סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2020 אוגוסט 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
3031
ביקורת
 
מאת: מרב יודילוביץ' בילבי – סוחפת ומקסימה
 

 
 
העלאת סיפורה של הילדה הג'ינג'ית על הבמה היא הזדמנות למפגש עם דמות ספרותית נפלאה. עם שחקנים מצוינים, במה מרהיבה וסיפור מעצים, ההפקה של תיאטרון תל אביב מומלצת בחום


המנומשת הכי אהובה בעולם

הפקות חנוכה, אני מודה, מעוררות, על פי רוב, את חשדנותי. למה? אולי בשל השתדלות היתר, כלומר: הצורך הכפייתי לעשות הכל גדול יותר, ראוותני יותר, קולני יותר. יודעים מה? אולי פשוט בגלל הניסיון המלוטש מדי להרשים, שבבסיסו מרתיע.

תמיד תהיתי מה בין היכלות ענק ואצטדיוני ספורט לבין עולמו של ילד, והאם אין בכל זה ללבות גרגרנות והפרעות קשב וריכוז. ובכל זאת, חנוכה וחופש וזמן פנוי, או בקיצור -  הזדמנות מצוינת לבילויים משפחתיים שוברי שגרה.

אז אחרי שהכנו יחד פנקייקים ועוגה, ציירנו, צבענו והדבקנו על החלון ויטראז'ים צבעוניים, הקמנו בסלון מאהל מסדינים, שולחן וכסאות, קראנו מהסוף להתחלה את דוקטור סוס, מצאנו את כל הסוריקטות בספר "חפש את הסוריקטה?" ושיחקנו בכל משחקי הקופסא שקבלנו ליום ההולדת, הגיע סופסוף זמנה של "בילבי", הילדה המנומשת הכי אהובה בעולם.

"זו בחירה די בטוחה", חשבתי לעצמי, אחרי הכל גיבורת סדרת ספריה של הסופרת השוודית, אסטריד לינדגרן, היא בת-בית אצלנו, חברת-ילדות אמיתית, שהדביקה את מיכאל, בין היתר, ב"שנת ההיפך" - כשהראש תחת השמיכה והרגליים על הכרית. בדרך למשכן, מיכאל תהה אם באמת נראה אותה. "ברור", אמרתי. "את בילבי עצמה? ואת מר נילסן ואת חבר שלה הסוס?", הוסיף ושאל בעיניים פעורות. "בטח", עניתי לו: "זוכר, בדמיון הכל אפשרי". "בילבי היא מה זה מגניבה", הוא אמר וכששאלתי מה מגניב בה, ענה: "היא עושה מהכל משחק". תכלס.



בילבי, צילום: אור דנון


ליהוק מצוין

 
אולם המשכן לאמנויות הבמה היה מלא בילדים בקשת גילאים רחבה. אין ספק, כולם אוהבים את בילבי וגם את נלי תגר, עידן אלתרמן, אבי גריינק ואת מלכת העולם – ציפי שביט. על הבמה אפשר כבר היה לראות את וילה וילקולה (או מצחיקולה - תלוי בגרסה), הבית של בילבי, קצת משונה, מחודד, צבעוני ומאוד מקבל, בדיוק כמותה. זמן קצר לאחר מכן פורצת ג'ינג'ית אנרגטית ושובבה עם שתי צמות עקמומיות וגרביים בצבעים שונים לבמה. קצת קשה לי לומר על מה היא שרה, פלייבק מלא או חצי פלייבק או מה שזה לא יהיה לא עשה טוב לדיקציה, אבל זה משתפר בהמשך או שהאוזן מסתגלת.

נלי תגר בתפקיד בילבי לא מתאמצת לסגל לעצמה התנהגויות ילדיות, למעט ווקאלית. היא נונשלנטית במידה, שולטת בבמה, סוחפת אחריה את כל צוות השחקנים ומקסימה. נראה שהיא נהנית מאוד מהתפקיד ותחושת ההנאה הזו מתגלגלת הלאה אל האולם ובחזרה אל הבמה. זיו שליט ודנה כהן הם ככל הנראה טומי ואניקה. "ככל הנראה" פשוט כיוון שבתכנייה לא מצוינים תפקידי השחקנים, רק שמותיהם, אז אני מנחשת. אלו תפקידים תומכים, שלמעשה מרימים לבילבי ולכן מעט כפויי טובה, אבל השניים עושים עבודה טובה, יש בהם צניעות ובה בעת נוכחות והדיקציה המוקפדת מאוד שלהם, מאפשרת גם לאחרון היושבים באולם הגדול להבין.

אם לפני עשור עידן אלתרמן ואבי גרייניק היו מלוהקים לבטח כצמד השוטרים הלא יוצלחים טיק וטק (או קלינג וקלנג תלוי בגרסה), תפקיד גונב הצגה ועם הרבה מקום להשתובבות שמבצעים בהרבה הומור אודי גוטשלק ואביעד בנטוב, בגרסה הנוכחית הם צמד הגנבים סנדר קרלסון ובלום. עדיין מאוד מצחיק, אולי פחות פיזי, אך בכל מקרה כל הבלחה משותפת של שני הקומיקאים המצוינים האלה היא חגיגה. ויש כמובן את ציפי שביט בתפקיד גברת פריסיליוס ממועצת העיר אבל האמת ששביט, לא חשוב באיזה תפקיד, היא ליהוק שיחוק וגם אם כוכבי הילדים של היום אחרים, הנוכחות שלה על הבמה היא תוספת מפולפלת נפלאה. 
 
  


במה נהדרת

 
הבמה של בילבי פשוט נהדרת. עיצוב התפאורה, עליו חתומים במשותף בתיה סגל ומיכאל פיק, דינמי במובן הטוב של המילה, מדבר עם מקומות וזמנים אחרים, מה שמאפשר לדמיין וצבעוני אבל לא צעקני, מעט דהוי כמו חלום. כיתת בית הספר, למשל, שונה מאוד ממה שמכירים ילדים בארץ ויש משהו בבחירה הזו שנותן כנפיים וחופש. או הסצנה בקרקס שמגיע לעיר שיש בה משהו שמזכיר, בצבעים ובטונים, גלויה מפעם וזה מקסים ונותן לכל עומק נוסף.


בילבי, צילום: אור דנון

המוזיקה, עליה חתום היוצר השוודי סבסטיאן, ששותף גם בכתיבת המחזה בשיתוף עם סטפן גוסטם, מגוונת במידה מסוימת, אבל לא מותירה חותם. למעשה אין פה "להיטים", גם לא פוטנציאליים ולכן אולי שתלו פנימה עם כניסתה של ציפי שביט לבמה, אזכורים לשיר הילדים "כולם הלכו לג'מבו", מההפקה של פשנל שאינה קשורה כלל ועיקר לבילבי ובכל זאת "הרימה" להורים. אפשר היה במידה שווה להכיר לילדים את "אני היא בילבי לא כלום" (שכתב דן זכאי ושרה במקור שולה חן), שלמען האמת זמזמנו כל הדרך חזרה הביתה. 

"בילבי" הוא סיפור על ילדה יתומה מאם המתגוררת לבדה בזמן שאביה, שודד ים אמיץ, כך היא מספרת, נקלע לסערה בלב ים ומאז נעלם. לא לדאוג, הוא יחזור אליה. בסוף. לקצת. בינתיים הילדה השונה הזו תשנה את העולם שסביבה. קצת כמו פיטר פן כך גם בילבי לא רוצה להיות גדולה. מותר לה. כלומר, אין מי שיגיד לה אחרת חוץ מהמבוגרים שסביבה. כל אלה הם חומרים מצוינים לעיבוד כמו פלסטלינה לראש של ילד ועצם החזרת הסיפור הזה לבמה, לכשעצמה מספקת הזדמנות מצוינת למפגש חוזר או ראשוני עם דמות ספרותית נפלאה. הג'ינג'ית, הזו, שמגדירה את עצמה כילדה הכי חזקה בעולם, היא ללא ספק אחת הדמויות המעצימות בסביבה. 
  


בילבי, צילום: רונן אקרמן


המחזמר עלה לקראת חג החנוכה וימשיך בכל רחבי הארץ. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בטלפון: 3475*, או באתר תיאטרון תל אביב. הזמנת כרטיסים

רכישת כרטיסים בבראבו


למועדי מופעים >

30/12/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע