הקרשנדו הגדול

הקונצרט השלישי בעונת הקונצרטים 2017-18  של התזמורת הסימפונית רמת גן, בניצוחו של ד"ר אלכס וסרמן יכלול את "הבולרו" של ראוול.

כמו כן תבצע התזמורת במסגרת הקונצרט יצירות מאת היידן, סן סאנס וסטרווינסקי. לצד התזמורת יופיעו גם הסולניות עפרה האן (צ'לו) ודוראל גולן (פסנתר), ומקהלת שחר בניצוחה של גילה בריל.                      

תכנית הקונצרט: ראוול - "בולרו", היידן  - קונצ'רטו לצ'לו ברה מז'ור אופ. 101, סולנית - עופרה האן, סן סאנס  - קונצ'רטו לפסנתר מס. 4 אופ. 44, סולנית - דוראל גולן, סטרווינסקי - סימפוניית תהילים.  

דוראל גולן, פסנתר 

סיימה בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון והשני בבית הספר למוזיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב בכיתתו של פרופ' אריה ורדי. מאז 1992 זכתה בקביעות במלגות של קרן התרבות אמריקה ישראל וכן זכתה בפרסים ראשונים בתחרויות לאומיות ובינלאומיות רבות, ביניהן ברמן, מרסלה, האמן הצעיר, רובין, כץ, קלרמונט ועוד. 

גולן ניגנה עם כל התזמורות בארץ לרבות התזמורת הפילהרמונית הישראלית וכסולנית עם תזמורות תחת שרביטם של מנצחים ידועים ביותר מ 40 מדינות באסיה, אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, אפריקה והמזרח התיכון, באולמות יוקרתיים כמו אולם הפילהרמוני בברלין, הקונצרטחבאו באמסטרדם, המוזיק וראיין בווינה והבולשוי במוסקבה.
 
היא הופיעה לצד אמנים נודעים כמו מרתה ארגריץ, דניאל ברנבוים, מאוריציו פוליני וולדימיר אשכנזי בפסטיבלים בינלאומיים מהחשובים בעולם ביניהם פסטיבל גנט בבלגיה, פסטיבל גרגייב ברוטרדם ופסטיבל הרוהר בגרמניה וכן הופיעה במשכן הכנסת ובבית הנשיא. הוציאה לאור תקליטורים בהולנד וגרמניה, ניגנה והקליטה לתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות ברחבי העולם. 

דוראל גולן, תמונת יחסי ציבור


עפרה האן, צ'לו

הצ'לנית עפרה האן זכר נולדה בפתח תקווה וגדלה בסט לואיס, ארה"ב. בוגרת תואר ראשון בנגינת צ'לו וניצוח מאוניברסיטת אינדיאנה - בלומינגטון שם למדה עם הפרופסור יאנוש שטרקר. בעלת תואר שני במוזיקה - ניצוח וצ'לו מאוניברסיטת ניו ג'רזי שם למדה עם הצ'לן ברנרד גרינהאוס. השתתפה בפסטיבלים כגון שלזוויג הולשטיין בגרמניה והפסטיבל של התזמורת הפילהרמונית של לוס אנגלס, וכן פסטיבל המוזיקה קאמרית של יוסף גינגולד שם ניגנה תחת שרביטם של סרג'יו צ'ליבידכה, מסטסלב רוסטרופוביץ', ליאונרד ברנשטיין, ליאונרד סלטקין, לורן מאזל, קורט מזור ועוד. בארץ ניגנה בתזמורת חיפה, תזמורת רעננה - כצ'לנית מובילה, בתזמורת הקאמרטה ירושלים, ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית. כיום מקדישה האן את מרבית זמנה להוראה ומנהלת-מנגנת בסדרות מוזיקה קאמרית עם נגנים מהפילהרמונית בהרצליה.




עפרה האן (תמונת יחסי ציבור)


מוריס ראוול

מלחין צרפתי שנולד בסיבור (1937-1875). כשגדל עברה משפחתו לפריז שם התחיל את לימודי הפסנתר שלו. לאחר מספר שנים החל להלחין יצירות שחשפו את כשרונו יוצא הדופן. ראוול החל ללמוד בקונסרבטוריון של פריז, שם למד 14 שנים תחת הדרכתו של גבריאל פורה. הוא היה פסנתרן מחונן, ויצירותיו הרבות לפסנתר התאפיינו בווירטואוזיות בלתי רגילה. הבולרו מאת ראוול היא יצירה תזמורתית בת פרק אחד, אשר נכתבה ובוצעה לראשונה בשנת 1928 כמוזיקה לבלט. אופייה הריתמי והמלודי של היצירה שאול מריקוד הבולרו הספרדי, וייחודה בכך שהיא בנויה על מוטיב בודד החוזר על עצמו שוב ושוב בשינויים קלים בכל פעם. הבולרו נחשב ליצירתו הפופולרית והמושמעת ביותר של ראוול, אם כי אינה מייצגת את סגנונו. מבנה הבולרו בולט בפשטותו ומבוסס כל כולו על נושא מלודי אחד החוזר על עצמו שוב ושוב בשינויי תזמור בלבד, מלווה במקצב אחיד החוזר בעקשנות לכל אורכה.

היצירה נפתחת בנגינה חרישית של הנושא בדו מז'ור על ידי חליל, מלווה בתופי סנר במקצב החוזר. אחרי פתיחת החליל עוברת המלודיה אל הקלרנית, אחר כך אל הבסון, אל הקלרנית במי במול, אל האבוב ד'אמורה, החצוצרה, וכן הלאה, כאשר ברקע מתמידים תופי הסנר במקצב המונוטוני. מנגינת הנושא ממשיכה בדו מז'ור, אך החל מאמצע היצירה לערך, מוכפלת המנגינה על ידי כלים נלווים המנגנים אותה בסולמות אחרים. תחילה מלווה הפיקולו, המכפיל את המלודיה על סולם מי, אליו מצטרפים עוד ועוד כלי נגינה עם כל חזרה על הנושא, בתזמור ההולך ונעשה עשיר וסמיך יותר ויותר ובעוצמה הולכת וגוברת עד שלקראת תום היצירה מנגנת התזמורת כולה בעוצמה אדירה. אפקט הקרשנדו המתמשך אינו תם בכך: שש תיבות לפני סוף היצירה מצטרפים לראשונה תופי הבס, המצלתיים ותופי הטם-טם, והתזמורת כולה עוברת לנגן את מוטיב המקצב החוזר, אשר מתחילתה ועד לאותה נקודה נוגן על ידי תופי הסנר בלבד. על התפתחות זו של היצירה, הנפתחת בנגינה חרישית של כלי בודד ומסתיימת בעוצמה רבה בנגינת התזמורת כולה, זכתה היצירה לכינוי "הקרשנדו הגדול". 



מימין: פרנץ יוזף היידן ומוריס ראוול, תמונות יחסי ציבור




פרנץ יוזף היידן

מלחין אוסטרי (1809-1732), מחשובי המלחינים בתקופה הקלאסית. נולד ברוהראו ומת בווינה. היידן, תושב אוסטריה כל חייו, עשה את רוב הקריירה שלו כמוזיקאי החצר של משפחת אסטרהאזי באחוזתם הנידחת. הבידוד שנכפה עליו ממלחינים אחרים וממגמות במוזיקה עד סמוך לסוף חייו הארוכים, אילץ אותו, כפי שביטא זאת, "לגלות מקוריות". מאפיין מרכזי במוזיקה של היידן הוא פיתוח מבנים גדולים יותר ממוטיבים מוזיקליים קצרים ופשוטים מאוד, המעוצבים בדרך כלל מתבניות נלוות סטנדרטיות. המוזיקה מרוכזת מבחינה צורנית, ברוב המקרים, והאירועים המוזיקליים החשובים בפרק יכולים להיפרש במהירות רבה למדי. הנהלים המוזיקליים של היידן יצרו את הבסיס לחלק גדול מן העתיד לבוא בפיתוח הטונאליות והצורה המוזיקלית. הוא נטל סוגות כמו הסימפוניה, שהיו אז קצרות יותר ומשניות למוזיקה הקולית, החשובה מהן, והוסיף עליהן בהדרגה באורך, במשקל ובמורכבות.

