סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ביקורת
 
מאת: יוסי שיפמן לוצ'יה משגעת
 

 
 
זמרי סדנת האופרה הפתיעו ב-"החבר פריץ" ועוד יותר מזה בביצוע המרגש ל"לוצ`יה די למרמור"


החברים של פריץ
 
אחד היתרונות של סדנת האופרה הבינלאומית, בשונה מבית האופרה, מצוי ביכולת של המנהלת האמנותית  ג`ואן דורנמן להעלות במסגרתה כל אופרה שעולה על רוחה. בעיות שיווק למיניהן כמו החשש שקהל לא יגיע אינן מעניינה. מה שחשוב לה הוא לתת לזמרים הצעירים הזדמנות להכיר רפרטואר חדש, להתנסות ברפרטואר פחות מוכר ולחוש אותו. אלו, אני מניח, היו חלק מהסיבות לבחירתה של האופרה "החבר פריץ" שהוצגה כאן ביום שני, ה-28 ביולי. האופרה של מסקני שייכת מבחינתה סגנונית לז`אנר ה-"וריזמו" (אופרות "האמת" או "המציאות") שעמהן נמנות יצירות כמו "לה בוהם", "קוולריה רוסטיקנה", "ליצנים" ועוד. על פי רוב  בז`אנר זה העלילה קצרה ודחוסה ומאפשרת התפרצויות, לעתים אלימות, לעתים סנטימנטליות.
 
"החבר פריץ" של פייטרו מסקני, על פי סיפור של ניקולא דספורו, נכתבה בשלהי המאה התשע-עשרה ובמרכזה התערבות בין שני ידידים, פריץ קוֹבּוּס, בעל קרקעות ודויד, רב יהודי. פריץ החבר, נשבע להתמיד ברווקותו וידידו היהודי, מתערב אתו שאם הוא יצליח להשיא אותו במהלך שנה, הוא ייתן לו את כרמו במתנה. מי שהופכת למושא ההתערבות היא סוּזֶל, בתו של אחד מעובדיו של פריץ. היא מגיעה לאחוזה של פריץ עם צרור פרחי בר. דויד, מבחין בנצנוצי אהבה אצל החבר פריץ הרווק המושבע ומתמרן אותו. הוא ממציא סיפור על נישואיה המתקרבים של סוזל, מעורר את ההורמונים המאצ`ואיסטיים של פריץ. דויד מייצר תעלול ועוד תעלול ובסופו של דבר מביא להתאהבותו חסרת הפשרות של פריץ בסוזל. כל מה שנותר הוא לקטוף את השי המובטח, הכרם.   
 
כאמור, זו אינה אופרה פופולרית. יש בה שלוש תמונות ויש בה שני קטעים מוכרים יותר. האחד הוא דואט הדובדבנים במערכה השנייה כשסוזל קוטפת את הפרי המתוק ושרה לעצמה שיר ופריץ נכנס ומצטרף וזהו רגע פריחת אהבתם. קטע נוסף הוא האינטרמצו התזמורתי בפתח התמונה השלישית, שמנוגן עצמאית בקונצרטים סימפוניים.
 
להצלחת ההפקה של "החבר פריץ" אחראים שלושה. הסופרן אלמה מושונוב, בתפקיד סוזל שמתבגרת לנגד עינינו משנה לשנה ומעמיקה את נוכחותה הדרמטית, ומולה הטנור אנחל רוז, בתפקיד טנורי מובהק ועשוי היטב.  לצדם, הבריטון אדם מרגוליס, גם הוא נמנה עם השבים לסדנת האופרה מדי שנה, שהעניק לדמות דויד, הרב היהודי, משמעות והיטיב להוביל את מאזיניו מרגעי שעשוע לעומק סמכותי. לימור אילן בתפקיד בֶּפֶּה, הצועני, הייתה עבורי הפתעה מוצלחת. חלקה איתה את התפקיד, הכנרת סיון זֶליקוֹב, שהייתה אותו צועני, המפליא לנגן בכינורו. זו הופעה נדירה של כנר על הבמה באופרה וסיון עשתה זאת "כמו גדולה".
 
ריצ`רד בארט הכין היטב את הצוות מבחינה מוזיקלית.  לעומת זאת החלטותיה של הבימאית ג`ובנה מָרֶסטָה, תמוהות. נוכחותו של רב יהודי על הבמה, שחררה את חרצובות דמיונה של הבימאית האיטלקייה, שהגיעו לשיא ביטוין הבימתי באינטרמצו שבפתח התמונה השלישית. קטעים תזמורתיים תמיד מאתגרים במאים וההתלבטות היא בדרך כלל בהשארת במה מואפלת כשרק המוזיקה מדברת לבין יצירת סצנה בימתית ללא מלים. האקזוטיקה של מרסטה הביאה אותה לפנטוז מוזר של הדמות הראשית פריץ, בעל האחוזות, מככב בתמונת חתונה יהודית, (חופה, טבעות, ניפוץ כוס.. הכל). למה? ככה! אך יכולנו לשוב ולהתבשם משירתם של מושונוב, רוז, מרגוליס ועמיתיהם.
 
לוצ`יה מרגשת, מלכותית
 
"לוצ`יה די לַמֶרמוּר" של דוניצטי שהועלתה אמש, 29 ביולי, היא כבר סיפור שונה לחלוטין. האופרה של דוניצטי מוכרת לכל, אריית השיגעון היא אומצה אופראית שזמרות הסופרן הדרמטיות מחכות לנעוץ בה את שיניהן והשישייה שקודמת לארייה, היא להיט אהוב ומקובל. סיפור של וולטר סקוט היה לאופרה איטלקית במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. האופרה היא אחת המוצרים המובהקים של ה"בל-קנטו" שקם ונופל על איכות הסופרן, (לוצ`יה) הטנור (אדגרדו, אהובה שדרכו אליה נחסמת),  הבס (ריימונדו, הכומר) והבריטון (אֶשטוֹן, אחי לוצ`יה), היוזם את הריסת הקשרים בין אחותו ומשלם מחיר יקר. 
 
מופע ליל אמש היה שייך ללא כל צל של ספק למארי מוריה, זמרת הסופרן, שהעמידה על במת בית התזמורות ביפו, לוצ`יה מרשימה, מרגשת, מלכותית. אריית השיגעון שהוזכרה, נשמעה כאילו היא נשלפת ממיתרי קולה ללא כל מאמץ, היא דילגה על פני משוכות גבהי הצלילים ויצרה זרימה משגעת בקטעים המלודיים, "בל קנטו" במיטבו.
 
דיניאר ואניה (אדגרדו), היה בן זוג הולם, טנור דרמטי, עשיר בגווניו, אורן גרדוס (ריימונדו) הבס, השלים את חווית הסאונד האופראי ולמעשה שלישייה זו יכלה לעמוד בקלות על במת כל בית אופרה באותם תפקידים. לֶוַונט בַּאקירגי, הבריטון היה החלש במובילים והוא עדיין זקוק ללימודים ולהשלמות, גם בקולו ולא פחות בעבודה הדרמטית.
 
על ההכנה המוזיקלית הופקד פול נדלר שהיטיב להוביל את הערב, לעומת זאת על הבימוי של ג`ושוע מייג`ור, ניתן לומר שהוא ניסה לא להפריע לזמרים במילוי תפקידיהם ולעתים גם זה נדרש. מייג`ור העמיד הפקה יותר מאשר ביים אותה. הצטערתי על כך שהסדנה שידעה לגייס חלילן ל"חליל הקסם" שהועלה ביום א` השבוע, לא הוסיפה גם כאן חלילן לסצנת השיגעון. מעבר לקול ולדרמה ייצר דוניצטי כאן מעמד תחרותי לכאורה בין קול הזמרת לקול החליל. אין לי כל ספק שזה היה עשוי להעלות את רמת העניין והסקרנות. אבל נכון לרגע זה "לוצ`יה" הייתה הערב של סדנת 2008 כולה (למרות שהמופעים טרם הסתיימו). 
 

למועדי מופעים >

30/07/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. דה לה מירמור
קובנוש , כפר סבא (01/08/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע