האופרה הישראלית מעלה בשנת ה-30 החגיגית שלה בכורה עולמית ל"טורפים"-שתי הפקות ישראליות חדשות מקוריות על במה אחת: "האדונית והרוכל" מאת חיים פרמונט על פי סיפורו של ש"י עגנון  וליברית מאת צרויה להב ו"שיץ" מאת יוני רכטר על פי מחזהו של חנוך לוין בעריכת מולי מלצר.

האופרות יבוצעו על ידי סולני האופרה הישראלית בבימויו של עידו ריקלין ובניצוחו של איתן שמייסר.

סולני ה"אדונית והרוכל" הם: עידית זמיר בתפקיד האדונית וגיאמנהיים בתפקיד הרוכל. סולני "שיץ" הם: נח בריגר בתפקיד פפכץ, אירה ברטמן בתפקיד צשה, יעל לויטה בתפקיד שפרכצי ועודד רייך בתפקיד צ'רכס.

מעצב תפאורת ההפקה הוא אלכסנדר ליסיאנסקי, מעצב תלבושות ההפקה הוא אורן דר, ומעצב תאורת ההפקה אבי יונה בואנו (במבי).

האופרה הישראלית מקדישה את הבכורה העולמית של שתי האופרות החדשות לזכרו של גארי ברתיני ז"ל, שהלך לעולמו לפני 10 שנים, והקדיש זמן, מרץ ועשייה רבים לקידום היצירה המוזיקלית הישראלית בכלל והאופראית בפרט. ברתיני היה המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית, ניצח על הבכורות העולמיות של "יוסף" ושל "אלפא ואומגה" והיה מעורב בעבודה על "מסע אל תום האלף" עד לפטירתו.

לדברי חנה מוניץ מנכ"ל האופרה הישראלית: "אין דבר מרגש יותר מלהיות חלק מלידתה של יצירה חדשה ישראלית ומקורית בשפה העברית. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשתי יצירות ספרותיות אדירות של סופר ומחזאי שהם נכסי צאן וברזל בספרות העברית, זו גאווה גדולה לאופרה הישראלית ולתרבות בישראל".

 
שיץ (צילום: יוסי צבקר)






חיים פרמונט על "האדונית והרוכל"  

הסיפור הקצר מאת ש"י עגנון מכיל רבדים רבים העוסקים בהתבוללות, ביחסי אהבה ואינטימיות שבין גבר לאישה, בפסיכולוגיה ובמאגיה. הוא נחשב ליצירת מופת, בין היתר בגלל המבנה הייחודי שלו.

הסיפור ראה אור לראשונה בשנת  (1943) בקובץ "בסער" שבעריכת יעקב פיכמן בהוצאת אגודת הסופרים העברים. הוא כלול בספר "סמוך ונראה"בהמדורת "כל כתבי" שי" עגנון,  שיצא לאור בהוצאת שוקן בשנת 1950.

יש הרואים במערכת היחסים בסיפור אנלוגיה למערכת היחסים בין היהודים והגויים בגולה. עגנון טען שהמערכת בין יהודי הגולה לבין הגויים זהה לזו שבסיפור. היהודים תלויים בטוב הלב השקרי של הגויים, הם הולכים אחריהם ועוזרים להם בתמורה למקום לינה ולאוכל, מבלי לראות את פניהם האמיתיות.

זהו סיפור על יהודי (יוסף) שהגיע לבית בשדה יער, והציע לאדונית הבית (הלני) את סחורתו. לאחר שקנתה ממנו סכין הלך לדרכו ואז חזר כיוון שאיבד את דרכו. הוא הפציר בה שתניח לו להישאר בביתה באותו לילה. למחרת, כשעמד לעזוב הציעה לו האדונית שיתקן את גג ביתה. מאז נשאר בביתה. האדונית טיפלה בו ודאגה לכל מחסורו, והוא התחבר לאנשי המקום. היה אוכל ושותה בביתה, אולם מעולם לא ראה אותה אוכלת ושותה.

כשהחל לחקור אותה בנושא, התחמקה מתשובה. הוא גילה כי היו לה בעלים רבים. לאחר ששאלה אותו האדונית אם הוא מאמין באלוהים, הציעה לו שיתפלל כדי שלא יהיה סופו כסופם של בעליה. לילה אחד, לאחר שהלך לישון, עלה בדעתו לקרוא "קריאת שמע". מאחר שבחדר היה פסל נוצרי, יצא לקרוא את "שמע" בחוץ.

כשחזר ראה שכלי מיטתו מלאים חורים, והילני מושלכת פצועה על הקרקע וסכין בידה. הוא השכיב את הילני על המיטה וכשהרכין ראשו כדי לשמוע את דבריה, נעצה את שיניה בגרונו, אולם דחפה אותו ממנה בקוראה שדמו לא דם אלא מי קרח. למרות שניסתה לרצוח אותו, הרוכל טיפל באדונית. ניסיונותיו להאכיל אותה כשלו, משום שהייתה רגילה לאכול רק את בשר בעליה. ביום החמישי לפציעתה מתה. הרוכל נטל את סחורתו והמשיך בנדודיו.

חיים פרמונט, מלחין "האדונית והרוכל": "רבות נכתב על סיפור קצר זה של עגנון. השפע האין סופי של המשמעויות, הסמלים, הדימויים וההקשרים – יחד עם ה"גותיקה" של היצרים האפלים, האכזריות, המיניות, האלימות, הדתיות (היהודית והנוצרית) עושים את הסיפור ליצירה מרתקת, מזעזעת בעצמתה ובמתח הקיים בה – ובאפשריות הדרמטיות – בימתיות שלכאורה טמונות בה.

בשעה שחזיתי באופרה של בלה ברטוק "טירתו של כחול הזקן" באופרה הישראלית, נזכרתי ביצירתו של עגנון – ש"טירתו של כחול הזקן" מהווה מן היפוך עלילתי שלה: באופרה של ברטוק יהודית באה לביתו של כחול הזקן, אשר רצחנותו מביאה עליו את מותו שלו. בסיפור של עגנון יוסף, הרוכל היהודי הוא זה שנקלע אל ביתה של הלני – האדונית – ואשר רצחנותה מביאה עליה את מותה שלה. לשמחתי, ניאותה האופרה הישראלית להפיק את "האדונית והרוכל" – הכתובה לשני זמרים בלבד, ולתזמורת. לאתגר העצום של עיבוד יצירתו של עגנון לליברית אופראית יש לא מעט מעזות המצח להתיימר לתת ביטוי ליצירת הענק של ש"י עגנון – אלא שזהו טבעם של היוצרים...ועם הקהל ההבנה והסליחה".





מימין: ש"י עגנון וחנוך לוין (צילום: פסי גירש)



יוני רכטר על "שיץ"

המחזה "שיץ" מאת חנוך לויןנכתב ב-1974 ועלה לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1975- שנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים בבימויו של לוין.

ב"שיץ" מככבת משפחת שיץ כעין מראה לחברה בישראל: פפכץ וצשה שיץ חולמים במשך שנים על היום בו שפרכצי בתם תמצא כבר חתן. צ'רכס, שהיה קצין בצבא, מופיע כנסיך חלומות, ובוחר בשפרכצי להיות לו לאישה. שפרכצי רוצה טבעת וילד, צ'רכס רוצה כסף, הרבה כסף, ובין החלומות של שניהם לבין המציאות מפריד רק דבר אחד –‏ פפכץ, האבא. "עניין עדין כמו אי-היותו של אב צריך לדעת לסדר בזהירות", אומר צ'רכס לשפרכצי. הזוג הצעיר רוקם את התכנית ומנסה להוציאה לפועל, ואפילו מצליח לרתום את צשה, האמא, לחלום החיים החדשים. אלא שלגורל יש תכניות קצת אחרות.

לדברי יוני רכטר, מלחין "שיץ": "לפני זמן מה פנו אליי מהאופרה הישראלית בבקשה להלחין אופרה. מיותר לציין שמאוד שמחתי על הפנייה, מבחינתי התמודדות עם צורה מוזיקלית זו היא אתגר משמעותי ביותר. שני תנאים הציבה האופרה, הראשון שהטקסט יהיה של כותב ישראלי והשני שאורך האופרה יהיה כשעה.

"חיפשתי זמן רב טקסט שגם יהיה לו את הסיפור המתאים וגם שיהיה עם פוטנציאל לביטוי מוזיקלי. במחזהו של חנוך לוין "שיץ" (1974) מצאתי את מה שחיפשתי. המחזה במקורו מוגדר כמחזה מוזיקלי ויש בו גם דרמה ןגם כמה מאפיינים בולטים בחברה הישראלית במשך שנים רבות  כמו: מאבק הדורות, מאבק המינים וגם האזרח מול המדינה ונושא המוות והזיכרון. מולי מלצר שערך עם חנוך לוין את ספריו האחרונים עבד איתי על התאמת המחזה לליברית". 




שיץ (צילום: יוסי צבקר)





עידו ריקלין על בימוי "טורפים"
 
 "שתי היצירות מתארות חברות שהן, לכאורה, שונות לחלוטין: 100 שנה מפרידות בין היער האירופי המושלג של 'האדונית והרוכל' לבין ישראל של 'שיץ', שכולה 'עבודות עפר'. אבל כשמחברים ביניהן, נוצר סיפור של עם מסוים שהיה עד תקופה מסוימת עם נטרף ועם נרדף, התגלגל לפינה קטנה של העולם, ובניסיון להמציא את עצמו מחדש, הפך לדעתי לעם רודף וטורף. ביצירה הראשונה היהודי הוא נודד, רוכל, קורבן של האדונית. ביצירה השנייה הוא הופך לאדון הארץ.

"שתי יצירות הספרות, שמהן צמחו שתי האופרות, הן מז׳אנרים שונים. יש פה פרוזה קצרה, חסכונית, שהדיאלוג בה הורחב לדרמה, לעומת דרמה באורך מלא, שצומצמה לכדי ליברית. גם מבחינה מוזיקלית יש פה הבדלים גדולים. החיבור לערב אחד מחייב שפה בימתית, שתיצור הקשרים ויזואליים, משחקיים ותנועתיים, ותבהיר לקהל, שמדובר בשני קטבים של עולם אחד. הרעב הנורא של האדונית, שאין להשביעו, הוא גם הרעב הנורא של בני משפחת שיץ - לכסף, למזון, לכוח. הם טורפים, מפני שהם מאמינים שאם לא יטרפו - ייטרפו.?

"הבמה של האופרה יוצרת עולם משתנה ומתפתח. בהתחלה זה היער שהרוכל הולך בו לאיבוד, יער של צלבים וגרדומים, עולם שיש בו איכויות פנטסטיות, אולי גותיות, אבל הוא עולם אכזרי של טורף ונטרף, קורבן ומקרבן. כשהעולם הזה נחרב, באים השורדים לעולם חדש, שהפנטסטי והמיתולוגי הופשטו ממנו. אבל במקום ליצור עולם חדש, נוצר הדהוד של העולם הקודם. ושוב הבריון, בעל הכוח, הוא גם בעל היכולת והסמכות".

 
האדונית והרוכל (צילום: יובי צבקר)





"טורפים" תעלה בתאריכים 10-3 ביולי 2015 בבית האופרה הישראלית –המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מופע לקראת בכורה יתקיים בשבת, 27 ביוני 2015 בשעה 11:00. שעה לפני כל מופע תתקיים הרצאה מקדימה. מחירים: 175, 237, 304, 378, 428 ש''ח. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים בקופת האופרה הישראלית בטלפון – 03-6927777 .

עננון עד לוין - רכישת כרטיסים