סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון מסע הדוד מקס על פי רן בכור
 

 
 
זה ספר של חנוך לוין, אבל זה מחזה שלי, זה לא מחזה של חנוך לוין. הדבר הכי בולט של חנוך זה נארטיב שלו, אבל יש עדיין הבדל. כבוד הוא לי ברמה הכי גבוהה שנתנו לי את הזכות, גם את הזכות הקניינית, אבל גם כאדם, לגעת בזה, אבל אני מביים את זה כפי שאני רואה"

עיבוד לספר הילדים היחיד של חנוך לוין עולה בפסטיבל חיפה לתיאטרון ילדים. שיחה



פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, הפנינג שנע בין מתחם תיאטרון חיפה למתחם האודיטוריום במרכז הכרמל ועד לגן החיות בחיפה, הוא הצעה נפלאה לבילוי פסח, הכולל מופעי רחוב ואינספור הצגות מהארץ ומהעולם.

הצגת הדגל הפותחת את הפסטיבל, החוגג את שנתו ה-24, היא "מסע הדוד מקס" (תיאטרון חיפה), עיבוד בימתי חדש של רן בכור ועדו קרן לספרו של חנוך לוין, שזכה גם ללחנים מקוריים חדשים של יוני רכטר.

"נולדתי בבית קטן על ראש הר./ היה אז חורף והלילה קר,/ אבי יצא להביא חלב,/ עלה על אונייה ולא חזר".

כך מתחיל הדוד מקס את סיפורו, ויוצא למסעותיו. הוא מחפש ממלכה, אך מגלה מלך חלש ועלוב שממלכתו חרבה ממלחמות. המלך מאשים את הקיסר בחורבן ממלכתו, הקיסר מאשים את כוהן המלכות, כוהן המלכות מאשים את הדרקון והדרקון מתגלה כצפרדע מחופשת המשמשת פרסומת לקרקס.

כך, בעזרת שמות לויניים אופייניים – המלך צבלונה ה-14, המלכה זיזיממא אשתו, בורגול, בירת ממלכתו, הקיסר כרשינא הענק, הקיסרית שמנדפר, בירתו של הקיסר, ברמבוץ, והדרקון בג – מגלה הילד דברים מפתיעים על עצמו ועל הדברים שמניעים את קרקס החיים.

למרות אותם אפיונים לויניים נפלאים המוכרים לנו מעולם המבוגרים שלו, על ילדי הגן, כפי שתגלו בסוף ההצגה, לוין מרחם.


מסע-הדוד-מקס01-זראר-אלון.jpg
מסע הדוד מקס (צילום ז'ראר אלון)

"אם זה היה למבוגרים, זה היה נגמר אחרת"

"זה בעצם הספר היחיד באמת לילדים שלו", אומר רן בכור, 27, מעבד ובמאי ההצגה. "בספר הילדים השני שלו, 'הילדה חיותה רואה ממותה', כל בר-דעת מבין שיש שם מורכבות שהיא לא בהכרח לילדים, ופה קרה משהו אחר.

"יש פה סיפור התבגרות של נער שפוגש בפעם הראשונה בחיים שלו מלחמה ומנסה להבין מה גורם לה, תוך שהוא נע בין שווקים, חיילים, קיסרות, מלך, ליצנים וקרקס. יש המסרים הלויניים, אבל לוין מרחם עליהם לגמרי. אם זה היה למבוגרים, זה היה נגמר אחרת.

"בסצינת הסיום של 'הילד חולם' של לוין, כל הילדים מתים, בעוד ש'מקס' נגמר בשיר סיום אופטימי שנותן מרווח נשימה, עם 'הבכי לא בכי והכאב לא כאב, צחקו אפוא בקול ואל תיקחו ללב'".

מאיפה מתחיל החיבור שלך לספר?

"פגשתי את הספר הזה פעמיים. גם בפגישה הראשונה שלי איתו, בתור נער בן 16, מאוד התלהבתי. בדיוק גיליתי את חנוך לוין, את התחכום שלו, את המורכבות. אחר-כך, כשהייתי קצת יותר בוגר, פגשתי את הספר הזה בשנית והוא נגע בי ברגע הזה שבו מקס פוגש את אבא שלו"... (למען הסר ספוילר אני נמנעת מלהמשיך לספר).

למה דווקא הרגע הזה?

"הקשר הישיר, שיכול להיות שרק אני עושה אותו כמובן, ל'הילד חולם' של חנוך קפץ לי בצורה בולטת והתחלתי את המלאכה, כשכל העיבוד שלי ל'מקס' הוא מחווה לפרק הראשון של 'הילד חולם', שקוראים לו 'האב'.

"כאשר עשיתי את העיבוד התייחסתי לילד הישן ולמשמעויות של ילד ישן אצל חנוך, וניסיתי ליצור מבע ילדי של חוויית הילד בפרק הראשון של 'הילד חולם' דרך הסיפור של 'מסע הדוד מקס'. בשלב מסוים צירפתי את חברי הטוב עדו קרן שיעזור לי בעיבוד, ומולי מלצר, שערך את כל סדרת הספרים של חנוך, נרתם כחלק בלתי נפרד מהעיבוד הזה והפך לעורך הלשוני שלו".


רן-בכור-זראר-אלון.jpg
רן בכור (צילום: ז`ראר אלון)

"
להוסיף דמויות, להוריד דמויות, לתת חיים לדבר הזה"

חתיכת אמון מהאנשים הכי מקורבים ליצירה של לוין. במעבר מספר לבמה נוספו והשתנו בודאי דברים. היו קונפליקטים בנושאים האלה?

"ממש לא. אחד הדברים המדהימים אצל מולי זה שהוא אמר, 'אתה מגיע כל-כך מכבד את הטקסט, שברור לי שכל החלטה שאתה עושה היא החלטה ממקום של אמירה נקייה, של רצון לעבות ולהפוך את זה ליצירה תיאטרונית ראויה'. זה לא היה שיח קטנוני, אלא שיח של אנשים שרוצים ליצור משהו חשוב.

"לא מדובר פה במחזה של חנוך שאני עושה בו שינויים, אלא בספר של חנוך, שממנו השמים הם הגבול. יכולתי לעשות כרצוני, לא במובן של לחרב את הסיפור, אלא של להוסיף דמויות, להוריד דמויות, לתת חיים לדבר הזה, כי אנחנו עושים פה טרנספוזיציה ממדיום אחד למדיום אחר, כך ששינויים חייבים להיות.

"הספר הוא 20 עמודים שבכל אחד מהם 4 שורות, כשמעליהן מעין 'הוראות בימוי', ואנחנו מדברים על מחזה של 40 עמודים. יש סצינה שהוספה, סצינת הקרקס שהיא חלק מהנארטיב בספר, אבל היא לא נמצאת בו כסצינה, ודמויות שהתרחבו".

אמן גדול נוסף שהפך חלק מהפורמט הבימתי הוא יוני רכטר, שיצר לחנים מקוריים חדשים להצגה.

"עוד לפני שהגשתי את זה לפסטיבל חיפה, בניסיון ראשון לראות אם הדבר הזה יכול לעבוד, שלחתי לרכטר, שנורא התלהב מהעבודה, והלחין עוד לפני שביקשתי כמה מהשירים. הוא אמר, 'זה קפץ לי פשוט, אז לא יכולתי לעצור...', וחיכינו לרגע שמישהו ירים את הכפפה, ומשה נאור ונורמן עיסא, כמנהלים אמנותיים של פסטיבל חיפה, הרימו אותה. יוני באמת יצר מוזיקה יוצאת דופן. אני בכלל חושב שאם יוני רכטר היה נולד בזמן אחר, הוא כנראה היה מאהלר".

מסע-הדוד-מקס02-זראר-אלון.jpg
מסע הדוד מקס (צילום ז'ראר אלון)

"
מי אני לעומת שקספיר , מי אני לעומת חנוך לוין "

לא קל לביים ולגעת כל - כך פנימה ביצירה של ענק כמו לוין . לא היה שם צל ענק שהידהד מאחוריך ?

"אחד, התשובה היא ברור שכן, שתיים, התשובה היא: זה ספר של חנוך לוין, אבל זה מחזה שלי, זה לא מחזה של חנוך לוין. הדבר הכי בולט של חנוך זה נארטיב שלו, אבל יש עדיין הבדל. כבוד הוא לי ברמה הכי גבוהה שנתנו לי את הזכות, גם את הזכות הקניינית, אבל גם כאדם, לגעת בזה, אבל אני מביים את זה כפי שאני רואה.

"אני לא מנסה להיות חנוך לוין, אני לא אהיה חנוך לוין, קטונתי. המקום של חנוך, מבחינתי, הוא כמו שתגידי שקספיר. מי אני לעומת שקספיר, מי אני לעומת חנוך לוין. הצל הזה שם, אבל אני מבין שזה גדול עלי במובן הזה שחנוך גדול יותר מכל דבר שאעשה. עם זאת, יש אותי, ואני יכול ליצור ולפתוח מרחב שבו אני מרגיש שלם עם מה שאני עושה, לא בניגוד, ולא מול הצל הזה".

עד לפני כמה שנים עשה בכור את דרכו דווקא כשחקן, והשתתף, בין היתר, ב"חשופים", "השיר שלנו", "מיי פירסט סוני" ו"אהבה מעבר לפינה". בחמש השנים האחרונות הלך למקומות חדשים, שכוללים, בין היתר, כתיבה, בימוי, ניהול והנחיית תיאטרון קהילתי-אקטיביסטי יהודי-ערבי, וניהול אמנותי של פסטיבלים ואירועים תיאטרוניים.

"משחק לא מעניין אותי יותר", הוא מעיד. "זה משהו שאולי פעם אחת אני אגיד אותו ואסיים את הסיפור הזה.

המקומות האלה של משחק שלקחתי בהם חלק היו מתוך רגעים שחלקם ילדותיים, חלקם ילדיים, חלק מתמימות וחלק מטיפשות, וזה לא משהו שמעניין אותי. אני לא מתעסק בזה יותר.

"אני חושב שצריך לעשות איזו חלוקה. במשחק יש משהו מאד פיזי, מאד גופני. התשוקה למשחק היא גופנית. יש שם זיעה, אדרנלין, חוויה שבה אתה מציב את הגוף שלך מול הבמה והקהל. בכתיבה ההתרגשות היא אחרת. זה לא 'מה יקרה עכשיו אם אני לא אשים את הג'ל בשיער' או 'האם אני אצליח להיכנס לרגע הזה'. יש פה יותר חשיבה ארוכת טווח, משהו יותר מחושב, שיותר מתאים למבנה האישיות שלי.

"היה לי בחמש השנים האחרונות איזה משהו של שלומי אלקבץ, סרט בשם 'עדות', שכל-כך אהבתי את התסריט, אז הסכמתי לעשות שם משהו, ואפילו לא הוצאתי מלה, רק עברתי במסך, כי חשבתי שזה סרט ראוי שנכון לעשות, אבל לא מתוך מקום של הפנטזיה לשחק".

"מסע הדוד מקס", עיבוד בימתי חדש של רן בכור ועידו קרן לסיפור של המחזאי חנוך לוין. לחנים מקוריים: יוני רכטר. בימוי: רן בכור. משתתפים: הילה שלו, אלדד פריבס, דני לשמן, נדיה קוצ'ר, רוית יעקב, נטלי אליעזרוב, יוגב יפת, דרור אהבה-רומם, ירדן לויתן. תלבושות: אולה שבצוב. תאורה: יאיר ורדי, חני ורדי. תנועה: רויטל גוטשלק. ניהול מוזיקלי ועיבודים: איתמר גרוס. הדרכה קולית: חדווה מלר.

ההצגה תתקיים ביום רביעי, 16 באפריל 2014, ב-10:30, 12:30, 15:30 ו-17:45, בתיאטרון העירוני חיפה. לפרטים והזמנות: 04-8600500.

פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים יתקיים בימים, 14–16 באפריל 2014. לפרטים נוספים, כאן.

"מסע הדוד מקס", הטקסט המלא באתר חנוך לוין.

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

31/03/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. בקורת
אביבה נתן , חיפה (18/06/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע