סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן העוגן התרבותי של הדור הבא
 

 
 
שמענו לא פעם אנשי ניהול, אנשי שררה, בעלי סמכויות, מאשרי תקציבים מתבטאים 'האמנות לא חשובה, למי איכפת אם ילמדו או לא?', מטילים ספק בערכי תרבות בחשיבות המוזיקה, בחשיבות הביטוי המופשט, הביטוי האנושי... היום, כשאתה פוקד מוסדות לימוד בעולם, אתה רואה ששערכי החינוך האלה עברו למזרח הרחוק"
שיחה על חינוך לתרבות עם ינעם ליף, נשיא האקדמיה למוזיקה ולמחול י-ם ואבא של דפני


האקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים מציינת השנה את תחילת העשור התשיעי לקיומה. האקדמיה, כמו מוסדות חינוך רבים החלה את דרכה כ"שיגעון" של איש אחד.

הרעיון להקים בירושלים של לפני 80 שנה מוסד להוראת מוזיקה ומחול, נראה לנו כמי שמתבוננים בעיר היום, כאירוע מיוחד במינו, חריג לנוף. אבל השנים הוכיחו שהאקדמיה, שבתחומה פועל גם קונסרבטוריון וגם בית ספר תיכון, היא מוסד חינוכי מפואר שהוציא מבין כתליו מוזיקאים דגולים שממלאים את שורות התזמורות והמקהלות בישראל ובמקומות רבים בעולם.

האקדמיה היתה גם לנושאת דגל בתחומים לא מעטים. רעיונות חינוכיים מירושלים נקלטו בשני העשורים האחרונים בבתי ספר ידועים ומוכרים למוזיקה באירופה. האקדמיה הירושלמית חיברה מנגינה חדשה לדברי הנביא ישעיה "כי מציון תצא תורה".

אהבת המקצוע

מתחילת השנה האקדמית משמש בתפקיד נשיא האקדמיה, פרופ' ינעם ליף. ליף הוא מלחין, חוקר, מורה ובעיקר מי שצמח וגדל במערכת ולא איבד את אהבתו הגדולה לתחום החשוב ביותר שבו עוסקת האקדמיה והוא ההנחלה: הנחלת ידע המוזיקה, הנחלת האהבה לתחום.

במהלך השיחה שקיימנו שבה ועלתה לנגד עיני דמותו של הכנר אייזק שטרן, שאמר פעם שההנאה הגדולה ביותר שלו היא לעבוד אדם צעיר להנחות אותו, לשמוע אותו מנגן ולהתרגש ולומר "זה כל כך יפה!". אייזק שטרן סיים את המשפט בחיוך שהתחיל בפה ונגמר בלב. התחושה הזאת של חיוך מתוך אהבת המקצוע, גם כשנאמרים דברים בוטים צבעה את דבריו של ינעם ליף (הד"ר הנכבד ידוע לכל יותר בכינוי "נמי").

למעשה אקדמיה למוזיקה, היא בית ספר מקצועי לאמנות המוזיקה?

"כלל וכלל לא, האקדמיה היא מרכז אקדמי במובן הרחב של המילה. רכישת מיומנות היא רק תחום אחד. הסביבה האקדמית, הסביבה האינטנסיבית, הרב גונית, היכולת להתמקד בתחום אחד ובמקביל לעסוק ברב-תחומי באינטר-דיסציפלינרי ולהעמיק בשניהם היא המאפיין המרכזי של הלימודים באקדמיה.

"לכל סטודנט יש מקצוע ראשי. הכלי שלו. אצל המוזיקאים אלו הם כלי הנגינה או הקול האנושי, אצל הרקדנים הכלי הוא הגוף. אבל מן הכלי הבודד זורמים מסלולי הלימודים אל תחומי היצירה, הלחנה או כוריאוגרפיה. ההלחנה עצמה יכולה לנוע בדרך דו מסלולית הקומפוזיציה במשמעותה הקלאסית ובמקביל ההלחנה הרב תחומית. תלמידי המחול יכולים להוסיף לגופי הידע שלהם את המוזיקה למחול, המוזיקה לכוריאוגרפיה.


