חיים גרמניים

נתחיל מן הסוף: "את מדברת, אני מדברת" בתיאטרון תמונע היא ללא ספק אירוע תיאטרוני חשוב, מונודרמה מרתקת, ואם תרצו - טוּר דֶה פוֺרס של ריקי חיות, יוצרת וכותבת המופע, המתרגמת ובעיקר השחקנית. שתי גיבורות בדרמה: ריקי חיות השחקנית וברונהילדה פומזל הדמות האחרת, בת השיח של חיות.

ולעצם העניין. בינואר 2017, כשהיא בת 106, מתה ברונהילדה פומזל - מי שהיתה מזכירתו של יוזף גבלס, שר התעמולה בממשלתו של הצורר אדולף היטלר. שנה קודם, ב-2016, הופק על פומזל סרט ושמו "חיים גרמניים", בו היא מצהירה שלא ידעה על רצח ששת המיליונים.
 
מה שידעה, לכאורה, הוא שהיהודים הועברו לחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, שבו התגוררו גרמנים. (בשנת 1938 לאחר שסיפח את אוסטריה, היטלר סיפח, בהסכמת מדינות המערב, את חבל הסודטים לגרמניה, מאחר שהרוב המוחלט של תושבי החבל היו גרמנים, י"ש). 
 


  
איך זה יכול להיות?
 
ברונהילדה פונזל, שישבה בלב המאפליה, במקום שבו נגזר גורלם של מיליונים, תקתקה מכתבים והוראות להשמדת מיליוני יהודים בהצטיינות יתרה, תיארה חיים בנאליים וטענה שהטקסטים שכתבה לא עניינו אותה. בספר "חיים גרמניים" שכתב טורה ד. הנסן ובסרט, היא מגוללת את סיפור חייה. בעבר הייתה  מזכירתו של בעל חנות בגדים יהודי ובהמשך מזכירה של עורך דין וסוכן ביטוח, גם הוא יהודי. "עבדתי בשתי עבודות - בבוקר אצל היהודי ואחרי הצהריים אצל הנאצי".
 
ריקי חיות השחקנית צפתה בסרט הביוגרפי על ברונהילדה וקראה את האוטוביוגרפיה שלה. "משהו הטריד אותי במשך שלוש שנים", אמרה חיות. "איך ברונהילדה התנהלה בכל אותן השנים כמזכירתו של גבלס ולא ידעה על כל הזוועות שהתרחשו? הרי היא במו ידיה הדפיסו את הפקודות הנוראיות שגלבס הכתיב לה. איך זה יכול להיות?" ברונהילדה אומרת בהצגה שגבלס כמעסיק היה אדם נעים, שהתלבש תמיד בקפידה והתנהג אליה בצורה מכובדת, אם כי לא אישית כמובן.
 
את הצד האחר שלו היא פגשה בפעם הראשונה כשבפברואר 1943 היא נשלחה לכנס בארמון הספורט (Sportpalast) בברלין שבו גבלס נשא נאום בשם המפלגה הנאצית, כשהוא סוחף את אלפי מאזיניו לתמיכה ב"מלחמה טוטאלית" (totaler Krieg). שם היא ראתה אותו בפעם הראשונה צורח צרחות שלא הבינה את תוכנן ונאלצה יחד עם כל הקהל למחוא כפיים במחיאות קצובות בקולי קולות ובאקסטזה.


את מדברת, אני מדברת, צילום: דוד קפלן

 
מינימליסטי, נקי ואמין
 
כדי להבין ולצלול לדמותה של ברונהילדה בנתה ריקי חיות מונודרמה שבה היא משחקת את שתי דמויות הנשים ויוצרת דיאלוג דמיוני בין שתיהן, יחד עם תוספות לאקטואליה ולמצב בארץ. ריקי השחקנית מגלמת את דמותה האמיתית (של ריקי חיות) אל מול ריקי השחקנית המגלמת את דמותה של ברונהילדה, וכשהיא הופכת לברונהילדה, היא מחליפה פיאה, משנה במקצת את גוון הקול לקול מבוגר יותר עם מעט מבטא גרמני, מאוד מינימליסטי, מאוד נקי ואמין.

גם הבמה נקיה ממניירות: שולחן, כיסא, מעט קטעי וידיאו - חלקם היסטוריים על התקופה המדוברת - וצילומי קלוז-אפ של שתי הדמויות, ברונהילדה וריקי. כך, למשל, על רקע הבמה הנקייה, תמונה של כוסות שתיה המלאות בנוזל אדום נחרטת עמוק אצל הצופים, כשריקי השחקנית יוצקת ואומרת כברונהילדה: "איך אימא יכולה לרצוח את הילדים שלה?!" בהתכוונה לעובדה שגרינג ואשתו התאבדו אבל קודם הרעילו את ששת ילדיהם.

מתוך הביוגרפיה של ברונהילדה, מבליטה ריקי חיות במחזה בייחוד את הערכים המשפחתיים עליהם היא גדלה: "ציות, משמעת וסדר", וכמו שאומרת ברונהילדה: "עם ילדים לא מדברים על פוליטיקה". להיות עובדת טובה, להצטיין בעבודה - אלה הם ערכים. היא הייתה קצרנית מצטיינת וזה מה שהיה חשוב במשרדו של גבלס - להיות המזכירה המצטיינת בקצרנות ולא להבין את תוכן הדברים. ברונהילדה קראה לעצמה טיפשה ורק בשלב מאוחר מאוד בחיים הבינה: "טיפשים משלמים את המחיר הגבוה ביותר לשקרנים". ואי אפשר להימנע מלהבין את האנלוגיה אלינו.



את מדברת, אני מדברת, צילום: דוד קפלן

הבנאליות של הרוע
 
כאשר ריקי השחקנית שואלת בשקט: "יכול להיות שהתחלנו להתרגל?" ומגיבה בצעקה: "אני לא מוכנה להתרגל!", נדמה שריקי האישה שעיבדה את המחזה שואלת שאלות עמוקות הרבה יותר בניסיון להבין משהו מן ההתנהגות האנושית שהוא מעבר לשתי דמויות הנשים במחזה.

הבנאליות של היכולת שלנו כבני אדם לא לדעת, לא לחקור, לא למחות, לא להתנגד, לחיות כדי לשרוד בצורה הטובה ביותר כשהתנאים הם בלתי סבירים, כמו מלחמות, אידיאולוגיות רצחניות של רודנים שקרנים, חסרי מצפון ומוסר - פוגשת אותנו הקהל עם שאלות נוקבות הנוגעות לחיינו כאן ועכשיו.  

"את מדברת אני מדברת" הוא מופע תיאטרלי חזק המתייחס בכבוד למלאכת התיאטרון, הן בעיבוד החומר והן בבימוי ובמשחק, ובעיקר עושה מה שתיאטרון טוב אמור לעשות - לשלוח את הקהל הביתה עם שאלות לא פשוטות ועם חומר למחשבה. 
 

את מדברת, אני מדברת, צילום: דוד קפלן



את מדברת, אני מדברת – בעקבות "חיים גרמניים"   ספרם של בּרוּנהילדֶה פּוֺמזֶל וטורֶה ד. הנסן. יצירה, כתיבה: נאוה  צוקרמן, תרגום ומשחק: ריקי חיות, עיבוד ובימוי: נאוה צוקרמן, עיצוב במה ותאורה: איריס מועלם, צילום ועריכת וידיאו: שי יצהר ויינברג

לרכישת כרטיסים
 
יום חמישי, 18 באפריל 2024, תיאטרון תמונע, תל אביב