הוכרזו הזוכים בפרסי יצירה לקומפוזיטורים מטעם ראש הממשלה: דניאל זמיר זכה בקטגוריית הג'אז ובקטגוריית המוזיקה הכללית זכו ילנה סוקולובסקי, פרופ' מנחם צור, גלעד כהן, ד"ר ליאור נבוק וד"ר רון וידברג.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים בתיאטרון ירושלים במסגרת חג המוזיקה ה- 13, במעמד שרת התרבות לימור לבנת ובברכת ראש הממשלה ב-15 בספטמבר ב-19:00.

להלן נימוקי השופטים:

ילנה סוקולובסקי

"ילנה סוקולובסקי ממזגת את עושר התרבות המוזיקלית שבה גדלה עם פתיחות לגווני צליל חדשים ביצירת שפה אישית משלה : לירית, מאוזנת ומאופקת.  חיבוריה מתפרשים על פני תחומים מגוונים : מוזיקה קאמרית, תזמורתית וקולית בהרכבים שונים - חלקם בלתי-שגרתיים, בשליטה מצוינת בטכניקות כתיבה שונות.  יצירותיה רבות-השראה ומקוריות, מאופיינות באקספרסיביות מעודנת ולעתים שזורים בהן הומור דק ומידה של אופטימיות. היא פורצת בטבעיות את התבניות המסורתיות של הרמוניה ומלודיה מבלי להזדקק לשבירת כלים קיצונית. טשטושי הגבולות בין טונאליות וא-טונאליות, מודאליות ואוונגארד - מעוצבים במידה ובטעם רב.

על היצירה TIME AND TIMELESS  לפיקולו ולנבל (2004): "על אף ההרכב האינטימי והמצומצם, שופעת היצירה כושר המצאה וירטואוזי ודמיון אקוסטי עשיר במגוון הלכי-רוח מובחנים בבהירות זה מזה המביעים עומק רגשי רב".

על היצירה "ככה זה !" לתזמורת (2001): "בתוך מסגרת רגועה לכאורה מתפתחת סערה באמצעות מקצבים מרתקים ותזמור עשיר העושה שימוש אקוסטי בכלים באופן בלתי-שגרתי. יצירה מהפנטת ביופיה, המצטיינת במבנה ברור, בתזמור מבריק ובהצללות מקוריות".

גלעד כהן

"המלחין הצעיר גלעד כהן מביא במוזיקה שלו רעננות וחדשנות מכיוונים מקוריים ומפתיעים. הוא מגלה במוזיקה המסורתית המקובלת פנים אחרות ביצירות מלאות השראה ודמיון אקוסטי. בשליטה טכנית  וביכולת כתיבה מצויינת, יוצר כהן תמהיל של שפה אישית בעלת מימד ייחודי הנובע מהיכרותו עם ז'אנרים אחרים של מוזיקה בת-זמננו. המוזיקה שלו מרתקת, תוססת ומושכת את האוזן והלב.

על ה"שלישייה לקלרנית משתובב, צ'לו מתייפח ונבל מהורהר"( 2010): "ביצירה זו הכלים האקוסטיים מתוזמרים בצורה יוצאת דופן ומגוונת בעושר רתמי ומלודי. שימוש באופן הנגינה המסורתי משולב במקביל במצלולים בלתי–שגרתיים בצירופי האנסמבל ובכל כלי בנפרד"

על ה-"חמישייה לגיטרה-בס ורביעיית כלי-קשת"( 2008): דיאלוג מרתק בין ההרכב הקאמרי והסולן - כלי המזוהה עם מוזיקת פופ ורוק. התבנית השכיחה של רביעיית כלי-קשת וסולן עוברת מטמורפוזה. המלחין מאמץ את גיטרת הבס אל חיק משפחת המיתרים והופך אותה לרגעים לכלי מלודי תוך ניצול מלוא הפוטנציאל הטכני שלה. בתוך צורה קלאסית לכאורה  שזורים אלמנטים של ג'אז, הולכת קולות מסורתית, ותזמור של מוטיבים עכשוויים.

ליאור נבוק

"מהמלחינים הצעירים הפוריים ביותר במוזיקה הישראלית. קצרה היריעה מלהכיל את רשימת כל יצירותיו. כתיבתו לירית, אישית מאד, בשפה מוזיקאלית ברורה, שבבסיסה הכרות רחבה עם מסורת המוזיקה המערבית וטכניקות כתיבה של סגנונות מגוונים ותקופות  שונות. בתחום הווקאלי כוללים חיבוריו של נבוק יצירות בעלות היקף רחב לסולנים, למקהלות ולאנסמבלים כליים בהרכבים שונים. מעורבותו הרגשית בולטת בדרך שבה הוא עורך את הטקסטים ליצירותיו והבהירות שבה משולב המלל במוזיקה. באמצעות המוזיקה שלו מצליח נבוק לשלב מלים וצלילים ולאחדם למהות אוניברסאלית בעלת משמעות הרבה מעבר לתוכן הקונקרטי.

על "בת הים הקטנה" – לשחקנית, לשני פסנתרים ולתזמורת קאמרית – על פי ה.כ.אנדרסן.(2006): "היצירה כתובה ברוח תמימה ובתזמור מעודן וצבעוני. על ידי שיתוף אנין של הכלים עם המספרת בטוויית העלילה, בהעצמת הדרמה המתחוללת ובתגובות הרגשיות, יוצר נבוק מעין אופרה זעירה – מופע איכותי וחינוכי מן המדרגה הראשונה, למבוגרים ולילדים גם יחד. המטאפורה המוזיקאלית מאירה באור ציני משהו את מערכות היחסים האנושיות מול תום ואמונה בטוב".

 
ליאור נבוק (מקור: www.liornavok.com)

על האורטוריה  "והרכבות המשיכו להגיע....", לקריינים, לסולנים, למקהלה ולתזמורת (2007): " יצירה מהממת בעוצמתה. בשונה מן היצירות הרבות שניסו במשך השנים לתת ביטוי מוזיקאלי-אמנותי לתקופת השואה, בחר נבוק בגישה ייחודית, אחרי שערך תחקיר מעמיק רב-היקף במסמכים אותנטיים ממקורות שונים.  התחושה שהזוועה שלא הייתה עד אז כמוה נתקלת באטימות ממסדית כמעט מוחלטת מועצמת על ידי הניגוד שמציב המלחין בין המוזיקה הלירית, הנוקבת, הזועקת ומתחננת לישועה - מפי הסולנים והמקהלה - ובין קריינים המבטאים את היובש הבירוקרטי של המסמכים ברוחם ובלשונם.

מנחם צור

"כתיבתו של מנחם צור מביאה קול אחר למוזיקה האמנותית בישראל. המלחין הוותיק כותב בשפה אישית ומלאת דמיון המשלבת בקיאות עם פתיחות מתמדת לחידושים ומצלולים המשלבים את המוזיקה האלקטרונית ביצירתו. האלמנטים האוונגארדיים שזורים באופן טבעי בסביבה טונאלית וא-טונאלית והופכים את יצירותיו העכשוויות למעניינות ונגישות כאחד.  

על הקונצ'רטו לפסנתר בארבע ידיים ולתזמורת כלי-קשת (1997/2006): "מתאפיין בשילוב בין שפה הרמונית בת-זמננו ואלמנטים של מוזיקה אלקטרו-אקוסטית לבין מקצב, ניואנסים ומבנה משפטים הכתובים בסגנון מסורתי. המלחין מנצל את הפוטנציאל הטמון בחומרים מוזיקליים אלה ליצירת נאראטיב אקוסטי מרתק, בבחינת מתן ביטוי מירבי לאופיו המיוחד של כל מוטיב ונושא".    

על "CARTOONS" לקול, למשחק ולאנסמבל כלי (2005-2008): "היצירה מתייחדת בגישה רעננה ומקורית לאנסמבל הכלי ולקול האנושי המתמזג בו כאחד הכלים. המוזיקה מקבלת את מימד הקלילות בתוך מבנה מוקפד ותזמור מלא הפתעות. ההומור ביצירה אינו עומד אף לרגע  בסתירה לאיכות האמנותית הגבוהה, ושזור באנינות בהתפתחות המוזיקלית".

רון ויידברג

"כתיבתו של רון ויידברג מקיפה את כל תחומי המוזיקה מזה שנים רבות. בכתיבתו הווקאלית בולט ויידברג במקוריות של המצאות מלודיות, ובשפה עשירה המתבססת על מטען ידע נרחב ועומק רגשי. בחירת הטקסטים שלו בלתי-שגרתית, ומצביעה על מעורבות חברתית של מלחין ער לסביבתו.  ויידברג מתאים את ההרכב המבצע לתוכן באופן קונקרטי ונטול פאתוס בכל יצירה. ההתאמה ביצירותיו בין המלל למוזיקה יוצרת רגעים של התעלות נפש, וזכרון המהדהד זמן רב לאחר סיום היצירה".

על "לשלום הנצחי" לסולנים, למקהלה ולתזמורת על פי טקסטים מאת ע.קנט, יהודה עמיחי, ס' מיכה, ותפילה מסורתית (2009): "תזמור מרתק של פרוזה – מסה פילוסופית של עמנואל קנט -  משולב בפיוט : שיר של יהודה עמיחי וטקסטים מן המקורות היהודיים, בהבלטת הייחוד של כל פרק על פי אופי המלל.  בכושר המצאה רב-השראה שלובה המוזיקה בטקסטים באופן אינטגרלי ומעצימה את המסר האירוני המצוי בהם.

"התזמורת מכינה את  הבאות ויוצרת מבנה קוהרנטי ומגובש. שיא היצירה לקראת סופה בקונטראסט קיצוני בין תפילה לירית של הסולנית, לוולס - לכאורה שלו – העובר מטאמורפוזה ונעשה מקאברי בהתאמה עם התוכן. הפתיחה והסיום סוגרים מעגל בתבנית מוזיקאלית חוזרת מתוזמרת באופן וירטואוזי ומרהיב. מעבר למלים נוצרת הדרמה מהנגדת קטעי הסולו והטוטי : שירה דיקלומית ורצ'יטטיבים מחד גיסא, שירת מקהלה וקטעים תזמורתיים מאידך גיסא".
 
צוות השופטים בתחום המוזיקה הכללית:  אילן וולקוב, רויטל חכמוב ןמיכל כהן.

דניאל זמיר

"דניאל זמיר הוא קול ייחודי ומקורי בג'אז הישראלי המשלב ביצירותיו מרכיבים  מתוך מקורות המוזיקה היהודית החסידית.  מרכיבים  אלה באים לביטוי  בלחניו,  בנגינתו, ובהברות המילוליות המאפיינות את  שירת הסקאט שלו. ההקשר היהודי חסידי נוכח גם בלהט (passion) שהוא מקרין בביצוע יצירותיו,  להט שהוא חלק בלתי נפרד  מהיצירה עצמה.

"עשייתו העקבית בשלוב ג'אז  עם  מוזיקה יהודית  ויצירות  שכתב דניאל זמיר והקליט , חשפו  את  הג'אז ואת  הליריות של המוזיקה היהודית בפני קהלים שונים ומגוונים והובילו ליצירת ג'אז ישראלי יהודי ייחודי שכבר עתה משפיע על הדור הצעיר של הנגנים". 

צוות השופטים בתחום הג'אז: דן כהן, לאה ליאור, אלונה טוראל