התזמורת הסימפונית רמת גן תבצע בקונצרט הקרוב את הפתיחה מתוך האופרה "הכלה המכורה" מאת בדז'יך סמטנה וכן את הקונצ'רטו לצ'לו מס' 2 אופ.126 מאת שוסטקוביץ' והסימפוניה מס' 7 אופ.92 מאת בטהובן. 

על הקונצרט ינצח ד"ר אלכס וסרמן, והסולן ביצירה מאת שוסטקוביץ' הוא הצ'לן פרופ' צבי פלסר.

בדז'יך סמטנה (1884-1824)

סמטנה הוא מגדולי מלחיני צ'כיה. בילדותו למד עם אביו נגינה בכינור וכבר בהיותו בן חמש החל לנגן ברביעיית כלי קשת ולהשתתף כפסנתרן בקונצרטים ובגיל שמונה הלחין מספר יצירות זעירות. בשנת 1848 הקים בסיועו של פרנץ ליסט בית ספר למוזיקה בפראג. מאוחר יותר עבר להתגורר בעיר גטבורג שבשוודיה שם שימש כמנצח  במשך חמש שנים, שאחריה שב לפראג, שם כיהן כמנהל בית הספר למוזיקה, ניצח על מקהלות, הלחין אופרות ועבד כמבקר מוזיקלי. המוזיקה שכתב מצטיינת בניסיון לשלב מנגינות עממיות בעלות אופי לאומי ומשפעות מהפולקלור הבוהמי. במוזיקה שיצר הביע את הלהט הלאומי ששלהב אותו, ואת ההערכה שחש לנעימות העממיות מבית מדרשו של ליסט.

הכלה המכורה 

המפורסמת באופרות שהלחין סמטנה, שנכתבה בשנים 1863 - 1866. זוהי אופרה בשלוש מערכות אך במקורה חולקה לשתי מערכות וזכתה להצלחה בינלאומית גדולה. מדובר בסיפור אהבה, אשר בו הורי הגיבורה - מאז'נקה רוצים למכור אותה לבחור בשם ואשק אשר בא ממשפחה עשירה. מאז'נקה המאוהבת ביאנק לא רוצה להינשא לואשק. ואשק מכריז על כך שהוא עומד להתחתן עם מאז'נקה למרות שהוא לא פגש בה כלל, אך הוא פוגש את אזמרלדה ומתאהב בה. אביו של יאנק מגיע ומכריז שהוא בנו, וכך מבינה מאזנקה שיאנק עשיר, ובסופו של דבר הוריהם מאשרים את נישואיהם.   



ד"ר אלכס וסרמן (יח"צ)

 דמיטרי שוסטקוביץ (1906-1975)

בילדותו הפגין כישרון רב הן כפסנתרן והן כמלחין. את לימודי הפסנתר החל בגיל תשע ובגיל 13 הורשה להיכנס לקונסרבטוריון של פטרוגרד, אז בניהולו של אלכסנדר גלאזונוב. כפרויקט סיום כתב את הסימפוניה הראשונה שלו, שבוצעה לראשונה ב-1926. ב-1927 כתב את הסימפוניה השנייה והחל לעבוד על האופרה הקומית הראשונה שלו " החוטם".  

קונצ'רטו לצ'לו מס' 2, אופ. 126

נכתב על ידי דמיטרי שוסטקוביץ בשנת 1966. הקונצ'רטו השני לצ'לו מסמן את תחילת סגנון התקופה המאוחרת של שוסטקוביץ. הקונצ'רטו בנוי משלושה פרקים : לארגו- הפרק הראשון מתחיל במצב רוח קודר ומופנם, נקטע על ידי קדנצה לפני חזרת נושא הפתיחה. התנועה אז מסלימה עם שורה של קריאות ביניים המנוגנות על ידי הקסילופון. הצלילים האגרסיביים של הקסילופון מלווים בחליל בעל צבע כהה כשברקע מתנגן הצ'לו. הצ'לו מוביל את התזמורת לשיא אגרסיבי. ברגע השיא מנוגן  "בום"  חד ופתאומי של התוף, אשר ממשיך לפעום שוב ושוב במשך זמן קצר אחרי. הפרק מסתיים בפיאנו.

אלגרטו - הפרק השני מבוסס על נושא מתוך שיר עם  מהעיר אודסה, Bubliki, kupitye bubliki (קנה ממני לחמניות). אלגרטו - הפינאלה מתחיל עם תרועות קרן היער, המופסקת בנקישות פתאומיות של הטמבורין והצ'לו.  פרק האלגרטו עובר דרך קטעים ליריים, מצעד ומחול. התנועה נבנית בעוצמה, ועולה תוך חילופי התפרצויות הצ'לו שכנגדה מנגן תוף הסנר, בסופו של דבר חוזרת וריאציה גרוטסקית על "נושא אודסה".



פרופ' צבי פלסר (צילום: ליסה מארי מאצוקו)

צבי פלסר

זוכה התחרות הבינלאומית הארבעים-ואחת במרכז קנדי בוושינגטון, הופיע כסולן בצפון-אמריקה, אירופה וישראל וזכה לשבחי הקהל והביקורת. פלסר הופיע לראשונה בגיל 17 בארה"ב, לצדם של אייזק שטרן ופנחס צוקרמן על בימת אולם הקרנגי הול בניו יורק ולאותו אולם שב כעבור שלוש שנים כסולן עם תזמורת בית הספר ג'וליארד בניצוחו של זובין מהטה. מאז הופיע פלסר כסולן עם תזמורות נודעות, בהן הפילהרמונית הישראלית, הקאמרית הישראלית, הפילהרמונית של באפלו, הסימפונית הלאומית של ארה"ב, הקאמרית של מינסק ועוד. 

פלסר מרבה בנגינת רסיטלים במרכזי המוזיקה החשובים בעולם, ונוטל חלק בפסטיבלים נודעים כמרלבורו, שלזוויג-הולשטיין, סרבנטינו במקסיקו, לפלנד בשוודיה ומונפלייה בצרפת והוא מרבה גם בביצוע מוזיקה קאמרית ברחבי העולם, ובין היתר נמנה עם מייסדי רביעיית "הוברמן". הוא זכה בפרס פרנסואה שפירא ובמלגות קרן התרבות אמריקה ישראל, בוגר בית-הספר ג'וליארד כתלמידה של זארה נלסובה ומוריו החשובים היו צבי הראל בישראל ודיוויד סויר בארה"ב.
צבי פלסר מנגן על צ`לו גואדניני המושאל מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל.

לודוויג ואן בטהובן ( 1770-1827)

מגדולי המלחינים, נולד בגרמניה וכבר בגיל חמש החל ללמוד נגינה עם אביו, בגיל 11 עבר ללמוד פסנתר אצל כריסטיאן גוטלוב ובגיל 14 כבר התפרנס כנגן בתזמורת והחל להלחין יצירות משלו. בטהובן שב לווינה ב-1792, הוא פנה אל היידן כדי לקבל ממנו שיעורי הלחנה, אך התברר שהניגוד באופיים של השניים גדול מדי, ובטהובן הפיק תועלת רבה יותר מלימודיו אצל יוהן אלברכטסברגר. ב-1795 התקיימה הופעתו הראשונה של בטהובן בווינה, בה ניגן את הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר בסי במול מג'ור.  בעשור האחרון של המאה ה-18 כתב בטהובן גם סונטות לפסנתר, לצ'לו ולכינור. כמו כן, כתב באותה תקופה את הסימפוניות מס' 8-2, הקונצ'רטי לפסנתר מס' 4 ו-5, הקונצ'רטו לכינור, האופרה פידליו, שלוש רביעיות המיתרים "רזומובסקי" ושפע של סונטות לפסנתר ויצירות אחרות.

הסימפוניה השביעית בלה מז'ור אופוס 92

נכתבה בין השנים 1811 - 1812.  היצירה בוצעה לראשונה בווינה ב-8 בדצמבר 1813, ומחולקת לארבעה פרקים: פוקו סוסטנוטו – ויואצ'ה  - הפרק הראשון של היצירה, הנפתח במבוא ארוך בקצב איטי ומתמשך (פוקו סוסטנוטו) (כמו בסימפוניה הראשונה, השנייה והרביעית, בנוי בצורת סונאטה מהמבוא עובר הפרק למפעם מהיר (ויוואצ'ה) בעל אופי ריקודי (מקצב מנוקד) ושינויי דינמיקה פתאומיים ומודולציות מפתיעות. הפרק מסתיים בקודה ארוכה, המכילה קטע מפורסם בן עשרים תיבות, שכל-כולו מוטיב של שתי תיבות החוזר עשר פעמים על רקע נקודת עוגב של הצליל מי ארבע אוקטבות נמוך יותר.

אלגרטו - בסולם לה מינור, "איטי" (אף על פי שפירוש המילה "אלגרטו" הוא "מהר במידה"), אך זאת בהשוואה לפרקים האחרים בסימפוניה. הפרק השני בוצע כהדרן בהופעת הבכורה, והפך במשך השנים לחלק האהוב והפופולארי ביצירה. האוסטינטו הנשמע כמארש אבל חוזר על מוטיב  של רבע, שתי שמיניות ושני רבעים ונשמע שוב ושוב.

פרסטו - הוא הסקרצו והטריו (צורה מוזיקלית) . בפרק זה, הטריו מנוגן פעמיים ולא פעם אחת. זהו פיתוח של הצורה הטרנארית, דבר האופייני ליצירותיו של בטהובן בתקופה הזו ומופיע  גם  בסימפוניה הרביעית וברביעיית המיתרים מספר 8. אלגרו קון בריו -  כתוב בצורת סונאטה. בקודה מופיעה הוראת דינמיקה נדירה אצל בטהובן. דונלד טובי, בספרו "מחקרים בניתוח מוזיקלי", מציין את "השצף-קצף הבכנאלי" של פרק זה וכותבים רבים אחרים ציינו את האנרגיה הריקודית המסתחררת שלו - הנושא הראשי מזכיר במשהו את העיבוד של בטהובן לשיר העם האירי.  

 הקונצרט יתקיים ב-17 בינואר 2017 בשעה 20:30 בתיאטרון היהלום ברמת גן. לפרטים נוספים כרטיסים / מנויים : 03-6135474 שלוחה 2   r.g.newmusiccenter@gmail.com