 
אנסמבל רקדני האקדמיה (מקור: אתר האקדמיה למוסיקה ולמחול)


"בתוך זה אני יכול לספר שכבר קבלנו אישור לתכנית לימודים לקראת תאור שני במחול (m.dance). היכולת שלנו לקלוט סטודנטים שבאים בתחום הווקאלי הפופולרי ולהקנות להם כלים אמנותיים, כבר הניבה תוצאות. סטודנטים שהגיעו מן הפופ, הפיקו בפרצי יצירה מדהימים ביצועים מרתקים ל'סקוונצה' של לוצ'אנו בריו (יצירה תובענית מאוד לזמר ללא ליווי, בה המבצע נדרש כמעט לכל סוגי הפקת הקול ובמקביל לשליטה ברמה של זמר אופרה במדרג הגבוה ביותר. י.ש.) או ל-'שירים למלך משוגע' יצירתו של פיטר מקסוול-דיוויס.

"אם נדרשנו לתחום הווקאלי יש פריחה עצומה במחלקה - היא מונה 30 תלמידים והגיל של הסטודנטים יורד בהתמדה. יש בין תלמידי הקול שלמדו כלי, או אנשים שניגנו קודם מוזיקה קאמרית".

מה אם כן הסיבה למעבר לתחום הווקאלי?

"בשבילם זהו אפיק חדש לבטא את עצמם. יתרה מזאת במסגרת הפעילות יש באקדמיה כמובן מקהלה מקצועית, המקהלה הקאמרית של האקדמיה המוכרת לכל הקהל מהופעותיה הרבות בישראל, אבל יש מקהלת סטודנטים שאינם מתמחים במוזיקה ווקאלית ובאים לשיר כי הם אוהבים לשיר. ולמרבה הפלא איש אינו מוותר על נוכחות בחזרות, ההתלהבות היא הדדית שלהם ושל סטנלי ספרבר המנצח. עם הגוף הזה אנחנו מקווים להפיק בפסטיבל ישראל הקרוב את 'תיקון חצות' יצירתו של מרדכי סתר, מלחין השנה".



מקהלת הסטודנטים (מקור: אתר האקדמיה למוסיקה ולמחול)


מעורבות ירושלמית


הזכרת שיתוף פעולה עם הפסטיבל, האקדמיה חיה בתוך ההוויה האמנותית, בתוך הממסד המוזיקלי הירושלמי?

"יש מגוון עצום של פעילויות. ראשית, אחת המסורות היא הקונצרטים הקאמריים שאנחנו מפיקים ובהם משתתפים גם מורים שהם מוזיקאים מקצועיים. בעניין הזה אני מקווה שאני איש בשורה, אנחנו מתקדמים לקראת בניית אולם בתוך קמפוס האקדמיה בגבעת רם, אולם המיועד לכ-500 צופים ובו נוכל לקיים קונצרטים קאמריים, סימפוניים, מופעי מחול וגם אופרות.

"בינתיים אנחנו לא שוקטים על השמרים. מתכוננת הפקה אופראית בשיתוף תיאטרון 'החאן'. בהמשך לפנייה של פרדריק שזלן, המנהל המוזיקלי של תזמורת סימפונית ירושלים, שהוא בעצמו גם מנצח, גם פסנתרן וגם מלחין, התזמורת תנגן יצירות של תלמידי האקדמיה. בפגישה איתו אמר שזלן 'חשוב שהתזמורת תאמץ את הדור הבא. תפקידנו כתזמורת לקרב.'. עבורנו זהו יחס חשוב ותומך, הנובע מהבנה שכולנו באותה סירה".

אתה נשמע מתלהב אבל כשרואים את הנוף של קהל הקונצרטים, קהל שהולך ומזדקן, מקשיש משנה לשנה. האם יש לאמנות הזאת ולתלמידיה עתיד?

"העידן הוא עידן של אי וודאות. כשאמרתי שאנחנו באותה סירה התכוונתי גם לזה. לכולנו יש יעד להרחיב ולהצעיר את הקהל. שמענו לא פעם אנשי ניהול, אנשי שררה, בעלי סמכויות, מאשרי תקציבים מתבטאים 'האמנות לא חשובה, למי איכפת אם ילמדו או לא?', מטילים ספק בערכי תרבות בחשיבות המוזיקה, בחשיבות הביטוי המופשט, הביטוי האנושי.

"כל מי שמתבטא כך שכח שבסיס ההסתכלות שלנו נמצא עוד אצל ההורים ואולי בדורות שלפניהם. נער ונערה יהודים חשוב שיזכו לחינוך טוב כלומר שיהיו אנשי ספר, רהוטים, שינגנו כלי (בדרך כלל חשבו על כלי קשת).
היום, כשאתה פוקד מוסדות לימוד בעולם, אתה רואה ששערכי החינוך האלה עברו למזרח הרחוק. זה מה שאימא סינית, קוריאנית או יפנית רוצה בשביל ילדיה. אנחנו נדרשים להגדרה של מהו אדם משכיל.



האנסמבל למוזיקה עממית (מקור: אתר האקדמיה למוסיקה ולמחול)


"אלו דברים שמטרידים אותנו ואנחנו גם עושים. עם מכון ון ליר אנו מנהלים את 'פורום דוסטרובסקי לחינוך' שמחבר קוד אתי להוראת מוזיקה ומחול במסגרות א-פורמליות. קוד אתי שנחנו מטמיעים בקונסרבטוריונים. שם בין היתר אנחנו מדברים על תנאים הכרחיים לקוים דיאלוג בין קהל לאמנים על מחויבות לאיכות, על פתיחת דלתות האולם לכל ועל ההנגשה, על חינוך ועל חשיפה לאמנויות".

אתה מדבר על רב תרבויות, על סטודנטים שמגיעים מרקעים שונים, איך בכל זאת נבחר המועמד, שכן זהו מוסד אקדמי המעניק תארים?

"כמובן שיש בחינות נבדקת המיומנות של המועמד/ת איך הם מנגנים או רוקדים או לעתים מה הוא כבר כתב. אצל כל אחד גם כאשר הסטודנט מגיע לא מרקע של מגמת מוזיקה, אנחנו בודקים את האישיות את המוטיבציה. מי שיש לו המוטיבציה, ישלים את הידע שחסר לו. במיומנויות הכרחיות אפשר לטפל.

"מה שמאפיין את דור הסטודנטים הוא סקרנות. רואים יותר ויותר סקרנים. הם מחפשים אישור למה שהם כבר יודעים. לוקח זמן עד שהם מרפים וחוזרים. מעין תהליך ספירלי. מן הסגל האקדמי נדרשת יותר פתיחות. בין התחומים שהאקדמיה עוסקת בהם יש הכשרת מורים. הוראת מתודיקה למי שילמדו בעתיד".

ולאור זאת מי הם המורים שאתה מבקש לגייס למוסד?

"אנשים בעלי עומק רחב, יכולת נתינה, יכולת המשגה, בעלי רמה קולגיאלית גבוהה. חשוב מאד לזכור שלא כל הסטודנטים שלומדים יהיו מוזיקאים בעתיד, מסיבות שונות. גם כי לא לכולם יהיה מה לעשות כאן. אבל צריך לחשוב גם על הקהל העתידי, על חובב המוזיקה הפעיל העתידי, על מאזין שיידע לפתוח פרטיטורה ולקרוא ועל מי שהלימודים כאן ישמשו אותו בצורת החשיבה שלהם בכל תחום בו הוא יעסוק".

"לכל ילד זכות ללמוד כלי"

אתה עצמך עברת את המסלול כולו?

"כן סטודנט, קומפוזיטור, מורה, התחלתי ללמד כשהייתי בארצות הברית. כשחזרתי לכאן בשנת 1985 חזרתי ללמד. תהליך החזרה היה כרוך ביכולת להתגבר באופן אי רציונלי על הרציונלי שאמר להישאר. כאן שימשתי בכמה קדנציות כראש חוג, כדיקן.

"אני מצפה ממי שעומד בראש מוסד כזה שיהיה אדם בעל יושרה מקצועית, מי שמוערך בתחום שהוא עוסק בו. מיכל זמורה שעמדה בשעתה בראש האקדמיה הקפיצה את האקדמיה אל הדור החדש. כשאני למדתי כאן היו פחות ממאתיים סטודנטים והיום יש שמונה מאות.

"אם נשוב אל מי שעומד בראש אקדמיה, לא הייתי רוצה להבחין בין ניהול של מלחין לבין ניהול של נגן או מנצח. משניהם נדרשת היכול להביט אל הלא נודע. לנהל תהליכים דינמיים. הדמות היא דמות שמאפשרת הנחייה בתחומי המחקר והעשייה האמנותית".



סדנת האופרה (מקור: אתר האקדמיה למוזיקה ולמחול)


ואם הזכרנו מסלול אתה גדלת בבית שהיתה בו מוזיקה האם זה עבר לדור הבא?


"נכון אימא שלי לימדה פיתוח קול ואבא ניגן בכינור. את רעייתי טניה הכרתי באקדמיה. הילדים פנו כל אחד לתחום אחר כולם מחוברים לאמנות. ודפני כשהיא מדי פעם חוזרת לנגן בחליליות שומעים שהיא שומרת על הידע שרכשה".

מעבר לכל מה שמנית עד כאן ישנו גם ענין גיוס הכספים. תחום שכמורה אפילו בכיר במערכת אינך נדרש לו

"נכון ודווקא מן התורמים המרכזיים שלנו כיום משפחת נזריאן מקליפורניה אפשר ללמוד. בזכותם נבנה בית הספר התיכון שליד האקדמיה. אבל הם במקביל גם מסייעים למצטיינים במוזיקה קאמרית. כלומר תורמים לא רק לבטון אלא לתכנים. אנחנו נסתייע במימון פרטי בטיפול בנושאים יעודיים, כמו חינוך לעבודה בקהילה.

אבל הקשרים אינם רק עם התורמים אלא גם עם מוסדות מקבילים בחו"ל. אנחנו משתפים פעולה עם בתי ספר למוזיקה בווימאר, בברלין, בקרלסרוהה, כולם בגרמניה. האקדמיה חברה מלאה בארגון האקדמיות של הים הבלטי, 16 אקדמיות נוספות. לשם אנחנו מביאים את הנסיון שלנו במחלקה הרב תחומית.

צריך להזכיר כאן שלמיטב ידיעתי האקדמיה למוזיקה בירושלים היא בינתיים היחידה המעניקה תארים אקדמיים במוזיקה ערבית. היה כאן גם סטודנט ירדני שבינתיים בגר והמשיך לתארים גבוהים יותר באירופה. בתוך המסגרת הכוללת של גיוס הכספים ישנם תת תחומים - האולם החדש שכבר דיברנו עליו ושיתופי פעולה עם החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, תואר דוקטור למלחינים ועוד קידום של תואר דוקטור באמנויות הביצוע".



הרכב רב תחומי ייצוגי (מקור: אתר האקדמיה למוסיקה ולמחול)


עוד פן של הקשרים עם חו"ל בא לידי ביטוי בנוכחותם של סטודנטים זרים באקדמיה


"כן ראשית ישנן תכניות של חילופי סטודנטים. במקביל יש תכנים יהודיים באקדמיה שמושכים סטודנטים מחו"ל. יש תלמידים מקוריאה שרוצים ללמוד כאן ויש אפילו סטודנטים מג'וליארד שבאים לכאן. יש מקרים כמו לי חי בן דיין, פרופסור לכינור בן 37 שנולד בארץ ואחר כך חי ועבד בשוויץ, כשהוא חזר ללמד כאן באה איתו כיתה שלמה מלוזאן".

אתה יכול לצייר את דמותו של הבוגר האידיאלי או האופטימלי?

"אין לדעתי דמות כזאת. ואם ישנה היא לא קשורה רק לעולם האקדמי. האידיאלי הוא אדם שמבין שהמתנה שניתנה לו, לא ניתנה לו רק על מנת לקדם את עצמו וזה כולל הכל. זה במישור הפרטי.

אבל אם נחזור לעקרונות יסוד שצריך להתחיל ולחשוב עליהם או לשוב ודון בהם - המדינה חייבת להיות מעורבת בקיומם של חיי תרבות ברמה הגבוהה ביותר. לכל ילד זכות ללמוד כלי. זה לא רק מוזיקה. הנגינה היא חלק מפעולות אנושיות וחינוכיות, חלק מן מאבק באלימות, פיתוח היכולת להאזין איש לדבר רעהו.

הבוגר עוסק בתחום ועוסק בהעברתו לדור הבא מתוך ראייה לא אגוצנטרית. בתחום הזה יש לנו כבר תעודה, האקדמיה זכתה בפרס המועצה להשכלה גבוהה על פעילות מגוונת בקהילה. וככלל הבוגרים היום יוצאים למציאות שהתמיכה במוזיקאים קשה הרבה יותר מאשר בעבר. אני הייתי רוצה לראות אותם כעוגן התרבותי של הדור הבא".

***

בקיץ שעבר (2011) חזר ינעם ליף משהות קצרה בחו"ל. הוא שב לכאן וגילה שהוא אביה של מנהיגה חברתית. הוא הפך באחת מינעם ל"אבא של דפני". המשפחה שמרה על שקט כלפי חוץ כל עוד הדברים במסגרות של מאבק חברתי לגיטימי. רק כעבור שנה ולאחר המעצר האלים של דפני, כתב ינעם ליף מכתב פתוח.
 



01/11/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ברכות, אחד המינויים היותר ראויים.
אבנר שטראוס , (03/11/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע