סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "שיחות לילה" – לפני שיהיה מאוחר
 

 
 

אלון אופיר ומיקי לאון יוצרים "תיאטרון אפל" שופע ומרתק בפרטים הגדולים והקטנים שמעניקים עוצמה דרמטית מאיימת לדו שיח בין שדרים למאזינים



פצצת רדיו מאיימת
 
בכניסה לתיאטרון גשר, לפני עלות המסך על "שיחות לילה", פגשתי ידיד משכבר, שבמהלך ארבעים השנים שעברו הפך מנסיך ירושלמי לרודן רדיופוני, בקולו הצרוד והרועם, בשפה הבוטה ולעתים אף צורמת שבאמצעותה הטיף למאזינים, גער בהם, טלטל אותם משלוותם, פה ושם הצחיק אותם, ולעתים גם ניחם. נתן זהבי. אייקון תקשורת. אולי המקביל הישראלי האמיתי של גיבור מחזהו של אריק בוגוסיאן, שגם הקריירה שלו נבנתה על מופעי-יחיד פוליטיים-חברתיים שהציבו מראה אגרסיבית למדי לציבור האמריקאי, תחלואיו, חלומותיו המנופצים והכוחות השולטים בו בלי רחם – דת, מדינה, הון, צביעות והרבה פחד. באמריקה, בישראל – סדנא דארעא חד הוא.
 
המחזה "שיחות לילה", כמו הסרט שנעשה על פיו, מתאר לילה אחד בחייה של תכנית לילה פופולרית, והדמות הראשית, השדר בארי שאמפליין, נשענת על דמותו של השדר האמריקאי אלן ברג, שלילה אחד ביוני 1984, בשובו הביתה נורה למוות ב-13 כדורי אקדח. הרוצח לא נתפס עד היום. בתכניותיו ניהל ברג דו שיח משוחרר מכל מעצור עם המאזינים. כמוהו גם שאמפליין שצבר פופולריות  בזכות היותו גס רוח לעתים קרובות, פיו המפיק צרורות של משפטים שכמעט אין דרך לעקוב אחר מהלכם, ורעיונותיו המקוממים, המתחרים רק באלה של המאזינים שמנצלים את הקווים הפתוחים לשפוך את מררתם, את טירופם ובהרבה מקרים את הכאב האמיתי שלהם. 
 
במהלך המחזה מתברר כי קבוצת בעלי הון השולטים ברשת תחנות רדיו מעוניינת לרכוש את התכנית המשודרת בתחנה מקומית בקולורדו ולשדר אותה בכל רחבי ארה"ב. זהו האתגר בלילה הזה. להכין תכנית פצצה. והפצצה מתקתקת, צוברת תאוצה וכשהיא מתנפצת, בארי שאמפליין מבין שהוא עצמו בעל עוצמה מאיימת, נגועה, ממש כמו זו של כל אלה שהוא תוקף אותם.
 
הצגה מתוזמרת ומתוזמנת בקפידה
 
על הבמה בנה מיכאל קרמנקו תפאורה כמעט נזירית של אולפן רדיו, שמבעד לקירותיו השקופים נשקפים חדר הפיקוח שבו חיים העורך, התחקירנית והטכנאי, חדר המתנה, וחדרו של הבוס העוקב בדריכות אחר כל מה שמגיח מפי המאזינים שזוכים לעלות לשידור ומפי השדר הפופולרי המדובב אותם וסותם להם את הפה, והכל ללא בקרה מראש וללא ערובה לתוצאה. בתווך השולחן והמקרופונים – ממלכתו של שדר-העל. מלמעלה נשקף שעון דיגיטלי המורה את הזמן הריאלי של התכנית ושעון עצר המשרת את השדרים והצוות למדידת הפסקות השידור לפרסומות. נגיעות הקסם של התאורה של אבי יונה בואנה (במבי) ושל המוזיקה העדינה של אבי בנימין פועלות כמטרונום חזותי-שמיעתי למתרחש.
 
בתוך החלל התחום והמדויק הזה בנה הבמאי אלון אופיר הצגה מדודה מאוד, מתוזמרת ומתוזמנת בקפידה, נושמת ריאליזם ואותנטיות, שבתוכה מתנהלת מערכת מורכבת ונוקבת של "סרט מתח" בעל אמירה חברתית ואנושית, עם נגיעות של קומדיה שחורה. אופיר עיצב להפליא, במהלכים קטנים ובאוזן מוזיקלית את המתרחש סביב, בחדר הפיקוח, באולפן עצמו, ואת סדרת הדמויות המאכלסת את המחזה, שאמפליין והצוות שלו, ואת שפע המאזינים שרק קולם יישמע. התרגום המרתק של עידו ריקלין, התלבושות שעיצבה אנה איצקוביץ, הסאונד שעיצב מיכאל וייסברוד, והטכנאי תומס דיטריך היושב בחדר הפיקוח, סייעו לכך שכונותיו של אופיר, וכל המתרחש והנאמר ייראו ויישמעו אמיתיים וחייים, נשלטים ובלתי נשלטים.
 
מיקי לאון שולט בקולו
 
שותפו העיקרי של אופיר בהצגה הזאת הוא בלי ספק השחקן מיקי לאון שמגלה עוצמות משחק בלתי נלאות בתפקיד הקשה של בארי שאמפליין. זה תפקיד שהמלל הרב שלו תובע תביעה קולית ולאון שולט בקול שלו ללא מצרים, הוא שוטף, הוא בוטה, הוא רועם, הוא לוחש, הוא צוחק והוא נוחת בכאב. אבל מעבר לכך, לאון יוצר דמות אנושית מורכבת מאוד השבה ומגיחה מבעד לחזות החיצונית, בין סדקי הגבריות, ומעבר לשרירניות המאיימת הנושבת ממנה. משחקו מרתק ככל שהוא מתקדם אל שיאי הדרמה אל אותו דו שיח עם מאזין אחד, צ`ט, ההופך למאיים שלב אחר שלב,  או במפגש עם פאנקיסט צעיר שהוא מזמן לאולפן, ובשיחות שלא לשידור עם שותפיו – העורך, התחקירנית, והבוס של התחנה. בתמונה האחרונה לאון קורע לב. מפוחד. כמו ילד קטן.
 
לצדו של לאון  בולטת בתפקיד כמעט אילם אפרת בן צור שמצליחה לעצב דמות מלאה של התחקירנית ועוזרת ההפקה, מרגשת בהקשבתה ובהתבוננותה, עצובה באהבתה לבארי. אודי בן דוד יעיל וענייני מאוד בתפקיד העורך סטיו, ואלון פרידמן פיקח ורציני מאוד בתקיד הבוס. הנרי דוד מבריק ומשעשע בתפקיד הפנקיסט קנט, גם כשהוא מאחורי הקלעים כמאזין וגם כשהוא מתארח באולפן. גלעד קלטר פתח חזק את ההצגה כשדר רדיו בתכנית כלכלית, כאילו.
 
הרבה מאוד מההישג של ההצגה הזאת בא בזכות הקולות של המאזינים, שמעניקים את הנופך המצחיק, המעצבן, הדרמטי והמאיים. את אלה משדרים חי מאחורי הקלעים יצחק סיידוף, אילנה קיוויתי וגלעד קלטר – כל אחד מהם מגלם סדרה של שלוש עד שש דמויות שונות – וכן אלון פרידמן, אפרת בן-צור כשלא היו על הבמה, ואפילו מיקי לאון, אלון אופיר ואורי לוי, שקולותיהם הוקלטו מראש.
 
כשנגמרה ההצגה, שבתי ופגשתי את נתן זהבי. אינני בטוח שהמראה שנשקף אליו מהראי הבימתי לא עשה לו משהו.  
  
  
 

למועדי מופעים >

14/11/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. חבל...
ראיתי את ההצגה , (29/11/2007)
3. המאזינים לא נשמעו אותנטים ולי זה הפריע.
מה זה משנה , (18/11/2007)
2. אכן הצגה מצוינת
רונן אלון , תל אביב (14/11/2007)
1. כנראה שלא ראינו את אותה הצגה
מישהו , (14/11/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע