דו קיום דרך השירה
 
כמעט ארבע שנים עברו מהיום שבו נפתחה יאפא, חנות ספרים בעברית, בערבית ובאנגלית ובית קפה עם אוכל פלסטיני בבעלותם של מישל אלראהב ודינה לי. לשני השותפים, שלא הכירו זה את זו קודם, היה את אותו החלום - לפתוח חנות ספרים דו לשונית. וכך במסגרת הגישושים לפתיחת מקום שכזה נפגשו השניים והגשימו את החלום, שכנראה לא היה רק שלהם.
 
לא לקח הרבה זמן עד שהמקום הפך למוסד תרבות יפואי של ממש, שבשנתיים האחרונות היה גם לבית ספר לערבית מדוברת. המקום משמש יחדיו את האוכלוסייה והפך לסמל של ממש בדו קיום של הלבנט היפואי.  במוצאי שבת הקרובה, יפגשו שם ארבעה משוררים – שניים מהם ערביים ושנים עבריים, לערב שירה בליווי נגינת עוד, שיתכן שיהפוך לסדרת ערבים בערים נוספות.

ארבעת המשוררים, סמי שריף מהנא, מרוואן מחול,  מתי שמואלוף ואלמוג בהר, הכירו זה את זה מבעוד מועד והם אלו שפנו ללי ולאלראהב ויזמו את קיום הערב. "יאפא (יפו בערבית) היא עיר משותפת ובית הקפה של דינה ומישל הוא המקום הכי חמים לבדוק אם הערב מתאים לאוכלוסיה המשותפת", אומר המשורר מרואן מחול המתגורר במעלות תרשיחא ועוסק לפרנסתו בהנדסה אזרחית. "המשוררים שנבחרו מדברים על הבעיה הפלסטינית ועל המזרח התיכון. אני מדבר על הבעיות שלי נגדך ואתה מדבר על הבעיות שלך נגדי, כשהמטרה היא אנושית, להגיע לדו קיום אמיתי ודרך השירה להגיע לאיחוד בין העמים".

לאורך הערב ישולבו קטעי מוזיקה של נגן המוזיקאי ונגן העוד חאדר שמע. לדברי מחול: "הערב יהיה שילוב בין שירה למוזיקה. פעמים יהיה שילוב ביניהם ולפעמים הם יהיו בנפרד. אנחנו נקריא שירה בצורה פרטיזנית – פעם סמי, פעם אני, פעם אלמוג, פעם מתי. במטרה תמיד להפתיע, אני מקווה שיהיה טוב. זו הפעם ראשונה, אבל לא אחרונה, אנחנו רוצים לעבור מעיר לעיר ולקדם את התפקיד שלנו לדו קיום בין שני העמים", הוא מבטיח.

חיבור חצי מודע בין פלסטיני למזרחי

בהר ומחול נפגשו בסדנאות השירה של הליקון בשנת 2004, ויחד תרגמו את שירו של מחול "ערוס אל-ג`ליל" לעברית -  "כלת הגליל". ב- 2006 נעשה סרט תעודה באותו השם, שהוקרן בפסטיבלים ברחבי העולם המערבי והערבי כאחד, וזכה במקום שני בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ולאחר מכן בפסטיבל הסרטים בנצרת. השיר, שיוקרא בערב ביאפא, והסרט בעקבותיו, בבימויו של באסל תמוס ובהפקתו של איתן חריס, מספרים על  הצטלבות סיפורם הטרגי של אייבי נתן, פעיל השלום שב- 1948 היה טייס קרב בחיל האוויר הישראלי ופאטמה הווארי, יפיפייה גלילית שנתן הפציץ את בית הוריה בתרשיחא, הפצצה שבה נהגרו שני ההורים ופאטימה הפכה לנכה ולמבודדת. ברבות הימים, כשנתן עצמו הפך לנכה, הסכימה פאטימה לפגוש אותו.

ארבעת המשוררים נפגשו לפני כחודשיים, בערב שירה בהשתתפות משוררים נוספים בכפר קרע, לרגל הוצאתה לאור של האנתולוגיה המעמדית "אדומה". מחול התוודע למשורר והסופר סמי שריף מהנא, עורך דין במקצועו שכתב עד כה שלושה ספרי שירה, האחרון שבהם יצא לאור בקהיר. השניים כבר הכירו את בהר וכן  התרשמו משיריו של המשורר ועורך כתב-העת "הכיוון מזרח" מתי שמואלוף שספר שיריו השני, "בין שמואלוף לבין חזז", ראה אור בשנת 2006 וביקשו לצרפו לערב.

אלמוג בהר, שסיפורו "אנא מן אל-יהוד" זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת תשס"ה, ותורגם לערבית בקהיר, (ממנה חזר לאחר שבשבוע שעבר היה אורח של המרכז האקדמי הישראלי בקהיר), וספר שיריו הראשון, "צמאון בארות", עומד לראות אור, מספר: "הערב התחיל מקשרים אישיים והערכה הדדית. החיבור הוא חצי מודע בין פלסטיני למזרחי, בלי צורך בכותרות מעל זה. מצד שני, חלק מהחיבור הוא בהקשר של התוכן התרבותי והרצון להיות בין העברית לערבית, כששתיהן קיימות, כשאין אחת שבולטת יותר או פחות".

לדברי בהר, שמואלוף מדבר ערבית מדוברת, בעוד הוא עצמו, הכותב את עבודת המסטר שלו על שירתה של אמירה הס באוניברסיטה העברית ולומד ערבית ספרותית, מספר על הצורך ללמוד ערבית מדוברת. "אני יודע מילים של אהבה וקללה", הוא אומר, "אבל לא מסוגל להרכיב משפט שלם. בבית הסבים והסבתות שלי דיברו ערבית ואמי ענתה להם בעברית, כבר אמי הייתה פסיבית ואני, ששמעתי ערבית איבדתי גם את היכולת הפסיבית. גם הביקור בקהיר המחיש את הצורך ללמוד ערבית מדוברת, אבל זה תהליך. בקיץ אתחיל ללמוד ערבית מדוברת, אינשאללה".
על הערב ביאפא הוא אומר: "בעוד במקומות מסוימים, כמו תל אביב, העברית תהיה דומיננטית יותר בערב שכזה ובמקומות אחרים דוגמת נצרת, תהיה זו הערבית, ביאפא, לא כהצהרה, אלא כי אנחנו ארבעה, המצב של השפות, עברית והערבית, יהיה מאוזן".
 
מ-48` לא הייתה אף חנות ספרים בערבית ביפו
 
ביאפא עצמה, השוויוניות הייתה מאז ומעולם מילת מפתח. יושבי המקום, אינטלקטואלים יהודים וערבים, או תושבי העיר בכלל, כבר מזמן מקיימים שם פעילות משותפת או סתם נפגשים לשיחה. "אני חושב שלתרבות הפלסטינית יש הרבה לתרום לתרבות הישראלית", אומר אלראהב המתגורר ברמלה, שבהכשרתו עוסק במכניקה עדינה, וב- 1991 הקים ספרייה ערבית ברמלה. את דינה לי, שבאה מתחום הפילוסופיה ומתגוררת ביפו, פגש במקרה לאחר שהתברר שלשניהם שאיפה משותפת לפתוח חנות ספרים בשתי השפות.
 
אלהרב ביקר בהונגריה ושם ליבו לכך שמעבר לקריאה האינסופית בכל תחנת אוטובוס ורכבת תחתית, בכל ספרייה נמצא מקרר של שתייה קרה. "כשחזרתי ארצה חשבתי להקים חנות ספרים בשלוש שפות ברמלה", הוא מספר, "אבל לצערי, התברר שברמלה אין  מספיק קוראים. לא הכרתי את דינה והיא גם חקרה את הנושא הזה ביפו והלכה לכל מיני מקומות ובתי ספר, עד שיום אחד היא הלכה לבית הספר האורתודוכסי, נפגשה עם המנהלת ושיתפה אותה ברעיון של הקמת חנות ספרים עם בית קפה והתייעצה אתה על מידת הביקוש לעניין. המנהלת התחילה לצחוק ואמרה לה שאח שלה מגלגל את אותו רעיון. המנהלת, שהיא אחותי, הפגישה בינינו ואחרי שלושה חודשים של חקירה משותפת ביפו החלטנו לפתוח את המקום הזה".
 
"מ- 48, מאז הכיבוש, לא הייתה חנות ספרים בערבית לא ביפו, לא ברמלה ולא בלוד, ולמעשה בכל המרכז. אנשים שרצו לקנות ספר נסעו לנצרת, לירושלים, או לירדן ולמצרים. אחת לשנה התקיימה תערוכת ספרים מחוץ לעיר", מספר אלהרב, "מי שקורא חייב לקרוא כל הזמן, הוא צריך. כך שהיו חייבים לנסוע".
 
בהתאם לביקוש, בחודשי הקיץ מתקיימים ביאפא קורסים מרוכזים ללמוד ערבית מדוברת. אחת לשנה, בסוף ינואר תחילת פברואר, יוצאת מהמקום נסיעה מאורגנת למצרים לתערוכת הספר הערבי מכל העולם הערבי ומשם ממשיך הטיול ללוקסור ואסואן.
 
בנוסף, ביום ראשון, ה- 15 ליולי תתקיים במקום חגיגת יום הולדת ארבע שנים למקום, שבמסגרתו תוקרא שירה ("שר" בערבית) ותושר שירה ("רנני") בליווי נגינה, לכבודו של מקום שמייצר תרבות שיתופית מזרח תיכונית.

הערב יתקיים בשבת, 30 ביוני 2007 ב- 19:00 ביפא – חנות ספרים ובית קפה (רח` יהודה מרגוזה 33, יפו). טל`: 03-6185746. הכניסה חופשית!