קונצרט פתיחת העונה 2018/19 של התזמורת הסימפונית רמת גן שיתקיים בתיאטרון היהלום יכלול את "פאוואן" של פורה. כמו כן תבצע התזמורת במסגרת הקונצרט יצירות של בארטוק, באך וצ'ייקובסקי.

תכנית הקונצרט: באך  - קנטטה 140, ב. בארטוק  - קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 עם הסולנית  - עופרה יצחקי, פורה  - "פאוואן" למקהלה ותזמורת, צ'ייקובסקי - הסימפוניה ה- 6 "הפאתטית". מנצח: ד"ר אלכס וסרמן.                                       
  
יוהאן סבסטיאן באך

(21 במרץ 1685 – 28 ביולי 1750) באך היה מלחין גרמני מתקופת הבארוק, הנמנה עם נגני העוגב והמלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים. יצירותיו של באך, הכתובות תוך מיצוי אמנותי וטכני של טכניקת הקונטרפונקט, נודעות בעומקן האינטלקטואלי וביופיין האמנותי ועל כן רבים רואים בבאך את המלחין שהביא לשיאה את המוזיקה הפוליפונית. יצירותיו של באך זכו וזוכות עד היום לפופולריות רבה מאוד והוא נחשב לדעת רבים לאחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה.

הקנטטה 140 היא קנטטה כוראלית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה היא אחת היצירות המפורסמות ביותר פרי עטו של באך. הקנטטה בוצעה לראשונה ב-25 בנובמבר 1731. הקנטטה מבוססת על ההמנון הלותרני בן שלוש השורות מאת פיליפ ניקולאי, ומילות ומנגינת ההמנון מופיעות בפנטזיה הכוראלית הפותחת, בכוראל לטנורים ובכוראל המסיים. יתר פרקי הקנטטה נכתבו על ידי אלמוני, המושפע משירת האהבה בשיר השירים. היצירה בוצעה פעם אחת בניצוחו של באך, בכנסיית ניקולאי, לייפציג ב-25 בנובמבר 1731. הנושא האסכטולוגי של הקנטטה הביא לכך שנקשרה בתקופת האדוונט ועל כן מקובל לבצע אותה באותם השבועות. 

יוהאן סבסטיאן באך, תמונת יחסי ציבור


בלה ויקטור יאנוש בארטוק

(‏25 במרץ 1881 – 26 בספטמבר 1945) בלה בארטוק נולד בנאג'סנטמיקלוש, עיירה בצפון באנאט, לאב מוזיקאי חובב ולאם מורה לפסנתר וגדל בהונגריה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בארטוק הראה כבר בגיל צעיר יכולת מוזיקלית מפותחת, בארטוק עסק בלימודי הפסנתר והצליח ללמד את עצמו קומפוזיציה על ידי קריאת פרטיטורות. תחת ההשפעה של חברו ללימודים, המלחין ארנו דוהנאני, הלחין בארטוק מוזיקה קאמרית בסגנון ברהמס. בשנת 1899 עבר לאקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט בעקבות דוהנאני. לאחר שסיים את האקדמיה למוזיקה, פתח בארטוק בקריירה של נגן פסנתר בקונצרטים (במהלך חייו הופיע בארטוק ב-630 קונצרטים ב-22 מדינות שונות). בשנת 1907 החל ללמד פסנתר באקדמיה בבודפשט, והחזיק בתפקיד זה במשך 25 שנה.
 
המשיכה של בארטוק למוזיקת עמים החלה בשנת 1904 בעקבות מפגש שלו עם לִידִי דּוֹשָׁה, ששרה את "התפוח האדום". כבר בשנת 1906 החל בארטוק לאסוף דגימות של מוזיקה בהונגריה. המוטיבים, המקצבים והדפוסים התבניתיים הפיחו חיים במוזיקה של המלחין ההונגרי, והובילוהו ליצור לעצמו סגנון מקורי ומיוחד תוך שזירת מוזיקה עממית ביצירותיו, נוסף על השפעה ממלחינים אחרים בני-תקופתו, בהם זולטאן קודאי. בארטוק החזיר את הקצב למוזיקה הקלאסית תוך שימוש במוזיקת עם וחידושים בתחום התזמור וההרמוניה האטונאלית. בשנת 1945, כשמצבו הבריאותי הולך ומתדרדר, החל בארטוק בהלחנת שתי יצירות נוספות שלא הצליח לסיים לפני מותו - קונצ'רטו שלישי לפסנתר (שהלחין כהפתעה לכבוד יום ההולדת ה-42 של דיטה) וקונצ'רטו לוויולה, שהזמין ממנו הוויולן ויליאם פרימרוז. במותו, היה הקונצ'רטו השלישי לפסנתר גמור למעשה, ורק 17 התיבות האחרונות נזקקו לתזמור. 
 


בלה ויקטור יאנוש בארטוק, תמונת יחסי ציבור
 

גבריאל פורה

(12 במאי 1845 - 4 בנובמבר 1924) מלחין, פסנתרן, נגן עוגב ומורה צרפתי, נחשב לאחד מגדולי המלחינים הצרפתים בדורו, שכתיבתו השפיעה על רבים ממלחיני המאה ה-20. שפתו ההרמונית והמלודית הטביעה חותמה על הוראת ההרמוניה בשנים הבאות. פורה נולד בדרום צרפת למשפחה מן האצולה המשנית, הצעיר בשישה ילדים, ונשלח למשך ארבע שנים לחיות בבית אומנת, נוהל מקובל בצרפת של אותם ימים. בגיל תשע, כשהוכר כשרונו המוזיקלי, נשלח לאקול נידרמאייר, בית ספר פריזאי למוזיקה, שייעודו היה להכשיר נגני עוגב ומנצחי מקהלות כנסייה. פורה למד במוסד זה 11 שנים, הצטיין בנגינה בפסנתר וזכה בכמה תחרויות יוקרתיות (כולל על מזמור מאת ז'אן רסין). בין המוזיקאים הצרפתים הבולטים שלימדוהו שם היה סן-סאנס, שקירב אותו אל המוזיקה של כמה ממלחיני התקופה, ביניהם שומאן וליסט. 

גבריאל פורה, תמונת יחסי ציבור


יצירותיו של פורה מקיפות טווח שראשיתו בסגנון הרומנטי המוקדם, כאשר חיקה בצעירותו את סגנונם של פליקס מנדלסון ואחרים, דרך הרומנטיקה של שלהי המאה ה-19 ועד לאסתטיקה של המאה ה-20. יצירתו התבססה על הבנה מוצקה של מבנים הרמוניים, שרכש אצל מורו להרמוניה באקול נידרמאייר, גוסטב לפבר, מחבר הספר Trait? d'harmonie (פריז 1889). בספר זה מציג לפבר תאוריה הרמונית, הנבדלת משמעותית מן התאוריה הקלאסית של ז'אן פיליפ ראמו; על פי התאוריה הזו, אקורדים של מרווחי ספטימה ונונה אינם נחשבים לדיסוננטיים, ואפשר לשנות את הטרצה בלי להחליף את המודוס. נוסף לכך, אפשר לעמוד על הבנתו של פורה את המודוסים הכנסייתיים מתוך תרוצות מודאליות שונות ביצירותיו, בייחוד במלודיות שלו. בניגוד לסגנונו ההרמוני והמלודי, שחרג מן המקובל לזמנו, הרי במוטיבים הרתמיים שלו גילה נטייה לדקות, עידון וחזרתיות, שלא לשבור את זרימת הקו המלודי. עם זאת, הוא עשה שימוש רב בסינקופות, בדומה לאלה שביצירות ברהמס. אהרון קופלנד כינה אותו "ברהמס הצרפתי". יצירות הפסנתר של פורה משתמשות לעיתים קרובות בתבניות ארפג'י, כשהמלודיה עוברת לסירוגין בין שתי הידיים וכוללת חלופות אצבעות, הטבעיות לנגני עוגב, אך מקשות על חלק מן הפסנתרנים.

מקהלת שחר, תמונת יחסי ציבור

פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי

(7 במאי 1840 - 6 בנובמבר 1893) צ'ייקובסקי היה מגדולי מלחיניה של רוסיה. נחשב לאחד המלחינים הגדולים והחשובים ביותר בתקופה הרומנטית. צ'ייקובסקי נולד ב־7 במאי 1840 בכפר שליד מפעל הברזל "קמסקו-ווטקינסקי" במחוז ויאטקה של האימפריה הרוסית. משפחתו השתייכה למעמד הבינוני. אביו איליה היה מהנדס מכרות; אמו אלכסנדרה אלכסנדרייבנה ד'אסייה, הייתה ממוצא צרפתי מצד אביה. אחיו הצעיר מודסט איליץ' צ'ייקובסקי היה מחזאי ידוע. בבית המשפחה היו פסנתר ואורכסטריון - כלי נגינה אוטומטי שהשמיע יצירות מוזיקליות על־פי תוכנית שהוזנה בכרטיס מנוקב, בהן יצירות של מוצרט, רוסיני, בליני ודוניצטי. הילד אהב להאזין למוזיקה, שהניעה אותו לנסות ללמוד בכוחות עצמו לנגן בפסנתר.  

הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי בסי מינור, אופוס 74, המכונה "הפאתטית", היא הסימפוניה האחרונה של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ויצירתו השלמה האחרונה. ביצוע הבכורה שלה התקיים תשעה ימים לפני מותו ב-1893. צ'ייקובסקי אמר על הסימפוניה, "ללא הגזמה, את כל נשמתי נתתי ביצירה הזו". השם הרוסי של הסימפוניה, פאתטיצ'סקאיה, משמעו "מלאה פאתוס" או "עתירת רגשות", ולא "מעוררת רחמים", כפי שמשתמשים במילה לעיתים קרובות כיום.
 

התזמורת הסימפונית רמת גן, צילום: מיקי רייקין "צלם רחוב"

 
הקונצרט יתקיים ב-13 בנובמבר 2018 ב-20:30 בתיאטרון היהלום ברמת גן. לפרטים נוספים כרטיסים / מנויים : 03-6135474 שלוחה 2   r.g.newmusiccenter@gmail.com
רכישת כרטיסים

התזמורת הסימפונית רמת גן בפייסבוק