אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן השפע המסחרר של לשון ראשון
 

 
 
כמשורר לא מולחן, המפגש הראשוני עם שיריו של אבות ישורון אינו פשוט. העברית שלו נזירית, מתומצתת ביותר ונעדרת סממני התפייטות... ההרגשה בסיומו של המפגש בין השירה המינימליסטית של ישורון ללחנים היפים היא שיוצרים צנועים עושים מוזיקה גדולה. מוזיקאים מוכשרים, עכשוויים, מלאי השראה ולהוטים להתפוצץ, הולידו הרבה נשמה ורגש. במיוחד מצד צברי גדל הגוף, שלכודה בתוכו ציפור שיר".
עמוס אורן יצא מאירועי "לשון ראשון" בראשל"צ נרגש וגדוש רשמים ומחשבות על שירה ובכלל


"שושנת פלאים", משירי טשרניחובסקי במלאות 70 לפטירתו

אם חיים נחמן ביאליק הוא המשורר הלאומי, מה התואר שבו אפשר לכבד את שאול טשרניחובסקי?

והרי לשון הכתיבה של טשרניחובסקי הרבה יותר עסיסית, יצירתית ויצרית, מלאת תשוקה ותאוות ידע משל ביאליק, וממש כמו מפעל חייו הכולל, שנפרש בכיוונים רבים, היא מציתה ומסעירה את הדמיון עד היום.

תקשורת בת זמננו היתה מכתירה אותו כילד הרע, רואה בו יוצר שוליים שמקעקע את הממסד, ובמדורי הרכילות הוא היה נמצא דרך קבע במקומות הגבוהים ברשימת הנחשקים. היום, 70 שנה אחרי מותו של טשרניחובסקי, קשה לתפוס שלגיבובי מלים מחורזות אך בקושי, קבצי משפטים דלי הבעה ותוכן וקשקושים במשקל סגולי נמוך מזה של נוצה קוראים "שירה". איזה עוול משווע.

אח, לו רק ניתן היה לחזור שוב לימי בית-הספר התיכון, לנצל בדיעבד את שעת הכושר הבלתי חוזרת ולהעניק לשירים, האידיליות והתרגומים של טשרניחובסקי את הזמן, הכבוד, תשומת הלב והאהבה של אנשי תרבות בוגרים.

דווקא היום דומה שמלאכתם של שר החינוך ומקבלי ההחלטות סביבו הרבה יותר קלה. עם הלחנים של שמוליק קראוס, מיקי גבריאלוב, שלמה ארצי וצביקה פיק, יותר פשוט ומרתק ללמד ולפענח שירה ולעמוד על ההתפתחות וההקשרים ביצירתו של טשרניחובסקי.

קל לראות ש"את אינך יודעת" הוא צאצא ברור מאליו ל"פרק באנטומיה" וש"בת הרב ואמה" הוא הרחבה של תימה מרכזית באידיליה "לביבות". ותודה למשורר והפרופ' אורציון ברתנא, לד"ר עמינדב דיקמן ולמנחה קובי מידן על שעת התרבות המאלפת, וגם לזמרות מיקה קרני וחני דינור ולפסנתרן רמי הראל על ההדגמות.

למרבה האכזבה, הזמר אורי בנאי והשחקנית נטלי עטיה לא הצליחו לעמוד באמות המידה הגבוהות והקפדניות שבשפתו של טשרניחובסקי ומעדו לא מעט בהגייה ובניקוד. כל טעות וכל שיבוש בכתיבה הווירטואוזית ובשירה הכה יפה הם פגיעה אנושה והשחתה בלתי נסבלת. עוד כמה חזרות להכרת הכתוב היו מונעות צביטות בלב.

"אומרים אהבה יש בעולם", שירי המשוררים של אריק איינשטיין

כותרת המשנה למחווה הנאה שערך והנחה יואב קוטנר לזמר אריק איינשטיין, שנפרד מעימנו במפתיע לפני כשלושה חודשים, הצדיקה את החיבור עם מעמד שעוסק בלשון העברית. שהרי איינשטיין בחר וביצע (בשלמות שאמורה להוות מופת לחיקוי) לא מעט שירים של משוררים – ביאליק וגולדברג, אלתרמן וחלפי, המון חלפי (לצד יצירות של תמלילנים בכירים כמאיר אריאל, עלי מוהר, שלום חנוך, יענקלה רוטבליט ויהונתן גפן).

אפילו התוספת לכותרת המשנה, "לצד שירים שכתב", הוסיפה משנה צידוק ותוקף. כי גם אם איינשטיין לא היה משורר, הכתיבה שלו "מזדהרת", כדברי אריאל הירשפלד, בקרב הכאילו-שירה וההתחזות הלהגנית שמאפיינות את תעשיית השירה המולחנת.

איינשטיין ידע לדפדף בספרי שירה, כפי שאמר רוני סומק, אבל בתמציתיות ובפשטות הענייניות שלו, שאותן הזכיר רוטבליט, ידע לנסח ולתאר בבהירות ובדיוק תחושות ורגשות, מעמדים ומצבים שהפכו לשירים גדולים וחשובים ברפרטואר שלו ובספר השירה הישראלי. הדגימו את זה יפה "הימים הארוכים העצובים" (בקליפ נושן), "שביר", "אולי צריך לתת לזה עוד זמן" ו"שיר שלאחרי מלחמה" שלו.

במעמד שלושה מהיוצרים החשובים שעבדו עם איינשטיין – יצחק קלפטר, שם-טוב לוי ויוני רכטר (בלט בהעדרו מיקי גבריאלוב) – נזכרנו ב"הכניסיני תחת כנפך" (אתי אנקרי בהתמכרות ובהתמסרות) וב"היא יושבה לחלון" (ערן צור ומאיה בלזיצמן, שהיתה היחידה שהקפידה על בגד כפת רפות בראש מלה לאחר תנועה גדולה) משל ביאליק; "פגישה לאין קץ" (ערן צור, פרשן גדול) ו"מבלי להפריע את מנוחת הציבור" (רוני אלטר; מדוע היא מתעקשת להקליט באנגלית דווקא?) משל נתן אלתרמן; ו"מה עושות האיילות" (יוני רכטר ורונה קינן) ו"ערב מול הגלעד" (קינן לבד) משל גולדברג.

ובעיקר אברהם חלפי. "שיר השיכור" (קלפטר בגיטרה ובשירה, מרגש יותר מתמיד), "אז מה אם בן-אדם" (רכטר בפסנתר ובשירה), "שיר על התוכי יוסי" (בלזיצמן בשירת א-קאפלה שנשמעה כקינה על לכתו, מדמיעה ומהפנטת, ובהמשך, כשהנגנים מצטרפים, השירה מנחמת נוכח הנגינה הלא הרמונית, הפוצעת והמכאיבה של הצ'לו והקונטרבס), ו"עטור מצחך זהב שחור" (קריאה מוקלטת בקולו של איינשטיין ממש בפתיחה).

בין לבין השתלבו "דון קישוט" (אלטר) של יהונתן גפן, "סוס עץ" (יהושע סובול) של רוטבליט, ו"אחכה" (ארז לב ארי ואתי אנקרי ברוק לירי, מחוספס ויפהפה) של מוהר. ליווה הרכב נגנים נהדר שכלל את עדי רנרט בפסנתר, חצוצרה ומחשב, יהוא ירון בבס וקונטרבס, עמית יצחק בגיטרות, יובל שפריר בתופים וניצן עין-הבר בכלי נשיפה.

מחווה נאה, עניינית ולא דביקה, שערך והנחה יואב קוטנר. לא אכפת לי להישמע קטנוני, אולם במעמד של מתן כבוד לשפה העברית, ניתן היה לצפות ממנו שיעדיף מונחים עבריים למושגים לועזיים צורמים כמו פוקוס, סבנטיז, ריספקט או סטייל. הגיע הזמן שגם למושג "קאבר" תימצא מקבילה עברית שמישה – מלאכה שאפשר להטיל על העיתונאי והלשונאי רוביק רוזנטל, שזכה בפרס מאיר אריאל על יצירתיות בשפה עברית. נראה אותו.

"טוב שהעולם גדול", מופע משירי אבות ישורון

חסד נעשה עם המשורר אבות ישורון. לראשונה בתולדות הפופ הישראלי זוכים שיריו להתייחסות מוזיקלית רצינית. אחראים לכך הזמרת כרמי זיסאפל, בן-זוגה הגיטריסט ערן ויץ (השניים כבר הוציאו אלבום משותף) והזמר שי צברי.

הם הלחינו 11 משיריו של ישורון (אחד בשני לחנים שונים) וחנכו אותם בבכורה עם הרכב נגנים שכלל את רנרט, בלזיצמן ושפריר דלעיל, ואת אלי מגן בקונטרבס ואמיר ברסלר בכלי הקשה ממוחשבים.

כמשורר לא מולחן, המפגש הראשוני עם שיריו של ישורון אינו פשוט. העברית שלו נזירית, מתומצתת ביותר ונעדרת סממני התפייטות. יתרה מזו, שיריו המאוחרים – חלק הארי של אלו שנבחרו לאלבום נושא השם "טוב שהעולם גדול" – כתובים כמעט ללא אותיות אהו"י, שמסמנות את התנועות ואת הניקוד בכתיב מלא. רק עיצורים וניקוד מלא. וצריך היה לשפשף את העיניים מול המלים המוקרנות על הבמה כדי להבין ולהאמין שהן לשד השירה הישורונית.

יוצרים צנועים עושים מוזיקה גדולה. זאת ההרגשה בסיומו של המפגש בין השירה המינימליסטית ללחנים היפים של מוזיקאים מוכשרים, עכשוויים, מלאי השראה ולהוטים להתפוצץ, שהולידו הרבה נשמה ורגש. במיוחד מצד צברי גדל הגוף, שלכודה בתוכו ציפור שיר.

אולם היו אלה העיבודים והנגינה שגנבו את ההצגה: מהילה של השפעות מוזיקליות מכיוונים בלתי צפויים – ניחוחות קאנטרי ופולק (בזכות הפדל-סטיל של ויץ) ב"איך נקרא" ו"הנעלמים"; אתניות צפון-אנדלוסית נוסח הברירה הטבעית של פעם ב"שבר ענן"; קצבים "תימניים" ב"דבלת תאנים" (שהוביל בשירה אלי מגן) וב"כֻּר הכאב" (שיר ישועי על מעשה צליבה, לחן של שי צברי והוא מבוצע בשירת צעקה); ניגון כליזמרי-חסידי-קרליבכי לתפילת הבקשות של צברי ב"פה אל פה", לצלילי גיטרה מקוננת של ויץ; או "כל הנהרות", שזוכה למבע אקוסטי של שיר ערש, ו"1 בינואר, לילה", שנדמה כשיר אשכבה לסגירתו של יום, הודות לנגינת הפסנתר הבוגרת של רנרט.

תמר קפלנסקי הבליחה לביצוע "הבהוב המציאות", ולשיר הסיום – בעצם שורה אחת בלבד, "טוב שהעולם גדול ואני יכול ללכת" – הצטרפה לשני הזמרים ולששת הגנים גם רונה קינן. היה מאלף. עכשיו נשאר לחכות למהדורת הספר-דיסק.

אגב, אני רוצה להאמין שלניצן זעירא, מפיק המוזיקה החרוץ והשקדן, שעומד מאחורי היוזמה להעשרה תרבותית זו (אשתקד העמיד את "היספיקו החיים?" של שירי חנוך לוין לכנס זה) אין קשר לניצן זעירא החבר ב"וועדת ההיגוי האקדמית". אם כן, זה לא מריח טוב.

   

"בתפקיד הראשי, העברית", הקאמרי חוגג 70 שנות מחזאות עברית

לפני שהתיאטרון הקאמרי יציין על במתו 70 שנה לקיומו (ב-7 במרץ 2014), הוא ניצל את "כנס ראשון" לחזרה הגנרלית על המופע, כשהעמיד אותו בסימן 70 שנות מחזאות עברית, עם קטעים ובעיקר שירים ממחזות זמר מובהקים ומהצגות שהשאירו אחריהם להיטים גדולים.

מצד אחד "קזבלן", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "עוץ לי גוץ לי", "סלאח שבתי" ו"לילה לא שקט" – ומצד שני "הוא הלך בשדות", "ים ובית", "אסתר המלכה", "הכלה וצייד הפרפרים", "היה או לא היה", "מקום אחר, עיר זרה" ו"אוי אליאס אליאס" החדש לגמרי.

לא הכי מאוזן, אבל מופע גדוש כל טוב ועמוס לעייפה, לא רק בשירים מוכרים, אלא גם בשפע כוכבים ושמות של התיאטרון הוותיק, ביניהם יוסי גרבר, מוני מושונוב, ליליאן ברטו, איציק כהן, שרון אלימלך, אקי אבני, הלנה ירלובה, אולה שור-סלקטר, עמוס תמם והמנחה המיומן נתן דטנר, שגם הפליא וריגש בביצוע "שיר משמר".

להם יש להוסיף את יונה עטרי ואילי גורליצקי הבלתי נגמרים ואת חבורת הצעירים התוססת של התיאטרון. ובתווך תהיה כפולה: מה כואב למיי פיינגולד (שהיא מתעוותת בשירתה) ומה יש לה לחפש באירוויזיון?

 

"לשון ראשון", היכל התרבות ראשון לציון. רביעי-חמישי, 13-12 בפברואר 2014


למועדי מופעים >

17/02/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. עברית
אלי מרדכי , מודיעין (19/02/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע