סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "W" - שיר-מחול
 

 
 
מבין כל הרגעים הצרופים אולי הייחודי והמושלם ביותר הוא הקטע שבו בק ופישזון צועדים הנפרד בצעדים מדודים בתוך מה שנדמה כשני מבוכים. הדיוק של האין-מפגש ביניהם מרתק. בשלב מסוים הם מגיעים אל פתחי המבוכים, נעמדים זה לצד זה חזיתית מול הקהל, ושבים ונפרדים למבוכיהם עד שמגיע השיא של הפגישה, שיא של ריקוד אינטימי בנוסח סלואו-בלטה של שנות ה-70. רוך אנושי, אהבה".
יצירתה החדשה של טליה בק נוגעת בחיים כפי שרק זלדה וצ׳כוב ידעו לספר אותם


סיפור אהבה עמוקה

כבר במהלך יצירת המחול שלה, דואט מרגש שטליה בק יצרה ורוקדת עם צביקה פישזון, שותף יצירה שעמו היא פועלת בקבוצה הנפלאה של ענבל פינטו ואבשלום פולק, עולה התחושה שלפנינו שיר. מחול-שיר או שיר-מחול, כפל נקודות מבט המהדהדות את שם היצירה ״W״ הנהגה כך שמשמעותו המתקבלת הוא ״אתה כפול״.

יתר על כן, בהדרגה, כמעט בהיסוי הקול, גוברת התחושה של נוכחותם הכפולה של המשוררת זלדה ושל המחזאי אנטון צ׳כוב. תחושה ששירת החיים והמוות של יצירותיהם חודרת ומעשירה את הרשמים המתהווים נוכח המתרחש בדואט המוצג בהאנגר הגדול בבת ים שבו פועל מרכז ״כלים״, ונוצר במסגרת התכנית ״שהות-אמן״, בתמיכת מפעל הפיס ומשרד התרבות והספורט.

היצירה נפתחת בסולו מרתק שבו פישזון חושף את צבר היכולת התנועתית משנות עבודתו הרבות כשחקן-רקדן ביצירות פינטו-פולק, אבל בשינוי משמעותי. הפעם הוא רקדן בעל יכולת ביטוי במגוון היבטים פיזיים ישירים. תנועתו משוחררת מכבלים, והוא מבטא עולם שלם בטבעיות של שליטה בגוו, בזרועותיו, ברגליו, בעמידה בישיבה, בכריעה, בגלילה ובפוזיציות מחול מהוקצעות.

הסולו מסתיים בפרץ קולי של בכי שהופך להיות צוויחת שחף שבעקבותיה הפס קול מציף את האוזן בצוויחות אלפי שחפים מעל חופי ים שאליהם מגיעה מאחור טליה בק, ובתנועתה המובנית והסדורה מוסיפה גוונים חדשים של יופי, עדינות וחמלה. כאשר בהמשך מתקיים ביניהם המפגש נוצר סיפור שמבעד להומור הנרמז בו עולה כאב של פרידה ממשמשת ובאה.

יש שם סיפור, אפילו ליניארי, סמוי לכאורה שנוצר עם דרמטורגיה של עומר קליגר (שביים בשנה שעברה בתיאטרון חיפה את "4:48 פסיכוזה"). ראיתי בו חווית חיים שמושכת לאטה אל חוויות של קשר וניתוק, אל סיפור אהבה עמוקה שאינה נענית תמיד, של פרידה כואבת. של מוות, שבלשונה של זלדה הוא האח הגדול.

מבין כל הרגעים הצרופים אולי הייחודי והמושלם ביותר הוא הקטע שבו בק ופישזון צועדים הנפרד בצעדים מדודים בתוך מה שנדמה כשני מבוכים. הדיוק של האין-מפגש ביניהם מרתק. בשלב מסוים הם מגיעים אל פתחי המבוכים, נעמדים זה לצד זה חזיתית מול הקהל, ושבים ונפרדים למבוכיהם עד שמגיע השיא של הפגישה, שיא של ריקוד אינטימי בנוסח סלואו-בלטה של שנות ה-70. רוך אנושי, אהבה.

W-רותם-מזרחי2.jpg
טליה בק - W (צילום: רותם מזרחי)

טקסטורות מתפרקות לתוך החלל

על פניו הסיפור נענה לתיאור של בק כי "המפגש בין הגופים השונים של שני הפרפורמרים, המקפלים בתוכם זהות, פרקטיקות, היסטוריה, תרבות, גיל ומגדר שונים, מסקרן ביכולתו לחשוף, לזקק, לאתגר ולגלות את הגוף האחר כמו את הגוף שלי עצמי, המדבר את עצמו".

זהו מפגש שבו ״היסטוריה, זיכרון, שגרה, יצר. גופים חווייתיים המתערבבים, טועמים ומטעימים זה את זה. טקסטורות פיזיות ורגשיות מרובות רבדים המגששות, מתפרקות כל אחת לעצמה, לתוך השנייה, ולתוך החלל. החלל והמרחב גם הם מתקפלים אל תוך הגופים ומייצרים טופוגרפיות שונות ומשתנות התורמות גם הן ליצירת התוכן".

ואמנם כך. חלל הבמה הגדולה עוצב על ידי האדריכלים נדב ביגניץ וליטל נטע פולקמן, שהציבו בו רק כיסא קטן, וברקע חמישה לוחות עץ גדולים, שבהמשך ייפתחו ויחשפו רעיונות חזותיים יפים, ועל ידי מעצב התאורה עופר לאופר, שהיטיב לחוש ולתאר את עומק החלל הזה. גיא שרף יצר מוזיקה עתירת גוונים ומצלולים שהתחברו עם הצד החזותי ועיצבו את הפיוט התנועתי שאפף את המקום, והגיע לשיאו בתמונת הסיום הקצרה.

נרגש ועתיר רשמים חזרתי הביתה, בדיוק ברגע בו החל הערוץ הראשון לשדר את הפרק הראשון בסדרה הדוקומנטרית ״העברים״ של יאיר קדר - הפרק המרגש על זלדה, המשוררת הייחודית שנגעה בשירתה בסוד החיים והמוות. כמעט בכל הדברים שנאמרו עליה ובכל שיר שצוטט, מצאתי מראי מקום ליצירתה האנושית כל כך של טליה בק ולשיתוף היצירתי המושלם עם צביקה פישזון.

מי שיראה - לא ישכח.

w-רותם-מזרחי.jpg
טליה בק - W (צילום: רותם מזרחי)


למועדי מופעים >

10/01/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. ריקוד כפיוט
עירית דנקנר קאופמן , תל אביב (17/01/2016)
1. תיקון
... , (11/01/2016)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע