סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן ורתר: אופרה לרומנטיקנים
 

 
 
מה שהכתיב את העיצוב בכללו הייתה ההתמקדות בדמותו של ורתר, שלדעתי לוקה בסוג של טירוף - קיבעון על דמותה של שרלוט. הוא אינו יודע דבר על העולם המציאותי ובונה מעין פנטזיה קולנועית בתמונות, שמובילה אותו לאיבוד השפיות."
הבמאי פול אמיל פוּרני והמנצח אלאן גוינגאל חושפים את אחורי הקלעים של הפקת בית האופרה של מץ העולה באופרה הישראלית


בין מסנה לגתה
 
 
ההגדרה ההולמת ביותר ל"וורתר" של המלחין הצרפתי ז'יל מסנה היא - אופרה לרומנטיקנים.  איך אפשר לכנות אחרת את הסיפור הרומנטי-סנטימנטלי על התאהבותו של ורתר בשרלוט, אשת  אלבר, על המכתבים הלוהטים שלו אליה ולבסוף על הרגע שבו הוא מחליט שאין טעם לחייו ויורה בעצמו? זהו ציר העלילה, העלול להצטייר כציני מעט בעיני מי שמתבונן בסיפור היום, יותר ממאה שנים אחרי כתיבתה.

לרומנטיקה המתקתקה שעל הבמה קדמה עוד רומנטיקה סנטימנטלית, הקשורה ברומן "ייסורי ורתר הצעיר" שחיבר הסופר הגרמני גתה מאה שנים קודם לחיבור האופרה. הרומן נכתב כאסופת מכתבים של ורתר לאהובתו הנשואה, בעקבות פרשת אהבה אמיתית של גתה הצעיר בשרלוט באף, בתו של ראש עיריית ווצלאר בגרמניה וארוסת ידידו יוהן כריסטיאן קסטנר. שרלוט האמיתית לא השיבה לו אהבה ולא נפרדה מארוסה. הרומן פורסם שנתיים לאחר שידיד של גתה ירה בעצמו בעקבות אהבה נכזבת, והביא בעקבותיו גל של התאבדויות באירופה. מסנה הלחין את האופרה "ורתר" כשהפופולריות של הרומן כבר דעכה וההיבט החברתי, מתן הלגיטימציה להתאבדות, כבר לא עורר עניין.



ורתר באופרה הישראלית, תמונת יחסי ציבור



כשהאופרה עלתה לראשונה על הבמה בשנת 1892, העולם היה שונה מאוד מימיו של גתה. ברוסיה העלה צ'ייקובסקי את "יבגני אונייגין" - סיפור אחר של אהבה נכזבת שמסתיימת בבדידות אבל לא בהתאבדות - ובאיטליה כבר מועלות האופרות הראשונות של סגנון ה"ווריזמו" החדש, סוג של דרמה ריאליסטית שבו הגיבורים חושפים את רגשותיהם על הבמה, לפעמים אפילו באופן בוטה. ברקע הדברים קיימות גם האופרות הדרמטיות והעמוסות של וגנר, ומכל אלה נוצרת אופרה שונה מן העלילה המקורית של גתה, שבמרכזה השפעתו של ורתר על שרלוט במקום השפעתה עליו כפי שמציג הרומן.

גתה התמקד בגיבור האנוכי, המתבונן בקנאה בשלווה הבורגנית-משפחתית חסרת המודעות העצמית של שרלוט, ורוצה להיטמע בתוכה. באופרה המניעים הם ארוטיים בלבד - ורתר רוצה לקחת את שרלוט מבעלה המרגיז וחסר הרגישות. גתה עוסק בהתמודדות הרוחנית "דרך הראש". מסנה עוסק בלב, בדמעות, ולשם כך משתמש בתזמור רצוף המפרש את המתרחש על הבמה. הוא משלב באופרה אריות יפות וסנטימנטליות מן הסוג שהקהל מחכה להן, ומצד שני עושה שימוש במוזיקה רציפה שאינה הולכת לאיבוד בין אריה לאריה. הוא אינו משתמש במקהלה כלל ומשאיר לצופים את העיסוק במימד הפסיכולוגי באמצעות התבוננות רצופה וללא הפרעות בדמויות.
באופרה הישראלית עולה "ורתר" זו הפעם השלישית, והפעם ההפקה מגיעה היישר מבית האופרה בעיר מֶץ בצרפת. הבמאי הוא המנהל האמנותי של בית האופרה, פול אמיל פוּרני, שכבר ביים כאן בעבר. "העלינו את ההפקה הזאת בכמה ערים בעולם," הוא מספר, "ואני שמח שאנחנו מביאים אותה גם לקהל בישראל". 
 