עיסוקו של היידן בהלחנה נבע ממחקר בקונטרפונקט המודאלי של פוקס והסגנונות ההומופוניים, שנעשו פופולריים יותר ויותר, בייחוד יצירותיהם של גלוק וקרל פיליפ עמנואל באך. על זה האחרון כתב היידן, "בלעדיו, איננו יודעים דבר". הוא האמין בחשיבות המלודיה, בייחוד כזו שאפשר לפרק לחלקים קטנים יותר, הניתנים בנקל לצירופים קונטרפונקטיים.

עבודתו של היידן נעשתה מרכזית למה שתואר בהמשך כצורת הסונאטה, ועבודתו הייתה מרכזית לסכימה הבינארית של מה שנקרא אז "מלודיה". הייתה זו צורה מחולקת לקטעים, שההרמוניה המחברת ביניהם ברגעים החשובים מהווה אות לשינוי. אחד החידושים החשובים של היידן (שמוצרט ובטהובן אימצו) היה לעשות את רגע המעבר למוקד של פעילות כבירה. במקום להשתמש באמצעים מקובלים ליצירת המעבר, היה היידן מוצא לעיתים קרובות דרכים חדשות, פרי המצאתו, ליצירת התנועה בין שני סולמות צפויים. 
  
שארל קאמי סן-סנס

את רסיטל הפסנתר הראשון שלו ניגן סן סנס (1921-1835) בגיל חמש, כשליווה בפסנתר סונאטה לכינור מאת בטהובן. כשהיה בן עשר טען, כי יוכל לנגן את כל 32 הסונאטות של בטהובן בעל-פה. הוא המשיך בלימודיו והתעמק במיוחד באופרה המפורסמת של מוצרט - "דון ג'ובאני". בשנת 1842, סן-סנס החל ללמוד פסנתר אצל קאמי-מארי סטאמאתי, תלמידו של פרדריק קאלקברנר, אשר אילץ את תלמידיו להשעין את אמת ידם על משענת מיוחדת לפני המקלדת, כך שהכוח לא יבוא מכל הזרוע, אלא מן היד והאצבעות. כשהיה בן עשר, ניגן סן-סנס, בהופעת הבכורה שלו כסולן לפני קהל, אצל איגנץ פלייל, את הקונצ'רטו ה-15 לפסנתר של מוצרט, ומספר קטעים של הנדל, קאלקברנר, הומל ובאך. בתור הדרן, הציע לנגן כל אחת מ-32 הסונאטות לפסנתר של בטהובן בעל-פה. השמועה על הקונצרט המרשים התפשטה בכל אירופה ואף לארצות הברית הגיעה, שם התפרסם מאמר על הקונצרט בעיתון המקומי של בוסטון.
 
סן-סנס למד עוגב ואצל ז'אק הלוי למד הלחנה. סן-סנס זכה בפרסים יוקרתיים רבים והודות למוניטין שיצא לו התוודע אל פרנץ ליסט, שהיה בהמשך לאחד מחבריו הקרובים. בגיל שש-עשרה, חיבר סן-סנס את הסימפוניה הראשונה שלו; השנייה, שיצאה לאור תחת הכותרת סימפוניה מס. 1 במי במול מז'ור, בוצעה בשנת 1853 לתדהמתם הרבה של מבקרי מוזיקה ומלחינים רבים. סן-סנס החל את הקריירה המוזיקלית שלו כחלוץ המוזיקה - הוא הביא לצרפת השמרנית, שמוצרט ובאך היו הנורמה בעיניה, את הפואמה הסימפונית ואת יצירותיהם, הרדיקליות בשעתן, של ואגנר וליסט. במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19 נחשב להתגלמות החדשנות האמנותית, אולם עד מהרה היה לשמרן מוזיקלי. עד המאה ה-20 לחם סן-סנס בהשפעתם של קלוד דביסי וריכארד שטראוס.

לאחר 1890 עברו על סן-סנס כשלושים שנה בליקוט תארי-כבוד, מאבק במוזיקה החדישה וכתיבת יצירות חסרות חשיבות, ביניהן ארבע אופרות. ב-1921 חזר לקדמותו לתקופה קצרה, שהניבה שלוש סונאטות לכלי נשיפה ופסנתר. כעבור זמן קצר נפטר בשנתו במלון באלג'יר. 
  
  

מימין: שארל קאמי סן-סנס ו- איגור פיודורוביץ סטרווינסקי, תמונות יחסי ציבור


איגור פיודורוביץ סטרווינסקי

סטרווינסקי (1971-1882) נולד בעיירה אורניינבאום ליד סנט פטרבורג ברוסיה. בין יצירותיו הנודעות ניתן למנות את הבלטים המוקדמים "פולחן האביב" ו"ציפור האש", וכן את סימפוניית תהילים הניאו קלאסית, מזמורי רקוויאם ואודיפוס רקס. סטרווינסקי היה אחד מבכירי המלחינים במאה ה-20, בעל כוח השפעה הגדול ביותר במוזיקה בת זמננו. הוא זכה בפרסים רבים ובאותות כבוד, ביניהם מדליית הזהב של התזמורת הפילהרמונית של לונדון ב-1951, פרס סיבליוס בסך 27,000 דולר מן "הקרן הפינית לאמנויות ולמדעים" ב-1963 ועוד.

סטרווינסקי נודע במעברים שביצע בין סגנונות. ביצירות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" חנך את הפרימיטיביזם במוזיקה של המאה ה-20. יצירות אלו עוררו עליו את חמת המבקרים, שלא הצליחו לקבל את החידוש שבהן ושפכו עליו קיתונות של לעג וגינוי. רק מאוחר יותר, כאשר נטש את הפרימיטיביזם לטובת הניאו-קלאסיציזם, חזרו בהם רבים מן המגנים והחלו לראות במוזיקה זו יצירות מופת, בעוד שכתיבתו הניאו-קלאסית נראתה להם כשמרנית ומיושנת. כאשר שינה שוב את סגנונו ונטש את הניאו-קלאסיציזם לטובת הכתיבה הסריאלית, נתקל שוב בביקורת נוקשה מצד המבקרים, שתיארוהו כרפה שכל ותשוש, בעודם מהללים את המוזיקה שכתב הניאו-קלאסיקן.

בכתיבתו הסימפונית סטה סטרווינסקי מן המקובל בצורה זו, ולשיאה הגיע בסימפוניית תהילים, שנכתבה ליובל התזמורת הסימפונית של בוסטון ולכבוד מנהלה סרגיי קוסביצקי. בפסטיבל ישראל, באוגוסט 1964, ניצח סטרווינסקי הישיש על סימפוניית תהילים בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמקהלה הקאמרית תל אביב (בהמשך המקהלה הפילהרמונית תל אביב) בתיאטרון קיסריה. סטרווינסקי נפטר בניו יורק, ונקבר בוונציה בבית עלמין באי סן מיקלה. המגזין "TIME" הזכיר את שמו כאחד האנשים המשפיעים על המאה. 

  
ד"ר אלכס וסרמן (תמונת יחסי ציבור)

הקונצרט יתקיים ביום שלישי, 20 במרץ 2018 בשעה 20:30 בתיאטרון היהלום ברמת גן. לפרטים נוספים כרטיסים / מנויים: 03-6135474 שלוחה 2   r.g.newmusiccenter@gmail.com

להזמנת כרטיסים