סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: מרב יודילוביץ' "כמויות" של בת שבע: פרועה וסוחפת
 

 
 
הרקדנית הנהדרת שמתיישבת לידנו שוב, הפכה כבר חלק מאתנו. היא השליחה שלנו בתוך הטקס המהפנט הזה, שאנחנו לא לחלוטין מבינים, אבל כל כולו מהדהד בתוכנו. יש לה צמה ארוכה וחצאית סקוטית וריסים ארוכים מאד וגרביונים מלאי חורים. היד הקטנה מתלבטת אם לגעת בהם או לא. 'מותר?', שואל המבט הנבוך. הוא מחליט שלא."
מופע המחול לילדים של אוהד נהרין לאנסמבל בת שבע מנהל דיאלוג פתוח ומהפנט עם הקהל הצעיר


שוברים את כללי המשחק
 
את "כמויות" של אוהד נהרין לאנסמבל בת שבע ראיתי לאורך השנים פעמים רבות. ובכל זאת, הפעם, זו הייתה הפעם הראשונה שבה התבוננתי בעבודה, שמיועדת לכל המשפחה, מבעד לעיניים של ילד. הילד הפרטי שלי. התרגשות לחוד, אך מה שהשתקף דרך עיניו הייתה סדרה של גילויים נפלאים על יצירה מחולית פרועה וסוחפת, שמנהלת דיאלוג שונה לחלוטין, פתוח ומאפשר עם קהל צעיר מאד. יצירה שמזמינה להגיב אליה ולהתנער מהקודים המקובלים בקרב קהל מנוסה, מאופק ולמוד ניסיון, כזה ששולט היטב בתגובותיו, כמוני. כמוכם.

זה מתחיל עוד לפני הכניסה לסטודיו ורדה, אולם החזרות של להקת בת שבע במרכז סוזן דלל. גרם מדרגות העץ המרחפות גבוה מעל לרחבת האבן, כך מסתבר, מהווה חוויה בפני עצמה עבור ילד בן שלוש. ואז האולם רחב הידיים עם החלונות המקושתים, הישיבה בשורות על ספסלי עץ נמוכים שעוטפים את זירת ההתרחשות מארבע קצותיה, כמו דף חלק שעוד רגע תתפזר עליו תנועה צבעונית, בונים התרגשות וציפייה למשהו אחר.

"אמא, תראי, זה לא כמו הצגה", אומר הילד שמתורגל היטב באולמות תיאטרון קונבנציונליים וגם פחות קונבנציונליים. "זה באמת לא כמו", אני אומרת, רגע לפני שהמוזיקה הקצבית מתחילה ומיכאל שלי פוער זוג עיניי תכלת, כשברקע מתנגן בחוזקה השיר: "We're gonna have a real good time together", מקפל בתוכו הבטחה.


כמויות, צילום: גדי דגון

כשאתה יוצא למסע עם ילד, הוא אף פעם לא צפוי, אני חושבת לעצמי בתשובה לשיר, והנה זה מתחיל. לתוך הזירה מתפרץ מתוך הקהל רקדן. צעקה מפלחת את האוויר. מיכאל מחלץ גם הוא צעקה בתשובה. אני מתכווצת. "זה משחק כזה?", שואלות העיניים וחוזרות להביט מהופנטות בתנועה המתפתלת של הרקדן שרגע לאחר מכן חוזר לשבת בתוך הקהל. רקדן שישב לידו קם ורץ לתוך הזירה הריקה. צעקה מפלחת שוב את החלל. מיכאל מתגלגל מצחוק שמדביק את הקהל הבוגר. "מה הם עושים, אמא?". הוא מנסה לפענח את חוקי המשחק. אני מנסה להסות אותו ושואלת את עצמי תוך כדי מה נכון יותר: לתת לצעקה מקום בתוכך ולנהל איתה שיח מחוץ למסננת הנימוס וההתנהגות הנאותה או להשתיק את כל זה?

אפשר לרקוד, אמא?
 