 
פול אמיל פוּרני, תמונת יחסי ציבור


פנטזיה עד אובדן השפיות

 
עד כמה המוזיקה של מסנה פופולרית מחוץ לצרפת?  

"למען האמת המוזיקה שלו לא ממש פופולרית, למעט אולי האופרות 'מאנון', 'הרודיאד' ו'תאיס'.  העניין הזה מוזר בעיניי, משום שיש ב'וורתר' כמה אריות פופולאריות בזכות עצמן, ולדעתי מדובר באופרה הטובה ביותר שלו. אי אפשר לראות במסנה מלחין מן הסגנון הריאליסטי כמו פוצ'יני או מסקני אבל אני חושב שהמוזיקה שלו בישרה את בואם של פסי הקול לסרטים."

בהפקה שלך המשפחה של שרלוט וסופי, אחיהן הצעירים ואביהן ממוקמים בחלל שנראה כמו מוזיאון, כשמאחוריהם צירים גדולי ממדים. מה הרעיון?

"ניסיתי להעביר את הסיפור לצופה שחי במאה ה-21. חשבתי שהצגת הסיפור באופן שנאמן לתקופה לא תשרת את האופרה, כי הסיפור של גתה וגתה עצמו הם חלק מן המורשת ההיסטורית והתרבותית שלנו. מה שהכתיב את העיצוב בכללו הייתה ההתמקדות בדמותו של ורתר, שלדעתי לוקה בסוג של טירוף - קיבעון על דמותה של שרלוט. רציתי להראות איך ורתר מפתח סוג של דמנציה שמובילה אותו להתאבדות.

"הסיפור מתרחש על רקע של ציורים גדולים, הראשון שבהם מן העשור הסופי של המאה ה-19 והאחרון של רנה מגריט. בהדרגה הציור מתעורר לחיים והדמויות מזמינות אותו להצטרף אליהן. גישה זו משאירה אותנו הצופים תוהים - אולי ורתר המציא את הסיפור הזה? האם העובדה שהוא מוקסם מדמותה של שרלוט גורמת לו להעניק חיים לדמויות מצוירות? הדרמה של ורתר אמורה להישאר כחוויה פיוטית פנימית שלו, אין לה מקום בעולם האמיתי. הוא אינו יודע דבר על העולם המציאותי ובונה מעין פנטזיה קולנועית, שמובילה אותו לאיבוד השפיות."




ורתר, צילום מחדר החזרות: רייצל דאן



ושרלוט?

"שרלוט היא השותפה שלו, הדמות היחידה שברגע מסוים תצא מתוך הציור ותהיה דמות אמיתית, אישה בשר ודם. רק כך היא יכולה להעלות בדמיונה נישואים לאדם שלא היא בחרה על פי דפוסים התקופה המקובלים. למרבה הצער, המבנה החברתי שבו החברה מונעת מנשים את זכות ההגדרה העצמית ואת מימוש רצונותיהן עדיין רלוונטי לעולם שבו אנחנו חיים. אני מוציא אותה אל העולם שמחוץ לתמונה, מתוך רצון לשחרר אותה מן הכלא שבו היא נתונה. היא מתחברת למציאות בדמות אישה קשישה שפוקדת את הגלריה מדי יום בשעת הסגירה ומתיישבת בדיוק מול אותו ציור, המשמש לה מעין מזכרת. בסוף האופרה ברור לנו שאותה אישה אינה אלא שרלוט המבוגרת. ריתק אותי הקשר שבין ורתר המגיע מן החוץ לבין תמונות מתקופות אחרות שמספקות לו את המסגרת לייצר את המציאות שלו." 





אלאן גוינגאל, תמונת יחסי ציבור


"מסנה הוא פוצ'יני הצרפתי"

 
עם אלאן גוינגאל, המנצח על האופרה, נפגשתי ביום הראשון של החזרות עם התזמורת הסימפונית הישראלית, תזמורת האופרה. 

איך הייתה החזרה הראשונה?

"צריך לעבוד. המוזיקה של מסנה דורשת עבודה מכל תזמורת. זו לא מוזיקה מובנת מאליה."

מה מאפיין אותה?

"המוזיקה הצרפתית ככלל אינה פשוטה, יש בה הרבה דיאלוגים, הרבה תת גוונים במוזיקה שצריך להגיע אליהם מעבר לתווים הכתובים. זה סוג של דיאלוג מתמיד, שאצל מסנה מודגש במיוחד. בשבילי הוא "פוצ'יני צרפתי", בעיקר משום שעניינו המרכזי הוא הגוון של הצליל התזמורתי. יש במוזיקה שלו, בייחוד באופרה הזאת, השפעות של וגנר ושל דביסי.

"גם הדרישות מזמר הטנור כאן הן קשות ביותר. קרוב לוודאי שמסנה הכיר את ארנסט ואן דייק ששר את התפקיד בהצגת הבכורה, זמר שהתמחה באופרות של וגנר. וזה לא רק הטנור, גם התפקיד של שרלוט נועד לבעלת קול מסוים שנקרא 'פלקון' והמנעד שלו הוא בין הסופרן הדרמטי למצו סופרן. (גוון הקול הזה נקרא על שמה של קורנלי פלקון כוכבת אופרה צרפתית במאה ה-19, בעיקר ביצירות של מאיירבר, י"ש).


   


"מצד אחד זו אופרה מאוד צרפתית ומצד שני גורלה היה דומה לזה של אופרות צרפתיות אחרות, כשהקהל והביקורת המקומיים היו האחרונים שהבינו שיש להם נכס אמנותי. רק אחרי ההצלחה בווינה הצרפתים הבינו, והאופרה התקבלה בחום גם בצרפת. יש באופרה הזאת מימד פסיכואנליטי. ורתר אומר בשלב מסוים: 'אין רע במוות, אתה עובר לצד השני, לצד האחר' - ועבודת הבימוי בהפקה הזאת עושה בדיוק את זה. היא מקפיצה אותנו בין עולמות שונים. יש תמונות והגיבורים עוברים בין התמונה לבין המציאות המדומיינת." 
 



ורתר באופרה הישראלית, תמונת יחסי ציבור


לדבר עם הידיים


אנחנו משוחחים בצרפתית כי נאמר לי מראש שאתה מסתדר היטב רק בשתי שפות, צרפתית ואיטלקית. איך זה עובד כשאתה מנצח ביפן, בארה"ב ובמקומות אחרים שבהם המוזיקאים לא שולטים בשפות האלה? 

"האמת היא שאני לא צריך שפה כדי לתקשר עם המוזיקאים. יש לי שרביט ויש לי לב. מחוות יד אומרות הכל, ואני מדבר עם הידיים כדי לקבל מן התזמורת גוונים מסוימים. נכון שתזמורות בצרפת מגיבות הרבה יותר מהר לאופרות צרפתיות אבל בסופו של דבר המוזיקאים בכל העולם הם אנשי מקצוע ומבינים את שפת הידיים. כשאני רוצה צבע קודר וסמיך יותר בסצנה האחרונה, שבה ורתר מת בזרועות שרלוט, אני מקבל את הצבע גם ללא מילים."

קיימת הנחה בסיסית בין מאמני זמרים ששירה בצרפתית היא הקשה ביותר. אתה מחזיק בדעה הזו? איך מסתדרים הזמרים הישראלים עם הצליל הצרפתי?

"לדידי אנגלית קשה באותה מידה. ניצחתי פעם על הפקה באנגלית של 'ורתר' וזה היה נורא. אז נכון שבצליל הצרפתי יש מימד של אנפוף, אבל זה לא כל כך קשה. מה גם שהזמרים כאן מקבלים הדרכה צמודה בהגיה נכונה של השפה.  מנגנון הפקת הקול בכל השפות זהה. הבעיה היא בדרך כלל עם התנועות ופחות עם העיצורים, ועל אלה ניתן להתגבר. ממה שראיתי עד עכשיו נעשתה כאן עבודה טובה עם ארבע הזמרות הישראליות בתפקידים הראשיים."

אתה מנצח גם על קונצרטים בימים אלה?

"הפסקתי לנצח על קונצרטים כי אתה מקבל לכל היותר שלושה ימי חזרות ואחריהן הופעה אחת או שתיים. האמרגן שלי מתכנן לי לוח עבודה של הפקה חדשה, כלומר עבודה של שלושה שבועות בחזרות ואחר כך הופעות. נראה לי ששלושה שבועות הכנה הם פרק זמן אידיאלי. כך אני נמצא ארבעה-חמישה שבועות במקום אחד ואחריו יש לי הפסקה של שבועיים שלושה עד להפקה הבאה. זה לוח העבודה שלי היום."

אז נשאר לך הרבה זמן חופשי?

"נכון, ויש לי אהבות נוספות. מוזיקה הייתה תמיד העניין המרכזי בחיי אבל ישנן גם ספרות, היסטוריה וצילום, תחביב שלצערי הלך ונעלם. אהבתי מאוד לצלם בשחור לבן ולפתח לבד אבל היום זה נעשה יקר מדיי, אני חושש." 
 

ורתר באופרה הישראלית, תמונת יחסי ציבור

"צריך לדעת לנשום עם הקהל"
 
איך התחיל הרומן שלך עם המוזיקה?

"התחלתי כילד באביניון, שבה אני מתגורר עד היום. ניגנתי על פסנתר ומשם עברתי ללימודי מוזיקה, קודם ניצוח על מקהלות ואחר כך על בלטים ועל אופרטות. בגיל 25 התחלתי לנצח על אופרות, והקריירה שלי נבנתה על ניצוח בבתי אופרה שונים. לצד הנגינה והניצוח למדתי גם זמרה, ואני עדיין משוכנע שמי שמנצח על אופרות צריך ללמוד גם לשיר. לא מספיק להגיד לזמר מה אתה רוצה ממנו, צריך לדעת גם לדבר בשפתו, לנשום יחד איתו." 

הנשימה היא משהו שמעבירים גם לנגנים?

"בהחלט. אנשים נוטים לשכוח שמוזיקה היא עניין של נשימה. לשקט שבין הצלילים, או בין המשפטים, יש תפקיד לא פחות חשוב מאשר לצלילים, וזה נכון גם במוזיקה תזמורתית ועוד יותר באופרה. עצירה פתאומית או עצירה מתונה לקראת שאיפת האוויר הבאה הם חלקים שכולם צריכים לשלוט בהם. במנגנון שמורכב מנגנים ומזמרים העניין הזה מקבל משנה חשיבות."



ורתר, צילום מחדר החזרות: רייצל דאן

יש לך אהבות מסוימות לתקופה בתולדות המוזיקה?

"היה לי המזל הגדול לעבוד עם זמרים גדולים בווינה, בברלין, בפירנצה  ובמקומות אחרים עם זמרים כמו אלפרדו קראוס, אחד מגדולי המבצעים של המוזיקה של מסנה, מירֶלָה פרֶני ופיירו קפוצ'ילי, גֶנה דמיטרובה."

הקהל שונה מארץ לארץ?

"בוודאי. הקהל הקשה ביותר הוא בפּארמה באיטליה. אני לא מקנא בזמרים ששרים שם."

ניצחת בפארמה על אופרות של ורדי?

"לא. ניצחתי שם ארבע או חמש פעמים אבל תמיד על יצירות צרפתיות. אבל צריך לציין שהקהל, שבעבר היה בוטה יותר בתגובות שלו, התרכך. הוא מקבל יותר. הקהל בסין מאוד סימפטי וביפן ישנה תחושה שהם מכירים הכל, יודעים הכל ומקבלים. זמרים מופתעים ביפן כשהקהל המקומי יודע בדיוק מתי למחוא כפיים, ולהגיב למתרחש מוזיקלית על הבמה. זו הייתה התחושה שלי, וגם של זמרים שעבדו שם."

יש לך מה לומר לקהל שמגיע לראות את האופרה הזאת?

"נתחיל מזה שחשוב לבוא מוכן. בסיפור של גתה כמובן שרצוי מאוד להכיר את היצירה הספרותית, אבל אופרה היא אמנות שתובעת ממך באופן כללי. היא דורשת תהליך של גילוי שלא בא בהצצה חד פעמית, וזה נכון לאמנות בכללה וגם להפקה ייחודית. גם אני, שמכיר היטב את האופרה הזאת אבל לא הייתי שותף ליצירת ההפקה, למדתי אותה דרך עיני הבמאי. אופרה צרפתית לא מספקת חוויה מידית. אצל ורדי יש דבר כזה חוויה מידית - אתה רואה, שומע, מגיב. האופרה הצרפתית רוצה יותר. גם פוצ'יני בחלק מן היצירות שלו רוצה.  מצד אחד 'טרוויאטה', 'ריגולטו' ו'כרמן' הן אופרות מידיות אבל 'פלסטף', 'ג'אני סקיקי' ו'הנערה מן המערב' הן אופרות שדורשות יותר."     
 


ורתר, צילום מחדר החזרות: רייצל דאן

 

האופרה "ורתר" תתקיים בין התאריכים 23-9 בנובמבר 2018 בבית האופרה הישראלית, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מחירי כרטיסים: 470-190 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 03-6927777 או באתר האופרה הישראלית  

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

04/11/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע