הרכב לא שגרתי
 
התכנית הקרובה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון מציבה זו לצד זו  את היצירה שהיא קרוב לוודאי הלהיט הגדול ביותר בתולדות המוזיקה התזמורתית - הסימפוניה החמישית של בטהובן. לפניה יבוצעו שתי יצירות להרכב בלתי שגרתי: ארבעה פסנתרים ותזמורת ושלושה פסנתרים ותזמורת.
 
היצירה הראשונה והמוכרת, היא עיבוד של באך לקונצ'רטו המפורסם של ויוולדי לארבעה כינורות – עוד להיט קלאסי שמככב בפסטיבלי מוזיקה ובעיקר בחגיגות בהשתתפות כנרים מפורסמים.  באך העביר את תפקידי ארבעת הכינורות לכלי מקלדת ובקונצרט הקרוב ינגנו את היצירה של באך חברי ההרכב מולטיפיאנו  - הפסנתרנים תומר לב, ברניקה גליקסמן, ליאור ליפשיץ ונמרוד מאירי-הפטל.
 
לאחר מכן ינגן ההרכב את "סינפוניה קונצרטית" לשלושה פסנתרים ותזמורת, יצירתו של המלחין השוויצרי פרנק מרטן.

מולטיפיאנו, צילום: מיכאל פביה



גשר בין תקופות במוזיקה
 
"היצירה של המלחין השוויצרי מרתקת בין היתר כי היא יוצרת גשר בין תקופות שונות במוזיקה", אומר הנגן והמנצח רֺתֶם ניר, שינצח על הקונצרט. "לא הכרתי יצירות שלו, וכשהתחלתי להכין אותה, ושאלתי מוזיקאים חברים באירופה על פרנק מרטן, התברר שכולם מכירים את יצירותיו וגם ביצעו אותן".
 
בקונצרט נזכה בהזדמנות להקשיב ליצירה שמדברת בסגנון קלאסי מצד אחד ומצד שני נוגעת בתקופות מאוחרות יותר, לרבות השקה עם קווי מתאר של האסכולה הווינאית השניה - ברג, וברן ושנברג - שפרחה בווינה לפני כמאה שנים.   
 
נפגשנו כאן בשיחה לאתר "הבמה" לפני כשנתיים, אז היית חבר בוועדה של תזמורת ראשון לציון שיצרה קישורים בין התזמורת למדיה. היום אתה מוכר כבר כמנצח פעיל. יש לך העדפות? תזמורות קאמרית, סימפוניות או אופרה או שהכל הולך?
 
"אני חושב שאני עדיין בשלב של הכל הולך. צברתי נסיון בתזמורות קאמריות בזמן האחרון וזה כיף לחזור לתזמורת ראשון שהיא במובן לא קטן הבית המוזיקלי שלי, הבית שבו גדלתי. כיף לחזור לחברים ולמשפחה, אבל אופרה היא אהבה או אובססיה גדולה שאני מתעסק איתה הרבה. אני לא רואה את עצמי בלי אופרה כחלק מהעשייה המוזיקלית שלי".
 
וזאת למרות שבמקור אתה נגן בכלי ולא זמר
 
"שלא כמו המנטור שלי, דן אטינגר שבא מעולם הזמרה, האהבה שלי לתחום באה משום שישבתי כנגן בתזמורת האופרה במשך שלוש שנים ועוד לפני כן למדתי אצל נגן הבאסון שניגן באותה תזמורת. אני מחובר לתחום כבר עשר שנים".


 

דן אטינגר, תמונה באדיבות התזמורת הפילהרמונית של שטוטגארט



"חוויות מוזיקליות שלא אשכח בחיים"
 
מה גרם לך לרצות לפנות לכיוון הניצוח?
 
"כשהתחלתי לנגן זה היה דווקא בסקסופון, לאחר שניסיונות ללמוד פסנתר, כינור ותופים לא צלחו. התחלתי בתכנית הסטנדרטית ביותר - "בית ספר מנגן" בנס ציונה. שם הוצע לי לנגן בסקסופון, ולא שאלתי יותר מדי שאלות. התחלתי וככה נדבקתי בזה. זה קרה בזכות המורה שהיה לי אז ונסחפתי.
 
"הרצון לנצח בא בשלב מאוד מוקדם, כי אחרי חצי שנה, כשאתה כבר מנגן כמה צלילים בתזמורת בית ספר וכבר לא חורק כל כך -  נדלקתי על זה מאוד, וגם על נגינה עם אנשים אחרים. קסמה לי התחושה שאני חלק ממשהו גדול יותר. מאז פזלתי לכיוון הפודיום (דוכן המנצח) ונמשכתי לפוזיציה הזאת של מי ששומע את כל העסק הזה מבחוץ - של נותן הטון. אבל לא מתוך רצון לשלוט או להנחיל וגם לא מתוך תחושה אגואיסטית, אלא בעיקר מתוך העובדה שהמנצח נמצא במקום שהוא ה- best seat in the house.
 
ומה על הסקסופון? אתה עדיין מנגן בכלי?
 
"לא. ממש לא. עם הזמן, כשנמשכתי יותר למוזיקה הקלאסית, הבנתי שהאפשרויות של הסקסופון בתחום הקלאסי הן מאוד מוגבלות. פזלתי לעבר הבאסון שהיה ממוקם שורה אחת לפנַי בתזמורת. עם הבאסון יכולתי להתקרב לז'אנר הסימפוני תוך כדי אהבה לכלי נשיפה. הבאסון הוא כלי נשיפה מדהים ואני לא חושב שיש כמותו, למרות שאני כבר לא מנגן. הבחירה הזאת נתנה לי הרבה הזדמנויות ללמוד ולהתפתח בתוך תזמורות וסיפקה לי המון חוויות מוזיקליות שלא אשכח בחיים".
 
 
גאה בטייטל
 
 
נחזור לניצוח. רבים מגיעים לניצוח אחרי נגינה בכלי תזמורתי. ידוע שזובין מהטה  ניגן קונטרבס לפני שהיה למנצח וגם להב שני בשעתו ניגן קונטרבס כדי לחוש את התזמורת. יש לא מעט אפילו שמגיעים מן הפסנתר, ואצלך?
 
"היו תקופות שעשיתי בעצמי את הסטטיסטיקות האלה. תקופות שאתה חולם לעמוד מול תזמורת אבל יודע שהסיכויים שלך לא גדולים. אני לא מדבר על הצלחה ברמה לאומית או בינלאומית אלא על לקבל את הזכות לנצח על תזמורות ולהתקיים מזה. כשהייתי צעיר  הייתי מחשב:  זובין עשה ככה, ברנבוים עשה ככה, אבאדו, מוּטי. השורה התחתונה במשוואה הייתה שיש הכל מהכל. הדור הוותיק של המנצחים בא מן הפסנתר, אחר כך היו נגני כלי נשיפה וזמרים. כך בעולם וגם כבר בארץ. אריאל צוקרמן הוא חלילן, אטינגר בא מן הזמרה למרות שהוא גם פסנתרן מעולה, להב שני בא מן הפסנתר אבל היה גם נגן קונטרבס. יש הכל מהכל ואם זה עובד אז זה עובד. היו שנים שהייתי מוטרד מזה שאני לא פסנתרן וירטואוז. היום אני חושב שזה בסדר. טוב שיש נסיון, כל נסיון. כל דבר שיכול להביא לנגינה טובה יותר הוא חיוני".
 
אתה זוכר מתי רצית לעבור מנגן למנצח, באיזו נקודה בקריירה?
 
"זה לא היה ככה. הרצון לנצח בא בגיל מאוד מוקדם. אני לא יודע כל כך איך להסביר את זה, אבל בדיעבד הבחירה לנגן בבאסון הייתה כדי להבין את תפקיד המנצח יותר טוב, כדי להיות בתזמורת סימפונית, כדי ללמוד בתלמה ילין. זה היה סדר הדברים מבחינתי".
 
מה שמעלה את השאלה מהו המסלול שצריך לעבור מישהו כמוך שלא למד בחוץ לארץ כדי לקבל את ההכשרה ואת הניסיון כדי לעמוד מול תזמורת
 
"שוב, יש הכל מהכל.  בשנתיים האחרונות אני על תקן של עוזר מנצח, למעשה מנצח הבית גם באופרה הישראלית וגם בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. התפקיד הוצע לי על ידי דן אטינגר שהוא המנטור שלי כבר יותר משלוש שנים. כשסיפרתי לו שאני מתכוון להפסיק לנגן בתזמורת כדי להתמקד בניצוח, הוא הציע לי את המשרה וגם בזה אני מאוד גאה. זו דרך טובה מאוד ללמוד אופרה וניצוח ולהיות בתוך הרשימה של האנשים שהיו לפני בתפקיד הזה: דן אטינגר בעצמו, עומר ולבר, דניאל כהן, רני קלדרון, איתן שמייסר - כולם מנצחים שאני מעריך ואני שמח להיות תחת הטייטל הזה באופרה הישראלית ובעיקר להיות ממשיך דרכם". 
 

רותם ניר, צילום: עידו אלרו כהן
 

העדפות אינטרפרטטיביות 
 
מה על נסיון בחוץ לארץ? לכל השמות שהזכרת  יש קילומטראז' בחו"ל ולך לא
 
"האמת היא שהיחיד שהיה לו נסיון הוא דניאל כהן. דווקא לאחרונה התחלתי לצאת לחו"ל. בקיץ האחרון השתתפתי בתכנית ההכשרה למנצחים בפסטיבל וֶורבּיֶיה בשוויץ, שם הייתי עוזר מנצח לכמה מנצחים חשובים בעולם, ביניהם כריסטוף אשנבך ודניאלה גאטי. גם הכרתי סוף סוף את להב, שניצח שם על ביצוע קונצרטי לאופרה 'ווצק' ואני הייתי עוזר המנצח.
 
"לפני חודש וחצי הופעתי לראשונה בגרמניה, ניצחתי על הפקה מבוימת לקנטטה של הנדל. trionfo del tempo וכבר יש לזה המשך. בקיץ הקרוב אהיה עוזר מנצח בפסטיבל זלצבורג של המנצח הרוסי בן ה-29 טימוּר זַנגיֶיב שפרץ באירופה כשהחליף את גרגייב בלה סקאלה. מאז הוא מוזמן לכל בתי האופרה הגדולים, בעיקר על רפרטואר רוסי. זו תהיה הפקה של 'המהמר', אופרה של פרוקופייב".   
 
בוא נרד לפרטים. מה קורה במפגש ראשון שלך עם נגנים? אתה מקשיב, אתה מעיר?
 
"אין ספק שהשנים שלי כנגן תזמורת סייעו לי פסיכולוגית בעניין של איך לגשת לנגן כי הייתי שם. ידעתי מה כדאי לי לעשות ויותר חשוב מה לא כדאי לי להגיד ולעשות מול חבורת נגנים. ובאמת בשלב שבו אני נמצא נחוצים הרבה טקט ורגישות. זו סיטואציה לא שגרתית כשאדם עם נסיון מועט ניצב מול חבורה של הרבה בעלי נסיון ומנהל את העסק.
 
"מה שצריך לזכור הוא שלא משנה כמה הם מנוסים וטובים, יש לכולם מטרה ברורה והיא להכין קונצרט. זו משימה שכולנו שותפים לה. מתוך ההבנה הזאת אני עושה את שלי על מנת שהתוצאה המשותפת של כולם תהיה טובה. אני לא בא ללמד אותם, אני לא בא להסביר להם את החמישית של בטהובן. אני עצמי ניגנתי אותה כמה פעמים עם התזמורת אבל מצד שני אני עובד עם חברים שלי בתזמורת על מנת שניתן לקהל חמישית של בטהובן מסעירה ומרגשת. לכן אני רואה את זה כמאמץ משותף.
 
"יש לי כמובן העדפות אינטרפרטטיביות שאני כבר מת לשתף אותן עם הקולגות הנגנים. אני רוצה למשל לפתוח את היצירה במפעם מאוד מהיר. הקשבתי לעשרות הקלטות 
וברור לי מה אני רוצה, ואני מקווה שגם אצליח לממש את הכוונה. זו החלטה שתהיה שם מן הרגע הראשון, אבל זה תלוי במצב. אם החזרה הראשונה תוקדש לצדדים טכניים, החזרה השנייה תוקדש לאינטרפרטציה".   
  


התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, צילום: מירי שמיר




 
תנועתיות מוזיקלית ברורה
 
הזכרת שהקשבת לעשרות הקלטות. מה אתה לומד מהן?
 
"בוודאי שלומדים, אבל הנה סיפור מדהים ששמעתי על המנצח קרלוס קלַייבֶּר ז"ל. בסוף הקריירה שלו הוא ניצח רק לעתים רחוקות, ואז הוא היה צריך לנצח על הסימפוניה השנייה של ברהמס עם תזמורת הרדיו של מינכן. בחזרה הראשונה הוא התנצל שכבר זמן רב הוא לא ניצח על היצירה. 'אבל', הוא הוסיף, 'הקשבתי לחמישים הקלטות שונות לאותה יצירה ועכשיו אני יודע בדיוק מה לא לעשות!'. זה סיפור טוב. אני תמיד תוהה מה אפשר לעשות, מה מושך אותי יותר ומה פחות. הרבה מנצחים צעירים מחקים את המנצחים הוותיקים. זה קורה למשל בברלין. לומדים תנועות ידיים שהן חסכוניות ואפקטיביות יותר. מסרטונים אפשר ללמוד את הקשתות של המיתרים. מנצח מתערב בכיווני קשתות".
 
בוא נדבר על תפקיד המנצח כמתווך את המוזיקה לקהל. עד כמה זה משפיע? האם אתה מדבר עם הקהל שלך? צעירים ומבוגרים?
 
"האמת היא שלפני שבועיים ניצחתי על סימפונית חיפה בקונצרט מרגש שהוקדש לחטופים. תזמורת חיפה והקהל מכירים אותי כבר מביקורים קודמים, ודווקא שם הייתה מי שאמרה 'אני מאוד אוהבת שאתה מגיע כי אני יכולה להבין את המוזיקה דרך תנועות הידיים שלך כמנצח. התנועתיות שלך מאוד ברורה'. לדבר עם קהל אני אוהב. אבל זה מאוד תלוי באופי האירוע".
 
מה היחס שלך למנהל המוזיקלי או למנכ"ל התזמורת?
 
"במקרה הספציפי כאן שני הגופים (התזמורת הסימפונית ראשון לציון והאופרה הישראלית) אורגניים לחלוטין ודווקא ההחלטה למנות מנצח בית בשני הגופים, היא חלק מתהליך העמקת הקשר ביניהם. כמו שהמנהל המוזיקלי הוא אחד - דן אטינגר.
 
"בתזמורת אני מנצח פעם בשנה על סדרת קונצרטים ועל קונצרטים מיוחדים. אני עוזר לדן לבנות עונה, רפרטואר וחיפוש זמרים. הוא לקח על עצמו את בניית העונה אבל אני מוּכּר לתזמורת ומתאם את האמנים אז אני חלק מהצוות, ואני גם מסייע להרכיב את העונה. בתזמורת אני מייעץ למנכ"ל עופר סלע בכל תחומי הידע המקצועיים שהוא צריך - מוזיקלית ואמנותית - אני עומד לרשותו. באופרה עוזר מנצח חולק הפקות עם מנצח המקהלה. איתי ברקוביץ' גם הוא עוזר מנצח".  
  
 
לחזור למקורות
  
איך נראה היחס של חבריך לתזמורת ראשון לציון, אנשים שישבת ביניהם?
 
"בסך הכל מדובר בחיבוק גדול. לא ניצחתי עליהם כבר שנה ואני מאוד שמח לחזור ויודע לפי התגובות הרבות שהם שמחים שאני חוזר לפּוֺדיוּם של התזמורת. אני מאוד מחכה לתחילת החזרות".
 
בינתיים התנסית לראשונה בהופעה בחו"ל
 
"כן, זה היה בהפקה אופראית עם התזמורת הגיאורגית שמקום מושבה הוא בעיר אינגוֺלשטַדט בגרמניה. מדובר בהרכב מדהים. מי שהזמין אותי לעבוד איתם הוא המנהל המוזיקלי שלהם אריאל צוקרמן שאיתו עבדתי כאן לאחר הזכייה בפרס בתחרות שיזמה התזמורת הקאמרית הישראלית שצוקרמן ניהל באותו זמן".   
 
מה יש לך לומר על התכנית שעליה אתה מופקד בסימפונית ראשון לציון?
 
"זה בהחלט אירוע בפני עצמו כאשר בחזית הבמה ניצבים ארבעה פסנתרים שעליהם מנגנים חברי אנסמבל מולטיפיאנו. נוכחותם על הבמה היא בהחלט אירוע יוצא דופן ולכן החלטנו בתזמורת לתת להם את כל החלק הראשון של הקונצרט". 



רתם ניר, צילום: יואב ארטשיק
 
יצירה מיוחדת להפליא
 
גילית מלחין חדש לך, השוויצרי פרנק מַרטֶן?
 
"כן, אבל אני חייב לומר שהוא מאוד מוכר באירופה. כך למדתי והופתעתי מתגובות חברַי שמעבר לים, ישראלים שלומדים ועובדים בחו"ל ואחרים, שאמרו לי 'מרטן? בוודאי, ניגַנו את היצירה הזאת או את היצירה האחרת שלו'. בארץ הוא פחות מוכר בעוד שבאירופה הפופולריות שלו עלתה בעשורים האחרונים. אני מאוד שמח שאנחנו מבצעים אותו על הבמה שלנו.
 
"הסימפוניה הקונצרטית לשלושה פסנתרים ותזמורת היא יצירה מאוד מיוחדת. כל מי שהכיר או מכיר את היצירה ואתה מדבר איתו עליה, מייד נפרש חיוך גדול על פניו".
 
מה כל כך מיוחד בה?
 
"היצירה מיוחדת כי היא מכילה המון. ההשפעות שיש בתוכה הן כל כך רבות ועשויות טוב שזו פשוט הנאה צרופה של עשרים דקות. יש כאן התכתבות מאוד ברורה עם היצירות של באך למקלדת. היצירה נפתחת במשהו שנשמע כמו בארוק צרפתי, כלומר דו-שיח גרמני צרפתי, ואם אתה לוקח אותו מאתיים שנה קדימה, בקומפוזיציה יש רמז לאימפרסיוניזם הצרפתי ובמקביל יש בה משיטת שנים-עשר הטובים של האסכולה הווינאית השנייה.
 
"הכל עטוף בפתיחה צרפתית, קטעים וירטואוזיים, קטעים מדיטטיביים ומסתיימת במעין מארש צבאי כזה. הרבה מאוד צבעים בזמן יחסית קצר. ואם הזכרנו את באך אז מבחינתי נכון להתחיל את הקונצרט ביצירה שלו. שוב, לא בדיוק באך, כי הוא עיבד כאן יצירה של ויוולדי, אבל זה לגמרי באך. החומר המוזיקלי הוא באך מוכר ואהוב לפני הצלילה לעומק של מרטן. ועל החמישית של בטהובן אין צורך להוסיף אפילו מילה". 

מועדי הקונצרטים

16 בדצמבר בשעה 20:00 בבית האופרה
17,18 בדצמבר בשעה 20:00 בהיכל התרבות ראשון לציון

לרכישת כרטיסים