מאיר ויזלטיר היטיב להעביר אותם לעברית רעננה, חיה ופיוטית. 
    
 הישגים ונקודות תורפה במשחק
 
במרכז ההצגה עומד באופן טבעי המשחק, וגם כאן יש הישגים לצד נקודות תורפה שנובעות בעיקר מהצורך לצמצם את מספר השחקנים ולהטיל על כתפיהם את מכלול תפקידי המשנה של המחזה. התוצאה היא שלא תמיד הם מגיעים למיצוי התפקיד או המשחק. כך למשל אלעד שרעבי שמגלם חמש דמויות משמעותיות, אבל  רק בתפקידו האחרון, של ריצ`מונד, הוא מצליח לעצב היטב דמות מהותית ושונה. גם אייל רז מצליח לעשות זאת בתפקיד אחד, של סטנלי, אם כי תפיסת הבימוי ביחס לדמות  הזאת, כמעט קריקטורית, נראית לי מוטעית לחלוטין. יובל תלמודי היה טוב כרוצח השכיר טירל.
 
לירון בן שלוש יצרה דמות חזקה בתפקיד אן האלמנה הטרייה המתפתה לחיזוריו של ריצ`ארד, אך היא תיטיב לעשות אם תשלוט יותר בעוצמת הקול, וכך גם קארין מרום המצוינת בתפקיד המלכה אליזבת. שתיהן ייטיבו אם יאמצו לכמה קטעים את השליטה העצמית של רחל שור, המעצבת דמות מרתקת של הדוכסית יורק, אמו של ריצ`רד, ושולטת להפליא ברזי הקול והמשחק שלה. המפגש המחודש עם השחקנית הוותיקה הזאת, שהיא גם מורה למשחק בסטודיו של ניסן נתיב, הוא אחד ההישגים היפים של ההצגה הזאת.
 
כך גם ההזדמנות לפגוש את יעקב זדה דניאל, בוגר הסטודיו של לוינשטיין, שמעצב דמות חכמה מאוד של דוכס בקינגהם, בנויה היטב לפרטיה כדגם לכל אותם יועצי סתרים בני זמננו שמשליטים את רעיונותיהם על המנהיגים שאותם הם אמורים לשרת, ובמהלכי ספין מוכרים אותם להמונים ולתקשורת.
 
ואחרון שהוא גם ראש וראשון לצוות כולו – צבי סהר שיוצר דמות מרתקת באמת של ריצ`ארד. הוא ויתר על צליעה ועל גבנון ועל יד יבשה לטובת הטקסט שאותו אומר בבהירות רבה מאוד למצלמה הקטנה שלו, או בדיאלוגים המושחזים עם בני שיחו. הוא מהפנט בשתי תמונות החיזור – אחר אן ואחר אליזבת – ובחלקה השני של ההצגה הוא מצליח לעצב את אובדן הדרך והשליטה עד הנפילה. בעיקר הוא מצליח לאבחן בין ריצ`ארד הפומבי לבין ריצ`ארד הפרטי, שבינו לבין עצמו.
 
הצגת "ריצ`ארד השלישי" היא אירוע בימתי מעניין לאוהבי שקספיר ולשוחרי הפרינג`, והוא מצטרף בכבוד לרשימה נכבדה של הפקות שקספיר בתיאטרון הישראלי. 

למועדי מופעים >

17/03/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. צבי תעשה לי ילד
דנה , (19/03/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע