אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן השלושרות - נוסטלגיה בלי קונספציה
 

 
 
...בהתחשב בהסתייגויות שהובעו לעיל, השלושרות בסדר. סבירות, עושות את העבודה. כורם בולטת בניסיון הבימתי ובמקצועיות, שמואלי בתום ובחינניות משובבת, וגבע בשירה אחרת, מרשימה דווקא, ובהתרגשות מיותרת. תוספת של חיוניות, ליטוש והתמקצעות, יוציאו יותר מהפוטנציאל המשותף"

איה כורם, מיכל גבע ורז שמואלי במסע נוסטלגי לא מנומק דיו, שדורש ליטוש והתמקצעות



יש הרבה סדקים במבנה הברור לכאורה של השלושרות, הרכב בו חברות הזמרות איה כורם, מיכל גבע ורז שמואלי.

אחרי שתי הופעות פסטיבליות, ב"פסטיבל אשה" של חולון בפברואר ובפסטיבל ערד באוגוסט (ממנו נעדרה גבע, זמנית כנראה), נמצאו השלוש בשלות למופע השקה. ואני תוהה, מה המטרה.

קבוצת תמיכה

המרכיבים ברורים. פריטה על מיתרי הנוסטלגיה, באמצעות שירים ידועים ולהיטים גדולים של שבע שלישיות עבר ישראליות, גיבורות שנות הששים והשבעים (שלוש מהן גבריות, שלוש עם סולנית ורק אחת נשית), בביצוע שלוש זמרות בעלות קריירות סולניות. בינתיים - בתחנת הביניים או אם תרצו בתחנת האיסוף - הן מתנסות בשיתוף פעולה, מתוודעות לנכסי פופ מקומיים, מתרגלות הרמוניות קוליות, בתקווה לראות גם פרנסה.

עשר שנים מפרידות ביניהן. כורם היא הבכירה והמנוסה בחבורה. בת 34, בוגרת רימון, עם שלושה אלבומים ולפחות שלושה להיטי ענק ("יונתן שפירא", "קיץ" ו"שיר אהבה פשוט"), אך מתאוששת מעימות משפטי ממושך וכואב עם מנהליה הקודמים ומתארגנת מחדש על עצמה.

גם מאחורי גבע, 29, לימודים ברימון, חשיפה (שלוותה אף היא בסקנדל) בעונה הראשונה של The Voice ואלבום ראשון שלא הפך אותה לכוכבת רוק.

שמואלי, 24, נחשפה גם היא ב-The Voice. גם לה אלבום בכורה וגם היא - על אף נתוני התחלה מבטיחים - לא הצליחה לספק (זמנית, מן הסתם) את הסחורה על הבמה. למה לא ביחד? תראפיה קבוצתית ואולי קבוצת תמיכה. לגיטימי לגמרי.

היעדר קונספציה

קל ופשוט ללכת על בטוח, עם חומרים מוכרים, שהוכיחו את עצמם, ובעיבוד הנכון גם לא נס ליחם. אך גם אם עושים זאת בעזרת עיבודים חדשים (של אדם בן אמיתי), עם הרמוניות קוליות יפות (יותר ופחות) ועם הרכב ליווי של נגנים מובילים (בן אמיתי בגיטרות, איתמר גרוס בקלידים, מתן אפרת בתופים והדר גרין בבס), עדיין צריך להימנע מגלישה למיתוג כמופע סגור לוועדי עובדים (אם תרצו, חלופה מכובסת לחלטורה). הניסיון הזה מורגש ביותר, אבל לא עולה יפה.

השלוש אכן משתדלות. כל אחת כפי יכולתה. ולכל אחת מהן יש רגעים יפים - לחוד (למשל כורם ב"כשאור דולק בחלונך") וגם ביחד ("לילה בחוף אכזיב" או "צרות טובות" למשל). אולם המסע הנוסטלגי בזמר הישראלי, הגדרה שלהן, לא מניב את המופע המקווה. ולגבי דידי, לא באשמתן אלא באשמת הקונספציה. נכון יותר בהיעדרה.

22 שירים מבצעות השלושרות.21 מהם אכן להיטים של שלישיות עבר ישראליות, כמתבקש וכמסתבר משמן. אולם מעבר לעובדה בסיסית ורזה זו, המופע, לא טורח לנמק, להבהיר ולהסביר את הבחירות, את ההיגיון, הסדר והרצף שלהם, ולאו דווקא במלל מעבר ובקטעי קישור.

אפשר שהן חששו מהפיכת המופע לערב של שירת רבים במועדון זמר, או חלילה להרצאה מביכה וחופרת בנושא הזמר העברי בשנות השבעים. אולם דווקא ההתנזרות מאמירות בין השירים והסלקטיביות בדברים שכן נאמרו, חושפים את מבנהו המעורער של מופע. הוא נשען אכן על שירים ראויים ועל ביצועים ראויים לא פחות, אבל אין בו התייחסות ראויה וכבוד מתבקש ליוצרי השירים ולשלישיות המבצעות המקוריות. לפחות לחלקם הגדול.



השלושרות (צילום: רוני פרל)



השירים נכתבו ובוצעו מעצמם

דוגמאות לחוסר עקביות ולהיעדר אחידות לא חסרות. להוציא את השיר "לו יהי", שמות השירים האחרים לא מוזכרים. כאילו למעצבי המופע ברור שקהל היעד הוא מבוגרים שמכירים על פה ולא צריכים שיזכירו להם. כמו ש"התשמע קולי" זה בעצם "זמר נוגה". אבל לא רק.

המופע מלא חורים. להוציא שירים בודדים לא מוזכרים שמות המחברים. נעמי שמר ו"לו יהי" וגם "לילה בחוף אכזיב", סשה ארגוב ו"כשאור דולק בחלונך" (ולמה קופח חלקו של עמוס אטינגר, כותב המלים?), שלום חנוך שהלחין  את "צרות טובות" (כאילו ששמרית אור, כותבת המלים, היא אוויר) ושמוליק קראוס ב"זמר נוגה" (של אחת, רחל), הם היחידים.

ומה חטאו מתי כספי (שהלחין את "נוח" ו"אמור שלום", למלים של יורם טהרלב ואהוד מנור, בהתאמה), יאיר רוזנבלום ("לו הייתי פיראט" שחיבר ירון לונדון) ונתן כהן (שאמנם מוזכר כחבר שלישיית "הנשמות הטהורות", אך לא כמלחין של "אחכה לך", "שלא ייגמר לי הלילה" ו"ברחוב הנשמות הטהורות")? ולהוציא שמר וחנוך נדמה היה שהשירים נכתבו מעצמם, ללא פזמונאים.

גם אזכור המבצעים המקוריים נעשה במשורה, באופן סלקטיבי, לא אחיד, משונה ותמוה, שאינו מלמד על חסכנות ועמידה בלוח זמנים, אלא על בורות רחמנא לצלן או דלות מחשבה ולקות חשיבה.

ב"שלושרים" (שעל שמם נקראות השלוש ששרות) לא היה רק שלום חנוך, אלא גם בני אמדורסקי ז"ל וחנן יובל יבל"א; ב"שוקולד מנטה מסטיק" היו עוד זמרות מלבד ירדנה ארזי (ואגב, תחקיר שטחי היה מעניק נופך מרתק לטריוויה העילגת והמיותרת - שהושמה בפיה של גבע - על הריב המפורסם בין ירדנה לעפרה, והיה מעלה שחזה נועדה על ידי המפיק פשנל לשיר ב"שוקולד מנטה מסטיק", אנקדוטה שהיתה מצדיקה את אזכור המריבה ההיא) ומי היו חברי "הגשש החיוור" (ששניים משיריהם "זכו" להיכנס לרפרטואר השלושרות)?

הסולנית של "החלונות הגבוהים" היתה ג'וזי כץ (כן, זו ששמואלי מנסה להיכנס בנעליה ב"זמר נוגה" וב"יחזקאל"). נאוה ברוכין לא היתה ב"להקה הצבאית" של נתן כהן ויורם ירוחמי ("צוות הווי הנדסה קרבית") שהקימו את "הנשמות הטהורות".

וגם - איך נכנסה רביעייה אמריקאית, "המאמאס והפאפאס", לספר השירה של כורם, גבע ושמואלי? בזכות "שמור לך חלום קטן" שתרגם אהוד מנור בעבור "הטוב הרע והנערה".

ומה ההיגיון שקבע את סדר השירים? כרונולוגית? ותק השלישיות? גיל החברים בהן? היוצרים שלהם? נושאי השירים? אולי חלקן של הנשים מול משקלם של הגברים בשלישיות? שום דבר. סומכים על הידע והתבונה של הקהל, על היכרותו וזיכרונו, ואם לא - שישלים בבית אחרי המופע.

   

עושות את העבודה

מעבר לקיפוחים "היסטוריים" אלה (שהרי מדובר במסע נוסטלגי) ובהתחשב בהסתייגויות שהובעו לעיל, השלושרות בסדר. סבירות, עושות את העבודה. כורם בולטת בניסיון הבימתי ובמקצועיות, שמואלי בתום ובחינניות משובבת, וגבע בשירה אחרת, מרשימה דווקא, ובהתרגשות מיותרת. תוספת של חיוניות, ליטוש והתמקצעות, יוציאו יותר מהפוטנציאל המשותף.

גם כתיבת קטעי קישור חדשים עשויה להוסיף.  ואפילו דבקות בעברית הנכונה המקורית לגמרי לא תזיק. במיוחד לא לכל אחת באופן פרטי.

ההדרן הראשון  הוא ביצוע שלהן ל-"מים מתוקים" של מאיר אריאל, מלוות את עצמן בגיטרות אקוסטיות והוא אינו שייך למעשה לרפרטואר המוצהר, אינו שיר של שלישייה. אבל זה  הביצוע הטוב ביותר במופע. ההרמוניה הקולית מוציאה סוף-סוף את הקול המשותף שלהן, ואולי בה הן יכולות למצוא נקודת התחלה.

גם "שמור לך חלום קטן" שאיתו הן סוגרות את המופע, רק בליווי בן אמיתי באקוסטית, מציג עבודה משותפת יפה ומשכנעת. ואולי מרמז לכך שללא רית'ם סקשן הן היו הרבה יותר מיוחדות.


השלושרות בהופעה. זאפה הרצליה. שני, 29 בספטמבר 2014


למועדי מופעים >

30/09/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע