את העונה החדשה בסדרת הקונצרטים שלה "קלאסיקה במימד אישי" תפתח אסתרית בלצן מחרתיים (יום שלישי) כשהיא תארח על במתה את מרדכי רכטמן שינצח על התזמורת הקאמרית הישראלית בתכנית שכולה מוצרט.

מרדכי רכטמן הוא אושיה מוזיקלית בישראל ובסצנה העולמית בכלל. אינך זקוק ליותר משתיים-שלוש דקות של שיחה כדי לשכוח שאתה משוחח עם אמן שמלאו לו 88 שנים.

"תלמידים שלי כבר יוצאים לפנסיה"

"אני עובד 25 שעות ביום ואני בשמחה אקבל יותר," הוא אומר במהלך השיחה המתנהלת – מצדו לפחות במרץ בלתי נדלה. "איפה תופיע הכתבה?" הוא שואל וכשאני משיב  הוא מספר לי שהוא כמעט ואינו משתמש במחשב למעט חיפושים ב"גוגל" על נושאים ספציפיים "בעיקר ביוגרפיות של חוקרים ושל יוצרים".

רכטמן התקבל לתזמורת הפילהרמונית כשהיה בן עשרים  ושימש בה כנגן הבסון הראשי במשך 45 שנים. חמש שנים קודם, כנער בן 15, התקבל לתזמורת האופרה שפעלה בתל אביב – של ימי המנדט הבריטי – וניגן שם שלוש שנים.

כבר כאיש צעיר החל להורות נגינה ועם השנים היה לאחד המורים המבוקשים ביותר בעולם בתחומו. צעירים לא מעטים הגיעו לישראל כדי ללמוד בהדרכתו והוא עצמו לימד במורה אורח  בבתי הספר החשובים ביותר בבריטניה ובארה"ב וגם שימש במהלך שנים כפרופסור בבלומינגטון אינדיאנה.  שם הוצע לו להישאר. הוא חזר לכאן.

"תלמידים שלי כבר יוצאים לפנסיה, תלמידים שהם לא רק בנים אלא גם נכדים, תלמידים שלי ושל מוזיקאים שאני גידלתי".

"מוצרט הוא פסגה עצמאית"

רכטמן עמד במשך שנים בראש תזמורת כלי נשיפה מתוך נגני התזמורת הקאמרית הישראלית והכיר היטב את התזמורת. כשאנחנו נדרשים לשאלת מצבה של התזמורת הקאמרית כיום ליתר דיוק בימים שהוא מקיים איתה חזרות מרחיב רכטמן את  התשובה ליחס שבין המנצח והתזמורת.

"תזמורת היא  במידה רבה השתקפות של המנצח בעומד בראשה. בימים שניצח על הפילהרמונית הישראלית פול פאריי, התזמורת נשמעה כתזמורת צרפתית מעולה לכל דבר, כאשר  ניצח עליה יוג'ין אורמאנדי, (אחד מחשובי המנצחים בעולם, שעמד בראש תזמורת פילדלפיה המפורסמת, י.ש.) היא נשמעה כמו תזמורת פילדלפיה.

"מה שאני רוצה לומר הוא שאם ניקח תזמורת שרמתה ממוצעת ולמעלה מן הממוצע, האחריות לאיכותה מתחלקת כך שהתזמורת אחראית לשליש מן האיכות והמנצח לשני השלישים. במבט מעמיק יותר המנצח כמובן אחראי על עבודת הצוות של התזמורת, בקטעים הסולניים ביצירות הוא תלוי כמובן באיכות כל אחד ואחד מן הנגנים".

איך זה לנצח על תכנית שכולה מוצרט?
 
"אני אתחיל מסיפור, אחת מרביעיות המיתרים הנודעות והחשובות ביקרה בישראל  וניגנה כאן פעם תכנית שכולה רביעיות של בטהובן, הביצוע היה מעולה. כשנפגשנו לשיחה אחרי קונצרט שאלתי ומה על הרביעיות של מוצרט, השיבו לי הנגנים, עוד לא הגענו לרמה הנדרשת לנגינת מוצרט. מוצרט הוא פסגה עצמאית.
 
"לכאורה זו מוזיקה קלה, נקלטת היטב, כל ילד מנגן סונטות של מוצרט. כשאנחנו מדברים על נגינה של מוצרט צריך לזכור שהמוזיקה שלו אינה סובלת אי דיוקים. אני לא מדבר על פספוס של צליל. המבנה של המוזיקה, הזרימה הטבעית כל כך, הם הבסיס של המוזיקה שלו. גם בתכנית הזאת, שאני מכיר בה כל צליל בעל פה, אני מוצא בעיון בפרטיטורה בכל פעם משהו חדש. חלק גדול מן הסיפורים על מוצרט שהוא שלף מנגינות מן השרוול, הוא אגדה. ידוע  שכאשר הוא חיבר את שש הרביעיות לכלי קשת שהקדיש לידידו המבוגר ממנו המלחין יוזף היידן, הוא למד כל את כל מלחיני תקופתו ועמל קשות על הכתיבה.
 
"במכתב שכתב פעם לאביו הודה שהוא יכול לשלוף יצירה בקלות, אבל הוא משקיע ומחפש, יש למוצרט יושרה פנימית שכל מוזיקאי, חבר תזמורת, פסנתרן או זמר צריכים לגלות. ביום הולדתי השמונים חגגו לי בקונצרט מיוחד בפילהרמונית וניצחתי על סימפוניית לינץ של מוצרט. אחת המחמאות היקרות לי היתה של זובין מהטה שדיבר על הניצוח על המוזיקה, על משהו שהוא מעבר לפרטים הקטנים, אותה יושרה שכוללת דקויות של דינמיקה, של זרימה נכונה של משפטים מוזיקליים. יש משהו מושלם במוזיקה שלו.
 
"אצל בטהובן אתה יכול מדי פעם למצוא יצירה שהיא פחות טובה. הוא גם ידע שיש לו יצירות מאיכות אחרת ושחרר אותן להדפסה כמספרים שוליים בסדר היצירות. אצל מוצרט זה לא קיים. שלמות ודיוק וכשאתה מבצע אתה מביא לכאן רק את עצמך. זה דומה לשחמט (רכטמן הוא שחקן שח מצטיין,  משחק שח בהתכתבות ורשם לעצמו הישג כשהתמודד עם שמואל רשבסקי, אחד מאלופי העולם בשמונה משחקים, הפסיד בשני משחקים, סיים בתיקו בארבעה וניצח את האלוף בשני משחקים), אתה בא עם מה שיש לך, כאן לא חשוב מעמד כלכלי, מוצא, אתה מול היצירה".


                            מרדכי רכטמן (צילום: יואב דותן)

"במישור הטכני רצנו קדימה, אבל חסרים תובנה, שליטה, עומק"
 
במשך השנים לימדת לא רק נגני בסון אלא את כל הנשפנים. איך אתה התחלת?
 
"בשנות הארבעים של המאה שעברה לא היתה דמות מופתית בכלי שלי שיכולתי לשמוע. הדמויות המופתיות היו כנרים גדולים, צ'לנים או פסנתרנים. כשהכנר נתן מילשטיין ניגן באך זה היה ביצוע מופתי והיו אחרים.
 
"ב-1950 זכיתי במלגת לימודים בארה"ב ובקשתי ללמוד בהדרכתו של סול שנבך, אז נגן הבסון הראשי של תזמורת פילדלפיה. בשיעור הראשון הוא בקש ממני לנגן קטע מסוים ובסיומו אמר: 'אין לי מה לומר לך אתה עושה אינטואיטיבית את הדברים הנכונים'. כמובן שהוא לימד אותי והרבה מאוד על הכלי ועל היכולות ונשארנו חברים במשך שנים רבות.
 
"אם אנחנו חוזרים למוצרט אז בהמשך לאחריות של המנצח אני יכול לומר את זה על כל נגן. הרי כל ילד מנגן סונטות לפסנתר של מוצרט אבל תשמע את ברנבוים".

אנחנו משוחחים כבר זמן וכל השמות שעולים הם שמות מן העבר קרה משהו לדור הנוכחי שאנחנו לא מתייחסים אליו?
 
"כן בהחלט קרה. כשצ'ייקובסקי כתב את הקונצ'רטו הנודע שלו לכינור, לא היו הרבה כנרים שהיו מסוגלים לנגן את היצירה. היום כל סטודנט בשנה הראשונה באקדמיה מנגן את הקונצ'רטו.  אבל איך!!  במישור הטכני, בשליטה בכלי רצנו קדימה. מה קורה מעבר לשליטה, התובנה, האישיות, העומק. אלה חסרים ולכן אין שמות גדולים. חוויה של גדוּלה חשתי כששמעתי את הפסנתרן הסיני לאנג-לאנג מנגן את הקונצ'רטו השלישי של בטהובן. הוא לא מנגן הוא עושה מוזיקה וזהו ההבדל".

"תזמורות לא יכולות להחזיק נגני כלי נשיפה במשרה קבועה"

לצד הנגינה וההוראה מרדכי רכטמן ידוע בזכות העיבודים הרבים שהוא עורך ליצירות גדולות להרכבים שונים. "זה התחיל עם החמישייה הישראלית לכלי נשיפה שהייתי חבר בה במשך שנים (לצדו של רכטמן, נגן הבסון היו חברים באותה חמישייה החלילן אורי שוהם, האבובן אליהו טורנר, הקלרניתן ריצ'רד לסר והקרנן מאיר רימון, כולם נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית. י.ש. ).

"אין הרבה יצירות טובות להרכב הזה, יצירה אחת של בטהובן, יצירה אחת של מוצרט, יצירה של דבוז'ק והיצירות האחרות של מלחינים כמו דנצי, רייכה. זו לא אותה רמה. התחלתי לעבד יצירות של באך לעוגב, שהוא למעשה כלי נשיפה גדול. מכאן ואילך העיבודים החלו לתפוס מקום מרכזי בעשייה".

בשנים האחרונות אתה מעבד קונצ'רטות לכלים שונים לתזמורת קטנות יותר
 
"הסיבה העיקרית היא הצורך שנוצר עם השנים. המצב הכלכלי נותן את אותותיו בתזמורות בכל העולם. נתחיל כאן מהתזמורת הקאמרית שבממדיה הרגילים לא יכולה להחזיק במשרה קבועה נגנים בכל כלי הנשיפה ואז מצטרפים נגנים לצורך ביצוע יצירה אחת או שתיים. כלכלית להוסיף נגן זו בהחלט הוצאה כבדה.
 
"בר שלי המנגן בתזמורת בית אופרה מכובד בגרמניה, סיפר לי שגם שם  קיצצו בתקציב והתזמורת נאלצה להיפרד מחלק מהנשפנים. תזמורות גדולות נסגרות מחוסר תקציב ונוצר מצב חדש שיש סולנים מעולים שאין להם עם מי לנגן.
 
אז אני מעבד למשל את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון או של בּרוך לתזמורת שבה קבוצת קטנה של נשפנים חמשה או שבעה, כמו התזמורת הקאמרית הקיבוצית. בעוד כחדשיים ינגן הצ'לן גארי הופמן את הקונצ'רטו  של דבוז'ק שנכתב לתזמורת סימפונית גדולה, עם הרכב תזמורתי מצומצם. התמורה הגדולה שלי היא כמובן שהמאזינים  שומעים באמצעות העיבוד את היצירה כולה, כשמבחינתם דבר אינו חסר.
 
"היצירות שאותן אני מעבד הן הקונצ'רטות לצ'לו של דבוז'ק שהזכרתי, של שומן ואת 'וריאציות רוקוקו' של צ'ייקובסקי; קונצ'רטות לפסנתר של גריג, שומן וצ'ייקובסקי וקונצ'רטות לכינור של ברהמס, מנדלסון, ברוך וצ'ייקובסקי".

הגנים של הסבתא
 
יש מלחינים שלא תיגע בהם?
 
"לא אגע במוצרט שלא צריך לגעת בו כי ממילא הוא כתב לתזמורות קטנות יותר. לא אגע בקונצ'רטות של בטהובן וגם לא בסימפוניות של מאהלר. אבל אל דאגה עבודה לא חסרה לי. חזרתי לאחרונה גם לנגן בבבסון".
 
לקראת הופעות?
 
"לא. אני עובד על ספר שיתעד את שיטת ההוראה שלי, אני עובד על הספר עם אחד מתלמידי, מוזיקאי מקנדה שמצטיין בכתיבה ולצורך ההדגמות אני מנגן".
 
יש לך סוד לשימור הנעורים הנצחיים שלך, דיאטה? ספורט?

"לא, אני לא עוסק בספורט. אשתי שוחה כמעט כל יום ומתעייפת מהר ממני, אני לא מקפיד על דיאטה והמשקל שלי זז קצת למעלה וקצת למטה. אני נוהג לייחס את הכושר לגנים של סבתא שלי שעד יומה האחרון, היא הלכה לעולמה כשהיתה בת 84, נהגה לעלות ולרדת במדרגות לדירתה".      

להפוך את הסוף להתחלה

אסתרית בלצן מספרת על הסיבות שבגללן בחרה ברכטמן להוביל את התזמורת בסדרה הקרובה.  "רכטמן שייך לזן נדיר של מוזיקאים שלמדו מגדולי המנצחים בהם טוסקניני, ברבירולי, מינש את ההבנה העמוקה של המשפט המוצרטי, של הסגנון המוצרטי. לי אישית זו זכות גדולה ללמוד איתו את רזי השפה.

"רכטמן הוא בר סמכא עולמי בתחום כלי הנשיפה. מוצרט הוא מלחין יחיד שממש הבין לעומק את איכויות הכלים האלה בקונצ'רטות שחיבר לאבוב, לחליל, לבסון, לקרן ולקלרנית חשים את עומק הבנתו וכך גם בקטעים לכלי נשיפה שהם חלקים  בקונצ'רטות לפסנתר למשל מס' 22 ומס' 27 שאותו אנגן בסדרה.

צילום: דניאל בר-און  

"סיבה שלישית היא מתן הזדמנות. מבחינתי זו הפעם הראשונה שמוביל את הסדרה – מרתון של 11 קונצרטים- מוזיקאי בן 88.  בשנה שעברה רכטמן היה חולה מאוד לאחר ניתוח שלא הצליח. כולם חשבו שזה היה סוף הדרך. בדרך נס זכה בחיים בחזרה.  נראה לי שזו הזדמנות לסכם ולחגוג במשהו את פועלו על הבמה, כמנצח, כפרשן וכמעבד לכלי נשיפה, ובכך להפוך בזכות הצליל והמילה - את הסוף להתחלה...".

רכטמן עצמו מתייחס לגילוי בעקבות המחלה שלו. "אתה יודע, עברתי ניתוח ובעקבותיו התבקשתי לבצע בדיקה שבמהלכה כמעט הייתי כבר בעולם אחר. החלמתי לאחר שהייתי מחובר לאינפוזיה במשך 40 יום. חזרתי עם מנת מרץ עודפת. כמי שהיה בדרכו לעולם הבא, אני יכול לומר דבר אחד. כאן, הגהינום שעל פני האדמה הוא הוא גן העדן האמיתי!"
    


קונצרט ראשון יתקיים ביום שלישי, 28 באוקטובר 2014 ב-20:00 במרכז רפפורט בחיפה, קונצרט נוסך בחיפה יתקיים ב-8 בנובמבר ב-10:00 במרכז רפפורט. כן יתקיימו קונצרטים בתאריכים 31 באוקטובר, 4-2 בנובמבר (5 קונצרטים), 14 בנובמבר (2 קונצרטים) במוזיאון תל אביב  לאמנות. ב-9 בנובמבר ב-20:00 יתקיים קונצרט בתיאטרון ירושלים. לפרטים נוספים בטל': 03-6420847  ובאתר הקתדרה.