יצירה תחת המגף הרומס

"קל הרבה יותר, למעשה, לפעול תחת תנאי משטר רודני מאשר לחשוב תחתם"- כתבה חנה ארנדט שהייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה שנולדה בגרמניה. קל וחומר כמה קשה ליצור תחת רודנות.

הקונצרט הקרוב של התזמורת הקאמרית הישראלית יציג יצירות מאת מלחינים שחיו תחת משטרים טוטליטריים. מנצח: ירון גוטפריד, סולניות: קרן הדר - סופרן, מירב אלדן - מצו סופרן.

בתכנית: אלברטו חינסטרה (1983-1916): "וריאציות קונצרטיות", אופ' 23, מנואל דה פאיה (1946-1876): הסוויטה "האהבה המכושפת", קורט וייל (1950-1900) וברטולד ברכט (1956-1898): Alabama Song, ג'ני הפיראטית, מה קיבלה אשת החייל, September Song, סוּרָבָּיָה ג'וני, הבלדה על מקי סכינאי.


ירון גוטפריד צילום: אנדרס

על האמנים

ירון גוטפריד, מנצח

מנצח, פסנתרן ומלחין רב-תחומי, מרבה לגשר בין מוזיקה קלאסית למוזיקה בת זמננו. בשנים 2013-2002, בכהנו כמנהל המוזיקאלי וכמנצח הראשי של תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, הוביל בהצלחה רבה קו אומנותי ייחודי, ששילב סגנונות מוזיקליים עם שאר האמנויות. יצירותיו נדפסות בבית ההוצאה הבינלאומי היוקרתי סִיקוֹרְסְקִי ומבוצעות בארץ ובעולם. גוטפריד מרבה לנצח על מיטב התזמורות בישראל, ובהן הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית ירושלים, הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הקאמרית הישראלית, הסימפונייטה הישראלית באר שבע והקאמרטה הישראלית ירושלים. כמו כן הוא מנצח על תזמורות מובילות בגרמניה, באיטליה, בספרד, בהונגריה, בארצות הברית, בארגנטינה ובפיליפינים ובסיורי קונצרטים בסין. הוא זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים 2014, פרס האמן הנבחר של הקרן למצוינות בתרבות 2003-2007 והפרס הראשון לניצוח ב"שבוע האמן הצעיר" של הפילהרמונית הישראלית וקרן התרבות אמריקה-ישראל. גוטפריד חבר במרכז האמנים היוקרתי מְקְדָאוּוֶל שבארצות הברית ועומד בראש מסלול ההלחנה, העיבוד והניצוח של בית הספר למוזיקה רימון.
 
קרן הדר, סופרן 

זמרת סופרן רב-תחומית בוגרת בית צבי, השתלמה בלימודי אופרה בברלין בזכות מלגה מיוחדת ממאסטרו דניאל בארנבוים. בין השאר הופיעה עם הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של וסטצ'סטר שבניו יורק והסימפוניות של איטליה, ברלין ובנגקוק, תחת שרביטיהם של לורין מאזל וזובין מהטה. הדר שרה באשכבה של חנוך לוין וגילמה את אשת איוב במחזה איוב מאת יוסי יזרעאלי לצד ששון גבאי. בדיסקוגרפיה שלה: מוזיקת לילה זעירא (משירי מ' זעירא) עם רפי קדישזון ודן אטינגר, Horn Quest עם נגן הקרן אלון ראובן והפסתרן יוני פרחי, שחורה אני ונאוה מאת אלה מילך-שריף, בחלונות הגבוהים עם הפסנתרן משה זורמן ואמן כלי ההקשה אסף רוט, ניגון עם אמן הגיטרה דניאל עקיבא, היצירה D-E-G-A עם הפסנתרן טל סַמְנוּן ושירי אהבה ויין מאת יוסף ברדנשוילי עם הקאמרטה הישראלית ירושלים. הדר היא זוכת תחרות ריינסברג שבגרמניה לשירת אופרה ואמנית נבחרת של הקרן למצוינות בתרבות.


קרן הדר (צילום: גל אלי)

מירב אלדן, מצו-סופרן 

ילידת אילת, למדה נגינת פסנתר ושירה ב"מרכז המוזיקה הים האדום" והיא בוגרת המכון למוזיקה של קליבלנד, אוהיו. לצד רפרטואר בארוקי, קלאסי ורומנטי - דמון באסיס וגלתיאה (הנדל) דוֹרָבֶּלָה בכך עושות כולן (מוצרט), נֶרִיס במֶדֶאָה (כרובני), המלחין באריאדנה בנקסוס (ר' שטראוס), הרמיה בחלום לליל קיץ (בריטן) - היא מרבה לבצע מוזיקה ישראלית ויצירות בנות זמננו. עודד זהבי הלחין בעבורה כמה יצירות, ובהן מונודרמה לטקסט שכתבה המשוררת תהילה חכימי בעקבות שיחותיה עם נשים חסרות-בית ומעוררות השראה. המונודרמה בוצעה ב"חג המוזיקה הישראלית" 2015 ובקונצרטים בקליבלנד, באזל, ברן וציריך. עוד הפיחה אלדן חיים בהלאה ממני – מחזור שירים טרנסג'נדרייםמאת בועז בן-משה למילות אילאיל פארן ולי ארנון ובגלים למצו-סופרן ולתזמורת מאת אלה מילך-שריף. באחרונה גילמה אלדן את אלצ'ינה בשחרורו של רוּגֶ'רוֹ מן האי של אלצ'ינה מאת פרנצ'סקה קָצ'יני והופיעה במתחם אולמי קרנגי בניו יורק בבכורה האנגלית של ספינת החלומות מאת ויוויאן פאנג ליוּ.


מרב אלדן צילום: דותן גור אריה
 
על היצירות

אלברטו חינסטרה - וריאציות קונצרטיות לתזמורת קאמרית 23

את "וריאציות קונצרטיות" הלחין חינסטרה, גדול מלחיני ארגנטינה, ב-1953, תקופה שבה החליט להפנות עורף לפולקלוריזם כשל סטרווינסקי, ברטוק ודה-פאייה ושבה האידיום העממי הארגנטיני כבר היה מוטמע בסגנונו ומשולב בסממנים המודרניסטיים (סריאליזם ודודקפוניות) שקנה לו בינתיים. היצירה כתובה לשני חלילים, פיקולו, אבוב, שני קלרינטים, בסון, שתי קרנות, חצוצרה, טרומבון, טימפני, נבל וכלי קשת ושולט בה ספקטרום רחב של צבעים, טקסטורות ואווירות: לפרקים היא ריתמית ואינטנסיבית, לפרקים - הבעתית, לירית וקודרת. בראשית היצירה מוצג נושא, וממנו צומחות 11 וריאציות, שכל אחת מהן מביעה את האופי הייחודי של הכלי המנגן בה.

חינסטרה כתב: "הענקתי לכל כלי מעמד של סולן. יש וריאציות מגַוונות, מקַשטות או משכללות ויש וריאציות שהן מטמורפוזה של יסודות הלקוחים מן הנושא הפותח". הווריאציות אורכות בין חצי דקה לכמה דקות כל אחת. הצ'לו והנבל -זיווג לא שגרתי – הם מציגי הנושא הפותח, והם עושים זאת לאט ובהבעה. אחרי נגינת ביניים עגמומית בכלי הקשת, הווריאציות מתחילות להשתרשר ונמזגות זו בזו בלי הפוגה. במֶחזר (רֶפְּרִיזָה) הנבל מזוּוג לקונטרבס. הווריאציה המסיימת היא רונדו שופע חיים, ובה התזמורת כולה משמיעה נגינה לטינו-אמריקנית - מחול המָלַמְבּוֹ האהוב על הגאוצ'וס של הפמפס – "טעם של בית" לחינסטרה. הצלילים החוזרים במונוטוניות מייצגים רגליים רוקעות והבלחות וירטואוזיות וג'אזיות בוקעות מרוב כלי האנסמבל.
 
מנואל דה פאיה- האהבה המכושפת

מנואל דה פאיה היה מחלוצי "הזרם הלאומי" במוזיקה הספרדית. מה שעשו למוזיקה של ארצותיהם גריג סיבליוס, ברטוק ואֶנֶסְקוּ, הצליחו אַלְבֵּנִיס, גְרַנָדוֹס ודה פאיה לעשות למוזיקה של ספרד. המעודד הנמרץ שלהם היה מורם פֶלִיפֶּה פֶּדְרֶל, תועמלן מובהק ליצירת מוזיקה לאומית ספרדית. ב-1904 הגשים דה פאיה את משאלת פֶּדְרֶל והלחין "אופרה סריה" ספרדית - "החיים קצרים", ואחרי שזו זכתה לתשואות בפריס, חזר לארצו, וב-1914/15 הלחין את הבלט "האהבה המכושפת. היצירה נולדה מבקשתה של רקדנית הפלמנקו פַּסְטוֹרָה אִימְפֶּרְיוֹ כי ייאות – יחד עם המשורר-כוריאוגרף גרגוריו מַרְטִינֶס סְיֶרָה - ליצור בעבורה "שיר וריקוד". סיאֶרָה שאב סיפור עתיק מאוצר אגדות הצוענים, פאיה ישב להאזין לשירתה "הצוענית" של אֵם הזמרת, וכך נרקח אותו "שיר וריקוד" צועני לזמרת פלמנקו, לשחקנים ולתזמורת קאמרית. בשנים 1925-1916 העניק פאיה ליצירה לבושים שונים: סוויטה קונצרטית לתזמורת קאמרית ולזמרת, סוויטה לפסנתר ואז שוב בלט לתזמורת סימפונית ולמצו-סופרן.

הסיפור הוא סיפור של אהבה, מוות, גירוש-שדים וגאולה: קַנְדֶלָה החושנית אוהבת את כַּרְמֶלוֹ הנאה, אלא שבעלה הראשון, המת, שהוכרחה בזמנה להינשא לו, מחריד את הזוג הצעיר בביעותי לילה. קנדלה מכירה היטב את מזגו הבוגדני של בעלה המת, והיא מצליחה לשכנע את חברתה לוּסִייָה "לצחק" עמו, והנה – רוח הרפאים נכנעת לפיתויי לוּסִייָה, וקַנְדֶלָה וכַּרְמֶלוֹ חופשיים לנפשם ולאהבתם. "אהבה מכשפת" על גרסאותיה, היא שגרירה מצוינת לרוח הספרדית. המוזיקה של דה פאיה, על ארבעת שיריה ומחול האש הפופולרי, להעלות לנגד אוזנינו פחד ולהט, ייאוש ואש, סכנה ופתרון מאגי.


הקאמרית הישראלית, צילום: Michael Pavia
 
קורט וייל - יצירות שונות

 Alabama Song , ג'ני הפיראטית, מה קיבלה אשת החייל, September Song, סוּרָבָּיָה ג'וני, הבלדה על מקי סכינאי - קורט וייל, תלמידם של בוּזוֹני והוּמפֶּרדינק, הלחין אופרות, קנטטות, סימפוניות, סוויטות, קונצ'רטי, יצירות קאמריות ובלטים; אלה מיצבוהו כמלחין קלאסי לצד סטרווינסקי, מיו, הינדמית ואוֹרְף. ואולם פופולאריות יצירותיו הבימתיות האפילו על תנובותיו הקלאסיות. כפְּרוֹלֶטָרִיסְט גרמני נטה אל הקברט המתריס ואל המחזמר החתרני, בעידן שבו נדמָה עדיין שבבריוני הנאצים ניתן ללחום במילים ובצלילים. עם הקומוניסט ברטולט ברכט יצר את "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", "האפי אנד", "האומר הן" ו..."אופרה בגרוש", היהלום שבכתר.

אך קורט וייל היה גם יהודי. מוחרם ונרדף בשל מוצאו ודעותיו, נאלץ להמציא את עצמו מחדש בערי מקלט: בפריס הלחין (שוב עם ברכט) את "שבעת החטאים", בלונדון את "מלכותי בעבור פרה" ובארצות הברית, עם גדולי ברודווי והוליווד - גרשווין, אנדרסון, לרנר, נאש, רייס ושוב ברכט - את "אבודים בין כוכבים", "גברת באפלה", "ג'וני ג'ונסון", "חופשת ניקֶרְבּוֹקֶר", "חיי אהבה", "תמונת רחוב" ועוד. וייל אהב יחס דיאלקטי בין המילים למנגינה: מילים "גבוהות" ילבשו מלודיות "עקומות" ואמיתות פשוטות יזכו ללחן טונאלי אוהב. את העיבודים לתזמורת הכין בני נגרי, מלחין שהיה לו חלק באקלום מוזיקת הנשמה האמריקנית על בימות ישראל באמצע המאה שעברה. מ-1990 התגורר נגרי בלונדון, שם נפטר באוגוסט השנה. העיבוד היה נחוץ כי תזמורי וייל תאמו את הרכבי התזמורות שעמדו לרשותו בזמנו, וגם כי קולה של הסופרן לוֹטֶה לֵנְיָה, רעיית המלחין ומבצעת רוב שיריו, שקע במרוצת השנים והסיגריות לידי אלט עמוק.


חמישי ומוצאי שבת, 12, 14 בדצמבר 2019 בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקאנטי. להזמנת כרטיסים: 03-5188845

רכישת כרטיסים