כשרקדנית אחרת תופסת את מקומה לידו, אפשר כמעט לראות את גלגלי המחשבה מסתובבים. "היי, את? אבל ממש עכשיו היית שם!". עוד מעט גם היא תקום. עוד צעקה. הוא צוהל. עכשיו הם מתרסקים לרצפה בבת אחת, נפילת הגוף בעצמה וברעש, קרוב כל כך, הקפיצה אותו. הוא סוגר בידו הקטנה את ידי. התגובות למתרחש מיידיות, עוצמתיות, רגשיות. "הם הלכו לישון", הוא לוחש לי, מפנים את הצורך ללחוש, אבל גם לא רוצה להעיר.

כשהמוזיקה משתתקת וקבוצת הרקדנים נעה כגוף אחד, כמו בהילוך איטי, הוא מניע את הזרועות, מנסה לחקות את התנועה בישיבה. אחרי הסערה הגדולה, התנועה המשתלחת, המקצב שהשתלט על הגוף וריקד מתוכו, אנחנו יכולים לשמוע את הדופק משתולל. מיכאל מחקה את הנשימה המהירה ושוב אני מנסה להסות אותו. "מה הם עושים? למה הם עושים? מה זה?". הרבה שאלות שמבקשות להבין תנועה לא מוכרת שאינה דומה לשום דבר אחר. עכשיו כל אחד מהרקדנים מזמין חבר מהקהל אל תוך הזירה. אחד מול השני, מחקים תנועה שקפאה.  


   


בשביל מיכאל זו היתה הזמנה למשחק שאת חוקיו הוא לא מכיר, אבל יש לו את כל הרצון ללמוד. ברקע מתנגנת השאלה שהיא לא באמת שאלה: "Do You Wanna Dance?". כן, אנחנו רוצים. "אפשר לרקוד, אמא?", הוא שואל. לא הוזמנו הפעם. מאכזב, אבל גם זה חלק מהעניין.

הרקדנית הנהדרת שמתיישבת לידנו שוב, הפכה כבר חלק מאתנו. היא השליחה שלנו בתוך הטקס המהפנט הזה, שאנחנו לא לחלוטין מבינים, אבל כל כולו מהדהד בתוכנו. יש לה צמה ארוכה וחצאית סקוטית וריסים ארוכים מאד וגרביונים מלאי חורים. "כמו של בילבי בת גרב", הוא יזכיר לי אחר כך. בזמן אמת היד הקטנה מתלבטת אם לגעת או לא בגרביונים הקרועים. "מותר?", שואל המבט הנבוך. הוא מחליט שלא. 
  
הקסם עובד


"כמויות" של נהרין מציגה מזה 15 שנה בהצלחה רבה מאות הרצות בכל רחבי הארץ ובעולם, מול עשרות אלפי צופים קטנים וגדולים שרבים מהם חוזרים לזירה שוב ושוב. העבודה מכוונת לכל המשפחה ואיכשהו חמקו ממני האותיות הקטנות שמדגישות באתר הלהקה את גיל היעד: בני שש ומעלה. זו המלצה, כמובן, אך יש בה מן הצדק והיא קשורה, בין היתר, ליכולת הקיבולת האובייקטיבית והסבלנות של ילדים בגילאים צעירים יותר.

אחרי 35 דקות, רבע שעה לפני סוף המופע, הילד הפרטי שלי ביקש החוצה. הריכוז שדורשת הצפייה והאינטנסיביות, לצד שעת הצהריים המוקדמת, הכריעו את הכף.

לכל אחד הכמויות שלו ועם זאת מדובר בחשיפה מהותית ומשמעותית שמהדהדת גם אחרי היציאה מהאולם. ברחוב שבזי, בדרך לגלידריה, הקטנצ'יק זמזם מקטעים מפסקול העבודה והדגים תנועות מפורקות. "ראית איך השתוללו, השובבים?", שאל בפליאה וחייך. הקסם עבד. כל מה שצריך הוא לפתוח את הדלת, תנו להם הזדמנות, הם יעברו בה.


כמויות, צילום: גדי דגון

המופע יתקיים ב-4 באפריל בשעות 12:00, 14:00 בסוזן דלל בתל אביב. להזמנת כרטיסים בטל': 03-5171471 שלוחה 115 או באתר להקת בת שבע   

 


למועדי מופעים >

11/12/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע