סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון מפגש יוצרות
 

 
 
אלבומה השלישי של תמר גלעדי, כולו לחנים שכתבה לטקסטים של לאה איני. על השידוך ביניהן חתום חמי רודנר


צומת חמי
 
באלבום השלישי שלה, "סוג של ורוד", נשמעת תמר גלעדי עטופה בהפקה ובלחנים אנרגטיים מבעבר, הולכת ומתקרבת לרוק, ונדמה שהחיוך שלה גדול יותר הפעם, ולא על חשבון האיפוק והעדינות שאפיינו אותה גם בימי "האהבה מתה", להיט הענק שלה, ובאלבום השני שלה.
 
מאפיין נוסף של האלבום החדש הוא אסופת טקסטים מצוינים שאת כולם כתבה עבורה הסופרת לאה איני, חיבור שיצר בין השתיים חמי רודנר (שהלחין באלבומו האחרון את שירה של איני "מכונת השירים הגדולה"), המפיק המוזיקלי של האלבום.
 
"הייתי באיזה תהליך של חיפוש", מספרת גלעדי. "היו לי הרבה מאוד שירים, חומרים לשני תקליטים אפילו, וכשהייתי ממש בצומת ולא ידעתי במה לבחור, איכשהו בגב של הראש היה לי את חמי והחלטתי ללכת להתייעץ איתו, כי אני מאוד מעריכה אותו, את העבודה שלו, את היצירה שלו, וידעתי שהוא יהיה מאוד ישר איתי ויגיד לי את האמת, וידעתי גם שהוא בעדי. מהמקום הזה הרמתי אליו טלפון, השמעתי לו כמה דברים, הייתה שיחה מאוד יפה, שיחה עם הרבה כבוד הדדי ורצינות, חמי הוא בנאדם נורא רציני, ולקראת סוף הפגישה הוא אמר לי שיש לו איזה תחושה שאני צריכה לפגוש את לאה איני כי יש לו אינטואיציה שמשהו טוב ייצא מהמפגש בין שתינו. הרמתי את הכפפה, ונורא מהר, יחסית, זו נהייתה עבודה של שלושתנו".
 
אופטימיות זהירה
 
"הבית הזה טרף את טרפו/ לאן את הולכת מפה/ הכוח שלך שם נפשו בכפו/ בגלל זה זמן ללכת מפה" (לאן את הולכת מפה", מילים: לאה איני, לחן: תמר גלעדי)
 
את הדי עוצמת החיבור האמנותי בין השתיים ניתן להרגיש גם בעמוד האחרון של ספר האלבום שבו מספרת גלעדי על המפגש עם איני, מפגש שהפיק, כאמור, 12 טקסטים שנכתבו במיוחד עבור גלעדי, וגרמו לה לפרץ יצירתי שהוליד אלבום שאת כולו הלחינה, בניגוד לשני אלבומיה הקודמים בהם מינון היצירה העצמית שלה היה נמוך יותר.
 
"זה קודם כל מפגש מאוד מאוד חזק שבא אחרי הרבה שנים של חיפוש. פתאום כשזה עומד מולך, את יודעת בגוף שזה זה. שמצאת. אנחנו שתי נשים פחות או יותר באותו גיל, שתינו מתעסקות ביצירה ומקיימות חיי משפחה, ולכל אחת יש את השק שלה שהיא סוחבת בחיים. מתוך המקום הזה נוצרו השירים".
 
זה גם מתקשר לשם האלבום, "סוג של ורוד"?
 
"`סוג של ורוד` זה שם שמבטא איזושהי אופטימיות זהירה אבל מפוכחת. זה לא שאת פותחת את החלון בבוקר והחיים הם מחזמר, אבל דווקא ולמרות כל מה שאדם עובר בחיים, הוא יכול להסתכל עליהם מאיזושהי נקודת מבט ולראות גם את היופי שיש בהם למרות כל מיני דברים לא יפים שהוא עובר בחיים. בגלל זה `סוג של ורוד`".
 
 
"התפוצצות של כל המוזיקה שאכלתי וטעמתי כל השנים"
 
"גיטרה ראשונה, עיתון בולגרי/ ושש בש בצל/ זייפתי חזק, אותך להחריד/ ענית בצחוק מצלצל/ ארבע קומות עם סלים גדושים/ מלאך בבגדי עבודה/ חיכיתי לך כל יום השישי/ אהובה כמו שבת, כמו נכדה.."("שיר אצולת עניים", מילים לאה איני, לחן תמר גלעדי)
 
איך נוצר התהליך שבסופו איני כתבה לך טקסטים של אלבום שלם? סיפרת לה על עצמך והיא כתבה?
 
"זה פשוט קרה ככה, כמו איזשהו קסם. אני עדיין לא סגורה על עצמי עם ההגדרות, אני זורמת עם מה שאני מרגישה, ואם יש לי איזה שיר שכתבתי ומבטא בצורה מדויקת את מה שרציתי להגיד אני מכניסה אותו לאלבום, אבל פה היה לי איזה משהו שרציתי להגיד ולא הייתי מסוגלת לכתוב את זה בעצמי. ולמצוא מישהו שיכתוב לך משהו שמדייק אותך, זה ממש בגדר נס. כמו שאני כותבת בגב האלבום, כשפגשתי את לאה בפעם הראשונה, והיא נתנה לי לקרוא לקראת סוף הפגישה את `לאן את הולכת מפה`, פשוט נפלה לי הלסת. ידעתי שזה מה שחיכיתי לו ושזה מה שחיפשתי.
 
"אז זה לא שבדיוק ישבתי וסיפרתי לה את חיי. כן היו לנו שיחות, והיו שירים שהיא שלחה מעצמה שאיכשהו קלעו בול,  ויש למשל שיר כמו `אצולת עניים` שהוא השיר היחיד באלבום שהוא ממש שיר בהזמנה. אני שנים רוצה לכתוב שיר על סבא שלי, וכותבת וזורקת וכותבת וזורקת, כי זה לא מה שאני מרגישה שאני רוצה באמת להגיד בצורה הכי יפה ומדויקת. אמרתי ללאה שהיה לי סבא שהוא חלק מאוד משמעותי מהמרכיב של הזהות שלי ושל מי שאני, והיא אמרה לי, `תכתבי הכל, את הצבעים ואת הריחות ואת מה שהוא היה בשבילך, ותשלחי אליי`. כתבתי לה מייל מאוד מאוד ארוך, ובאמת תוך יומיים בערך היא שלחה לי את השיר. אז היה שם קסם והיו שיחות, ונוצר איזה קשר, כמו אהבה, שנמשך עד היום".
 
ולא היה לך קשה לוותר לגמרי על כתיבת המילים שלך?
 
"אפשר לקרוא ליצירה שלי קרשנדו מבחינת הכתיבה. אני לא לוחצת על עצמי, אני עושה את זה באמת כשאני מרגישה שזה מדויק. אני מרגישה יותר בבית עם המילים בדרך כלל, וזאת הייתה הפתעה בשבילי שהלחנתי את כל הדיסק, זה פשוט משהו שקרה. אני מנגנת פסנתר מגיל חמש, למדתי מוזיקה ואני שומעת ומתעסקת עם מוזיקה בכל מיני כיוונים לאורך כל החיים שלי, אבל מה שקרה לי פה, ואני באמת לא אומרת את זה מצניעות, זה שהרגשתי שהלחנים כבר היו בתוך המילים, ופשוט הייתה שם איזה מין התפוצצות של כל המוזיקה שאכלתי וטעמתי כל החיים. זה לא היה תהליך של החלטה, זה היה מאוד ספונטני. מה שכן קרה, זה שאחרי שהיו כבר שבעה שירים מולחנים, היו כמה שירים שלא ידעתי איך לגשת אליהם, וחשבתי למי אני יכולה לתת להלחין אותם, ולאה אמרה, `את לא נותנת את זה לאף אחד, זה שלך. קורה שם משהו שהוא לגמרי השפה שלך ואם תתני את זה למישהו אחר זה כבר יהיה משהו אחר`, ונורא חיזקה אותי. לפעמים צריך את החיזוק הזה כדי לעמוד ישר לגמרי, וזה היה שם נורא בגדול, גם מצידה וגם מצד חמי". 
 
"האנרגטיות באה מתוך מה שבער לי"
 
יש משהו אנרגטי יותר באלבום הזה לעומת הקודמים שלך. שמעת מוזיקה אחרת בזמן שעבדת על השירים?
 
"שמעתי דברים אחרים, אם כי לא יותר אנרגטיים. האנרגטיות באה מתוך מה שבער לי. היו עצבים, הייתה בערה. אבל יש דווקא כמה דברים אחרים ששמעתי ואני כן מרגישה שהיה להם קשר למה שיצא בסוף, שהביאה לי לשמוע מישהי שמסתפרת אצלי. היא צרפתייה, והיא כל פעם הביאה לי דיסקים של זמרות צרפתיות שלא מכירים פה, ואני לא דוברת צרפתית, חוץ מהמשפט הידוע..., אבל הקשבתי לזה, נכנסתי לזה, ובלי להבין את המילים הבנתי שאני שומעת משהו שהוא מאוד איכותי, וזה נגע בי וריגש אותי כאילו אני מבינה על מה הן מדברות, וזה הוביל אותי להבנה של החשיבות של השפה. וזה מצחיק, כי באמת לא הבנתי כלום, אבל הדרך שבה הן הוגות את המילים, ההגשה הכל כך מדויקת, לא מבחינה ווקאלית אלא מבחינת הכוונה, זה עבר אליי כל כך חזק בלי להבין את השפה, ואני חושבת שזה כן נכנס לאיך שאני מבצעת היום, גם בהופעות וגם בדיסק".
 
מה עם הופעות?
 
"התחלתי להופיע עם הגיטריסט יניב דדון, כשאני עם אקוסטית, ואני פשוט חורשת, כי אני מבינה שאני צריכה להגיע לאנשים בדרך בלתי אמצעית, ומאוד חשוב לי שהם ייחשפו לשירים. ב-26 במרץ תהיה הופעת השקה חגיגית לכבוד הדיסק, עם אורחים, בלבונטין 7, ובהופעה הזאת ינגן איתנו גם עופר שכטר בבס".
 
כשראיינתי את אריאל הורוביץ, בעלך, הוא סיפר לי שאתם עושים הפרדה מקצועית מוחלטת בין הקריירות המוזיקליות של שניכם. איך הפרדה כזאת מתבצעת? אתם לא משמיעים אחד לשני, לא מתייעצים? זה אפשרי בכלל כשחיים ביחד?
 
"ברור שאנחנו מתייעצים, אנחנו חברים. אבל אנחנו משתדלים לא לעבוד עם אותם אנשים, אני לא הייתי באולפן שלו כשהוא הקליט את הדיסק שלו והוא לא היה בשלי כשאני הקלטתי, יש מין חופש כזה בעשייה ואנחנו מנסים לא לערב. זה קשה, השוק שלנו מאוד קטן וזה קשה לא לעבוד עם אותם אנשים, ואנחנו גם לא תמיד מצליחים, אבל התחלנו מאוד מביחד, והבנו שבשביל להמשיך לקיים את הביחד, צריך גם כל אחד לחוד".
 


תמר גלעדי, סוג של ורוד, הד ארצי

תמר גלעדי  תופיע ביום חמישי, 20 במרץ בפאב הפרה בשבי ציון וב-26 במרץ ב- 20:30 בהופעת השקה חגיגית בלבונטין 7.


למועדי מופעים >

09/03/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. אלבום יפהפה ומיוחד. נהית להקשיב
זוהר , (12/03/2008) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע