סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן רנסאנס – בחזרה אל עץ הדעת
 

 
 
היצירה, על שלל רעיונותיה היפים, קטעיה המעניינים במיוחד, כמו הפתיחה והסיום, והדואטים הנפלאים של מרין ומרקס, ואפילו קטעים בלבוש מלא, זמני, הם בגדר חזרה אל עץ הדעת ואל ה"לא יתבוששו" לפני אכילת התפוח, ואל 'וידעו כי עירומים הם', והסיומת 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם'".

יצירת מחול מקורית של מאיה לוי וחנן אננדו מרס מציגה 6 רקדנים בעירום ומאתגרת את הצופים



הדרך אל החשיפה
 
עירום על הבמה איננו דבר חדש בתחום המחול. אי שם בתחילת המאה העשרים חשפה את קיומו הרקדנית השערורייתית איזדורה דאנקן. בפעם הראשונה שאני התוודעתי אליו, ולא בקריאה על מופעים בחו"ל, הייתה לפני כיובל שנים כשצפיתי בהופעתה של ירדנה כהן בשמלה נרחבת שמתחתית הציץ גופה העירום.
 
הופעותיהן היו בניגוד מוחלט למקובל בבלט הקלאסי, כמובן, אך גם בניגוד למחול המודרני שהחל להתפתח ותפס תאוצה עם מרתה גרהאם, ואשר בו גם החל השינוי הגדול של תפיסת אמנות התלבושות למחול.
 
אבל את העירום המלא, של רקדניות וגם של רקדנים, "המציאו" יוצרים באירופה המערבית, ובדרך כלל, אם ניתן להכליל, אפשר להצביע על כך שהוא נועד לשרת רעיונות אמנותיים, בדרך כלל עלילתיים.
 
בדרך כלל מדובר בעירום נשי, בעיקר בחזה חשוף ומעניין שהטורסו החשוף של הגברים התקבל טבעי יותר. השימוש במכנסונים קצרים או בתחתונים ואמצעי כיסוי מינימליסטיים יותר הספיק. אבל למרבה ההפתעה זה תמיד נראה אקראי או סתמי ולא נחשב כמהותי. לא לעירום ולא למחול. 
 
רנסאנס-אסקף-anakit.jpg
רנסאנס, צילום: אסקף

השמרנות שלנו בנושא איננה צריכה להפתיע. אבל החזה חשוף, וה"כמעט" בתחתונים, לא היו רק היו מוקדי התנגדות, אלא גם אלמנטים של סקרנות ומשיכה אל המיוחד, כפי שהיו התגובות על הופעתה של חן יאני ב"HOUSEN” של שרון אייל וגיא בכר. אלא שהערום הנהדר שלה היה מדומה, ומכוסה בשכבת סיליקון אטומה שהעניקה לו דימוי של פסל שיש.
 
עירום מלא נשי, אם היה, צץ בהיחבא, כרמז. לעומת העירום הגברי המלא שהגיח למרכז הבמה, הפתיע ועורר תזזית. בעבר הלא כל כך רחוק, עשה את זה עידו תדמור, במה שנחשב להתרסה.
 
אבל גם אז זה היה מהלך משמעותי ליצירה, ממש כמו העירום ב"שני חדרים" של ניב שיינפלד ואורן לאור, ולא מכבר ביצירות המעניינות "המרגלת רות" של אשר לב ו"שעה עם אוכלי-כל" של שני גרנות ונבו רומנו, שהועלו באינטימדאנס. 

כי כן ההתבוננות ביצירות האלה הביאה אותי למסקנה כי במהותו את העירום במחול יש לראות כלבוש. לפיכך, כשרקדנים פושטים את הבגדים שהכינו עבורו הכוריאוגרפים ומעצבי התלבושות, הם לובשים משהו חדש, שמעניק לתנועתם חיוניות.

   

 
אתגר כפול – למבצעים ולקהל
 
הרתיעה האפשרית של קהל מעירום כמו המציצנות הטבעית באברי הגוף הם, כמובן, חלק נכבד מהעניין, ועל כך, בין השאר, בנויה היצירה החדשה "רנסאנס" של מאיה לוי וחנן אננדו מרס,שהועלתה בסוף השבוע במחסן 2 בנמל יפו.
 
צמד היוצרים הזמינו ששה רקדנים – סתיו מרין, שני בן חיים, אשר לב, איריס נייס, טקנורי קוואהרדה ודויד מרקס – לבחון יחד אתם את השפעת העירום על עבודת התנועה של הגוף. לעדותם כבר בתחילת החזרות נולדה ההתלבטות איך לקיים אותן. ההחלטה נפלה על מיידיות, "זבנג וגמרנו", כדרך הנכונה להיכנס לתוך היקום הזה.
 
וכך אפשר לומר כי היצירה, על שלל רעיונותיה היפים, קטעיה המעניינים במיוחד, כמו הפתיחה והסיום, והדואטים הנפלאים של מרין ומרקס, ואפילו קטעים בלבוש מלא, זמני, הם בגדר חזרה אל עץ הדעת ואל ה"לא יתבוששו" לפני אכילת התפוח,  ואל “וידעו כי עירומים הם", והסיומת  "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם".

העירום הוא אפוא מצב טבעי, מסקרן או נחשף או עומד למבחן. וזה מה שנכון ב"רנסאנס", שהוא שם המגדיר היטב את היצירה שמהותה היא התבוננות ותהייה מה הגוף העירום של היחיד, ובמיוחד של הזוג, ובעיקר של הקבוצה, משדר בתנועתו, ועד כמה העירום באמת ובתמים משפיע עליה.
 
האתגר של היצירה איננו עוצר כמובן במבצעים אלא זורם מהבמה אל הקהל באולם. איך מגיבים? מה רואים? על מי ועל מה מביטים? יש כמובן מרכיב של מציצנות, שגם אם נתכחש לה וננחם את עצמנו שהיא מתפוגגת אחרי כמה דקות, היא ממשיכה ומתקיימת עד הסוף. 
 
רנסאנס-אסקף-2-anakit.jpg
רנסאנס, צילום: אסקף

כשנגמרה ההופעה אמרתי כי מבחנה האמיתי יהיה כאשר לאחת ההופעות יזמינו (מראש) קהל שיהיה מוכן לשבת באולם בעירום מלא. רק כך, אני מאמין, הכוונה של היוצרים ב"רנסאנס" תבוא אל מצבה השלם. ואף יותר מזה, החיבור של הקהל אליה.
 
אחר כך שמחתי לשמוע שמאיה לוי וחנן אננדו מרס הרגישו כך כשהחליטו שגם הם, הכוריאוגרפים, יתפשטו מבגדיהם בחזרות, כמו הרקדנים. לוי אומרת שלה זה היה פשוט, ללא מבוכה, וחנן אננדו מודה כי היה מודע מאוד לעירום שלו, אך גם הוא בלי מבוכה.
 
הקהל בבכורה קיבל בתשואות רמות את ששת הרקדניות והרקדנים שהתייצבו לקידת-התודה בעירומם המלא.    

 

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק


למועדי מופעים >

08/07/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. מופע מדהים
יניב , תל אביב (25/10/2013)
1. אכן מופע מדהים! אך רואי לציין את ההלבשה
ברק , בריל (09/07/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע